אירוע מוחי (שבץ מוחי)

פורסם לראשונה ב-1.5.2021

מהו אירוע מוחי לפי הרפואה המקובלת

המושג “אירוע מוחי” מתייחס למה שקוראים ברפואה המקובלת “שבץ מוחי“.
המונח המקובל באנגלית הוא stroke או CVA שהן ראשי תיבות של “Cerebro Vascular Accident”.

לפי ויקיפדיה:

“שבץ הוא אירוע חירום רפואי, שעלול להביא לפגיעה עצבית קבועה, לסיבוכים ולמוות. הוא הגורם העיקרי לנכות אצל מבוגרים בעולם המערבי והסיבה השנייה למוות ברחבי העולם. בישראל, לפי נתוני משרד הבריאות, מתרחשים כ-15,000 מקרים חדשים של שבץ מוחי מדי שנה. שבץ מתרחש כאשר ישנה הפרעה פתאומית באספקת הדם לרקמת המוח. ההפרעה הזאת גורמת נזק נוירולוגי אשר יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובהן הפרעה בדיבור, חולשה או שיתוק של הגפיים וקשיים בהליכה. לעיתים עלול אירוע מוחי לגרום למוות. התרחשות של שבץ היא תהליך מהיר שבסופו, בגלל הפגיעה בזרימת הדם למוח, תאי מוח ניזוקים והתפקוד שעליו אחראי האזור הפגוע במוח ניזוק גם הוא. לדוגמה, אם נפגע האזור במוח ששולט על יכולת הדיבור, ייפגעו התפקוד השפתי ומרכז הדיבור של החולה.”

 לפי הרפואה המקובלת יש שני סוגים עיקריים של שבץ:

  1. נגרם כתוצאה מחוסר אספקה מספקת של דם לאזורים מסויימים במוח.
  2. נגרם כתוצאה מדימום במוח.

הגורמים האפשריים לחוסר אספקת דם מספקת למוח:

  • ירידה חמורה בלחץ הדם.
  • חסימת כלי הדם למוח בגלל טרשת עורקים, קריש דם או תסחיף.

הגורמים האפשריים לדימום במוח:

  • עליה קיצונית בלחץ הדם.
  • חבלה.
  • החלשות של כלי הדם.
  • הפרעה בקרישת הדם.

שבץ מוחי לפי הרפואה החדשה

ההתייחסות כאן היא לשבצים מוחיים שמתלווה להם שיתוק מוטורי חלקי או מלא באזור מסויים בגוף או במספר אזורים בגוף.

גם לפי הרפואה החדשה יש שני סוגים של שבץ מוחי:

  1. שבץ שמופיע בשלב האקטיבי של הקונפליקט, החל מהופעת הקונפליקט.
    שבץ כזה נקרא “שבץ לבן“.

  2. שבץ שמופיע בשלב הריפוי, בד”כ במשבר הריפוי.
    שבץ כזה נקרא “שבץ אדום“.

בשני הסוגים השבץ לא נגרם בגלל מחסור באספקת דם למוח או בגלל דימום במוח.

1. שבץ לבן

זהו שבץ שקורה ברגע שמופיע קונפליקט חדש (DHS) שיש בו מרכיב מוטורי, כלומר, קונפליקט שיש לו השפעה על התנועתיות של שרירים משורטטים במקום מסויים בגוף או במספר מקומות בגוף.

מקרי השבץ הנפוצים הם בעיקר מקונפליקטים מוטוריים שמשפיעים על שרירי הגפיים או על שרירי הפנים או על הלשון ויכולת הדיבור.

מבחינה פיזיולוגית, ברגע שמופיע קונפליקט מוטורי יש הפחתה בסיגנלים התנועתיים שנשלחים מהמרכז בקורטקס המוטורי בו פגע הקונפליקט.
זה גורם לפגיעה ביכולת הפעולה של אותם שרירים אשר קשורים למרכז במוח שנפגע, ומתפתח שיתוק מוטורי, חלקי או מלא, באיבר או איברים שבהם נמצאים השרירים שהושפעו מהקונפליקט.

השיתוק המוטורי החלקי או המלא נמשך גם בחצי הראשון של שלב הריפוי והוא אמור להשתחרר במשבר הריפוי.
משבר הריפוי במקרים אלה מתבטא בהתקף אפילפטי חלקי (עם פרכוסים רק של השרירים שנפגעו) או התקף אפילפטי גדול (עם פרכוסי שרירים בכל הגוף).

אם אין טריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט, תנועתיות השרירים שהושפעו תחזור בהדרגה, בחלק השני של שלב הריפוי, למצב נורמלי.

במקביל, בחלק השני של שלב הריפוי, לאחר משבר הריפוי, יתפתח ריכוז של תאי גליה באותו מרכז במוח שבו פגע הקונפליקט ובו הופיע ה-HH (המוקד של האמר). תפקידם של תאי גליה אלה הוא לתקן את הנזקים במוח שגרם הקונפליקט באותו אזור.
לאחר סיום תפקידם מתפזרים תאים אלה, אך כל עוד הם מרוכזים באזור ה-HH הם עלולים להיות מאובחנים ע”י הרופאים כגידול במוח (שפיר או ממאיר).

עקרונית אפשר להתרפא במרבית המקרים של פגיעות שנגרמו בעקבות שבץ לבן.
כדי להבין מה או מי גרם לקונפליקט, חשוב תמיד לקחת בחשבון את הצדיות.

קונפליקטים מוטוריים שמשפיעים על שרירי הגפיים?

הקונפליקטים המוטוריים שמשפיעים על שרירי הגפיים הם באופן כללי קונפליקטים של “תקיעות” (“מרגיש תקוע”, “לא יכול”):

  • “אני תקוע, לא מסוגל לברוח”
  • “אני תקוע, חסר אונים”
  • “אני לא מסוגל לצאת מזה”
  • “אני לא מסוגל להימלט”
  • “אני לא מסוגל להחזיק את זה”
  • “אני לא מסוגל להגן על עצמי”
  • “אני לא מסוגל להגן על בני משפחתי”
  • “אני לא מצליח לעמוד בקצב שהדבר מחייב”
  • וכו’.

אדם יכול לחוות קונפליקט כנ”ל גם כהזדהות עם מישהו קרוב שחווה זאת.

קונפליקטים כאלה ודומים להם, אם הם לא נפתרים מספיק מהר, או אם הם הופכים למצב של “ריפוי תלוי“, הם עלולים להתפתח למחלות ניוון שרירים כגון טרשת נפוצה, ALS, פרקינסון וכו’.

קונפליקטים שמשפיעים על שרירי הפנים

  •  ביזו אותי, השפילו אותי
  • לעגו לי מול כולם
  • הלבינו את פני ברבים
  • פגעו במוניטין שלי, במעמד שלי, בכבוד שלי, ביוקרה שלי

כל עוד יש שיתוק בשרירי הפנים (בד”כ זה מופיע בחצי אחד של הפנים), הבעיה תאובחן כפציאליס או כ”שיתוק על שם בל” (Bell’s palsy).

עוויתות או טיקים בפנים מופיעים בד”כ במשבר הריפוי (שקורה באמצע שלב הריפוי).

קונפליקטים שמשפיעים על יכולת הדיבור וגורמים לאפזיה (שתקת)

ישנם שני סוגים עיקריים של שבץ שגורמים לבעיות בדיבור:

  1. אפזיה באזור ברוקה (אפזיה מוטורית).
  2. אפזיה באזור ורניקה (אפזיה סנסורית)

1. אפזיה באזור ברוקה:
הסימפטום העיקרי של אפזיה באזור ברוקה הוא קושי לדבר, עד כדי אי יכולת לדבר.
אך אנשים אלה מבינים היטב מה שאומרים להם.
יש להם קושי להגות מילים, אך מה שהם מצליחים להגיד הוא מובן והגיוני.

אזור ברוקה במוח אחראי על עיבוד השפה ועל יכולת הדיבור.
הוא נמצא באונה השמאלית של המוח בקורטקס המוטורי, במרכז ששולט על שרירי הגרון ומיתרי הקול.

במקרים בהם מופיעה אפזיה באזור ברוקה ביחד עם שיתוק בצד אחד של הגוף, השיתוק יהיה בד”כ בחצי הימני של הגוף.
ההסבר לכך הוא כנראה כלהלן:
כאשר מופיע שיתוק בגוף ביחד עם אפזיה באזור ברוקה, ישנה סבירות גבוהה שגם השיתוק וגם האפזיה נגרמו ע”י אותו קונפליקט או אותו אירוע.
אזור ברוקה נמצא בצד שמאל של המוח, כך שגם הקונפליקט שגרם לשיתוק צריך להיות כזה שפגע בצד שמאל של המוח ולכן הסימפטומים מופיעים בצד ימין של הגוף.

הקונפליקט שגורם לאפזיה באזור ברוקה הוא בד”כ קונפליקט של פחד עם בהלה.
בחלק מהמקרים הקונפליקט הוא פחד בהקשר טריטוריאלי.
הפגיעה בדיבור קורית כאשר הפחד הוא כה גדול שהאדם “נאלם דום”, נמצא בסוג של הלם שלא מאפשר לו לדבר.

אם יש גם ירידה תחושתית (שיתוק סנסורי) בפנים, ביד ו/או ברגל – זה אומר שהתלווה לקונפליקט של הפחד גם קונפליקט של פרידה.
בקונפליקטים של פרידה אשר משפיעים על שכבת האפידרמיס בעור, יש בשלב האקטיבי של הקונפליקט ירידה ברגישות הסנסורית באותם אזורים בעור שנפגעו. מידת הירידה בתחושתיות תלויה בעוצמת הקונפליקט והיא יכולה לנוע בין הפחתה קלה ברגישות הסנסורית ועד כדי שיתוק סנסורי מלא באותו אזור, כל עוד הקונפליקט לא נפתר.

2. אפזיה באזור ורניקה:
הסימפטום העיקרי של אפזיה זו היא שהאדם לא מצליח לדבר בצורה קוהרנטית:
אין קשר בין המילים שהוא אומר, המשפטים מבולבלים, הוא ממציא מילים ומה שהוא אומר נשמע כמו ג’יבריש.
במקרים חריפים האדם גם לא מבין מה אומרים לו ומתקשה בקריאה וכתיבה.

אזור ורניקה אחראי לעיבוד המילים והוא נמצא בקורטקס הפוסט-סנסורי בצד שמאל של המוח, קרוב לאונה הרקתית השמאלית.

הקונפליקט שגורם לאפזיה באזור ורניקה הוא קונפליקט של פרידה.
אחד הסימפטומים של קונפליקטים של פרידה הוא אובדן הזיכרון לטווח קצר וזה מה שגורם בחלק מהמקרים לקושי למצוא את המילים הנכונות.
ככל שהקונפליקט יותר חזק, כך גם האפזיה תהיה יותר קשה.

ייתכנו מקרים בהם יאבחנו אצל אותו אדם גם אפזיה ברוקה וגם אפזיה ורניקה. זה אומר שהוא חווה גם קונפליקט של פחד עם בהלה (או פחד בהקשר טריטוריאלי) וגם קונפליקט של פרידה ובשני המקרים תהליך הריפוי הטבעי עדיין לא הושלם.

2. שבץ אדום

זהו שבץ שקורה במשבר הריפוי מקונפליקט כלשהו, באותם מקרים בהם הבצקת שנוצרה במוח בחלק הראשון של שלב הריפוי היתה קרובה לקורטקס המוטורי.
במשבר הריפוי הבצקת שנדחפת החוצה מהמוח לוחצת על אחד המרכזים בקורטקס המוטורי ואז מופיעים הסימפטומים של השבץ.

שבץ כזה נמשך מתחילת משבר הריפוי ועד סופו. משבר הריפוי אורך בד”כ בין מספר דקות למספר שעות ואורכו תלוי בעוצמה בה חווה האדם את הקונפליקט.

גם סוג זה של שבץ יכול לגרום לשיתוק חלקי או מלא.

באופן טבעי, אם אין הפרעות כלשהן לתהליך, השיתוק הולך ופוחת לאורך החלק השני של שלב הריפוי והיכולת התנועתית חוזרת בהדרגה למצב נורמלי.

אם מסיבה כלשהי המוח לא הצליח לסלק החוצה את כל הבצקת, יישאר לפחות חלק מהשיתוק, כי הבצקת מפריעה להעברה תקינה של סיגנלים מוטוריים לסינאפסות של תאי העצב באותו אזור.
מצב כזה בו נשארת בצקת במוח גם לאחר משבר הריפוי קורה בעיקר כאשר יש באותו זמן גם את הסינדרום.

 שיתוק מתמשך יכול לקרות גם כאשר האדם נמצא במצב של “ריפוי תלוי” וחווה מצבים חוזרים ונשנים של משברי ריפוי.

דימום במוח

זה קורה בעיקר במצבים של ריפוי תלוי בקונפליקט כלשהו.

בחלק הראשון של שלב הריפוי יש תמיד בצקת באותו מרכז במוח שנפגע מהקונפליקט ואז כלי הדם באותו אזור מתרחבים.

בכל פעם שתהליך הריפוי נעצר בגלל טריגר שמעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט, הבצקת פוחת וכלי הדם באותו מרכז במוח מתכווצים.

אם תהליך הריפוי מצליח להגיע למשבר הריפוי – הבצקת מסולקת החוצה מהמוח וגם אז כלי הדם באותו אזור מתכווצים.

כאשר ישנם מצבים חוזרים ונשנים כאלה, בתכיפות יחסית גבוהה, כלי הדם נעשים פחות גמישים ואז באחת הפעמים בהן יש התרחבות או התכווצות חזקה יכול להיווצר סדק באחד מכלי הדם באותו אזור ולגרום לדימום במוח.

לפי הרפואה החדשה, שבץ מוחי לא נגרם בגלל הדימום.

……………………………………………………………………………………………………..

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.

גלילה למעלה
דילוג לתוכן