אין סרטן במוח
ברפואה החדשה, לכל המקרים של גידול תאים או החסרת תאים בגוף (שניהם נתפסים כ"סרטן" ברפואה הרגילה) יש תמיד סיבה ספציפית ומטרה הגיונית, והם תמיד תוצאה של חווייה קונפליקטיבית (טראומה) שחווה האדם בחייו. מה שנתפס כ"סרטן במוח" יוצא מכלל זה, לא משום שכאן זה "באמת סרטן ממאיר ופרוע", אלא משום שהתופעות במוח הן חלק של כל תוכנית ביולוגית, והן קורות בגלל שהמוח עצמו משתתף בה. אם עד כה לא מצאו לך גידול במוח, זה רק מפני שלא סרקו לך את המוח בזמן המתאים. מאמר זה מסביר את הממצאים במוח ביחס לתוכנית הביולוגית וביחס למה שהרפואה הרגילה תופסת כ"סרטן", ומסביר מדוע אבחון זה הוא תמיד שגוי.
כללי
תוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות (תב"מ) מתחילה ברגע בו אנו חווים קונפליקט ביולוגי. בשלב הפעיל שלה היא מביאה לשינויים בגוף, שתפקידם לעזור בהתמודדות ובפתרון של הקונפליקט הביולוגי שנחווה. בשלב השני שלה (שלב התיקון/ריפוי), תב"מ זו מביאה לתסמינים שאנו רגילים להתייחס אלהם כ"מחלה".
התוכנית הביולוגית המיוחדת (תב"מ) הזו מנוהלת מתחילתה ועד סופה דרך ממסר אחד או יותר במוח. כאשר המוח מנהל את התב”מ, הוא עובר בעצמו שינויים, שגם אותם צריך הגוףנפש לתקן ולרפא בהמשך. תהליך התיקון והריפוי של המוח מביא לתופעות אופייניות וגם לתסמינים אופייניים של כאב ראש, סחרחורות בחילות ואחרים. בבדיקות רפואיות עם אמצעי דימות וחומרי ניגוד שונים, נוטים הרופאים לאבחן בשוגג את סימני הריפוי במוח כסרטן.
תוכן עניינים
הערות והגדרות
- המושג "סרטן" לענין מאמר זה מתייחס לתהליך "השגשוג הפרוע" של תאים "סטויים", "לקויים", "ממאירים" וכדומה, המתרבים ללא סיבה ידועה, כפי שהדבר מדומיין בתאוריה הרפואית לגבי סרטן במוח (וברקמות אחרות).
הרפואה החדשה בהחלט מזהה גידול חריג של תאים ברקמות שונות, אך יודעת גם להסביר גידול כזה כתהליך בעל מטרה ברורה שנועד במקורו לסייע לאורגניזם ואשר לרוב לא מסכן אותו. - התב”מ הוא תהליך מתמשך המתנהל לכל אורכו בכל שלוש הרמות של הפסייכי, המוח והגוף. לשם פשטות אתייחס להלן בעיקר למה שקורה במוח.
- להקלת ההבנה, המילה נפש משמשת במאמר זה כתרגום למילה ‘פסייכי’ הנהוגה ברפואה החדשה לתאור המערכת הנפשית-רגשית של האורגניזם.
- הצירוף גוףנפש (במילה אחת) שהנהגתי כאן מיועד להדגיש ולהזכיר לקורא כי אין כל הפרדה אמיתית בין ההיבטים הגשמיים (גוף) לרגשיים-נפשיים (נפש) של האורגניזם. ברפואה החדשה האורגניזם הוא תמיד שלם, ובמציאות הגוףנפש אינו ניתן לחלוקה!
- מאמר זה מתאר את התנהלות התב”מ בחלקי מוח המבודדים ממחזור הדם הכללי על ידי מחסום מגן סלקטיבי (מחסום דם-מוח). המאמר אינו מתייחס למספר בלוטות מוחיות ומבנים שהתנהלות התוכנית הביולוגית בהן שונה, והן מתוארות במאמרים אחרים באתר זה (ראו יותרת המוח, אצטרובל, מקלעת הדמים, תלמוס).
תהליך התב”מ במוח
החוק הראשון של הרפואה החדשה מראה כי כאשר אדם חווה קונפליקט ביולוגי העונה לתנאים מסויימים (משמעותי, פתאומי, מבודֶד) מביא הדבר להפעלת תוכנית ביולוגית מיוחדת באיבר או רקמת מטרה, שתפקידה לסייע בפתרון הקונפליקט.
לתוכנית הביולוגית יש תמיד שלב פעיל המביא לשינויים ברקמה, ושלב תיקון וריפוי העוסק בתיקון השינויים הללו שקרו ברקמה בשלב הפעיל
התוכנית הביולוגית מתנהלת דרך המוח מתחילתה ועד סופה מאותו ממסר מוחי השולט ברקמת המטרה (הרקמה ששינויים בה יכולים לסייע בפתרון הקונפליקט). במהלך ניהול התוכנית הביולוגית על שלביה השונים, המוח עצמו עובר שינויים שונים המביאים לתופעות בהן ניתן להבחין באמצעי דימות רפואיים שונים, בעיקר בסריקת CT של המוח.
הסימנים במוח כפי שנראים בסריקת CT:
הסימנים במוח בשלב פעיל
ברגע שקורה הקונפליקט הביולוגי ומתחיל השלב הפעיל של התב”מ, ניתן לזהות בסריקת CT (המבוצעת ללא חומר ניגוד!) כי בממסר מסויים במוח מופיע מוקד האמר (HH בספרות הרפואה החדשה) הנראה כעיגול יחיד או כמה עיגולים עם מרכז משותף (כמו עיגולי מטרה) עם גבולות חדים (יחסית). ד"ר האמר זיהה את התופעה במוחם של חולי הסרטן בהם טיפל, וזיהה כי התופעה נמצאת באותו מקום במוח ששולט על האיבר או הרקמה בהם נתגלה הסרטן, דהינו, בממסר המוחי של האיבר הרלוונטי.
(מקור: אתר learninggnm.com)
הערה: עם הזמן זיהה ד"ר האמר כי התופעה מופיעה לא רק בהקשר לסרטן, אלה בכל המחלות והתסמינים בגוף המתחילים מעצמם (שאינם תוצאה של פציעה, הרעלה או תת תזונה). בהמשך הדרך הוא אף הצליח לקשור אותם לתסמיני נפש שונים.
התופעה היא מיידית וניתן לזהותה בתוך דקות מקרות הקונפליקט, אם מבצעים סריקת CT מוח באותו זמן. הגורמים לתופעה במוח אינם ידועים במדוייק, אם כי לאור מה שקורה בהמשך התב”מ, סביר להניח כי הם מעידים על שינוי ברמת הנוירונים במוח. ככל שידוע, בשלב הפעיל לא ניתן להבחין בתופעה זו ברמת חומר המוח (לדוגמה בניתוח או ביופסיה) וגם לא במערכת דימות מגנטית מסוג MRI, אלא רק בעזרת קרני הרנטגן של מערכת ה- CT.
בשלב הפעיל בו המוקד במוח נראה כעיגולי-מטרה, הוא אינו תופס מקום במוח ולא מביא לתסמינים בו. מאחר והרופאים מתעלמים מהתופעה או מתייחסים אליה כאל "תופעת לוואי" או "רעשים" של מערכת ה- CT, הם גם לא מאבחנים אותה כתהליך או שינוי במוח.
המופע הזה של עיגולי מטרה חדים יחסית, אינו משתנה בכל מהלך השלב הפעיל ונמשך עד שנמצא פתרון לקונפליקט. ברגע שנמצא כזה פתרון, השלב הפעיל נגמר ומתחיל שלב התיקון.
הסימנים במוח בשלב התיקון
שלב התיקון והריפוי מתחיל כשנמצא פתרון לקונפליקט שחווה האדם, וכעת הגוףנפש מתחיל לתקן ולרפא את השינויים שקרו בגוף ובמוח בשלב הפעיל. תיקון של רקמה בגוף מביא לתופעות ריפוי (שאנו רגילים לחשוב עליהן כעל מחלה) כמו דלקת, בצקת ונפיחות בתחילת תיקון הרקמה ובהמשך להגלדה של הפצע וצלקת.
בממסר המוחי שלב התיקון קורה צורה דומה, והדבר ניכר בהשתנות של מוקד האמר במוח (HH)
בתחילת התיקון במוח מתחילה בצקת והצטברות נוזלים. עיגולי המטרה של מוקד האמר הולכים ומתעמעמים עד שהממסר כולו נצבע בשחור (שזו הדרך בה איזור מרובה נוזלים מוצג בסריקת CT, בניגוד לחומר דחוס יותר המוצג בצבע אפור בהיר עד לבן).
בניגוד לעיגולי המטרה של השלב הפעיל, הבצקת היא תהליך שכן תופס מקוםבמוח. היא מביאה לנפיחות שיכולה לדחוק את חומר המוח וללחוץ על איזורים סמוכים לממסר המוחי שנמצא בתיקון. לחץ הבצקת על קרומי המוח (המנינגים) הוא שמביא לכאבי ראש. לחץ על עצב הראיה או על מרכז הראיה באחורי המוח מביא להפרעות ראיה שונות, לחץ בקדמת הראש מביא להילה האופיינית של מיגרנה, בגזע המוח הלחץ יכול להביא לבעיות שמיעה ושיווי משקל, וכדומה.
כאשר הריפוי ממשיך ומתקדם והבצקת אינה נדרשת יותר, מגיע משבר התיקון. זהו רגע באמצע שלב התיקון, בו מופעל התקף חזק של סטרס המכווץ את רקמות הגוף והמוח, במטרה לדחוק מהן את נוזלי הבצקת. משבר תיקון חזק יכול להביא, בהתאם למיקום הממסר במוח, להתקפים שונים, החל מהתקף התעטשות, דרך התכווצויות, אסתמה, כאב ראש ומיגרנה ועד התקף אפילפטי והתקף לב. למעשה, כל ההתקפים לסוגיהם קורים בשלב זה.
♥ למידע נוסף על משבר הריפוי קראו מאמרים אלו: משבר הריפוי, משבר הריפוי – מבט נוסף
(מקור: learninggnm.com)
(מקור:learninggnm.com)
כאשר משבר התיקון נגמר, איזור התיקון בגוף ובמוח מתפנה ממרבית הבצקת. בגוף מביא הדבר לירידה של הנפיחות עם השתנה מרובה לניקוז הנוזלים העודפים. במוח, המקום שהתפנה מהבצקת מתמלא כעת במהירות בתאי גְלִיָה. תאים אלו, המהווים כ- 90% מהתאים במוח, נחשבים כתאי תמך ועזר. הם אחראיים לתחזוקת תאי העצב (נוירונים) ובין היתר תפקידם לשקם את איזור הממסר המוחי אחרי פינוי הבצקת ולהחזירו לפעילות תקינה. תאי הגְליה (מימין) ממלאים את האיזורמהיקפו כלפי פנים.
בהמשך הריפוי, האיזור המלא בתאי גליה מוצג ככתם צבע אפור בהיר עד לבן בסריקת ה- CT (משמאל), בהתאם לדחיסותו.
עוד בהמשך שלב התיקון מתרפאת הרקמה הפגועה בגוף ומצטלקת. במקביל מתרפא הממסר במוח וחוזר לתפקודו הרגיל. סריקת CT בשלב זה תראה כי הצבע הבהיר יותר של גוש תאי הגליה הולך ומתעמעם כאשר האיזור במוח הולך ומשתקם. בשלב מאוחר יותר, רק עין מאומנת בפיענוח CT על פי הרפואה החדשה יכולה להבחין כי נותרה מאחור צלקת ברקמת המוח. צלקות אלו אפשרו לד"ר האמר לזהות, גם בדיעבד, תהליכי תב"מ שהתרחשו במוח ולהסיק בדיוק מדהים על ההיסטוריה הרפואית של הנבדק.
(מקור: אתר learninggnm.com)
התהליך שתואר כאן הוא תהליך טבעי לחלוטין הקורה ברמה משתנה בכל תב"מ ותב"מ, אצל כל אדם ואדם!
♥ בנקודה זו אנו רוצים לברך אותך, מפני שיותר מפעם אחת כבר התרפאת מגידול במוח, מבלי מבלי שבכלל ידעת!
הרפואה החדשה משתמשת בהיכרות עם התהליך הזה כדי לזהות פרטים רבים על הנבדק. לפי המיקום של התהליך במוח ניתן, לדוגמה, לדעת איזה קונפליקט ביולוגי כללי חווה האדם. לפי מראה המוקד המוחי אפשר לדעת באיזה שלב של התב”מ נמצא האדם ולהסיק בדיוק רב מה צפוי לקרות וכמה זמן התהליך צפוי להמשך. וכאמור, לפי הצלקות שנותרות במוח, אפשר אפילו לדעת אלו קונפליקטים חווה האדם בעבר ואילו מחלות היו לו בגללם.
סרטן מוח ברפואה הרגילה
מאחר והרפואה הרגילה אינה מכירה את התהליך בו קונפליקט ביולוגי מביא להפעלת תב"מ ואינה טורחת ללמוד או לחקור אותו, הרי שהרופא הבודק את האדם מתעלם למעשה ממרבית התהליך שקורה בגוף ובמוח. הוא ‘נכנס באמצע’ ומתחיל להתייחס לארועים רק כאשר האדם נמצא כבר לקראת אמצע או סוף שלב התיקון, כאשר הסימנים והתסמינים בגוף (דהיינו, מה שברפואה ובציבור מוכר בשם "מחלה") נמצאים כבר בעיצומם.
כתוצאה מחוסר הבנה זה, הרופא מניח ששלב התיקון, בו משתקמת הרקמה ומתרפאה, הוא עצמו המחלה. בהתעלמו מעובדה כי ריפוי רקמה בגוף נעשה תמיד עם רמה מסויימת של בצקת, דלקת, פעילות חיידקית, ועייפות רבה, ינסה הרופא להכחיד תסמינים אלו עם התערבות טיפולית. ומאחר והוא מתעלם מהגורם של התהליך, אותו קונפליקט ביולוגי שחווה האדם, ומוסיף ומתעלם מהשלב המקדים (השלב הפעיל) של התב”מ, שהתרחש כבר, הרי שאין לו כל דרך להבין מדוע פתאום הופיעו תסמינים כאלו או אחרים בגוף או במוח ומה מטרתם.
מאחר ואינו מבין, עליו להמציא. זו הסיבה בגללה יש אין סוף תאוריות ברפואה (משהו כמו 5000) שרובן הגדול נטולות ביסוס מחקרי או מדעי ראוי, באשר לגורמים של מחלות בכלל ושל סרטן בפרט.
אך הבה נחזור לענינינו וננסה להבין כיצד מפרש הרופא את התהליך המוחי שקורה במקביל לתב”מ בגוף.
מה רואה הרופא בשלב הפעיל
בשלב זה הגוףנפש מגיב לקונפליקט שנחווה, ולרוב אין בו תסמינים משמעותיים. במוח מתפתח מוקד האמר (HH), אשר ניתן לאבחנה רק ב- CT, ובשלב זה אינו תופס מקום במוח ואינו מביא לתסמינים. מאחר ואין כמעט תסמינים, אנשים בשלב הפעיל לרוב לא נבדקים, ושלב זה אינו מאובחן (וגם הרבה פחות מתועד ב- CT). אם אדם עבר CT מוח מסיבה אחרת כלשהי, ותופעת עיגולי המטרה של מוקד האמר זוהתה בכל זאת, הרופא המפענח יפרש אותה לכל היותר כ"רעש", "תופעת לוואי" או תקלה במכשור הרפואי, תוך שהוא מתעלם ממנה כסמן אבחוני.
מה מבין הרופא בשלב התיקון
במקביל לתיקון וריפוי הרקמה בגוף, מופעלים גם תהליכים לתיקון וריפוי הממסר במוח. כעת יש במוח תהליך בצקתי עם נפיחות תופסת מקום, שאם היא גדולה היא תלחץ במקום זה או אחר בראש, מה שמביא כעת לכאבי ראש. בסריקת CT מוח ניתן לראות כעת את הבצקת כאיזור כהה יותר, ואת זה הרופא כבר יודע לזהות, גם אם עדיין אינו מבין את הסיבה.
כאשר ריפוי המוח מתקדם עוד יותר, מגיע משבר התיקון המביא לפעמים לכאבי ראש חדים ומגוון תופעות שצוינו לעיל. אם אדם לא הלך לרופא בשביל כאב הראש, ההתקפים השונים הקורים בשלב זה בהחלט ישלחו אותו לבדיקות. כעת, ימים אחדים אחרי משבר התיקון, סריקת ה- CT תגלה את הגוש המתפתח של תאי הגְליה, ההולך ותופס את מקום הבצקת. הרופא הבודק נוטה כעת להתייחס אל הבצקת הנותרת וגם אל תאי הגלייה כאל תהליך לא תקין, שאם הוא גדול או מתפתח מהר יותר מאיזו נורמה, הוא יאובחן כנראה כסרטן במוח.
CT עם חומרי ניגוד רדיואקטיביים
עם זאת, ממצאי סריקת CT פשוטה הם לרוב לא מובהקים. קשה להבדיל בין אפור קצת כהה של חומר המוח לזה המעט יותר כהה של בצקת או לגוון המעט יותר בהיר של צבר תאי הגליה. כדי לפתור בעיה זו ולאפשר צביעה חדה וחותכת, נכנסו לשימוש חומרי הניגוד המוזרקים לגופו של הנבדק לפני סריקת ה- CT.
חומרי הניגוד הם תערובת המכילה חומר שסורק ה- CT רואה היטב, לרוב איזה חומר רדיואקטיבי, מעורבב עם סוכר כלשהו. אזורים בגוף ובמוח שעוברים תיקון וריפוי זקוקים לאנרגיה רבה, לכן הגוף שולח את הסוכר שהוזרק בעיקר לאיזורים אלו, ויחד עם הסוכר מתרכז שם חומר הניגוד הרדיואקטיבי. הריכוז של חומר ניגוד במוח הופך את האיזור המתרפא הזה לכתם לבן בוהק ומבהיל הנראה היטב בצילום ה- CT. כעת יכול הרופא להצביע עליו ולהגיד, ‘הנה סרטן במוח’.
כמובן, יש עוד פרטים וניואנסים המשחקים תפקיד באבחנה, שלא מתאים לפרטם כאן, אך זהו מהלך הדברים, בגדול.
מדוע בצקת או תאי גליה אינם סרטן
הרפואה החדשה מזהה כי אבחנת סרטן של תאי גליה (ובצקת) היא שגיאה אבחונית ברורה, וזאת מכמה סיבות:
הבצקת נוצרת בשלב התיקון והריפוי. הלחץ שהיא מפעילה במוח יכול לקרות רק במהלך שלב זה, אחרי שהקונפליקט כבר נפתר והממסר המוחי החל להתרפא. הבצקת מביאה להצטברות נוזלים במוח ולנפיחות, אך נוזלים אלו הם לא תאים המשגשגים בפראות, כפי שגורסת האמונה בסרטן, אלא עזר בתיקון רקמת המוח המועיל לריפוי על ידי אספקת מזינים רבים לתהליך האינטנסיבי, בדיוק כמו ריפוי של רקמה בגוף. גם כאן, כמו בגוף, תהליך המוכר כריפוי (גם אם לעיתים כואב ולא נעים) מפורש ברפואה הרגילה כתהליך סרטני וממאיר רק משום שאין הבנה של סיבתו.
(מקור: אתר learninggnm.com)
תאי גלִיָה הם תאי תמך העוזרים בשיקום המוח החל ממחצית שלב הריפוי ולאחר שרקמת המוח שוקמה עם בצקת. עובדה זו מוכרת ברפואה הרגילה ומבורכת במקרים של שיקום מפציעה פיזית במוח, שאז ידוע כי תאים אלו משגשגים במהירות גדולה מאוד כדי למלא את האיזור הפגוע. משום מה, בהעדר פציעה מקדימה ובלא ידיעה לגבי הגורם, מניחים הרופאים שהגליה הגדלה מהר היא כעת גוש תאים סטוים ממאירים שימלאו את המוח ויהרסו אותו.
(מקור: אתר learninggnm.com)
במהלך תיקון המוח, תאי הגליה מופיעים מיד לאחר משבר הריפוי המסלק את מרבית הנוזלים העודפים מן המוח. בשלב זה הגליה מתפתחת מהיקף איזור הריפוי ואם סורקים את המוח בשלב זה רואים טבעת גליה לבנה ובתוכה איזור בצקתי כהה יותר. לאחר עוד זמן הטבעת הולכת ומתמלאת בגליה והאיזור כולו הופך אפור בהיר. תהליך זה הוא בדיוק הפוך מהתאוריה הרפואית לגבי סרטן, אשר לכאורה מהתפתח מתא ממאיר יחיד המשגשג ומתפשט מהמרכז החוצה.
מקור: אתר learninggnm.com
בסיום התיקון המוח, הריכוז הבולט של תאי הגליה בממסר המוחי מתפזר והולך. עדיין ניתן יהיה לראות את הריכוז הזה בצילום CT של המוח, אך ככל שעובר הזמן הוא הולך ודוהה ונראה הרבה פחות ברור ובהיר. מה ששבועות אחדים קודם היה נתפס כגידול במוח נעלם כעת והותיר רק שארית צלקתית דהויה ההולכת ונמוגה במוח. גם כאן, התופעה הזו סותרת את תפיסת הסרטן של הרפואה הרגילה, לפיה גידולים ממשיכים לגדול ולגדול עד שיביאו למותו של החולה.
מקור: אתר learninggnm.com
מתי זה עלול להיות מסוכן?
תאי הגליה אמנם אינם "גידול" וסרטן במוח הוא שגיאה אבחונית. אך עדיין, בתהליך הריפוי במוח, כמו בגוף, כרוכות סכנות שכדאי להבינן ולהתייחס אליהן
התנפחות יתר עקב בצקת נרחבת היא הסכנה הגדולה ביותר. מאחר והמוח נתון בתוך קופסת הגולגולת הסגורה, הרי שבצקת מוחית משמעותית יכולה להביא הן להחמרת כאבי הראש והן לתופעות הנובעות ישירות מהלחץ על ממסרים ומבנים שונים במוח. נפיחות גדולה עלולה גם לחסום את זרימת הנוזל המוחי בין חדרי המוח ומעטפותיו.
אצירת נוזלים היא הגורם העיקרי להתנפחות מוגזמת במוח (וגם בגוף). הגורם לאצירת נוזלים הוא קונפליקט קיומי המתבטא בכליות. קונפליקט קיומי קורה עקב פחד קיומי (לדוגמה עקב נטישה, במצב של "להיות פליט", תחושת "דג מחוץ למים" וכדומה). קונפליקט זה אופייני, בין היתר, לסיטואציה של אשפוז בבית חולים או בבית אבות. אם אדם חווה קונפליקט קיומי בזמן שהוא נמצא בשלב תיקון אחר כלשהו, הדבר מביא לבצקות נרחבות באותה הרקמה בגוף ובמוח הנמצאת בתיקון. במוח הדבר יכול להביא ללחץ חזק ומסוכן של הבצקת. ברפואה החדשה אנו קוראים לזה "הסינדרום" וכאשר הוא מתקיים, הוא היעד הטיפולי והעיקרי, מפני שהוא מחמיר מאוד את המצב ומקשה לעבור את שלב התיקון בשלום. ברפואה הרגילה מתיחסים לכך כאל "כשל כלייתי" שסיבתו אינה ידועה.
הלם האבחון הוא סכנה מהותית נוספת. זהו ההלם הנגרם עקב אבחנה רפואית פוגענית של סרטן במוח (או בכל מקום אחר), אשר מטבע האמונה בסרטן, מעוררת פחד עז בחולה, ובמקרים רבים מביאה בו במקום לקונפליקט חדש (לדוגמה קונפליקט פחד מוות או פחד קיומי, המביאים מצידם להפעלה של תב"מ חדש בריאות או בכליות, בהתאמה, ובהמשך לאבחנה של סרטן חדש באותם איברים). הקונפליקט החדש יביא בורו לתב”מ חדש, שבהמשך עלול להיות מאובחן כסרטן חדש, המקבל כעת פרשנות מבהילה של "גרורות" (שבעת כתיבת מאמר זה הן עדיין בחזקת תאוריה רפואית נטולת ביסוס מחקרי ראוי. התא הסרטני הנגרר מעולם לא נמצא או נצפה בנוזלי הגוף!).
תיקון (ריפוי) תלוי עלול אף הוא להביא להחמרה. בריפוי תלוי התב”מ חוזרת ומתחילה מחדש שוב ושוב עקב טריגרים (רשמים מהקונפליקט המקורי, חומר, רגש, טעם, קול ואחרים, הנרשים במוח כמערכת אזהרה מוקדמת) המביאים להפעלה מחודשת של התב”מ. כל הפעלת תב"מ מביאה בעקבותיה שלב תיקון על תסמיניו, ובכל הפעלה חוזרת כזו מגיב גם המוח, שוב ושוב, עם בצקת וריכוז חדש של תאי גליה, העלול כעת להתווסף כשכבה נוספת לתאי הגלייה שעוד לא התפזרו מהתב"מ הקודם, וחוזר חלילה. הדבר יכול להביא להחמרת הבצקת במוח, וליצירת גידול גליה מרובה מוקדים המכיל לעיתים מוקדי בצקת בתוכו, דבר ההופך את המופע בבדיקת הדימות למבולגן ומפחיד עוד יותר, ומגדיל את הנפיחות במוח.
הערה: לתרופות רבות, כולל אנטיביוטיקה, היסטמין וכימותרפיה, יש השפעה דומה על מהלך התב”מ והן מביאות לתיקון תלוי ולחזרתיות התב”מ דרך השפעתן הכימית במוח.
ניקוז וניתוח במוח
ברפואה הרגילה יודעים לשחרר את הלחץ במוח על ידי נקז המוכנס דרך הגולגולת ומעטפת המוח. בעוד שכל ניקוב מעטפת המוח הוא מסוכן, הרי שבמקרים של לחץ חזק במוח, ניקוזו יכול להציל חיים.
ניתוח במוח להסרת גידול תאי הגלייה הוא מסוכן הרבה יותר, ותועלתו פחותה בהרבה. אם האדם נמצא כבר בסוף שלב התיקון, הרי שהגידול יעלם בתוך שבועות או חודשים ספורים ללא כל התערבות למעט מנוחה ושלווה מרובה. אם האדם עדיין במהלך שלב התיקון העיקרי, הרי שהבעיה היא הלחץ של הבצקת ולא שגשוג הגליה. וממילא, ניתוח להסרת תאי הגליה ישאיר אחריו חלל גדול עוד יותר במוח, שיגיב במילוי מחודש של החלל בתאי גליה כדי לתקון הנזק הנרחב שגרם הניתוח, וחוזר חלילה.
וכמובן, גם אם בחר אדם לעבור ניתוח, רצוי לו שימנע מכל טיפול קרינתי או כימותרפי הגורם להישנות התב”מ, פוגע ברקמת המוח ורעילותו הגבוהה מחלישה עוד יותר את יכולת הגוףנפש להרפא.
סיכום ותמצית ההבדלי התפיסות
מה שברפואה החדשה נתפש כתהליך טבעי בעל סיבה ומטרה, הנמצא בשלב ריפוי, אשר ללא התערבות יגיע לסיומו כמעט תמיד בשלום, נתפס ברפואה הרגילה כתהליך ממאיר ותוקפני המחייב התערבות פולשנית ואלימה כדי להלחם בו.
בהתאמה, יועץ ברפואה החדשה יעזור למתרפא להבין את התהליך הכללי שהביא לתופעה במוח וכיצד הוא צפוי להתקדם לריפוי, ימשיך ויעזור לאתר את הקונפליקט שהתחיל את התהליך, במטרה להמנע מתיקון תלוי וכדי לעצור את המצב הכרוני, ויסייע, יחזק ויעודד את המתרפא בעת שהוא נותן לריפוי הטבעי לקרות. אם המתרפא סובל מאצירת נוזלים הרי שהיועץ יציע רעיונות ודרכים לטפל בה בעדיפות ראשונה.
הרופא ברפואה הרגילה, מנגד, יתן לאדם אבחנה מבהילה מאוד של סרטן במוח, שבעצמה מביאה ברוב המקרים להלם אבחון ולקונפליקט חדש. הרופא גם ידחק לשימוש מהיר בכימותרפיה ו/או הקרנות כדי "להקטין את הגידול", למרות שטיפולים אלו יכולים להביא נזק נוסף למוח וצפוי שיביאו לפתיחת תב"מ חדש. בנוסף, כפי שהוסבר לעיל, אם הגידול הוסר ניתוחית מבלי שהריפוי במוח הסתיים, תאי הגלייה ימהרו לשגשג בחלל החדש שנוצר, שכעת נעשה גדול עוד יותר.
במאמר זה ניסיתי לתמצת את הבדלי הידע והחשיבה בין הרפואה החדשה הנסמכת על חוקי טבע ומחקר אמפירי נרחב ביותר, לבין אוסף התאוריות והאמונות המדריך את הפרקטיקה ברפואה הרגילה בכל הקשור למה שנתפס כ"סרטן במוח". אני מקווה שהצלחתי להראות כי התהליכים שקורים במוח, במקביל לגוף, הם טבעיים, הגיוניים וברוב הגדול של המקרים אינם מסוכנים, ובלבד שהאדם יפתור את הקונפליקט שהביא למצב, ושתימנע ההתערבות הרפואית שהיא לרוב פוגענית הן באבחנותיה והן בטיפוליה. עם זאת חשוב לזכור כי במקרים חריפים מסויימים ניתן להציל חיים בעזרת ניתוח נוירוכרורגי עדין, ויש לשקול זאת בעת הצורך.