קונפליקטים ותסמיני הקורונה

פורסם לראשונה ב-26.7.2021

הקדמה

מאמר זה מפרט מהם הקונפליקטים הביולוגיים/רגשיים המביאים לתסמינים הפיזיולוגיים של מחלת הקורונה.

ההערכות של הרפואה החדשה הן שמעל 95% מהמחלות נגרמות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים ורק חלק קטן מאד מהמחלות נגרם מרעלים, קרינות או חוסרים תזונתיים.

דבר נוסף שמראה הרפואה החדשה בצורה ברורה ונחרצת הוא, שמחלות לא נגרמות בגלל חיידקים או וירוסים (החוק הביולוגי הרביעי).

לאור ידע זה ועל רקע של שנה וחצי בה נעשית בכל העולם שטיפת מוח מסיבית בנושא וירוסים ומגפות, מנסה מאמר זה להראות איזה קונפליקטים יכולים לגרום לסימפטומים השונים שמופיעים אצל אלה אשר מאובחנים כחולי קורונה.

מהם הסימפטומים האופייניים לקורונה?

לפי משרד הבריאות בישראל, אלה הם הסימפטומים הנפוצים אצל חולים המאובחנים כחולי קורונה:

  • חום
  • עייפות
  • קשיי נשימה או קוצר נשימה
  • שיעול יבש

סימפטומים נוספים שלפי אתר משרד הבריאות מופיעים גם כן אצל חלק מהחולים הנחשבים כחולי קורונה הם:

  • כאבי שרירים
  • כאבי ראש
  • כאבי גרון
  • אובדן חוש הריח וחוש הטעם

במקרים החמורים ביותר המחלה עלולה להוביל לדלקת ריאות קשה, לתסמונת נשימתית חמורה, לאי ספיקת כליות ואף למוות.

מהם הקונפליקטים שיכולים לגרום לסימפטומים הנ”ל?

הפירוט כאן הוא לפי הידע של הרפואה החדשה:

חום
חום הוא סימפטום שמופיע רק בשלב הריפוי ויכול להופיע במיגוון רחב של מחלות.הטבלה שלהלן מראה את הטמפרטורות האופייניות למחלות בהתאם לשכבות הנבט שברקמות הקשורות אליהן התפתחה המחלה. לא ברור עד כמה מספרים אלה מדוייקים ולכן מומלץ להתייחס אליהם ככלי עזר מסויים אך לא בהכרח מדוייק:

  • אנדודרם: מקסימום °37.2 צלזיוס
  • מזודרם של המוח הישן: מקסימום °38.3
  • מזודרם של המוח החדש: °38.3 – °39.5
  • אקטודרם: °38.3 – °41.0

עייפות
עייפות היא גם כן סימפטום אופייני לשלב ריפוי בלי קשר לסוג המחלה. בשלב הריפוי יש תמיד שליטה דומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית (מצב של ווגוטוניה) אשר מאפשרת להפנות אנרגיות בגוף לטובת תהליכי הריפוי. תחושת העייפות נועדה להכריח את האדם לנוח יותר כדי לאפשר לגוף להתרפא מהר יותר.

קשיי נשימה או קוצר נשימה
סימפטומים אלה אופייניים לשלב הריפוי מקונפליקטים ספציפיים שפוגעים בסימפונות או בנאדיות הריאה..
כאשר קשיי הנשימה נגרמים בגלל בעיות בסימפונות (קשורים לשכבת הנבט אקטודרם), הקונפליקט שגורם לכך הוא בד”כ קונפליקט של פחד בהקשר טריטוריאלי. בחלק מהמקרים הקונפליקט הוא פחד עם בהלה.
כל עוד הקונפליקט פעיל, יש אובדן של תאים ברירית הסימפונות.
ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך שיקום של אותן רקמות בסימפונות שנפגעו. תהליך זה כולל ייצור מהיר של תאים חדשים אשר מלווה בהצטברויות מקומיות של נוזלים בכמויות גדולות מהרגיל, כדי לאפשר הבאת חומרי בניה והוצאת חומרי פסולות.
תהליך זה יוצר נפיחויות וקשיי נשימה שונים.
ככל שעוצמת הקונפליקט היתה יותר חזקה ומשך הקונפליקט היה ארוך יותר, כך תהליך הריפוי יהיה עוצמתי וממושך יותר ובהתאם לכך גם הסימפטומים.
ככל שתהליך הריפוי יות חזק ויותר ממושך יש יותר סיכויים שתהיינה חסימות זמניות של חלק מהסימפונות, מה שמגביר את קשיי הנשימה.

כאשר קשיי הנשימה נגרמים בגלל פגיעה בנאדיות הריאה (קשורות לאנדודרם), הגורם לכך הוא תמיד קונפליקט של פחד מוות.
בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש שגשוג של תאים בנאדיות הריאה ואם הקונפליקט מספיק ממושך יתפתחו גידולים בנאדיות הריאה. תפקידם של תאים אלה הוא להגדיל את יכולת הריאות להכניס לגוף יותר חמצן.
ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך בו חיידקים ופטריות מפרקים את הגידולים שנוצרו. באותם מקומות בהם פורקו הגידולים נשארים חללים שמתמלאים בהמשך ברקמה צלקתית. זה גורם להפחתה ביכולת הריאות להכניס חמצן ולהוציא דו-תחמוצת הפחמן. פירוק הגידולים והחללים שנוצרים כתוצאה מכך, הם מה שגורם להיווצרות מחלת האמפיזמה וככל שהאמפיזמה יותר משמעותית כך יש יותר קוצר נשימה.

שיעול יבש:
אותם קונפליקטים שפוגעים ברירית הסימפונות יכולים לפגוע גם בשרירי הסימפונות (קשורים לשכבת הנבט המזודרם של המוח החדש.
הקונפליקט הוא פחד בהקשר טריטוריאלי או פחד עם בהלה.
כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש אובדן של תאים בשרירי הסימפונות והאטה בתנועתיות של השרירים שנפגעו. האטת התנועתיות נמשכת ואף מחריפה בחלק הראשון של שלב הריפוי.
במשבר הריפוי יש עוויתות בשרירי הסימפונות אשר נמצאים בתהליך ריפוי וזה גורם לשיעול.
אם הפגיעה של הקונפליקט היתה רק בשרירי הסימפונות ולא ברירית הסימפונות השיעול יהיה יבש.

כאבי שרירים:
כאבי שרירים הם סימפטום שמופיע בשלב הריפוי של אחד או יותר משני הקונפליקטים האלה:
1. קונפליקט של תקיעות. “מרגיש תקוע”, “לא יכול לזוז”, לא יכול לברוח או להתגונן”.

2. קונפליקט קל עד בינוני של ירידת ערך עצמי מקומית, בהתאם לאזורים בהם יש כאבי שרירים או ירידת ערך עצמי כללית, אך קלה.

כאבי ראש:
כאבי ראש קהים עם תחושה של לחץ בראש אופייניים לחלק הראשון של שלב הריפוי מקונפליקט כלשהו. בחלק זה מתפתחת בצקת באותו אזור במוח בו הופיע ה-HH כתוצאה מהקונפליקט שגרם להפעלת התוכנית הביולוגית (מחלה). ככל שהקונפליקט היה חזק יותר וממושך יותר כך הבצקת במוח תהיה גדולה יותר, תיצור לחץ חזק יותר על סביבתה ועלולה לגרום לכאבי ראש חזקים יותר.
כאבי ראש חדים ודוקרים אופייניים יותר למשבר הריפוי ולחלק השני של שלב הריפוי.

כאבי גרון:
הקונפליקט העיקרי שמשפיע על רירית הגרון הוא פחד עם בהלה.
בחלק מהמקרים הקונפליקט הוא פחד בהקשר טריטוריאלי.
כאבי הגרון הם אחד הסימפטומים של שלב הריפוי.

אובדן חוש הריח:
הקונפליקטים שיכולים לגרום לפגיעה בחוש הריח הם אלה:
1. לא מצליח להריח משהו או מישהו שרציתי להריח.
2. אני לא רוצה להריח את הדבר הזה או את האדם הזה.
בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש ירידה בחוש הריח ובחלק מהמקרים אובדן מלא של חוש הריח.
בחלק הראשון של שלב הריפוי מתחיל חוש הריח לחזור.
במשבר הריפוי יש שוב אובדן זמני של חוש הריח.

יכולת ההרחה יורדת גם כאשר יש נזלת חזקה, אך זה קשור לקונפליקט אחר ולא קשור לפגיעה ישירה בעצבי חוש הריח.

אובדן חוש הטעם:
ירידה זמנית של חוש הטעם יכולה להיגרם בעיקר מהסיבות הבאות:
1. פגיעה בחוש הריח.
2. קונפליקט של “לא רוצה או לא יכול לטעום משהו“. במקרה כזה חוש הטעם מתחדד מאד בשלב האקטיבי של הקונפליקט, אך בשלב הריפוי יש ירידה זמנית בחוש הטעם.
3. קונפליקט של “הלבינו את פני ברבים” (העליבו אותי בפומבי). קונפליקט זה גורם לפציאליס (שיתוק על שם בל, שיתוק בחצי פנים) ואחת ההשפעות היא גם פגיעה בחוש הטעם.

אי-ספיקת כליות:
הקונפליקטים שיכולים לפגוע בצינוריות האיסוף בכליות ולהביא למצב של אי-ספיקת כליות הם אלה:

  • תחושה עמוקה ומשמעותית של נטישה
  • תחושה חזקה של סכנה קיומית (אדם שחש שאיבד הכל או שהוא עלול לאבד הכל)
  • טראומה של אשפוז (פחד מאשפוז בבי”ח או בבית)
  • תחושה של פליט (צורך לעזוב את המדינה, בית, עבודה וכו’)
  • תחושה של בדידות מוחלטת
  • תחושה של להיות מנושל או מוקצה
  • תחושה שלאף אחד לא אכפת ממני או שיותר מדי אכפת להם ממני
  • תחושה של להיות לבד במדבר (פיזית או קונפיגורטיבית).

דלקת ריאות:
דלקת היא מנגנון טבעי של הגוף אשר נועד להאיץ תהליכי ריפוי (ולכן גם מוגברים הסימפטומים).
דלקת “רגילה” בסימפונות נקראת ברונכיטיס. דלקות ריאות בסימפונות היא למעשה ברונכיטיס חזקה יותר.
מצב של דלקת ריאות מתפתח כאשר הסימפונות או נאדיות הריאה נמצאים בשלב הריפוי, אך במקביל יש גם קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות וגרם לאצירת נוזלים בגוף ולמצב שנקרא “הסינדרום“.

מוות:
יכולים להיות גורמים שונים למוות אצל חולים שנחשבים כחולי קורונה.
נתייחס כאן לגורם אחד, שהוא רלוונטי לכל המקרים בהם האדם סובל מבעיה בסימפונות:
אם הקונפליקט של פחד בהקשר טריטוריאלי (או בחלק מהמקרים פחד עם בהלה) היה פעיל זמן רב יחסית ונפתר רק אחרי 6-4 חודשים, תהליך הריפוי יהיה חזק יחסית.
אם במקביל הופיע אצל אותו אדם גם קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות, יש אצלו אצירת נוזלים בגוף ועודף הנוזלים הולך בעדיפות ראשונה למקומות שנמצאים בתהליך ריפוי.
מלבד הסימפונות גם המרכז במוח ששולט על רירית הסימפונות נמצא בתהליך ריפוי ונוצרת שם בצקת.
עודף הנוזלים שנאגר בגוף בגלל הבעיה בכליות גורם לכך שהבצקת במוח תהיה גדולה בהרבה מהרגיל. זה גורם לכך שמשבר הריפוי יהיה הרבה יותר חזק מהרגיל והוא עלול להיות קטלני.

מה ניתן להסיק מכל הנ”ל?

  1. כל, או לפחות רב מוחלט של הסימפטומים המיוחסים לקורונה הם סימפטומים של שלב הריפוי.
    כאשר אדם נמצא בשלב הריפוי יש שלושה דברים עיקריים בטיפול:
    א. במקרה של חשש ממשבר ריפוי קשה, יש לנקוט בצעדים שיחלישו את משבר הריפוי.
    ב. לעזור לחולה למצוא כל דרך אפשרית להימנע מטריגרים, או לנטרל השפעות חוזרות של הקונפליקט בגלל טריגרים, או לפחות למזער השפעות אלה.
    ג. לעזור לחולה להימנע מהתפתחות קונפליקטים חדשים.

  2. הטיפול צריך להעשות בהתאם לקונפליקטים שהאדם חווה והסימפטומים שהתפתחו, בלי קשר אם קוראים לכך קורונה, שפעת או כל שם אחר.
    אפשר ורצוי לשלב בטיפול כל שיטה וגישה שעוזרת ולא מזיקה, כולל מקרים בהם יש צורך להעזר בטכנולוגיות של הרפואה המקובלת.

  3. ההפחדות מצד רשויות הבריאות והתקשורת וכן ההגבלות הקשות שיזמה הממשלה, כולל סגרים, ריחוק חברתי, תו ירוק וכו’, גורמות אצל אנשים רבים לפחדים ממשיים, לקשיים כלכליים, לקשיים משפחתיים ועוד.
    כל אלה יוצרים אקולוגיה מתאימה להתפתחותם של קונפליקטים חדשים מסוגים שונים ולהתפתחותן של עוד מחלות בהתאם.

לסיום

לפי החוק הביולוגי הרביעי של הרפואה החדשה ובשילוב עם המחקרים של הוירולוג הגרמני ד”ר סטפן לנקה ומידע רב אחר, ניתן להגיד בוודאות שהמחלה קוביד-19 לא נגרמת ע”י הוירוס SARS-COV-2. במרבית המקרים הגורמים הם קונפליקטים, ובאחוזים בודדים יתכן שחלק מהגורמים הם גם רעלים, קרינות מייננות וחוסרים תזונתיים.

מהמידע שהצטבר עד כה מתקבלת תמונה לפיה החיסונים לא רק שלא פותרים את הבעיה אלא הם גורמים להרבה תופעות לוואי חדשות, חלקן קשות מאד, ולפעמים אף למוות.

גלילה למעלה
דילוג לתוכן