שנהב השן (דנטין) ועצמות הלסת

התפתחות ותפקוד שנהב (דנטין) השיניים ועצמות הלסת: למבוגר אנושי יש 32 שיניים, 16 בלסת העליונה ו-16 בלסת התחתונה. כל שן מורכבת מכתר (החלק מעל קו החניכיים) המכוסה בזגוגית השן, ומשורש (החלק מתחת לקו החניכיים). השן עשויה בעיקר משנהב. המבנה הקשיח שלו הוא צפוף יותר מזה של עצמות, והוא הדבר שמאפשר לשן לעמוד בלחץ של נשיכה ושחיקה. שורשי השיניים מקובעים בעצמות הלסת העליונה והתחתונה. תעלות השורש משתרעות מקצה השורש בעצם אל תוך תא-מוך השן, הממוקם במרכז השן. מוך השן מכיל כלי דם המזינים את השן ועצבים המספקים רגישות לחום, קור, כאב ולחץ. תאי מוך השן, הנקראים אודונטובלסטים, יכולים לייצר שנהב חדש (בדומה לאוסטאובלסטים המייצרים את גרומת העצם). לפיכך, מוך השן הוא מעין "מח העצם" של השן. הפריודונטיום (המכונה גם אודונטופריוסטאום) המקיף את שנהב השן מספק תמיכה לשיניים (בדומה לאופן בו מעטפת העצם (פריוסטאום) מספקת תמיכה לעצמות). השיניים מחוברות לעצם בעזרת רקמה סיבית (מיסב השן ומלט השן).  החניכיים (ראו תת-רירית הפה ורירית הפה) מכסים את עצמות הלסת ועוטפים את צוואר השן בצורה הדוקה. הלסת היא זוג עצמות היוצרות את מסגרת הפה. היא מורכבת מעצם הלסת העליונה הקבועה (המקסילה), עצם הלסת התחתונה הניידת (המנדיבל) והמפרק הטמפורומנדיבולרי (TMJ) המחבר ביניהן. תפקידה של הלסת הוא לאפשר נשיכה ולעיסה (ראו גם שרירי הלסת). השנהב ועצמות הלסת מקורם במזודרם החדש ולכן נשלטים מהמדולה של קליפת המוח.

חתך מבנה השן

רמת המוח:  במדולה של קליפת המוח, השנהב של השיניים הימניות והצד הימני של עצמות הלסתות, נשלטים מהצד השמאלי של מרכז קדמת המדולה; השנהב של השיניים השמאליות והצד השמאלי של עצמות הלסת נשלטים מהצד הימני של מרכז קדמת המדולה. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר.

.

ממסרי שנהב השן במדולה של קליפת המוח

קונפליקט ביולוגי:

הקונפליקט הביולוגי הקשור לשנהב השן (דנטין) הואלהיות לא מסוגל לנשוך, היכול להתבטא כפשוטו  (להיות לא מסוגל או להתקשות לנשוך ולהכניס מזון) או באופן סמלי, במובן של להיות לא מסוגל  "לנשוך" או את היריב או "להתפרץ" עליו, כי "אני נמצא בעמדה חלשה יותר" (השוו עם קונפליקט נשיכה הקשור לזגוגית השן ולשרירי הלסת). לדוגמה, עקב חולשה פיזית (ילד קטן מול ילד גדול יותר או מול מבוגר, אישה מול גבר, כלב קטן מול כלב גדול), בעמדה חלשה יותר במקום העבודה (עובד מול הבוס או עמית בתפקיד גבוה יותר), בבית הספר (תלמיד מול מורה, מורה מול המנהל),  בתוך המשפחה (ילד מול הורה או אח בוגר; בן זוג חדש מול ילד חורג), או בעמדה חלשה יותר מול רשות (פקיד ממשלתי, שוטר, רופא, שופט, מנהל בנק). אפליה, דיכוי פוליטי, התעללות (פיזית, מינית, מילולית), עונשים, הגבלות, פרובוקציות או נזיפה יוצרים מצבים שעלולים לעורר קונפליקט נשיכה. הקונפליקט נחווה כתחושה של אי יכולת להילחם בחזרה או להגן בפני מישהו או משהו ("לחשוף שיניים כלפיו"). ריבים מילוליים וויכוחים מתמידים עם בן משפחה הם קונפליקטים קלאסיים של נשיכה. קונפליקט הנשיכה הקשור לעצמות הדנטליות הוא סוג של קונפליקט ירידת ערך עצמי (ראו עצמות ומפרקים). גם שיניים "שנראות רע" יכולות אפוא לגרום לאדם לקונפליקט יע"ע הקשור לשנהב.

קונפליקט הנשיכה המשפיע כל העצמות של הלסת, נתפס כאינטנסיבי יותר מזה שמשפיע רק על שנהב השן.

מיקום: השיניים הספציפיות שתושפענה מקונפליקט הנשיכה נקבעות על פיהתפיסה האישית של הארוע הקונפליקטיבי. לכל קבוצת שיניים יש קונפליקט בעל גוון מעט שונה, בהתאמה לתפקוד הספציפי של השיניים.  

  • החותכות (השיניים הקדמיות) משמשות לנשיכה וחיתוך מזון. קונפליקט הנשיכה הקשור אליהן הוא "אסור לנשוך", במובן של אסור להתפרץ על מישהו או אסור לחשוף את השיניים מול מישהו.
  • הניבים (בפינה) משמשים לתפיסה וקריעה של מזון. קונפליקט הנשיכה הקשור: אסור "לחטוף ביס" במובן של לתפוס אדם או דבר.
  • הטוחנות והמלתעות (מאחור) משמשות לריסוק ולעיסת מזון. קונפליקט הנשיכה הקשור: אסור ללעוס או לטחון יריב ("ללעוס אותו ולירוק אותו החוצה").
קבוצות השיניים בפה. לכל קבוצה גוון קונפליקט משלה

בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי (יע"ע – עקב תחושה של כישלון לעשות, לבצע, ברמת האורגניזם או האיבר/רקמה. לרוב באופן לא מודע) הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהמדולה של קליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט מזודרם-חדש.

התנהלות התב”מ:

שלב פעיל: עם קרות הקונפליקט מתחיל אובדן חומר בשנהב השן, הגורם להווצרות חורים (למעשה חללים) בשן, מצב הנקרא עששת השן (Tooth decay, Caries). מכיוון שהחורים בשנהב אינם גורמים לכאב (בניגוד לחורים בזגוגית השן ), ניתן לזהותם בדרך כלל רק באמצעות צילום רנטגן. אם, לעומת זאת, החור גדל ומגיע עד למוך השן, חשיפת המוך גורמת רגישות כואבת למזונות ומשקאות חמים, קרים, מתוקים או חמוצים. אובדן שנהב מוגזם עקב שלב פעיל מתמשך, הורס את המבנים הפנימיים של השן, מחליש אותה ויכול להביא לשבירתה. ללא אספקת דם למוך השן, השן מתחילה להירקב מבפנים.

הערה: עששת, בין אם היא מתרחשת בשנהב השן או בזגוגית השן , אינה קשורה לסוכר במזונות או בנוזלים. לא כל ילד או מבוגר עם נטייה למתוק מפתח עששת! לעומת זאת, עששת נמצאת גם אצל אנשים שכמעט ולא אוכלים ממתקים. בדומה, עששת גם אינה קשורה לצחצוח וניקוי שיניים או ניתנת למניעה על ידם . גם לאנשים המקפידים על היגיינת השיניים שלהם יש גם עששת, ולהיפך.

בסריקת CT זו אנו רואים את ההשפעה של קונפליקט נשיכה במרכז הבקרה של שנהב השן (ראו את דיאגרמת GNM). מוקד האמר הנמצא בשני חצאי המוח (קונפליקט מרכזי), מגלה שהקונפליקט נקשר אצל האדם הן לאמו/ילדיו והן לשותף/ה, למשל, בקונפליקט עם שני הוריו (אב ואם), מה שגרם לעששת בשיניים הימניות והשמאליות (השוו להשפעה של קונפליקט מרכזי בממסר זגוגית השן ).

קונפליקט בממסרי הדנטין במוח
מקור: אתר learninggnm.com

אם הקונפליקט משפיע על הלסת, עצם הלסת מתדלדלת והולכת (osteolysis). אם השלב הפעיל מתמשך, החניכיים נסוגות, צוואר השן נחשף ומתארך באופן ניכר,  והשן הופכת רופפת ולא יציבה. כתוצאה מכך, החניכיים נקרעות בקלות ונגרם דימום חניכיים (זו אינה מחלת  חניכיים, כגון מורסה בשן או דלקת חניכיים, הקשורות לתת-הרירית ולרירית של הפה). התנוונות המבנה הפריודונטלי נקראת פריודונטוזיס, והתמשכותה עלולה להביא לנפילת השיניים

שלב התיקון (ריפוי): עם פתרון הקונפליקט מתחיל שיקום השן, החללים בשן מתמלאים מחדש עם גרומת (מעין מלט רך) של השנהב, המיוצרת על ידי אודונטובלסטים במוך השן, בתהליך דומה לשיקום של עצמות עם גרומת המיוצרת על ידי תאים בוני עצם (אוסטאובלסטים). הגרומת הרכה בהיווצרותה ממלאה את החללים בשן ואז מתקשחת כדי ליצור את שנהב השן המשוקם.  

משבר התיקון (אפילפטואידי): 

מטרה ביולוגית (בשכבת מזודרם חדש מתבטאת רק בסוף התב”מ): 

גרומת העצם הרכה במהלך שלב התיקון מאפשרת לשן או לשיניים לזוז בקלות. מסיבה זו, הפלטה הדנטלית המיועדת ליישור השיניים פועלת בצורה הטובה ביותר בתקופה זו.

קל יותר ליישר בשלב התיקון
מקור: אתר learninggnm.com

אם בחלל שבשן יש פתח חיצוני (ראו פיסטולה בשן) הגרומת הרכה דולפת החוצה אל הפה. בשילוב עם שאריות מזון ורוק, החומר הדביק נדבק לפני השטח של השיניים ותורם להיווצרות אבנית, סוג של רובד דנטלי מוקשה. בניגוד לאמונה הרווחת ברפואת השיניים, אבנית השן או רובד דנטלי אינם גורמים לעששת או לדלקת חניכיים. תיאוריות אלה, אינן יכולות להסביר  מדוע עששת או  דלקת חניכיים מתרחשים בצד ימין או שמאל של הפה, מדוע חורים מתפתחים בשן ספציפית מאוד, מדוע הם משפיעים על השיניים הקדמיות או על הטוחנות, או מדוע ה"עששת" מביאה לחורים בשנהב, או  בזגוגית השן . הרפואה החדשה מציעה תובנות לגבי הגורמים ל"מחלות שיניים" שישנו מן היסוד את רפואת השיניים כפי שאנו מכירים אותה.

במהלך שיקום החורים והחללים, הפריודונטיום העוטף את צוואר השן נמתח עקב הבצקת והנפיחות. דבר זה יכול לגרום לכאב שיניים חמור, שכן שכבת האפיתל הקשקשי המכסה את הפריודונטיום מכילה עצבים רגישים ביותר (השוו לכאבי שיניים הקשורים לזגוגית השן , השוו גם לכאב עקב נפיחות בעת שיקום של עצם). אם החלל נוצר בתוך השן ולא מביא לניקוב פני השן החיצוניים, הבצקת עלולה ללחוץ על מוך השן. במקרה זה, הכאב יכול להיות מייסר. לחץ ממושך על מוך השן עקב תיקון תלוי, עלול לפגוע בעצבי השן. מוך השן עלול להיפגע גם כתוצאה מטיפולי שיניים חוזרים ונשנים או סתימות גדולות. בשלב זה, הכיוון המקובל הוא טיפול שורש או עקירת השן.

הליך של טיפול השורש כרוך בהסרת כל תכולת מוח השן (כולל עצבים וכלי דם) ומילוי החלל בחומר פלסטי הנקרא גוטה-פרצ’ה. עם זאת, מילוי מכיל גם פורמלדהיד וארסן. מה שנשאר אחרי טיפול שורש הוא שן מתה ורעילה! 

"אין כל הצדקה לשימוש בארסן ברפואת השיניים המודרנית".
המרכז הלאומי לביוטכנולוגיה

את אותו הדבר יש לומר גם על השימוש בסתימות שיניים המכילות כספית, שהיא רעלן עצבי העלול לגרום לבעיות נוירולוגיות חמורות.

אמנם התיאוריה כי שן עם טיפול שורש מגדילה את הסיכון לפתח סרטן או ללקות בהתקף לב, (כפי שהוצע במקור על ידי ד"ר ווסטון א. פרייס בשנת 1922), מוטלת בספק רב, בהתבסס על חמשת החוקים הביולוגיים, אך עם זאת, מנקודת מבט של GNM, יש להימנע מטיפול שורש בכל מחיר. במקרים חריגים, ייתכן שיהיה צורך לעקור ולהחליף את השן הפגועה.

חיידקים, אם הם זמינים, מסייעים בשחזור השן. הפעילות המיקרוביאלית גורמת למורסה בשן, עם הצטברות של גרומת ומוגלה בתוך השן (השוו עם מורסה בחניכיים). הכאב של מורסה בשן נובע מהצטברות הלחץ בתוך השן. אם, לעומת זאת, החלל בשן יצר פתח חיצוני, הנקרא פיסטולה בשן, המוגלה תדלוף החוצה והמורסה תתנקז בעצמה.

הנפיחות סביב השן (ראו תמונה) נובעת מהבצקת (הצטברות נוזלים) באזור הריפוי. אם  יש גם אגירת מים בגלל הסינדרום, הנפיחות הופכת גדולה בהרבה, ויכולה להביא לנפיחות בָפָּנים.

בלסת, השיקום של העצם המתרחש בשלב התיקון מלווה גם הוא בנפיחות
וכאב, הנגרמים על ידי מתיחת מעטפת העצם המכסה את עצמות הלסת. נפיחות גדולה כזו
תאובחן בדרך כלל כסרטן הלסת (ראו
סרטן העצמות).

כאב במפרק הטמפורומנדיבולרי מכונה תסמונת TMJ.

 

שן עם נפיחות סביבה
מקור: אתר learninggnm.com

הערות והיבטים מיוחדים

  • השפעת הקונפליקט בשיניים בצד ימין או שמאל של הפה נקבעת על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט (האם נקשר לאמא-ילד או שותף-סביבה).
  • ברקמת מזודרם החדשהמטרה הביולוגית מגיעה לביטוי רק בסוף התב”מ. השיניים שהושפעו מהקונפליקט נעשות חזקות  יותר מאשר היו, ומוכנות טוב יותר לקונפליקט נוסף מסוג דומה.
עגלת קניות
GNM - ישראל

הירשמו לניוזלטר* שלנו וקבלו במתנה, ללא עלות,
את סדרת הסרטונים:

 

מחלה זה משהו אחר

סדרת 8 הסרטונים הקצרים הללו, מציגה את חמשת החוקים הביולוגיים הטבעיים של הרפואה החדשה(GHk/GNM). במהלך צפייה בת שעה תוכלו לקבל מושג כללי ראשוני על נקודת מבט חדשה זו המסבירה בריאות וחולי בדרך חדשנית ומראה כי מחלות מכל הסוגים מתחילות כתגובה להלם המהווה קונפליקט ומתנהלות בדרך ברורה והגיונית המאפשרת החלמה כפי שהתכוון הטבע.

הירשמו – קבלו – צפו – והשכילו!

* ניתן להסיר עצמך מתפוצת הניוזלטר בכל שלב בהמשך.
×
דילוג לתוכן