ביטוי התסמינים משתנה אצל אדם בהתאם לצָדיוּת המולדת1 שלו (האם צידו החזק הוא ימני או שמאלי) ובהתאם לתוכן של הקונפליקט שנחווה על ידו.
- אם התסמינים הם (או התחילו) בעיקר בצד החזק, הדבר מעיד לרוב על קונפליקט המתייחס לשותף או סביבה (אבא, בן/בת זוג, בוס, כל אדם הנתפס כשותף, מקום העבודה, העולם החיצוני, …), אך לא לאמא ולא לילדים של אותו אדם2.
- אם התסמינים הם (או התחילו) בעיקר בצד החלש מעיד הדבר על קונפליקט המתייחס לאמא או לילד של האדם2 (וכל מה שנתפס כאמא או ילדים, כולל הקן המשפחתי/שבטי עצמו, העולם הפנימי, פרויקט שנתפס כ”בייבי שלי” וכדומה)…
הערה: כלל זה תקף לרקמות הנבט מזודרם (ישן וחדש) ואקטודרם, אך לא לרקמת אנדודרם.
באופן מעשי:
- אדם ימני מגיב לקונפליקט עם אמו או ילדיו בצד שמאל (החלש) של גופו, ולכן זה הצד בו יופיעו התסמיני הקונפליקט.
- אותו אדם יגיב לקונפליקט עם סביבה/שותף בצד ימין (החזק) של גופו, ותסמיני הקונפליקט יופיעו לראשונה בצד זה.
- אצל אדם שמאלי זה בדיוק הפוך. קונפליקט הקשור לאימו וילדיו יתבטא בצד ימין (החלש), בעוד קונפליקט הקשור בשותף/ה או סביבה יתבטא בצד השמאלי (החזק).
הערות:
- עקב הכוונה תרבותית וחברתית, שמאליים רבים מתנהגים כימנים. במקרה של ספק יש לבדוק זאת באמצעות מבדק מחיאת כף וכדומה.
- התפיסה של אדם אחר כאמא/ילד או שותפה/ף היא סובייקטיבית ויכולה להשתנות במהלך החיים (לדוגמה אצל אם שבנה/בתה הופכים שותפים בפרנסה ומטלות, והיא תופסת אותם יותר ויותר כשותפים, אצל בן בוגר שעובד עם אביו כשותף בעסק וכדומה).
מידע נוסף:
- מאמר החוק הראשון של הרפואה החדשה מביא הסבר על הצדיות והיבטים נוספים המשפיעים על ביטוי התסמינים
- מאמר על הצדיות – מאת עידן סער