עצבי ההרחה (olfactory nerves)
חוש הריח הוא הקדום ביותר מבין החושים, והוא מתחיל מעצבי ההרחה בחלקו העליון של חלל האף, אשר פוגשים לראשונה את הריח הנישא באויר הנשאף לאף, ומעבירים את המידע למוח
תוכן עניינים
התפתחות ותפקוד עצבי ההרחה
עצבי ההרחה (olfactory nerves) ממלאים תפקיד משמעותי בחוש הריח. הם מורכבים מאוסף של סיבי עצב חושיים (fila olfactoria) המתארכים מטה מפקעות ההרחה הממוקמות בתחתית קליפת המוח, ממש מעל עצם האתמואידית’ שצידה התחתון הוא הגג של חלל האף. עצבי ההרחה חודרים את העצם האתמואידית דרך חורים רבים המנקבים אותה ומרפדים את הרירית של גג חלל האף. עצבים אלו מצוידים בתאי קולטן מיוחדים לריחות. עצבי ההרחה נושאים את אות הריח מהרירית שבגג חלל האף אל פקעות ההרחה. משם מועבר מידע ההרחה למוח, בו הוא מעובד ונתפס ברמה המודעת. עצבי ההרחה מקורם באקטודרם והם נשלטים ממוח הביניים (interbrain, diencephalon).
קישור ברמת המוח
עצבי ההרחה נשלטים ממוח הביניים, הממוקם בחלק המרכזי של המוח ממש מעל גזע המוח. עצבי ההרחה בחלל נחיר האף השמאלי נשלטים מהצד הימני של מוח הביניים. עצבי ההרחה בחלל נחיר האף הימני נשלטים מצד שמאל (נקבה עם צדיות ימנית תריח את הילד שלה דרך נחיר שמאל ואת בן הזוג עם נחיר ימין. אצל שמאליים זה הפוך). יש הצלבה בין המוח לאיבר.
קונפליקט ביולוגי
הקונפליקט הביולוגי הקשור לעצבי ההרחה הוא "להיות לא מסוגל להריח משהו או מישהו" (בטבע זה קורה כאשר נקבה לא מצליחה להריח צאצא שאבד) או, להיפך, "אי רצון להריח משהו או מישהו", למשל, סירחון חזק, או את הריח של היריב.
התנהלות התב”מ
שלב פעיל
אובדן תפקוד חלקי או מלא של עצבי ההרחה עם מטרה ביולוגית לחסום את זיכרון הריח (השוו ל-אובדן זיכרון לטווח קצרבמהלך שלב פעיל שלקנפליקט פרידה) או למנוע הרחה של הריח הלא רצוי. התוצאה היא יכולת מופחתת להריח את הריח הקשור לקנפליקט (היפוסמיה; השוו עםהיפראוסמיה) או אובדן מוחלט של יכולת ההרחה (אנוסמיה).
הערה: עצבי ההרחה שייכים לקבוצת האיברים שאינם מגיבים לקונפליקט עם שגשוג או אובדן תאים, אלא עם שינוי רמת התפקוד (הגברת תפקוד, ראופריאוסטאוםותלמוס, או הפחתה של תפקוד, לדוגמה האוזן הפנימית (השבלול ואיבר שיווי המשקל), הרשתית והגוף הזגוגי בעיניים, תאי אלפא ובטא בלבלב ושרירי השלד).
שלב תיקון
התפקוד של עצבי ההרחה חוזר לקדמותו ויכולת ההרחה משתקמת.
במהלך משבר התיקון יש שוב אובדן זמני קצר של חוש הריח, המשתקם עם סיום המשבר והמשך שלב התיקון
סריקת CT זו מציגה מוקד האמר בחלקו הראשון של שלב התיקון(PCL-A (עם הצטברות נוזלים (בצקת במוח) במרכז הבקרה של עצבי ההרחה (חצים אדומים), דבר המלמד כי הקונפליקט הרלוונטי נפתר.
בסריקה זו מודגמת גםאצירת נוזלים עקב שלב פעיל שלקונפליקטנטישה/קיוםהמערב אתצינוריות האיסוף בכליות(כמודגם עם החצים הצהובים), המביאה לבצקת המוח חמורה יותר באופן משמעותי.
רגישות יתר של חוש הריח
רגישות יתר של חוש הריח (hyperosmia) מציגה רגישות מוגברת לריחות, והיא קשורה ביולוגית לרגישות של הוושט הקדומה.
הקונפליקט הביולוגי: "חוסר היכולת להריח כראוי כדי לזהות את הנתח (ריח של מזון)". הקונפליקט קשור למעי הבראשיתי ולצורך של יצור הטבעת הקדום "להריח" אם לאפשר הכנסת נתח כלשהו.
שלב פעיל: נוצרת רגישות יתר לריחות. המטרה הביולוגית היא להיות מסוגל לזהות טוב יותר את ה"הנתח" (בטבע יכולת זו חיונית להישרדות).
שלב תיקון: רגישות היתר לריח מתמתנת ויכולת ההרחה חוזרת לקדמותה.