מקלעת הדמים
מקלעת דמים היא רשת צפופה של כלי דם קטנים בדופנות ארבעת חדרי המוח. תפקיד מקלעות הדמים הוא לספק נוזל מוחי-שדרתי בעודן מסננות אותו ומונעות מעבר של מולקולות לא רצויות
תוכן עניינים
התפתחות ותפקוד
מקלעת הדמים (CHOROID PLEXUS) היא רשת צפופה של כלי דם קטנים במערכת החדרים במוח. ישנם ארבעה מקלעות כאלה במוח, אחת בכל אחד מהחדרים.
מערכת חדרי המוח מורכבת מארבעה חללים המחוברים על ידי מעברים צרים המאפשרים את זרימת הנוזל המוחי-השדרתי במוח וסביבו. החדרים העליונים יותר הם שני החדרים הצדיים הנמצאים עמוק בתוך שני חצאי המוח הגדול. כל חדר צדדי בנוי בצורת האות C, המגיע מהאונות הרקתיות לקליפת המוח החושית הקדם-מוטורית. החדר השלישי שמתחתיהם ממוקם במוח הביניים (diencephalon) בין הרמה (תלמוס) הימנית והשמאלית. החדר הרביעי הנמצא בין גזע המוח למוחון (צרבלום) מתחבר לחלל התת עכבישי (ראו קרומי המוח) ולתעלה המרכזית של חוט השדרה. מערכת הובלת נוזלים מוחית זו מתחברת לחדר השלישי והרביעי. הנוזל השדרתי זורם סביב המוח ובתוכו כדי להגן על המוח מפגיעה ולהזינו.
מקלעת הדמים מורכבת בעיקר מתאים אפנדימליים (ependymal). התפקיד העיקרי של התאים אלו הוא ייצור של נוזל המוח-שדרה (איכות הפרשתית) באמצעות סינון של דם עורקי. נוזל המוח-שדרה (CSF) מתנקז מהחדרים הצדיים לחדר השלישי הלאה דרך מערכת הובלת הנוזלים המוחית לחדר הרביעי. משם זורם הנוזל דרך פתחים רוחביים של החדר הרביעי אל החלל התת עכבישי. התאים האפנדימליים של מקלעת הדמים יוצרים שכבה דקה (אפנדימה) המכסה את הדופן הפנימית של החדרים ומקיפה את ליבת המקלעת. האפנדימה פועלת כמסנן חשוב, המכונה מחסום דם – נוזל מוחי שדרתי (BCSFB). מחסום זה, ביחד עם מחסום דם-מוח (BBB), מהווים ממשק דינמי לשמירה על סביבה יציבה לתאי המוח (נוירונים). שני המחסומים מגבילים את המעבר של מולקולות גדולות, כוללמיקרוביםותאים סרטניים, למוח ומאפשרים כניסה של מים, חומרים מסיסי שומן (חמצן, פחמן דו חמצני) ומולקולות כמו חומצות אמינו (חלבון), גופי קֶטוֹן (שומן) וגלוקוז להזנה ותחזוקה של המוח. הנוזל המוחי השדרתי, הידוע גם בשם "ליקר" מוח, עשיר בגלוקוז (המוח צורך 25% מהאנרגיה של הגוף שהם כ -150 גרם גלוקוז מדי יום).
התאים האפנדימלים של מקלעת הדמים מקורם באנדודרם ולכן נשלטים מגזע המוח (תאי נוירוגליה המספקים תמיכה לתאי אפנדימה מקורם בשכבת מזודרם חדש).
שכבת נבט: אנדודרם
(מקור: אתר learninggnm.com)
(מקור ורשיון: BodyParts3D[1] by DBCLS., CC BY-SA 2.1 JP , via Wikimedia Commons
קישור ברמת המוח
בגזע המוח, מקלעת הדמים נשלטת משני מרכזי בקרה הממוקמים בתוך הסידור הטבעתי של ממסרי המוח השולטים על איברי צינור העיכול.
מקלעת הדמים הימנית נשלטת מהצד הימני של גזע המוח; מקלעת הדמים השמאלית נשלטת הצד השמאלי. אין הצלבה בין המוח לאיבר.
הערה: שני ממסרים אלו משותפים גם לפה והלוע, בלוטות הדמעות, צינורות השמע, בלוטת התריס, בלוטות יותרת התריס, בלוטת יותרת המוח, בלוטת האצטרובל ומקלעת הדמים.
קונפליקט ביולוגי
בהתאם לתפקידה כ"אספקת המים של המוח", הקונפליקט הביולוגי הקשור למקלעת הדמים הוא "המוח אינו לח מספיק" או "המוח יבש" הנחווה, באופן סמלי, כאשר האדם חש כי הוא מתקשה לחשוב (המחשבות אינן זורמות חלק) או לזכור. תחושה של ‘בלקאאוט שכלי’ מעיק, אובדן זיכרון לטווח קצר (האופייני בהמשך לקונפליקט פרידה) או קשיי למידה, עלולים לגרום לקונפליקט כזה. כמו כן, בהתחשב בקשר של האיברים הנשלטים על ידי גזע המוח לקונפליקט של "נתח" נכנס (מזון) ויוצא (צואה), הקונפליקט הקשור למקלעת הדמים הימנית הוא "לא מסוגל להזרים את הנתח פנימה". והקונפליקט הקשור למקלעת הדמים השמאלית הוא "לא מסוגל להזרים את הנתח החוצה". "נתח" כזה יכול להתייחס לכל דבר שאדם רוצה "לתפוס" אותו או "להיפטר" ממנו, כולל אדם אחר (השוו עם קונפליקטים הקשורים לפה ולתת רירית הלוע).
התנהלות התב”מ
שלב פעיל
החל מקרות הקונפליקט (DHS) ובמהלך כל השלב הפעיל של הקונפליקט, התאים האפנדימליים של מקלעת הדמים משגשגים בהתאם לעוצמת הקונפליקט. המטרה הביולוגית של הגדלת מספר התאים היא להגביר את הייצור של הנוזל המוחי-שידרתי. אם פעילות הקונפליקט מתמשכת, נוצר גידול קומפקטי (סוג מפריש) כתוצאה משגשוג התאים המתמשך. ברפואה הקונבנציונלית דבר זה נקרא אפנדימומה של מקלעת הדמים. בניגוד לגליומה, אפנדימומה היא גידול אמיתי במוח (ראו גם גידול באצטרובל ואדנומה ביותרת המוח). הגורם לכך שהגידול יתפתח במקלעת דמים זו או אחרת אינו ידוע והוא כנראה אקראי.
הערה: בהתבסס על ההנחה השגויה כי תאים אפנדימליים הם "תאי גליה מתמחים", הרפואה הקונבנציונלית טוענת כי אפנדימומה היא סוג של גליומה, המכונה גם גליומה כורדואידית. במציאות, תאים אפנדימלים מוצאם ברירית המעי ולכן קשורים לשכבת הנבט אנדודרם, בעוד נוירוגלִיה (רקמת החיבור של המוח) מקורה בשכבת הנבט מזודרם חדש.
שלב תיקון
לאחר פתרון הקונפליקט (CL),פטריות או מיקובקטריהכגון חיידקי שחפת, מסירים את תאי הגידול הנמקים שאינם נחוצים עוד. אם ימצאו חיידקי שחפת בבדיקות, תאובחן שחפת אפנדימומה, אשר מלווה בדרך כללבהזעות לילה. במהלך הפירוק שלו, הגידול עלול לדמם לתוך חדר המוח המושפע, במקרה בו הדופן החיצונית של הגידול נקרעת (השוו לדימום מוחי עקב קרע של ציסטה במוח).
הערה: בעוקפה את מחסום דם-מוח, מקלעת הדמים מקבלת את אספקת הדם שלה ישירות מעורקי המוח. דבר זה מאפשר למיקרובים לסייע בתהליך התיקון (ראה גם בלוטת האצטרובל ובלוטת יותרת המוח).
לאחר שאפנדימומה מפורקת, נותרים חללים באתר הפירוק, אשר בסופו של דבר מתמלאים בסידן ונראים כמשקעי סידן בסריקת מוח (כאן בחדרים הצדיים).
(מקור: אתר learninggnm.com)
סריקת CT זו של המוח מדגימה תהליך הסתיידות מלא בחדר השלישי (השוו להסתיידות בבלוטת יותרת המוח ובבלוטת האצטרובל).
(מקור: אתר learninggnm.com)
הידרוצפלוס הוא מצב שבו עודף נוזל מוחי שדרתי (CSF) מצטבר בחללי המוח. הדבר קורה כאשר גידול או בצקת מוחית גדולה דוחסת את אחד החדרים או את אמת המוח. בצקת מוחית במרכז הבקרה שלפרנכימת הכליותעלולה להוביל לדחיסה של מעבר הנוזל במוח. נפיחות בממסרי המוח שלנאדיות הריאה(הקשוריםלקונפליקט פחד מוות) יכולה לדחוס את החדר הרביעי ולהביא כתוצאה מכך להתנפחות של מערכת החדרים כולה. תהליך תיקון המערב את הרמה (תלמוס) או אתשריר הלבעלול לחסום את החדר השלישי משני הצדדים. בצקות במוח מתנפחות ברוב המקרים עקבאגירת מים(הסינדרום) במהלך שלב פעיל של קונפליקטנטישה/קיומי. הצטברות נוזל מוחי (CSF) והלחץ הנגרם על ידי אגירת הנוזלים, מרחיבים את החדרים ויוצרים הידרוצפלוס פנימי. הידרוצפלוס חיצוני קורה כאשר הנוזלים מצטברים בחלל התת עכבישי; אם ההתנפחות מערבת את האונה הקדמית היא מאופיינת במצח בולט המתפתח בינקות.
התרחבות הראש מתרחשת כאשר עצמות הגולגולת עדיין אינן מאוחות במלואן אצל עוברים ותינוקות עד גיל שנתיים (התאחות עצמות המָרפֶּס). עוּבָּרים חווים קונפליקטיםקיומייםוקונפליקטים של פחד מוותבגלל מצוקה קיצונית ברחם (ראוקונפליקטים תוך רחמיים); יילודים סובליםמקונפליקט נטישהכאשר הם מופרדים מהאם בלידה. אצל מבוגרים, הגולגולת אינה יכולה להתרחב כדי להכיל את הצטברות הנוזלים השדרתיים, והתסמינים הם כאבי ראש, בחילה וישנוניות. לחץ תוך גולגולתי חזק ומוגבר עלול לגרום להתארכות של שקדי המוחון, שהם שתי אונות מעוגלות מתחת לאונות המוחון (צרבלום); מצב מסכן חיים מתרחש כאשר הלחץ דוחף את השקדים למטה אל מחוץ לגולגולת (ירידת השקדים במוח הקטן מכונה "פריצת שקדים"). לחץ מוגבר מתמשך על עצב הראייה מנתק את אספקת החמצן לעצב הראייה, וגורם לו להתנפח. נפיחות של עצב הראייה בנקודה בה העצב מתחבר לעין נקראת בצקת ראש עצב הראיה (פפילאדמה. – השוו לשקע בדיסק האופטי עקב לחץ תוך עיני מוגבר קבוע). נזק לעצב הראייה עקב בצקת זו עלול לגרום לאובדן שדה הראייה. עם הידרוצפלוס, היחלשות העצבים השולטים בתנועת העיניים יוצרת חוסר תיאום בעין (ראו פזילה). עם זאת, תסמינים אחרים כגוןחולשה של הרגליים,התקפים אפילפטייםאובעיות דיבור, אינם נגרמים על ידי הידרוצפלוס, כפי שמקובל לחשוב, אלא הם תוצאה של תב"מ רלוונטיות מסויימות הקורות באותו זמן.
סריקת CT זו של המוח מראה התרחבות של החדרים הצדדיים (הידרוצפלוס פנימי) הנגרמת על ידי הצטברות של נוזל מוחי שדרתי הלוחץ ודוחק את חומר המוח לצדדים.
(מקור: אתר learninggnm.com)
