מעטפת העצם (פריוסטאום)
התפתחות ותפקוד מעטפת העצם (פריוסטאום): מעטפת העצם מכסה את פני השטח החיצוניים של כל העצמות, למעט המפרקים, המכוסים בסחוס, ולמעט נקודות החיבור (תחל ואחז) של השרירים, הרצועות והגידים. המעטפת מורכבת ברובה מרקמת חיבור (ראו גם פריודונטיום של השיניים). בתחילה, מעטפת העצם היתה מרופדת בשכבת אפיתל קשקשי, שהתנוונה בהמשך עם התפתחות רקמות חיבור תומכות אחרות (בהתפתחות העובָּר, תהליך זה מתרחש במהלך השבועיים הראשונים של ההריון). מה שנותר היא רשת רגישה של עצבים. לרשת העצבית של מעטפת העצם יש שתי שכבות: שכבה תחתונה, הרושמת את הכאב הנגרם בגלל התנפחות של העצם המתרפאת, ושכבה עליונה המייצרתכאב שגרוני(ראומטי) הנובע מפגיעה במעטפת העצם עצמה. עצבי מעטפת העצם מקורם בשכבת הנבטאקטודרםועל כן הם נשלטים מקליפת המוח. העצבוב של מעטפת העצם כולה מקורו בעמוד השדרה הצווארי.
רמת המוח: עצבי מעטפת העצם נשלטים מקליפת המוח הפוסט-סנסורית (חלק מקליפת המוח). עצבי מעטפת העצם של הצד הימני של הגוף נשלטים מהצד השמאלי של קליפת המוח; העצבים של הצד השמאלי של הגוף נשלטים מחצי המוח הימני. לפיכך, קיים הצלבה בין המוח לאיבר
הערה: עצבי מעטפת העצם של הדורה מאטר (ראו קרום המוח) נשלטים מקליפת המוח הסנסורית קדם-מוטורית.
הקונפליקט ביולוגי הקשור לפריוסטאום הוא קונפליקט פרידה חמור.
בהשוואהלקונפליקט הפרידההקשורלעור, הקונפליקט הקשור לעצבי מעטפת העצם נחווה כדרמטי יותר, אפילו אכזרי או מרושע. בהתאם למצב הקונפליקטיבי המדויק, הפרידה עשויה להיות קשורה לזרועות (לא הייתי מסוגל להחזיק אדם אהוב או חיית מחמד), ידיים (אדם אהוב "החליק לי מהידיים"), רגליים וקרסוליים (רוצה לדחוף ולהרחיק ממני מישהו), או רגליים ובהונות (מעבר מקום לא רצוי). עצבי מעטפת העצם המרפדים את ארובת העין קשורים לקונפליקט פרידה ויזואלית (אובדן המראה של מישהו). כמו בעור העילי (האפידרמיס), גם כאן הקונפליקט יכול להיות קשור לפרידה שאינה רצויה, לפחד מפרידה כזו או בהפוך, לרצון חזק להיפרד מאדם או מקום, אשר אינו מגיע למימוש.
הערה: קונפליקט הפרידה הקשור לעצבי מעטפת העצם מתייחס רק לפרידה מאדם או מבעל חיים, כגון חיית מחמד, אך לא לחפצים (תכשיטים, מכונית, בית) או פרידה, נניח, מבית (ראוקונפליקט אובדן טריטוריאלי).
בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של פרידה, קונפליקטים מיניים וקונפליקטים טריטוריאלים הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהאיזורים הסנסוריים בקליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט אקטודרם.
התנהלות התב”מ:
שלב פעיל: יש הגברת רגישות במעטפת העצם בחלק המושפע של הגוף המביאה לתסמינים אופייניים (להלן). כמו בכל שלב פעיל של קונפליקט הקשור עם פרידה, גם כאן יש תמיד אובדן חלקי של זיכרון לטווח קצר, עם מטרה ביולוגית של לשכוח באופן זמני את מי שעזב על ידי חסימת הזיכרון (ראו גם תוכנית ביולוגית מיוחדת הקשורהלעור העילי).
הערה: מעטפת העצם היא חלק מקבוצה של איברים המגיבים לקונפליקט לא עם שגשוג או הפחתה של תאים, אלא על ידי הגברת תפקוד הרקמה (ראו גםתלמוס) או הפחתה של תפקוד הרקמה (ראו גםתוכניות ביולוגיות מיוחדותשל האוזן הפנימית (שבלול ואיבר שיווי המשקל),עצבי חוש הריח, הרשתית והגוף הזגוגי של העיניים, תאיאלפאותאיבטא בלבלב, ושרירי שלד).
התוכנית הביולוגית המיוחדת של מעטפת העצם עוקבת אחר דפוס רירית הוושט ומגיבה עם רגישות יתר במהלך השלב הפעיל של הקונפליקט (וגם במשבר התיקון) ובהפחתת הרגישות בשלב התיקון.
התסמינים של רגישות היתר יכולים לכלול תחושות של עקצוץ וכאב חד וצורב ("סיכות ומחטים"). הכאב העצבי מכונה בדרך כלל שיגרון או ראומטיזם (השוו לדלקת מפרקים שגרונית ושיגרון מפרקים חריף). יכולה להיות גם רגישות יתר וכאב במגע בעור באיזור. אם הכאב חמור או או נמשך זמן רב, הוא יכול להביא לקונפליקט ירידת ערך עצמי (יע"ע) הפוגע בעצם תחת המעטפת, ומביא לכאב נוסף שנובע מהתנפחות העצם בשלב התיקון. ברפואה החדשה אנו מכנים את השילוב של שתיהתוכניות הביולוגיותהללו"תסמונת העצם", המביאה לכאבים בלתי נסבלים.
אם הכאב מורגש ברקמת השריר הדבר מביא לאבחון של שיגרון רקמות רכות (השוולפיברומיאלגיה).
הערה: כדי להבחין בין הרקמות המעורבות, יש לשים לב ל"תחושת החום" ברקמה. כאשר מעטפת העצם מעורבת בכאב, החלק המושפע בגוף מרגיש קר. לכן, כאבי שרירים המרגישים "קרים" מצביעים על שלב פעיל של קונפליקט במעטפת העצם (השלב הפעיל של כל קונפליקטמביא תמיד לתחושת קור יחסי עקב הצרת כלי דם) ואילו כאבי שרירים "חמים" הם סימן לכךשהשרירעצמו מחליםבשלב תיקון). מסיבה זו, חימום האזור הסובל מרגיע ומקל את הכאב.
הערה: השפעת הקונפליקט במעטפת העצם בצד ימין או שמאל של הגוף נקבעת על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט (האם נקשר לאמא-ילד או שותף-סביבה). עם זאת, במידה וקונפליקט נחווה מקומית ונקשר לאיבר או רקמה מסויימת בגוף , הוא יתבטא במעטפת העצם באותו המיקום, בלי קשר לכללי הצדיות
סריקת CT זו מראה את ההשפעה של קונפליקט פרידה חמור בקליפת המוח הפוסט-סנסורית, בדיוק באזור השולט בכף היד ובאצבעות בצד ימין ושמאל (צפו בדיאגרמת ממסרי המוח). מוקדהאמרבצד ימין גדול במידה ניכרת מזה שבצד שמאל. הגבולות החדים חושפים את פעילות הקונפליקט, ומכאן, את הכאב הצורב, הראומטי בשתי הידיים (יותר ביד שמאל מאשר בימין, עקב ההצלבה).
מקור: learninggnm.com
מעטפת העצם, בדומה לכלי הדם העורקיים, מעוצבּבים שניהם על ידי מערכת העצבים הסימפתטית (המעצבּבת תגובות של סטרס במערכת העצבים ההיקפית). לפיכך, במהלך השלב הפעיל הסימפתיקוטוני של קונפליקט פרידה חמור המערב את מעטפת העצם, נימי הדם הופכים צרים ומגבילים את זרימת הדם.
במהלך השלב הפעיל, האזור המעורב מציג בליטות סגולות-אדמדמות, הדומות לכוויות קור (כתמים או אבעבועות עקב חשיפה לטמפרטורות קפואות). המונח הרפואי למצב הוא chilblains (או pernio המילה הלטינית עבור כוויות קור). כוויות/אבעבועות קור כאלו על בהונות הרגליים יכולות להיגרם עקב המצוקה הנלווית לצורך או לרצון להיפרד ממקום מסוים (הקרקע שאדם הולך עליה). המצב יכול לערב את החלק העליון ו/או התחתון של הבהונות.
מקור: אתר learninggnm.com
בקונפליקט אינטנסיבי, האזורים המושפעים הופכים לבנים עקב זרימת הדם המופחתת. מצב זה מכונה מחלת ריינו (השוולמחלתעורקים היקפיים).
מקור: אתר learninggnm.com
אם הקונפליקט נמשך תקופה ארוכה, הרקמה בסופו של דבר נמקה ומתה עקב מחסור בדם וחמצן.
הערה: קטיעת הגפה הפגועה אינה מפסיקה בהכרח את הכאב. כאב פנטום ראומטי ימשיך להיות מורגש כל עוד האדם נמצא בקונפליקט פעיל (ראו גם כאבי פנטום בגפיים, המערבים את העצמות).
מקור: אתר learninggnm.com
כיבים בכף הרגל וברגליים מתפתחים כאשר התוכניות הביולוגיות המיוחדות של מעטפת העצם וזו של העור העילי (האפידרמיס) פועלות במקביל (שתיהן מגיבות לקונפליקט כללי שלפרידה). במהלךהשלב הפעיל של הקונפליקט, האזור המכוייב בעור נבקע ויוצר כיב פתוח. הדבר קורה לעתים קרובות באזור הרגל התחתונה או הקרסול (רוצה לדחוף או לבעוט ממני מישהו). [wpcmtt id="14313"]צדיות האדם ותוכן הקונפליקט[/wpcmtt] (האם נקשר לאמא-ילד או שותף-סביבה) קובעים איזו רגל, הימנית או השמאלית, תושפע ממנו.
מקור: אתר learninggnm.com
עצבי מעטפת העצם הם חלק ממערכת העצבים ההיקפית. ברפואה המקובלת, הן הכאב העצבי והן חוסר התחושה מכונים "נוירופתיה היקפית". האמונה הרווחת מציעה כי רמת סוכר גבוהה בדם גורמת נזק לעורקים ולכן, "בעקיפין" גם לעצבים, וכי זה הגורם לכאב או לאובדן התחושה, המתבטא בעיקר בגפיים. עם זאת, התצפית המחקרית מראה כי לא כל חולה סכרת מפתח את המצב הזה! אמונה זו גם אינה יכולה להסביר מדוע רמת גלוקוז גבוהה בדם, תשפיע, למשל, על כפות הרגליים (או רק על רגל אחת או בוהן) אצל אדם אחד, ועל הזרוע(ות) אצל אדם אחר.
בהתבסס על הידע של הרפואה החדשה, מה שמכונה "נוירופתיה סכרתית היקפית " הוא שילוב של שתיתוכניות ביולוגיות מיוחדותהפועלות בו זמנית: האחת כוללת אתתאי הבטאבלבלב המגיבים ל"קונפליקט התנגדות" המביאלסכרת (סוכר גבוה בדם) והשני כולל את מעטפת העצם וקשור, במקרה של הרגליים, ל"רצון לבעוט מישהו ממני" (קרוב לוודאי את האדם כלפיו יש התנגדות), המביא להתפתחות של כיבים ברגל או נמק, בהתאם לעוצמת הקונפליקט ומשכו (ראו גם רטינופתיה “סכרתית”).
סריקת CT זו מציגהמוקדהאמרבאזור המוח השולט על עצבי מעטפת העצם של רגל ימין (צפו בדיאגרמת ממסרי המוח). הגבול החד של הטבעת מצביע על כך שקונפליקט הפרידה נמצא עדיין בשלב פעיל, ומורגש ככאב עצבי ברגל ימין.
מקור: אתר learninggnm.com
תסמונת העצב המשולש (Trigeminal neuralgia) מתרחשת כאשרקונפליקט הפרידהנחווה כקשור לפנים, או כפשוטו (אובדן מגע הנחווה בלחי) או באופן סמלי (תחושה של "סטירה בפָּנים"). הכאב החד, דמוי זרם חשמלי הזורם לאורך העצב המשולש (העצב הטריגמינלי– עצב הגולגולת החמישי) המעצבּב את הפנים הוא קצר אך חזק ועלול לחזור על עצמו פעמים רבות במהלך היום. המצב מוגבל בדרך כלל לצד אחד (ראו גם נוירלגיה טריגמינלית הקשורה לעצמות הפנים ולעור הפנים).
הערה: לעצב המשולש יש ענפים סנסוריים ומוטוריים. הענף המוטורי של העצב קשור לשיתוק של הפנים (Bell’s palsy)
שלב התיקון (ריפוי): עם פתרון הקונפליקט מתחיל שלב התיקון המביא לירידת רגישות בחלק הגוף שהושפע מהקונפליקט (ידיים, זרועות, רגליים, כפות רגליים), דבר המוביל לקהות או אובדן תחושה באיבר (השוו עםירידה בתחושה הקשורה לעור העילי ולאובדן תחושה, למשל בגפיים התחתונות, עקבלחץ על עצב בעמוד השדרה).
אובדן הזיכרון לטווח קצר נמשך אל תוך החצי הראשון של שלב התיקון (PCL-A). במהלך משבר התיקון הכאב השגרוני חוזר לזמן קצר, בדרך כלל בשעות הלילה. במהלך החצי השני של שלב התיקון (PCL-B) הרגישות מתנרמלת לאיטה עד חזרה לרמת תחושה רגילה.
התלקחויות חוזרות של הכאבים מעידות על הישנות קונפליקט(תיקון תלוי) עקב טריגרים המביאים להפעלה מחודשת חוזרת ונשנית של הקונפליקט.
הערה: כל משברי התיקון הנשלטים מהחלקים הסנסוריים של קליפת המוח מלווים בהפרעות בזרימת הדם, סחרחורות, הפרעות קצרות של ההכרה או אובדן הכרה מלא (התעלפות או "היעדרות"), בהתאם לעוצמת הקונפליקט. תסמין ייחודי נוסף הוא ירידה ברמת הסוכר בדם הנגרמת בשל שימוש רב בגלוקוז במוח (השוו עם היפוגליקמיה הקשורה לתאי אלפא ובטא בלבלב).
