שרירי השלד
דף זה מתאר את התוכנית הביולוגית בשרירי השלד (השרירים המשורטטים), המסבירה "מחלות" של ניוון שרירים ושיתוק שרירים (טרשת נפוצה, ALS, פוליו ורבות אחרות) כחלק מתהליך הגיוני ומסודר המתחיל בקונפליקטים הביולוגיים של ירידת ערך עצמי ושל תקיעות.
בהמשך הדף מוסבר באופן מפתיע מה שנקרא "שבץ מוחי", כאשר הוא קורה כחלק מקונפליקט מוטורי המערב שיתוק של שרירים.
תוכן עניינים
התפתחות ותפקוד
התפתחות ותפקוד שרירי השלד: מערכת השלד והשרירים מספקת צורה לגוף ומאפשרת לגוף לנוע ולשמור על יציבתו. השרירים מחוברים לעצמות ולמפרקים דרך גידים ורצועות ומצויידים ברקמת חיבור, רקמת עצבים וכלי דם. שרירי השלד מורכבים מצרורות סיבים המאורגנים בתבנית פסים; זו הסיבה שהם נקראיםשרירים משורטטים. שרירי השלד משתנים במידה ניכרת בצורתם ובגודלם. הם נעים בין גדילים זעירים ביותר כמו שריר המשוורת של האוזן התיכונה ועד מסות גדולות כמו שריר הירך. שרירי השלד מקורם במזודרם החדש והם נשלטים מהמדולה של קליפת המוח וגם מקליפת המוח המוטורית.
שכבת נבט: מזודרם חדש
קישור ברמת המוח
לשרירי השלד יש שני מרכזי בקרה במוח:
- התפקוד הטרופי של השריר (תזונת הרקמה, הוספה או החסרה של תאים ותחזוקה) נשלט מהמדולה של קליפת המוח;
- התפקוד המוטורי (כיווץ השריר) נשלט מקליפת המוח המוטורית (חלק של קליפת המוח).
השרירים של הצד הימני של הגוף נשלטים מהצד השמאלי של המוח; שרירי הצד השמאלי נשלטים מהצד הימני. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר (ראו תרשים).
במדולה של קליפת המוח, העצמות, שרירי השלד, כלי הלימפה וקשריות הלימפה, כלי הדם (למעט הכליליים), רקמת החיבור ורקמת השומן חולקים כולם את אותם ממסרים מוחיים ולכן מגיבים כולם לאותו קונפליקט ביולוגי של ירידת ערך עצמי. מרכזי הבקרה ממוקמים בצורה מסודרת מכף רגל ועד ראש. כל ממסר כזה שולט על כל סוגי רקמות החיבור של האיבר הספציפי, בכל איבר בנפרד.
קונפליקט ביולוגי
הקונפליקט הביולוגי הקשור לתפקוד הטרופי של שרירי השלד הוא קונפליקט ירידת ערך עצמי מתון. הקונפליקט יכול להתבטא ברמה כללית או מקומית. הקונפליקטים המקומיים של ירידת ערך עצמי דומים לאלה של העצמות והמפרקים.
הקונפליקט הביולוגי הקשור לתנועתיות השרירים הוא קונפליקט מוטורי של "לא להיות מסוגל לזוז" או "להרגיש תקוע", והוא נחווה עקב קושי לבצע תנועה (להיות מוחזק או מוגבל בתנועה) וגם פיגורטיבית עקב תחושה של להיות תקוע, לא להצליח להתקדם, לברוח וכדומה. קונפליקטים מוטוריים יכולים להחוות גם עם או עבור מישהו אחר, במיוחד, כאשר חוויית "מרגיש תקוע" נוגעת לאדם אהוב.
האמונה שמצבי שיתוק כמוALSאוMSהם תורשתיים, הופכת את בני אותה משפחה למוּעָדים יותר להיפגע מקונפליקטים מאותו סוג (ראו מאמר "הבנת מחלות גנטיות").
עובר עלול לסבול את הקונפליקט של "לא להיות מסוגל לברוח" כאשר האם נמצאת בסכנה, או אם הוא נבהל בגלל רעשים מאיימים בסביבה הקרובה (פטישון חשמלי, מסור שרשרת, מכסחות דשא, גוזמי דשא), ציוד מטבח רועש כגון בלנדרים המופעלים בקרבת הרחם, או צרחות וצעקות (מריבות בין הורים, אמא צועקת על ילדיה). במקרה כזה, אם הקונפליקט לא נפתר, התינוק נולד עם שיתוק (חלקי)של הרגלייםהמביא למוגבלות תנועתית."הרעשים החזקים" של בדיקות אולטרסאונדיכולים להיות טראומטיים מאוד עבור העובר (ראותסמונת דאון). קונפליקט של "תחושת תקיעות" יכול לקרות גם עקב או במהלך לידה קשה או בגלל אופן הטיפול בתינוק מיד לאחר הלידה. הלקויות המוטוריות הנראות בשיתוק מוחין (על פי הרפואה הקונבנציונלית הנגרמות כתוצאה מ"נזק מוחי" המתרחש למוח המתפתח) הן תוצאה של קונפליקטים מוטוריים שחווה העובר ברחם או במהלך תהליך הלידה (ראו גםהתקף אפילפטיואטקסיההקשורים לקונפליקטנפילה).
בעלי חיים סובלים גם הם מקונפליקטים מוטוריים, למשל, במהלך מריבה עם בעל חיים אחר, כאשר הם "תקועים" במלונה, קשורים לשרשרת, נעולים במכונית, לכודים בכלוב או מוחזקים על ידי הווטרינר במהלך בדיקה או חיסון (ראו קונפליקטים של חיות עקבניסויים בבעלי חיים).
קונפליקט מוטורי יכול להיות קשור לכל הגוף (קונפליקט מוטורי כללי), למקטע מסוים של הגוף או לקבוצת שרירים או לשריר יחיד (קונפליקט מוטורי מקומי).
קונפליקטים מקומיים בשרירי השלד
שרירי הפנים: לא יכול להראות את הפנים (אובדן מעמד, מוניטין, כבוד, כבוד, יוקרה, כבוד; חרפה, השפלה, בושה), חשיפה, להרגיש נלעג, להתפס כשוטה או טיפש
שרירי הלסת: לא להיות מסוגל לנשוך (ראהקונפליקט נשיכה)
שרירי הצוואר: לא להיות מסוגל או רשאי לזוז או לסובב את הראש
שרירי הכתפיים והגב: לא להיות מסוגל לזוז מהדרך או ללכת הצידה
שרירי הזרוע: להיות מוחזק בכוח (התעללות פיזית, התעללות מינית, במהלך מתןחיסון, במאבק או "משחק"), לא להיות מסוגל להחזיק או לחבק מישהו או להרחיק מישהו ממני (שריר כופף זרוע), לא להיות מסוגל לדחוף מישהו הצידה, להילחם במישהו, או להגן על עצמי (שריר פושט זרוע ושרירים סביב המרפקים)
שרירי ידיים: לא להיות מסוגל להחזיק מישהו או להחזיק מישהו רחוק (אדם אהוב שעוזב או גוסס); לא להיות מסוגל לתפוס משהו; כל מצוקה הקשורה לתנועתיות הידיים (עבודה, תחביב או ספורט)
שרירי רגליים: לא להיות מסוגל להימלט, לנוס או לברוח (מילולית או פיגורטיבית, למשל, ממקום עבודה או ממערכת יחסים), לא להיות מסוגל לזנק הצידה, לא להיות מסוגל לעקוב אחרי מישהו, להרגיש תקוע במקום (מאובן), להרגיש לכוד (מילולית או פיגורטיבית), לא להיות מסוגל לעמוד בקצב, לא להיות מסוגל לטפס למעלה (למשל, לא לקבל קידום), לא להיות מסוגל לבעוט ממני מישהו (שריר פושט רגל), חשש שלא אהיה מסוגל ללכת (תמונה כיסא גלגלים).
בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי (יע"ע – עקב תחושה של כישלון לעשות, לבצע, ברמת האורגניזם או האיבר/רקמה. לרוב באופן לא מודע) הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהמדולה של קליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט מזודרם-חדש.
הערה: מאחר וההיבט המוטורי של שרירי השלד נשלט מקליפת המוח המוטורית, השרירים יכולים להגיב הן לקונפליקט יע"ע והן לקונפליקט תקיעות, ביחד או לחוד, בהתאם לתוכן הקונפליקט.
התנהלות התב”מ
שלב פעיל
עם קרות הקונפליקט מתחילאובדן תאים (נמק) של רקמת שריר(תפקוד טרופי אשר נשלט מהמדולה של קליפת המוח) היכול להביא עם הזמן לדלדול השריר.
במקביל מתפתחת חולשת שרירים עד כדי שיתוק (תפקוד מוטורי אשר נשלט מקליפת המוח המוטורית). השפעת הקונפליקט בקליפת המוח המוטורית גורמת להפחתה של הדחפים העצביים המועברים לשריר הרלוונטי וגורמת לאובדן תפקוד השרירים (השוו עם שיתוק חושי הקשורלאפידרמיסולפריוסטאום).
המטרה הביולוגית של השיתוק מקורה ברפלקס מוות-מדומה (חיות ניצודות אשר בבת אחת נראות ומתנהגות כאילו מתו, כאשר הן עומדות בפני טורף או סכנה ואין להן אפשרות לברוח או להילחם). כאשר הרגליים מושפעות, חולשת השרירים עשויה להיות מורגשת כסרבול או כובד בהליכה.
אם הקונפליקט נחווה אך ורק כקונפליקט יע"ע וללא קונפליקט מוטורי, התמשכות של הקונפליקט תוביל לניוון שרירים (דלדול שרירים) מבלי שיהיה שיתוק. דבר זה קורה, לדוגמה, בשרירי רצפת האגן, הנחלשים בגלל קונפליקטים הנובעים מהריון קשה, השפלה מינית,עצירותכרונית אובריחת שתןשגורמת לאדם להרגיש "חסר ערך" שם, מבלי שיהיה בקונפליקט היבט של תקיעות.
הערה:השרירים המשורטטיםשייכים לקבוצת האיברים המגיבים לקונפליקט על ידי אובדן של תפקוד (ראו גם תוכניות ביולוגיות מיוחדות שלתאי אלפא ובטאבלבלב, אוזן פנימית (השבלול ואיבר שיווי משקל),עצבי חוש הריח, הרשתית והגוף הזגוגי בעיניים), או על ידיתפקוד יתר (פריוסטאום ותלמוס).
ניוון שרירים ברגל שמאל, כפי שניתן לראות בתמונה זו, מקורובקונפליקט ירידת ערך עצמימקומי ("אני לא טוב/נכשלתי עם הרגל הזו").
עבור מישאינו מכיר את הרפואה החדשה, הקושי ברגל יכול בעצמו להביא לחזרתיות הקונפליקט (קונפליקט או תיקון תלוי) ולמצב כרוני.
שימו לב: בקונפליקט מוטורי, שיתוק שרירים יגרור אחריו כמעט תמיד גם ניוון שרירים, מאחר וברוב המקרים המצוקה הנלווית לאי היכולת להזיז יד או רגל (או שתיהן), מביאה בנוסף גם לקונפליקט ירידת ערך עצמי.
(מקור: אתר learninggnm.com)
פוליו
חולשת שרירים ושיתוק שרירים אובחנו בעבר כפוליומיליטיס שיתוקי, או "פוליו", לכאורה "זיהוםויראלי" המשפיע בעיקר על ילדים (הראיות המדעיות לקיומו של "נגיףפוליו" מעולם לא סופקו!). כיום, לפחות בעולם המערבי שבו הפוליו מוגר לכאורה על ידיחיסון, אותם תסמיני שיתוק נקראים ALS (טרשת אמיוטרופית צידית, הידועה גם בשם מחלת לו גריג או מחלת נוירונים מוטוריים), טרשת נפוצה (MS), או תסמונת Guillain-Barré (ראו גם על שינוי שם שלאבעבועות שחורות לאקזמהפוסטולרית. לאחר ביצוע תוכניות חיסון המוניות). בדומה, "הפרעות התנועה" המאפיינות את מחלותפרקינסוןוהנטינגטון נחשבות ל"מחלות ניוון עצבי" תורשתיות (ראו מאמר הרפואה החדשה "הבנת מחלות גנטיות").
סריקת CT מוח זו מראה את ההשפעה שלקונפליקט מוטורי. המרכז שלמוקד האמרנמצא בהמיספרה הימנית של המוח (פארא-מרכזי), בדיוק באזור בקליפת המוח המוטורית השולט על רגל שמאל (צפו בתרשים הרפואה החדשה).הטבעת הבצקתיתבחלקה (איזור כהה) מצביעה על כך ששלב התיקון נקטע בגללהישנות הקונפליקט(גבולות חדים); לפיכך, החולשה המתמשכת של הרגליים, בעיקר של רגל שמאל.
הערה: פגיעת הניוון ו/או שיתוק השרירים בצד ימין או שמאל של הגוף (או בשניהם) נקבעת על פי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט. קונפליקט מקומי ישפיע על שריר או על קבוצות השרירים הקשורות לקונפליקט היע"ע או לקונפליקט המוטורי.
(מקור: אתר learninggnm.com)
ברפואה הקונבנציונלית אין כל הסבר מדוע "נגיף הפוליו" לכאורה פוגע ברגל ימין ולא שמאל, או מדוע המצב מתרחש דוקא בשלב מסוים זה בחיי הילד ולא באחר.
(מקור: אתר learninggnm.com)
תרשים זה מציג את שיעורי ההיארעות של פוליומיאליטיס בגרמניה בין השנים 1950 ל-1992. מקור: משרד הבריאות הפדרלי הגרמני, 1992.
הנתונים מראים כי תוכנית החיסונים החלה בשנת 1962, הרבה אחרי השיא של מגפת הפוליו (ראו גםתוכנית חיסוני טטנוסותוכניתחיסון נגד חצבת).
"מחלת הפוליו לא חוסלה על ידי חיסון, היא חבוייה מאחורי הגדרה מחודשת של התסמינים ושמות חדשים של האבחון כמו תסמונת Guillain-Barré". (הסתרת פוליו, ויירה שייבנר, Ph.D.)
(לרשום מקור תמונה בסוגריים...)
"פקידי הבריאות שכנעו את הסינים לשנות את עיקר מקרי הפוליו שלהם לתסמונת Guillain-Barré (GBS). מחקר מצא כי התסמונת החדשה (תסמונת שיתוק סינית) ו- GBS הייתה למעשה פוליו. לאחר חיסון המוני בשנת 1971, הדיווחים על פוליו ירדו, אך GBS גדל בערך פי 10 … במיגור חיסון הפוליו של ארגון הבריאות העולמי ביבשת אמריקה, היו 930 מקרים של מחלה משתקת שכולם נקראים פוליו. חמש שנים לאחר מכן, בסוף הקמפיין, התרחשו כ-2,000 מקרים של מחלה משתקת, אך רק 6 מהם נקראו פוליו. שיעור התחלואה המשתקת הוכפל, אבל הגדרת המחלה השתנתה בצורה כל כך דרסטית שכמעט אף אחת מהן כבר לא נקראה פוליו". (חיסון, גרג ביטי)
ד"ר האמר: "הסכנה הגדולה היא שהחולה יסבול מקונפליקט מוטורי בגלל הלם האבחון, שכן נאמר לו שהוא ככל הנראה יהיה בכיסא גלגלים עד סוף ימיו".
ללא ידיעת הרפואה החדשה, אבחנה של טרשת נפוצה גורמת לפאניקה רבה. הדבר נכון גם כאשר אדם מאובחן עםALS.הפחד שלא להיות מסוגל ללכת ולסיים בכיסא גלגלים (קונפליקט "אני מרגיש תקוע") הוא כל כך מכריע, עד כי הקונפליקט המוטורישהוליד את התסמינים הראשונים הופך לעתים קרובות ללא רלוונטי. עם התקדמות השיתוק גםניוון השריריםמתקדם ומוביל למגושמות, קשיים בהליכה ונפילות תכופות (ראו גם "קונפליקט נפילה"וסחרחורת). דבר זה מפעילקונפליקטים מוטוריים ויע"ענוספים, עם התוצאה שהניידות הופכת יותר ויותר לקויה והפרוגנוזה הופכת לנבואה המגשימה את עצמה.
האמונה כי טרשת נפוצה, ALS אופרקינסוןהן "מחלות תורשתיות" הופכת אדם שהורהו סובל ממצב זה, למוּעָד יותר לסבול בעצמו מקונפליקט מוטורי (ניתן לסבול מקונפליקט גם עם מישהו אחר או עבורו). התסמינים החדשים מובילים במהירות לאותה אבחנה (ראה מאמר הרפואה החדשה "הבנת מחלות גנטיות").
ברפואה הקונבנציונלית, ההנחה היא שטרשת נפוצה נגרמת עקב "הרס של מעטפת המיאלין", שזו מסקנה מתמונות MRI שך המוח (מעטפת המיאליןהיא שכבת בידוד העוטפת עצבים, כולל עצבים במוח ובחוט השדרה). "הרס המיאלין" נחשב ל"תגובה אוטואימונית" שבה מערכת החיסון "הורסת בטעות" את מעטפת המיאלין של הנוירונים המוטוריים במוח. בדומה לתיאורייתמערכתהחיסון, המושג "תסמונות אוטואימוניות" הפוגעות לכאורה ברקמת גוף בריאה, הוא מבנה תיאורטי אקדמי שאין לו בסיס מדעי. הטענה כי טרשת נפוצה היא תוצאה של "הרס" של מעטפת המיאלין מוטלת אפוא בספק רב.
ב-MRI מוח זה, החשד ל"דה-מיאלינציה" (מכונה "פּלאק של טרשת נפוצה") מופיע במדולה המוחית, בעיקר באזור השולט על התפקוד הטרופי של השרירים סביב הירך הימנית (ראו תרשים הרפואה החדשה). נוירולוגים רואים את "האזור הלבן הבלתי נורמלי" כסיבה לשיתוק. במציאות, מה שנתפס כ"רובד טרשתי" בטרשת נפוצה הוא הצטברות של תאי גלִיָה המציין כי האדם נמצא בריפוי של קונפליקט ירידת ערך עצמי, שנגרם בגלל השיתוק המוטורי (הנשלט מקליפת המוח המוטורית)
הערה: מעטפת המיאלין נשלטת מהמוח הקטן ומקושרת לקונפליקט מגע.
(מקור: אתר learninggnm.com)
אם הצטברות תאי הגליה נמצאת בקליפת המוח המוטורית, אזי "הרובד הטרשתי" יאובחן כ- "גידול במוח", שמטופל בדרך כלל בכריתה של הנגע (ראה גם "התקפי גידול במוח").
ד"ר המר: "טרשת נפוצה, כפי שראינו אותה בעבר, מעולם לא הייתה קיימת. לכן ברפואה החדשה אנחנו כבר לא מדברים על ‘טרשת נפוצה’ אלא על שיתוקים מוטוריים וחושיים הקשורים למקומות מסוימים מאוד בקליפת המוח המוטורית והחושית".
(מקור: אתר learninggnm.com)
ליקויי ראייה, הנפוצים למדי אצל אנשים עם טרשת נפוצה, מתעוררים כאשרבצקת במוח(בחלקו הראשון של שלב התיקון (PCL-A) או הצטברות גדולה של תאי גליה (בחלק השני של שלב התיקון (PCL-B) לוחצת על עצב הראייה העובר מרשתית העין דרך המדולה של קליפת המוח עד לקליפת המוח הוויזואלית (ראו תרשים מסלול עצב הראיה). מסיבה זו, דלקת של עצב הראייה (Optic neuritis) נקשרת לעתים קרובות עם טרשת נפוצה. בעיות ראייה אחרות (ראורשתית) נובעות מהפחדים שמעוררת ה"מחלה" ולא בגלל ש"המחלה המתפשטת לאיברים אחרים", כפי שמקובל לטעון.
שיתוק על שם בל
מה שנקרא "שיתוק על שם בל" (Bell’s palsy) מוביל לשיתוק או חולשה של השרירים בצד אחד של הפנים מתרחשבשלב הפעילשל קונפליקט תקיעות מסוג "לא יכול להראות את הפנים" (ראו גםשבץ ושיתוקפנים). עוויתות בפנים או טיקים בפנים מתרחשים בדרך כלל במהלךמשבר התיקון (אפילפטואידי)
שרירי הפנים מעוצבבים על ידי עצב הפנים (עצב הגולגולת השביעי) שגם מפעיל את שני השלישים הקדמיים שלהלשון, את שרירהעפעף העליון,את צינורות הדמעותואתשרירהאוזן. התסמינים של שיתוק ע"ש בל כוללים אפוא חולשת לשון המשפיעה על הדיבור והבליעה (עקצוץ או חוסר תחושה של הלשון ואובדן טעם שמקורם בענף החושי של עצב הפנים), סגירה לא מלאה של מכסה הגרון (אפיגלוטיס), דימוע מוגזם ורגישות מוגברת לצליל (היפראקוזיס).
הערה: שיתוק של הפנים יכול להתרחש גם כאשרבצקת מוחיתבקרבת מרכז הבקרה של שרירי הפנים נדחפת החוצה במהלךמשבר התיקון, לדוגמה, נפיחות גדולה בממסר המוחי שלהאוזן הפנימית. באמצעות CT מוח ניתן לקבוע בקלות אם שיתוק הפנים נגרם עקבקונפליקטביולוגיאו כתוצאה של בצקת מוחית הממוקמת בסמוך לממסר המוח של שרירי הפנים.
(מקור: אתר learninggnm.com)
שלב התיקון
שלב התיקון מתחיל מיד עם פתרון הקונפליקט, ובמהלכו השריר המנוון משוקם באמצעות שגשוג תאים, המביא גם לנפיחות עקב בצקת (הצטברות נוזלים) באתר של תיקון הרקמה. אם מתרחשת במקבילאצירת נוזלים(הסינדרום) היא מגדילה את הנפיחות במידה ניכרת. ברפואה הקונבנציונלית, נפיחות גדולה מאובחנת לעיתים קרובות כ"סרקומה של השריר" (מיוסרקומה) או "סרקומה של רקמות רכות" (ראו גםסרקומה של רקמת חיבור).
מטרה ביולוגית
בשכבת מזודרם חדש המטרה הביולוגית מתבטאת רק בסוף התב”מ, כאשר השריר שהושפע מהקונפליקט נעשה מעובה וחזק יותר, ומסוגל להתמודד טוב יותר עם קונפליקט דומה בעתיד. היפרטרופיה, או הגדלה חריגה של השריר, היא תוצאה של תהליך תיקון מתמשך החוזר ונשנה עקב טריגרים (תיקון תלוי).
הנפיחות הופכת את השריר לנוקשה ומתוח, עם כאבים הנעים בין קלים לחמורים בהתאם לעוצמת הקונפליקט. צוואר כואב או נוקשה, למשל, מלמד על קונפליקט ירידת ערך עצמי אינטלקטואלי המביא לקושי בהפניית הראש לצד אחד (ראו גם עמוד השדרה הצווארי). הצד המושפע נקבע על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט.
פיברומיאלגיה הוא המונח הרפואי לכאבי שרירים נרחבים; אם יש גם דלקת המצב יקרא פולימיאלגיה או "פולימיאלגיה ראומטיקה". במונחי הרפואה החדשה, פיברומיאלגיה ופולימיאלגיה מצביעים על תהליךתיקון מתמשךבהמשך לקונפליקט ירידת ערך עצמי כללי, המשפיע על האדם בכללותו. ברפואה הקונבנציונלית, כאבי שרירים כלליים נחשבים גם לתסמין של "תסמונת העייפות הכרונית" (myalgic encephalomyelitis). העייפות המתמשכת נגרמת, על פי אמונה זו, כתוצאה מזיהום ב"וירוס אפשטיין בר", עליו הוטלה גם האחריות למחלת הנשיקה (mononucleosis) המציגהבלוטות לימפהנפוחות בצוואר. בהתבסס עלהחוק הביולוגי השני, "עייפות כרונית" היא תסמין המתרחש בכל שלב תיקון ממושך עקבהווגוטוניההאופיינית.
הערה: נפיחות של עצם או מפרק מתרפאים, המותחת את מעטפת העצם, עלולה להיות מורגשת ככאב ברקמת השריר העליונה. האבחנה המבדלת היא "החום של הכאב". כאב שרירים המרגיש "קר" מצביע על מעורבות של מעטפת העצם; כאב שרירים "חם" מצביע על כך שהשריר עצמו כואב במהלך החלמתו).
מקטעי הזרוע והרגל:
מקטעים אלו מהווים יחידה תיפקודית:
- מקטע הזרוע: מקטע השלד והשרירים של הזרוע, כולל האגודל, עצמות שורש כף היד, הרדיוס והאמה, המרפק, הזרוע, עצם הבריח, השכמה, החלק העליון של עצם החזה, כמו גם הצלע השנייה וחוליות החזה השנייה והשלישית (T2 ו- T3) הן כולן יחידה תיפקודית.
- מקטע הרגל: מקטע השלד והשרירים של הרגל, כולל עצמות כף הרגל (קרסול, עצם העקב, עצמות הבהונות), השוקית, השוק, הברך, עצם הירך וצוואר הירך, המותן והעצה וכן החוליות המותניות השלישית, הרביעית והחמישית (L3, L4, L5) הן כולן יחידה תיפקודית.
במקרה שלקונפליקט יע"ע,נמק של שריריםאודילדול של עצמותעשויים להתרחש בכל מקטע היחידה התיפקודית.מוקד האמרהרלוונטי במדולה של קליפת המוחמופיע בכל המקטע או בסדרה של מוקדים בודדים. לפיכך, התיקון (הסתיידות מחדש של העצם עם נפיחות או כאבי שרירים) מתרחש בכל המקטע בבת אחת או ברציפות במוקדים הבודדים בו.
הערה: מקטעי הזרוע והרגל מעוצבבים דרך עמוד השדרה (ראוהתפתחות עוברית).
מקור: אתר learninggnm.com
הבצקת המוחיתהמתפתחת בקליפת המוח המוטורית במהלךהחלק הראשון של שלב התיקוןמותחת את הסינפסות בין הנוירונים, דבר המעכב עוד יותר את העברת הדחפים העצביים לשרירים הפגועים (זאת בנוסף לשיתוקשלהשלב הפעיל). כתוצאה מכך, בשלב זה השיתוק נשאר וחולשת השרירים עולה!עבור אלו שאינם מכירים את הרפואה החדשה, האובדן המתגבר של תפקוד השרירים מוביל בדרך כלל קונפליקטיםמוטורייםנוספים ולהחמרה של המצב.
הערה: אם השלב הפעיל היה מתון ולא הביא לשיתוק מורגש, ניתן יהיה להבחין בחולשת השרירים רק בשלב התיקון.
הערה: לאובדן תפקוד מוטורי יכולות להיות גם סיבות שאינן קשורות לקונפליקטים, כגון פציעה, הרעלה, טיפול רפואי (כריתה של "גידול במוח") ואחרות.
בסריקת CT מוח זו אנו רואיםבצקת(הצטברות נוזלים) בכל צד של קליפת המוח המוטורית באזורים השולטים על יד ימין ועל יד שמאל (צפו בתרשים הרפואה החדשה), דבר המגלה כיקונפליקטשל "לא להיות מסוגל להחזיק מישהו" או "לא להיות מסוגל להגן על עצמך" (בשתי הידיים) הגיע לבסוף לפתרון. שרירי היד עדיין חלשים בשלב זה, דבר שיפתר בהמשך למשבר התיקון.
(מקור: אתר learninggnm.com)
משבר התיקון (אפילפטי)
במשבר התיקון נוצר פולס סימפטיקוטוני (הנראה ב-EEG כפריקה חשמלית) המסלק את הבצקת בקליפת המוח המוטורית. החיבור מחדש הפתאומי של תאי העצב הפגועים גורם לעוויתות קצביות, התכווצויות, רעידות וקפיצות של שרירים. תנועות השרירים המוגזמות הן סימן חיובי לכך שתפקוד השרירים שואף לחזור לקדמותו.
התקפים אפילפטיים
משבר תיקון אפילפטי אינטנסיבי מתבטא כהתקף אפילפטי עם עוויתות טוניות-קלוניות והתכווצויות שרירים מהירות. התקף יכול להיות מקומי או מוקדי עם עוויתות או טלטולים של שריר יחיד או קבוצות שרירים, ומוגבל לשרירים הקשורים לקונפליקט, למשל שלהרגלייםאו הזרועות).בהתקף גרנד מאל, העוויתות מערבות את שרירי כל הגוף, בדרך כלל כוללות נשיכת לשון, קצף בפה והשתנה לא רצונית (ראוסוגר שלפוחית השתן). בניגוד לאמונות הנפוצות, התקפים אלו אינם הורסים תאי מוח. עם זאת, אם ההתקפים חוזרים ונשנים הם מובילים להצטלקות של איזור הממסר המתאים במוח.
התקפים אפילפטיים המתרחשים עם "כלבת שיתוקית" נגרמים על ידי קונפליקט מוטורי של "להיות תקוע" ולא מסוגל לזוז בהמשך לריב ולנשיכה של בעל חיים אחר. בעלי חיים סובלים לעתים קרובות גםקונפליקט נשיכה("לא להיות מסוגל לנשוך" את היריב) המציג לסת שמוטה עקבשיתוק שרירי הלסת.
זהו CT המוח של אדם עם היסטוריה של התקפים אפילפטיים כלליים. ההתקפים נובעים מהצד השמאלי של קליפת המוח המוטורית, מהאזור השולט ביד ימין (היד הקשורה לקונפליקט המוטורי –צפו בתרשים הרפואה החדשה).הצטברות תאי הגליה(המוצגת בלבן בסריקה) מצביעה על כך שהאדם כבר נמצא בחלקו השני של שלב התיקון. הבצקת הממוקמת במדולה של קליפת המוח (האיזור הכהה) קשורה לקונפליקטיע"ע.
הערה: ברפואה הקונבנציונלית, התפשטות הנוירוגליה מתפרשת כ"גידול במוח". אם האדם עם הגידול הוא במקרה גם אפילפטי, אז "ההתקפים" מאובחנים כ"התקפי אפילפסיה בגלל גידול במוח", מה שמרמז על כך שההתקפים נגרמים בשל אותו "גידול המוח". הסרה כירורגית של "מוקד אפילפטי" כזה נושאת סיכון לשיתוק בלתי הפיך.
(מקור: אתר learninggnm.com)
הערה: התקף אפילפטי יכול לנבוע מכל ממסר בקליפת המוח המוטורית. זה כולל את ממסרי המוח של שריריהסימפונות,שרירי הגרוןאושריר הלב(ראו "אפילפסיה של הלב"). מכך יוצא כי התקף אפילפטי יכול לקרות גם בלי שיורגשו לפניו חולשה או שיתוק של השריר.
התקפים אפילפטיים חוזרים ונשניםמופעלים על ידי טריגרשנקבע כאשר הקונפליקטהמוטוריהתרחש לראשונה. "סימני האזהרה" המופיעים לפני התקף, הנקראים הילה אפילפטית, יכולים להפוך לטריגרים מורחבים, מה שיגרום להתרחשות של התקפים נוספים. בשלב זה, הקונפליקט המוטורי המקורי עשוי להיות כבר לא רלוונטי.
אם יש אובדן הכרה במהלך התקף אפילפטי (מה שנקרא התקף ניתוק או התנתקות), הדבר מגלה כי משבר התיקון שלהקונפליקט המוטוריקורה ביחד עם שלב תיקון של קונפליקט בחלקים הסנסורייםשל קליפת המוח (ראו תרשים), למשל עםקונפליקט פרידה, שגורם ל"ניתוק" (העדרות הכרה) במהלךמשבר התיקון. בהתקף פטיט מאל, ההעדרות נמשכת רק כמה שניות.
סריקת CT מוח זו שייכת לילד בן 8 שסבל בו זמניתמקונפליקט מוטוריוקונפליקט פרידה חמורהמערב אתהפריוסטיאום. הקונפליקטים התרחשו כשההורים יצאו לערב והילד צפה עם בן דודו הגדול בסרט מפחיד, שבו ילדים נחטפו מביתם בזמן שישנו.
בסריקה אנו רואים שניקונפליקטים מרכזייםחופפים לשתי ההמיספרות המוחיות, מה שמצביע על כך שהקונפליקטים קשורים באותה מידה לאמו ולאביו.פוקוסהאמרהתחתון(חץ כחול) הממוקם בקליפת המוח הפוסט-סנסורית קשור לקונפליקט הפרידה (הפחד להילקח מהוריו, כמו הילדים בסרט). מוקדהאמרהעליון (חץ אדום) הממוקם בקליפת המוח המוטורית קשור לקונפליקט המוטורי (לא להיות מסוגל לברוח). הטבעת הבצקתית החלקית (אזורים כהים יותר) מצביעה עלחזרתיות של הקונפליקטהמביאה להתקפים אפילפטיים חוזרים עם התעלפויות, במהלךמשבר התיקון.
(מקור: אתר learninggnm.com)
פרכוסי חום
עוויתות חום טוניות-קלוניות (עוויתות של הידיים והרגליים), ניתוקי הכרה ("היעדרות") וחום (מעל 38 מעלות) מתרחשים לפעמים ביחד משתי סיבות:
א) משבר תיקון מוטורי, הקורה ביחד עם שלב תיקון המלווה בחום של תב"מ אחר, למשל עם ביחד עם דלקתבאוזן התיכונה,דלקת בסימפונות(ברונכיטיס(,מונונוקלאוזיסאו כאב גרון ("דלקת גרון"). הקונפליקטים השונים קשורים ככל הנראה לאותו ארוע קונפליקט.
ב)בצקת במוחהממוקמת קרוב לקליפת המוח המוטורית, למשל בממסרהסמפונותאוהגרון, גורמת התקף אפילפטי במהלך משבר התיקון עקב הלחץ המופעל על קליפת המוח המוטורית. במקרה זה, החום הגבוה נגרם על ידי תהליך הריפוי אינטנסיבי של האיבר הרלוונטי. מפגש עםטריגרמהקונפליקט המקורי, גורם באופן מידי לאפיזודה של התקף פירכוסים המשלב עוויתות שרירים ועלייה מהירה בטמפרטורת הגוף.
ההבחנה בין "התקפי חום פשוטים" (הנמשכים פחות מ-15 דקות) לבין "התקפי חום חריגים" (atypical , הנמשכים יותר מ- 15 דקות) מצביעה על עוצמת הקונפליקט(ים) שהביאו להם. בדומה להתקפי ניתוק (הפסקות קצרות של ההכרה), התקפי חום שכיחים ביותר אצל ילדים קטנים. התקפי חום בילודים מצביעים על כך שהקונפליקט, למשל קונפליקטפרידה, קונפליקטפחד טריטוריאליאוקונפליקט פחד-בהלה, התרחשברחםאו במהלך הלידה.
מחלת פרקינסון
פרקינסון עם רעידות ביד אחת או בשתיהן מקורו בקונפליקט מוטורי הקשור ביד(ים). הרעידות עשויות להתרחש גםבצוואראו בזרוע אוברגלאחת בלבד, בהתאם לאופי הקונפליקט המוטורי. נוקשות השרירים האופיינית והאטת התנועות (bradykinesia) הם תסמינים שלשלב תיקון מתמשךבעוד הרעידות מתרחשות במהלך משבר התיקון. מצב של רעידות קבועות, למשל בידיים, הוא סימן למשבר ריפוי המתמשך עקב קונפליקטים מוטוריים מתמידים ורציפים של חוסר יכולת להשתמש בידיים כראוי. במילים אחרות, רעידת הידיים היא לכשעצמהטריגרהמוביל להפעלת תב"מ המביא שוב לרעידה במשבר התיקון ולמצב של רעד כרוני. הרפואה הקונבנציונלית רואה בפרקינסון "הפרעה מוחית ניוונית עצבית מתקדמת" (כשמחסור בדופמין הפך אחראי, לכאורה, להופעת המחלה). בדומה לטרשת נפוצה ו- ALS,הסיבה האמיתית לכך שהמצב מתקדם ומחמיר היא הפרוגנוזה הרפואית השלילית והחשש של החולה להפוך לנכה לחלוטין, מה שמוביללקונפליקטים מוטורייםנוספים ולהחמרת נוספת של התסמינים. בעיות דיבור ושינויים בקול נגרמים עקבקונפליקטים של פחד-בהלההנובעים אף הם מהפחד מנכות קבועה.
דיסטוניה מוקדית
דיסטוניה מוקדית היא התכווצות שרירים מתמשכת (למעשהמשבר תיקוןמתמשך) עם תנועות חוזרות ונשנות של שריר מסוים. בדיסטוניה מוקדית של היד, האצבע או האצבעות – בדרך כלל של יד אחת (צדיות!) – מתכרבלות לתוך כף היד או מושטות כלפי חוץ. המצב נפוץ ביותר בקרב מנתחים, רופאי שיניים ומוסיקאים, שכן אנשים שמקצועם או תחביביהם דורשים מיומנויות מוטוריות עדינות נוטים יותר לחוות קונפליקט מוטורי הקשורלאצבעות וליד(ים)(השוולהתכווצות דופויטרן, עיוות של היד הקשורלרקמת החיבור). בענפי ספורט כמו טניס, בייסבול או גולף, עוויתות שורש כף היד נקראות בדרך כלל yips. בדיסטוניה צווארית, המכונה גם טורטיקוליס שרירי או "צוואר מפותל", השרירים סביב הצוואר מתכווצים לסירוגין, ומאלצים את הראש לינטות לצד אחד תוך שהסנטר נדחף כלפי מעלה. הסיבה הבסיסית היאקונפליקט מוטורי הקשור לצוואר. דיסטוניה כללית המשפיעה על רוב או כל הגוף מוצגת כפיתול של הגפיים, במיוחד של כף הרגל מול הרגל או היד מול הזרוע, או פיתול של פלג הגוף העליון (הנקרא מחלת אופּנהיים). האמונה השגויה היא כי מדובר ב"הפרעה גנטית". אצל אנשים עם פרקינסון, הדיסטוניה נובעת לעתים קרובות מן ההשפעה של שימוש בתרופה Levodopa.
טטנוס
טטנוס מאופיין בנוקשות שרירים ועוויתות גוף. האמונה ברפואה הרגילה היא כי טטנוס נגרם על ידי רעלנים עצביים, המיוצרים על ידי החיידק קלוסטרידיום טטאני, שלפי האמונה חודר למערכת העצבים המרכזית דרך פצע. על פי הספרות הרפואית, "טטנוס מקומי", שבו האדם חווה התכווצות שרירים באזור הפציעה, עלול להביא ל"טטנוס כללי". במונחי הרפואה החדשה, התכווצויות שרירים דמויות פרכוסים מתרחשות במהלךמשבר תיקוןשלקונפליקט מוטורישהתרחש כנראה במהלך הנפילה שהוביל לפציעה.חיידקים,אם בכלל, מסייעים לריפוי.חיסוניטטנוס עשויים למנוע אבחון של "טטנוס", אך לא את התסמינים!
תרשים זה מציג את שיעורי התמותה מטטנוס בגרמניה בין 1949 ל-1995. האיזור האפור מציין את השנים שבהן בוצעו חיסונים המוניים (1970 – 1980). מקור: משרד הבריאות הפדרלי הגרמני ויסבאדן
הנתונים מראים כי תוכנית החיסונים החלה בשנת 1970, הרבה אחרי השיא של התחלואה טטנוס והירידה התלולה שלה (ראו גםתוכנית חיסון פוליוותוכניתחיסון נגד חצבת), וכי לא ניכרת השפעה ברורה של ההתחסנות ההמונית על מגמת הירידה בתחלואה.
שבץ ושיתוק מוטורי
על פי הרפואה הקונבנציונלית, הגורמים העיקריים לשבץ הם:
- לחץ דם גבוה. תיאוריה זו היא היפותטית בלבד כי יש אנשים הסובלים משבץ למרות לחץ הדם הוא נורמלי, ולהיפך, ישנם אנשים שיש להם לחץ דם גבוה ולעולם לא שבץ (ראה יתר לחץ דם הקשור לפרנכימה של הכליותואתשריר הלב). זאת ועוד, המודל הליניארי של לחץ הדם, על פיו עליית לחץ דם מעלה ביחס ישר את הסיכון ועל פיו פותחה התאוריה של לחץ דם, הוכח בבחינה נוספת כשגוי מיסודו
- עורק מוח חסום (שבץ איסכמי). תיאוריה זו מבוססת על ההנחה כיקריש דם,תסחיףאורובד כולסטרולשמקורו בלב אובוורידחוסמים כלי דם במוח ומובילים לאובדן תפקוד המוח. למרות שהמחקר מראה בברור כי בטרם חסימה (שמתרחשת לטובת תיקון בעורק) הגוף מכין מעקפים סביב האיזור שאמור להחסם, וכי מעקפים אלו מעבירים את כל כמות הדם הנדרשת, התאוריה של החסימה ממשיכה לככב ברפואה הרגילה.
- דימום במוח(שבץ דימומי
שבץ לבן, שבץ אדום
ברפואה החדשה אנו מבדילים בין שבץ סימפטיקוטוני ("שבץ לבן") לבין שבץ וגוטוני ("שבץ אדום").
השבץ הלבן מתרחש ברגע הקונפליקט (DHS).ההשפעה שלהקונפליקט המוטוריבקליפת המוח המוטורית יוצרת חולשת שרירים פתאומית בגפה אחת או יותר, בדרך כלל בצד אחד של הגוף. הצד המושפע נקבע על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט. בשלב זה נוצרת חולשת שרירים שעשויה להיות מאובחנתכטרשת נפוצה אוALS. עם זאת, קונפליקט חזק מוביל במהירותלשיתוק של השריריםהמושפעים. אם יש גם שיתוק של שרירי הפנים, כוללהלשון, הדבר משפיע על הדיבור והבליעה (ראושיתוק על שם בל), וכעת המצב נקרא "שבץ".
אפזיה ברוקה ואפזיה ורניקה
קשיים בניסוח מילים, המכונים אפזיה על שם ברוקה, מערבים את המרכז המוטורי של הדיבור, המכונהאזור ברוקה. אזור ברוקה ממוקם בקליפת המוח המוטורית השמאלית, בממסר ששולט עלשרירי הגרון ותיבת הקול. לפיכך, אצל אנשים עם אפזיה על שם ברוקה, השיתוק הוא תמיד בצד ימין של הגוף, ומקושרלקונפליקט פחד-בהלה או לקונפליקט פחד טריטוריאלי; הקשיים בניסוח מילים נובעים מכך שהאדם נותר בעצם "חסר מילים בגלל פחד"). עם זאת, בעוד אדם עם אפזיה על שם ברוקה מתקשה לנסח מילים, הרי שמה שהוא כן מצליח להגיד נאמר באופן מובן.
אם יש במצב זה גם חוסר תחושה (שיתוק חושי) בעור הפנים, הזרוע ו/או הרגל, הדבר מצביע כיקונפליקט פרידהנוסף מתרחש באותו הזמן.
אפזיה על שם ורניקה היא מצב שמשפיע על יכולתו של אדם לדבר בצורה קוהרנטית (אמירת המילים הלא נכונות, שימוש במילים מומצאות שאין להן משמעות, ניסוח משפטים שאינם הגיוניים). במקרים חמורים, האדם מתקשה להבין מה אחרים אומרים ולקרוא ולכתוב כראוי. אזור ורניקה, האחראי על עיבוד מילים, ממוקם בקליפת המוח הפוסט-חושית בקרבת האונה הרקתית השמאלית. הקונפליקט הקשור לאיזור זה הואקונפליקט פרידה. המאבק למציאת המילה הנכונה המוצגת עם האפזיה של ורניקה הוא ביטוי לאובדןהזיכרון לטווח קצרהאופייני לקונפליקטי פרידה. במקרה זה, ההלם שלקונפליקט הפרידהנחווה חזק עד כדי כך שאדם אינו מסוגל לבטא את מחשבותיו. אם נוסיף לחשבון את צדיות האדם, אזי עבורימנייםקונפליקט הפרידה קשורלבןזוג; עבוראנשים שמאליים, הקונפליקט קשורלאם/ילד. מידת הפגיעה בדיבור נקבעת על פי עוצמת הקונפליקט. שבץ הקשור לאפאזיה על שם ורניקה הוא, במונחי הרפואה החדשה, שבץ סימפטיקוטוני ("שבץ לבן").
בשבץ לבן, חולשת השרירים או השיתוק נמשכים לאורך כל השלב הפעיל (ידיים קרות, תיאבון מועט) ואל תוך החצי הראשון של שלב התיקון (PCL-A).משבר התיקון, שבמהלכו מנוקזתבצקת המוחמקליפת המוח המוטורית, מביאה לקפיצות והתכווצויות בלתי מבוקרות של השרירים הפגועים ולהתקףאפילפטי. זו הסיבה שלפעמים קשה להבדיל בין שבץ לבין התקפים
סרטון יוטיוב זה מציג את כתבת הגראמי סרין ברנסון עם התפרצות של אפזיה במהלך דיווח בשידור חי (אנגלית וג’יבריש).
שבץ האדום מתרחש כאשרבצקת מוחיתבקרבת קליפת המוח המוטורית לוחצת על איזור כלשהו בה, לדוגמה, כשהבצקת היא בממסר המוחי שלהסימפונות,הגרוןאושרירהלב. ה"שבץ" מתחיל בתחילתמשבר התיקוןונמשך לכל מהלכו, בין כמה דקות (יאובחן כ"התקף איסכמי חולף") ועד כמה שעות, כתלות בזמן שלוקח למוח לנקז את הבצקת. פגיעה בראייה בהמשך לשבץ מתרחשת כאשרבצקת מוחיתפוגעתבעצב הראייההעובר דרך קליפת המוח. לאחרמשבר התיקון, בחלקו השני של שלב התיקון, השיתוק נסוג והיכולת המוטורית חוזרת אט אט לקדמותה. עם זאת, במידה ולא ניתן לסלק לחלוטין אתהבצקת מהמוח, השיתוק (החלקי) נשאר, מכיוון שהסינפסות בין הנוירונים אינן מתחברות כראוי. דבר זה קורה בדרך כלל בגללאצירת נוזליםהמתרחשתבשלב פעיל של קונפליקט של נטישה או קיום(הסינדרום) שבו נוזלים נאצרים גם באזור של המוח העובר תיקון באותו זמן. שיתוק קבוע עלול לקרות כתוצאה של תהליכי הצטלקות חוזרים ונשנים בקליפת המוח המוטורית עקבהישנות קונפליקטהמתמשכת זמן רב.