שרירי השלד

שרירי השלד

דף זה מתאר את התוכנית הביולוגית בשרירי השלד (השרירים המשורטטים), המסבירה "מחלות" של ניוון שרירים ושיתוק שרירים (טרשת נפוצה, ALS, פוליו ורבות אחרות) כחלק מתהליך הגיוני ומסודר המתחיל בקונפליקטים הביולוגיים של ירידת ערך עצמי ושל תקיעות. 

בהמשך הדף מוסבר באופן מפתיע מה שנקרא "שבץ מוחי", כאשר הוא קורה כחלק מקונפליקט מוטורי המערב שיתוק של שרירים.

תוכן עניינים

התפתחות ותפקוד

התפתחות ותפקוד שרירי השלד: מערכת השלד והשרירים מספקת צורה לגוף ומאפשרת לגוף לנוע ולשמור על יציבתו. השרירים מחוברים לעצמות ולמפרקים דרך גידים ורצועות ומצויידים ברקמת חיבור, רקמת עצבים וכלי דם. שרירי השלד מורכבים מצרורות סיבים המאורגנים בתבנית פסים; זו הסיבה שהם נקראים שרירים משורטטים. שרירי השלד משתנים במידה ניכרת בצורתם ובגודלם. הם נעים בין גדילים זעירים ביותר כמו שריר המשוורת של האוזן התיכונה ועד מסות גדולות כמו שריר הירך. שרירי השלד מקורם במזודרם החדש והם נשלטים מהמדולה של קליפת המוח וגם מקליפת המוח המוטורית.

שכבת נבט: מזודרם חדש

שרירי השלד

קישור ברמת המוח

לשרירי השלד יש שני מרכזי בקרה במוח:

  • התפקוד הטרופי של השריר (תזונת הרקמה, הוספה או החסרה של תאים ותחזוקה) נשלט מהמדולה של קליפת המוח;
  • התפקוד המוטורי (כיווץ השריר) נשלט מקליפת המוח המוטורית (חלק של קליפת המוח).

השרירים של הצד הימני של הגוף נשלטים מהצד השמאלי של המוח; שרירי הצד השמאלי נשלטים מהצד הימני. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר (ראו תרשים).

מרכזי שליטה תנועתיים בקליפת המוח המוטורית

במדולה של קליפת המוח, העצמות, שרירי השלד, כלי הלימפה וקשריות הלימפהכלי הדם (למעט הכליליים), רקמת החיבור ורקמת השומן חולקים כולם את אותם ממסרים מוחיים ולכן מגיבים כולם לאותו קונפליקט ביולוגי של ירידת ערך עצמי. מרכזי הבקרה ממוקמים בצורה מסודרת מכף רגל ועד ראש. כל ממסר כזה שולט על כל סוגי רקמות החיבור של האיבר הספציפי, בכל איבר בנפרד.

מרכזי השליטה הטרופיים במדולה של קליפת המוח

קונפליקט ביולוגי

הקונפליקט הביולוגי הקשור לתפקוד הטרופי של שרירי השלד הוא קונפליקט ירידת ערך עצמי מתון. הקונפליקט יכול להתבטא ברמה כללית או מקומית. הקונפליקטים המקומיים של ירידת ערך עצמי דומים לאלה של העצמות והמפרקים.

הקונפליקט הביולוגי הקשור לתנועתיות השרירים הוא קונפליקט מוטורי של "לא להיות מסוגל לזוז" או "להרגיש תקוע", והוא נחווה עקב קושי לבצע תנועה (להיות מוחזק או מוגבל בתנועה) וגם פיגורטיבית עקב תחושה של להיות תקוע, לא להצליח להתקדם, לברוח וכדומה. קונפליקטים מוטוריים יכולים להחוות גם עם או עבור מישהו אחר, במיוחד, כאשר חוויית "מרגיש תקוע" נוגעת לאדם אהוב.

האמונה שמצבי שיתוק כמו ALS או MS הם תורשתיים, הופכת את בני אותה משפחה למוּעָדים יותר להיפגע מקונפליקטים מאותו סוג (ראו מאמר "הבנת מחלות גנטיות"). 

עובר עלול לסבול את הקונפליקט של "לא להיות מסוגל לברוח" כאשר האם נמצאת בסכנה, או אם הוא נבהל בגלל רעשים מאיימים בסביבה הקרובה (פטישון חשמלי, מסור שרשרת, מכסחות דשא, גוזמי דשא), ציוד מטבח רועש כגון בלנדרים המופעלים בקרבת הרחם, או צרחות וצעקות (מריבות בין הורים, אמא צועקת על ילדיה). במקרה כזה, אם הקונפליקט לא נפתר, התינוק נולד עם שיתוק (חלקי) של הרגליים המביא למוגבלות תנועתית. "הרעשים החזקים" של בדיקות אולטרסאונד יכולים להיות טראומטיים מאוד עבור העובר (ראו תסמונת דאון). קונפליקט של "תחושת תקיעות" יכול לקרות גם עקב או במהלך לידה קשה או בגלל אופן הטיפול בתינוק מיד לאחר הלידה. הלקויות המוטוריות הנראות בשיתוק מוחין (על פי הרפואה הקונבנציונלית הנגרמות כתוצאה מ"נזק מוחי" המתרחש למוח המתפתח) הן תוצאה של קונפליקטים מוטוריים שחווה העובר ברחם או במהלך תהליך הלידה (ראו גם התקף אפילפטי ואטקסיה הקשורים לקונפליקט נפילה).

בעלי חיים סובלים גם הם מקונפליקטים מוטוריים, למשל, במהלך מריבה עם בעל חיים אחר, כאשר הם "תקועים" במלונה, קשורים לשרשרת, נעולים במכונית, לכודים בכלוב או מוחזקים על ידי הווטרינר במהלך בדיקה או חיסון (ראו קונפליקטים של חיות עקב ניסויים בבעלי חיים).

קונפליקט מוטורי יכול להיות קשור לכל הגוף (קונפליקט מוטורי כללי), למקטע מסוים של הגוף או לקבוצת שרירים או לשריר יחיד (קונפליקט מוטורי מקומי).

קונפליקטים מקומיים בשרירי השלד

שרירי הפנים: לא יכול להראות את הפנים (אובדן מעמד, מוניטין, כבוד, כבוד, יוקרה, כבוד; חרפה, השפלה, בושה), חשיפה, להרגיש נלעג, להתפס כשוטה או טיפש

שרירי הלסת: לא להיות מסוגל לנשוך (ראה קונפליקט נשיכה)

שרירי הצוואר: לא להיות מסוגל או רשאי לזוז או לסובב את הראש

שרירי הכתפיים והגב: לא להיות מסוגל לזוז מהדרך או ללכת הצידה

שרירי הזרוע: להיות מוחזק בכוח (התעללות פיזית, התעללות מינית, במהלך מתן חיסון, במאבק או "משחק"), לא להיות מסוגל להחזיק או לחבק מישהו או להרחיק מישהו ממני (שריר כופף זרוע), לא להיות מסוגל לדחוף מישהו הצידה, להילחם במישהו, או להגן על עצמי (שריר פושט זרוע ושרירים סביב המרפקים)

שרירי ידיים: לא להיות מסוגל להחזיק מישהו או להחזיק מישהו רחוק (אדם אהוב שעוזב או גוסס); לא להיות מסוגל לתפוס משהו; כל מצוקה הקשורה לתנועתיות הידיים (עבודה, תחביב או ספורט)

שרירי רגליים: לא להיות מסוגל להימלט, לנוס או לברוח (מילולית או פיגורטיבית, למשל, ממקום עבודה או ממערכת יחסים), לא להיות מסוגל לזנק הצידה, לא להיות מסוגל לעקוב אחרי מישהו, להרגיש תקוע במקום (מאובן), להרגיש לכוד (מילולית או פיגורטיבית), לא להיות מסוגל לעמוד בקצב, לא להיות מסוגל לטפס למעלה (למשל, לא לקבל קידום), לא להיות מסוגל לבעוט ממני מישהו (שריר פושט רגל), חשש שלא אהיה מסוגל ללכת (תמונה כיסא גלגלים).

קונפליקטים מקומיים בשרירים

בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי (יע"ע – עקב תחושה של כישלון לעשות, לבצע, ברמת האורגניזם או האיבר/רקמה. לרוב באופן לא מודע) הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהמדולה של קליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט מזודרם-חדש.

הערה: מאחר וההיבט המוטורי של שרירי השלד נשלט מקליפת המוח המוטורית, השרירים יכולים להגיב הן לקונפליקט יע"ע והן לקונפליקט תקיעות, ביחד או לחוד, בהתאם לתוכן הקונפליקט. 

התנהלות התב”מ

שלב פעיל

עם קרות הקונפליקט מתחיל אובדן תאים (נמק) של רקמת שריר (תפקוד טרופי אשר נשלט מהמדולה של קליפת המוח) היכול להביא עם הזמן לדלדול השריר.
במקביל מתפתחת חולשת שרירים עד כדי שיתוק (תפקוד מוטורי אשר נשלט מקליפת המוח המוטורית). השפעת הקונפליקט בקליפת המוח המוטורית גורמת להפחתה של הדחפים העצביים המועברים לשריר הרלוונטי וגורמת לאובדן תפקוד השרירים (השוו עם שיתוק חושי הקשור לאפידרמיס ולפריוסטאום).

המטרה הביולוגית של השיתוק מקורה ברפלקס מוות-מדומה (חיות ניצודות אשר בבת אחת נראות ומתנהגות כאילו מתו, כאשר הן עומדות בפני טורף או סכנה ואין להן אפשרות לברוח או להילחם). כאשר הרגליים מושפעות, חולשת השרירים עשויה להיות מורגשת כסרבול או כובד בהליכה.

אם הקונפליקט נחווה אך ורק כקונפליקט יע"ע וללא קונפליקט מוטורי, התמשכות של הקונפליקט תוביל לניוון שרירים (דלדול שרירים) מבלי שיהיה שיתוק. דבר זה קורה, לדוגמה, בשרירי רצפת האגן, הנחלשים בגלל קונפליקטים הנובעים מהריון קשה, השפלה מינית, עצירות כרונית או בריחת שתן שגורמת לאדם להרגיש "חסר ערך" שם, מבלי שיהיה בקונפליקט היבט של תקיעות.

הערה: השרירים המשורטטים שייכים לקבוצת האיברים המגיבים לקונפליקט על ידי אובדן של תפקוד (ראו גם תוכניות ביולוגיות מיוחדות של תאי אלפא ובטא בלבלב, אוזן פנימית (השבלול ואיבר שיווי משקל), עצבי חוש הריח, הרשתית והגוף הזגוגי בעיניים), או על ידיתפקוד יתר (פריוסטאום ותלמוס).

ניוון שרירים ברגל שמאל, כפי שניתן לראות בתמונה זו, מקורו בקונפליקט ירידת ערך עצמי מקומי ("אני לא טוב/נכשלתי עם הרגל הזו").

עבור מי שאינו מכיר את הרפואה החדשה, הקושי ברגל יכול בעצמו להביא לחזרתיות הקונפליקט (קונפליקט או תיקון תלוי) ולמצב כרוני.

שימו לב: בקונפליקט מוטורי, שיתוק שרירים יגרור אחריו כמעט תמיד גם ניוון שרירים, מאחר וברוב המקרים המצוקה הנלווית לאי היכולת להזיז יד או רגל (או שתיהן), מביאה בנוסף גם לקונפליקט ירידת ערך עצמי.

שרירי רגל שמאל מנוונים
(מקור: אתר learninggnm.com)

פוליו

חולשת שרירים ושיתוק שרירים אובחנו בעבר כפוליומיליטיס שיתוקי, או "פוליו", לכאורה "זיהום ויראלי" המשפיע בעיקר על ילדים (הראיות המדעיות לקיומו של "נגיף פוליו" מעולם לא סופקו!). כיום, לפחות בעולם המערבי שבו הפוליו מוגר לכאורה על ידי חיסון, אותם תסמיני שיתוק נקראים ALS (טרשת אמיוטרופית צידית, הידועה גם בשם מחלת לו גריג או מחלת נוירונים מוטוריים), טרשת נפוצה (MS), או תסמונת Guillain-Barré (ראו גם על שינוי שם של אבעבועות שחורות לאקזמה פוסטולרית. לאחר ביצוע תוכניות חיסון המוניות). בדומה, "הפרעות התנועה" המאפיינות את מחלות פרקינסון והנטינגטון נחשבות ל"מחלות ניוון עצבי" תורשתיות (ראו מאמר הרפואה החדשה "הבנת מחלות גנטיות").

סריקת CT מוח זו מראה את ההשפעה של קונפליקט מוטורי. המרכז של מוקד האמר נמצא בהמיספרה הימנית של המוח (פארא-מרכזי), בדיוק באזור בקליפת המוח המוטורית השולט על רגל שמאל (צפו בתרשים הרפואה החדשה). הטבעת הבצקתית בחלקה (איזור כהה) מצביעה על כך ששלב התיקון נקטע בגלל הישנות הקונפליקט (גבולות חדים); לפיכך, החולשה המתמשכת של הרגליים, בעיקר של רגל שמאל.

הערה: פגיעת הניוון ו/או שיתוק השרירים בצד ימין או שמאל של הגוף (או בשניהם) נקבעת על פי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט. קונפליקט מקומי ישפיע על שריר או על קבוצות השרירים הקשורות לקונפליקט היע"ע או לקונפליקט המוטורי.

מוקד האמר בממסר רגל שמאל
(מקור: אתר learninggnm.com)

ברפואה הקונבנציונלית אין כל הסבר מדוע "נגיף הפוליו" לכאורה פוגע ברגל ימין ולא שמאל, או מדוע המצב מתרחש דוקא בשלב מסוים זה בחיי הילד ולא באחר.

ילדה עם שיתוק וניוון רגל שמאל
(מקור: אתר learninggnm.com)

תרשים זה מציג את שיעורי ההיארעות של פוליומיאליטיס בגרמניה בין השנים 1950 ל-1992. מקור: משרד הבריאות הפדרלי הגרמני, 1992.

הנתונים מראים כי תוכנית החיסונים החלה בשנת 1962, הרבה אחרי השיא של מגפת הפוליו (ראו גם תוכנית חיסוני טטנוס ותוכנית חיסון נגד חצבת).

"מחלת הפוליו לא חוסלה על ידי חיסון, היא חבוייה מאחורי הגדרה מחודשת של התסמינים ושמות חדשים של האבחון כמו תסמונת Guillain-Barré". (הסתרת פוליו, ויירה שייבנר, Ph.D.)

לערוך או למחוק כיתוב מותאם...
(לרשום מקור תמונה בסוגריים...)

"פקידי הבריאות שכנעו את הסינים לשנות את עיקר מקרי הפוליו שלהם לתסמונת Guillain-Barré (GBS). מחקר מצא כי התסמונת החדשה (תסמונת שיתוק סינית) ו- GBS הייתה למעשה פוליו. לאחר חיסון המוני בשנת 1971, הדיווחים על פוליו ירדו, אך GBS גדל בערך פי 10 … במיגור חיסון הפוליו של ארגון הבריאות העולמי ביבשת אמריקה, היו 930 מקרים של מחלה משתקת שכולם נקראים פוליו. חמש שנים לאחר מכן, בסוף הקמפיין, התרחשו כ-2,000 מקרים של מחלה משתקת, אך רק 6 מהם נקראו פוליו. שיעור התחלואה המשתקת הוכפל, אבל הגדרת המחלה השתנתה בצורה כל כך דרסטית שכמעט אף אחת מהן כבר לא נקראה פוליו". (חיסון, גרג ביטי)

טרשת נפוצה (MS)

חולשת שרירים ואובדן רגישות בכפות הרגליים, ברגליים או בזרועות (ראו שיתוק חושי הקשור לאפידרמיס ולפריוסטאום) נחשבים לאחד התסמינים הראשונים של טרשת נפוצה.

ד"ר האמר: "הסכנה הגדולה היא שהחולה יסבול מקונפליקט מוטורי בגלל הלם האבחון, שכן נאמר לו שהוא ככל הנראה יהיה בכיסא גלגלים עד סוף ימיו".

כיסא גלגלים לכל החיים

ללא ידיעת הרפואה החדשה, אבחנה של טרשת נפוצה גורמת לפאניקה רבה. הדבר נכון גם כאשר אדם מאובחן עם ALS. הפחד שלא להיות מסוגל ללכת ולסיים בכיסא גלגלים (קונפליקט "אני מרגיש תקוע") הוא כל כך מכריע, עד כי הקונפליקט המוטורי שהוליד את התסמינים הראשונים הופך לעתים קרובות ללא רלוונטי. עם התקדמות השיתוק גם ניוון השרירים מתקדם ומוביל למגושמות, קשיים בהליכה ונפילות תכופות (ראו גם "קונפליקט נפילה" וסחרחורת). דבר זה מפעיל קונפליקטים מוטוריים ויע"ע נוספים, עם התוצאה שהניידות הופכת יותר ויותר לקויה והפרוגנוזה הופכת לנבואה המגשימה את עצמה. 

האמונה כי טרשת נפוצה, ALS או פרקינסון הן "מחלות תורשתיות" הופכת אדם שהורהו סובל ממצב זה, למוּעָד יותר לסבול בעצמו מקונפליקט מוטורי (ניתן לסבול מקונפליקט גם עם מישהו אחר או עבורו). התסמינים החדשים מובילים במהירות לאותה אבחנה (ראה מאמר הרפואה החדשה "הבנת מחלות גנטיות").

ברפואה הקונבנציונלית, ההנחה היא שטרשת נפוצה נגרמת עקב "הרס של מעטפת המיאלין", שזו מסקנה מתמונות MRI שך המוח (מעטפת המיאלין היא שכבת בידוד העוטפת עצבים, כולל עצבים במוח ובחוט השדרה). "הרס המיאלין" נחשב ל"תגובה אוטואימונית" שבה מערכת החיסון "הורסת בטעות" את מעטפת המיאלין של הנוירונים המוטוריים במוח. בדומה לתיאוריית מערכת החיסון, המושג "תסמונות אוטואימוניות" הפוגעות לכאורה ברקמת גוף בריאה, הוא מבנה תיאורטי אקדמי שאין לו בסיס מדעי. הטענה כי טרשת נפוצה היא תוצאה של "הרס" של מעטפת המיאלין מוטלת אפוא בספק רב.

ב-MRI מוח זה, החשד ל"דה-מיאלינציה" (מכונה "פּלאק של טרשת נפוצה") מופיע במדולה המוחית, בעיקר באזור השולט על התפקוד הטרופי של השרירים סביב הירך הימנית (ראו תרשים הרפואה החדשה). נוירולוגים רואים את "האזור הלבן הבלתי נורמלי" כסיבה לשיתוק. במציאות, מה שנתפס כ"רובד טרשתי" בטרשת נפוצה הוא הצטברות של תאי גלִיָה המציין כי האדם נמצא בריפוי של קונפליקט ירידת ערך עצמי, שנגרם בגלל השיתוק המוטורי (הנשלט מקליפת המוח המוטורית)
הערה: מעטפת המיאלין נשלטת מהמוח הקטן ומקושרת לקונפליקט מגע.

כתם לבן בבדיקת דימות הוא"פלאק טרשת נפוצה"
(מקור: אתר learninggnm.com)

אם הצטברות תאי הגליה נמצאת בקליפת המוח המוטורית, אזי "הרובד הטרשתי" יאובחן כ- "גידול במוח", שמטופל בדרך כלל בכריתה של הנגע (ראה גם "התקפי גידול במוח").

ד"ר המר: "טרשת נפוצה, כפי שראינו אותה בעבר, מעולם לא הייתה קיימת. לכן ברפואה החדשה אנחנו כבר לא מדברים על ‘טרשת נפוצה’ אלא על שיתוקים מוטוריים וחושיים הקשורים למקומות מסוימים מאוד בקליפת המוח המוטורית והחושית".

תאי גליה הם "גידול בקליפת המוח המוטורית"
(מקור: אתר learninggnm.com)

ליקויי ראייה, הנפוצים למדי אצל אנשים עם טרשת נפוצה, מתעוררים כאשר בצקת במוח (בחלקו הראשון של שלב התיקון (PCL-A) או הצטברות גדולה של תאי גליה (בחלק השני של שלב התיקון (PCL-B) לוחצת על עצב הראייה העובר מרשתית העין דרך המדולה של קליפת המוח עד לקליפת המוח הוויזואלית (ראו תרשים מסלול עצב הראיה). מסיבה זו, דלקת של עצב הראייה (Optic neuritis) נקשרת לעתים קרובות עם טרשת נפוצה. בעיות ראייה אחרות (ראו רשתית) נובעות מהפחדים שמעוררת ה"מחלה" ולא בגלל ש"המחלה המתפשטת לאיברים אחרים", כפי שמקובל לטעון.

שיתוק על שם בל

מה שנקרא "שיתוק על שם בל" (Bell’s palsy) מוביל לשיתוק או חולשה של השרירים בצד אחד של הפנים מתרחש בשלב הפעיל של קונפליקט תקיעות מסוג "לא יכול להראות את הפנים" (ראו גם שבץ ושיתוק פנים). עוויתות בפנים או טיקים בפנים מתרחשים בדרך כלל במהלך משבר התיקון (אפילפטואידי)

שרירי הפנים מעוצבבים על ידי עצב הפנים (עצב הגולגולת השביעי) שגם מפעיל את שני השלישים הקדמיים של הלשון, את שריר העפעף העליון, את צינורות הדמעות ואת שריר האוזן. התסמינים של שיתוק ע"ש בל כוללים אפוא חולשת לשון המשפיעה על הדיבור והבליעה (עקצוץ או חוסר תחושה של הלשון ואובדן טעם שמקורם בענף החושי של עצב הפנים), סגירה לא מלאה של מכסה הגרון (אפיגלוטיס), דימוע מוגזם ורגישות מוגברת לצליל (היפראקוזיס).

הערה: שיתוק של הפנים יכול להתרחש גם כאשר בצקת מוחית בקרבת מרכז הבקרה של שרירי הפנים נדחפת החוצה במהלך משבר התיקון, לדוגמה, נפיחות גדולה בממסר המוחי של האוזן הפנימית. באמצעות CT מוח ניתן לקבוע בקלות אם שיתוק הפנים נגרם עקב קונפליקט ביולוגי או כתוצאה של בצקת מוחית הממוקמת בסמוך לממסר המוח של שרירי הפנים.

שיתוק על שם בל: "לא יכול להראות את הפנים"
(מקור: אתר learninggnm.com)

שלב התיקון

שלב התיקון מתחיל מיד עם פתרון הקונפליקט, ובמהלכו השריר המנוון משוקם באמצעות שגשוג תאים, המביא גם לנפיחות עקב בצקת (הצטברות נוזלים) באתר של תיקון הרקמה. אם מתרחשת במקביל אצירת נוזלים (הסינדרום) היא מגדילה את הנפיחות במידה ניכרת. ברפואה הקונבנציונלית, נפיחות גדולה מאובחנת לעיתים קרובות כ"סרקומה של השריר" (מיוסרקומה) או "סרקומה של רקמות רכות" (ראו גם סרקומה של רקמת חיבור). 

מטרה ביולוגית

בשכבת מזודרם חדש המטרה הביולוגית מתבטאת רק בסוף התב”מ, כאשר השריר שהושפע מהקונפליקט נעשה מעובה וחזק יותר, ומסוגל להתמודד טוב יותר עם קונפליקט דומה בעתיד. היפרטרופיה, או הגדלה חריגה של השריר, היא תוצאה של תהליך תיקון מתמשך החוזר ונשנה עקב טריגרים (תיקון תלוי).

הנפיחות הופכת את השריר לנוקשה ומתוח, עם כאבים הנעים בין קלים לחמורים בהתאם לעוצמת הקונפליקט. צוואר כואב או נוקשה, למשל, מלמד על קונפליקט ירידת ערך עצמי אינטלקטואלי המביא לקושי בהפניית הראש לצד אחד (ראו גם עמוד השדרה הצווארי). הצד המושפע נקבע על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט. 

פיברומיאלגיה הוא המונח הרפואי לכאבי שרירים נרחבים; אם יש גם דלקת המצב יקרא פולימיאלגיה או "פולימיאלגיה ראומטיקה". במונחי הרפואה החדשה, פיברומיאלגיה ופולימיאלגיה מצביעים על תהליך תיקון מתמשך בהמשך לקונפליקט ירידת ערך עצמי כללי, המשפיע על האדם בכללותו. ברפואה הקונבנציונלית, כאבי שרירים כלליים נחשבים גם לתסמין של "תסמונת העייפות הכרונית" (myalgic encephalomyelitis). העייפות המתמשכת נגרמת, על פי אמונה זו, כתוצאה מזיהום  ב"וירוס אפשטיין בר", עליו הוטלה גם האחריות למחלת הנשיקה (mononucleosis) המציגה בלוטות לימפה נפוחות בצוואר. בהתבסס על החוק הביולוגי השני, "עייפות כרונית" היא תסמין המתרחש בכל שלב תיקון ממושך עקב הווגוטוניה האופיינית.

הערה: נפיחות של עצם או מפרק מתרפאים, המותחת את מעטפת העצם, עלולה להיות מורגשת ככאב ברקמת השריר העליונה. האבחנה המבדלת היא  "החום של הכאב". כאב שרירים המרגיש "קר" מצביע על מעורבות של מעטפת העצםכאב שרירים "חם" מצביע על כך שהשריר עצמו כואב במהלך החלמתו). 

מקטעי הזרוע והרגל:

מקטעים אלו מהווים יחידה תיפקודית:

  • מקטע הזרוע: מקטע השלד והשרירים של הזרוע, כולל האגודל, עצמות שורש כף היד, הרדיוס והאמה, המרפק, הזרוע, עצם הבריח, השכמה, החלק העליון של עצם החזה, כמו גם הצלע השנייה וחוליות החזה השנייה והשלישית (T2 ו- T3) הן כולן יחידה תיפקודית.  
  • מקטע הרגל: מקטע השלד והשרירים של הרגל, כולל עצמות כף הרגל (קרסול, עצם העקב, עצמות הבהונות), השוקית, השוק, הברך, עצם הירך וצוואר הירך, המותן והעצה וכן החוליות המותניות השלישית, הרביעית והחמישית (L3, L4, L5) הן כולן יחידה תיפקודית.

במקרה של קונפליקט יע"ע, נמק של שרירים או דילדול של עצמות עשויים להתרחש בכל מקטע היחידה התיפקודית. מוקד האמר הרלוונטי  במדולה של קליפת המוח מופיע בכל המקטע או בסדרה של מוקדים בודדים. לפיכך, התיקון (הסתיידות מחדש של העצם עם נפיחות או כאבי שרירים) מתרחש בכל המקטע בבת אחת או ברציפות במוקדים הבודדים בו.

הערה: מקטעי הזרוע והרגל מעוצבבים דרך עמוד השדרה (ראו התפתחות עוברית).

קונפליקט ותב"מ ביחד - מקטעי הזרוע והרגל
מקור: אתר learninggnm.com

הבצקת המוחית המתפתחת בקליפת המוח המוטורית במהלך החלק הראשון של שלב התיקון מותחת את הסינפסות בין הנוירונים, דבר המעכב עוד יותר את העברת הדחפים העצביים לשרירים הפגועים (זאת בנוסף לשיתוק של השלב הפעיל). כתוצאה מכך, בשלב זה השיתוק נשאר וחולשת השרירים עולה! עבור אלו שאינם מכירים את הרפואה החדשה, האובדן המתגבר של תפקוד השרירים מוביל בדרך כלל קונפליקטים מוטוריים נוספים ולהחמרה של המצב.

הערה: אם השלב הפעיל היה מתון ולא הביא לשיתוק מורגש, ניתן יהיה להבחין בחולשת השרירים רק בשלב התיקון.

הערה: לאובדן תפקוד מוטורי יכולות להיות גם סיבות שאינן קשורות לקונפליקטים, כגון פציעה, הרעלה, טיפול רפואי (כריתה של "גידול במוח") ואחרות.

בסריקת CT מוח זו אנו רואים בצקת (הצטברות נוזלים) בכל צד של קליפת המוח המוטורית באזורים השולטים על יד ימין ועל יד שמאל (צפו בתרשים הרפואה החדשה), דבר המגלה כי קונפליקט של "לא להיות מסוגל להחזיק מישהו" או "לא להיות מסוגל להגן על עצמך" (בשתי הידיים) הגיע לבסוף לפתרון. שרירי היד עדיין חלשים בשלב זה, דבר שיפתר בהמשך למשבר התיקון.

בצקת בממסרי הידיים.
(מקור: אתר learninggnm.com)

משבר התיקון (אפילפטי)

במשבר התיקון נוצר פולס סימפטיקוטוני (הנראה ב-EEG כפריקה חשמלית) המסלק את הבצקת בקליפת המוח המוטורית. החיבור מחדש הפתאומי של תאי העצב הפגועים גורם לעוויתות קצביות, התכווצויות, רעידות וקפיצות של שרירים. תנועות השרירים המוגזמות הן סימן חיובי לכך שתפקוד השרירים שואף לחזור לקדמותו.

התקפים אפילפטיים

משבר תיקון אפילפטי אינטנסיבי מתבטא כהתקף אפילפטי עם עוויתות טוניות-קלוניות והתכווצויות שרירים מהירות. התקף יכול להיות מקומי או מוקדי עם עוויתות או טלטולים של שריר יחיד או קבוצות שרירים, ומוגבל לשרירים הקשורים לקונפליקט, למשל של הרגליים או  הזרועות). בהתקף גרנד מאל, העוויתות מערבות את שרירי כל הגוף, בדרך כלל כוללות נשיכת לשון, קצף בפה והשתנה לא רצונית (ראו סוגר שלפוחית השתן). בניגוד לאמונות הנפוצות, התקפים אלו אינם הורסים תאי מוח. עם זאת, אם ההתקפים חוזרים ונשנים הם מובילים להצטלקות של איזור הממסר המתאים במוח.

התקפים אפילפטיים המתרחשים עם "כלבת שיתוקית" נגרמים על ידי קונפליקט מוטורי של "להיות תקוע" ולא מסוגל לזוז בהמשך לריב ולנשיכה של בעל חיים אחר. בעלי חיים סובלים לעתים קרובות גם קונפליקט נשיכה ("לא להיות מסוגל לנשוך" את היריב) המציג לסת שמוטה עקב שיתוק שרירי הלסת.

זהו CT המוח של אדם עם היסטוריה של התקפים אפילפטיים כלליים. ההתקפים נובעים מהצד השמאלי של קליפת המוח המוטורית, מהאזור השולט ביד ימין (היד הקשורה לקונפליקט המוטורי  – צפו בתרשים הרפואה החדשה). הצטברות תאי הגליה (המוצגת בלבן בסריקה) מצביעה על כך שהאדם כבר נמצא בחלקו השני של שלב התיקון. הבצקת הממוקמת במדולה של קליפת המוח (האיזור הכהה) קשורה לקונפליקט יע"ע.

הערה: ברפואה הקונבנציונלית, התפשטות הנוירוגליה מתפרשת כ"גידול במוח". אם האדם עם הגידול הוא במקרה גם אפילפטי, אז "ההתקפים" מאובחנים כ"התקפי אפילפסיה בגלל גידול במוח", מה שמרמז על כך שההתקפים נגרמים בשל אותו "גידול המוח". הסרה כירורגית של "מוקד אפילפטי" כזה נושאת סיכון לשיתוק בלתי הפיך.

גליה ובצקת בממסר יד ימין
(מקור: אתר learninggnm.com)

הערה: התקף אפילפטי יכול לנבוע מכל ממסר בקליפת המוח המוטורית. זה כולל את ממסרי המוח של שרירי הסימפונות, שרירי הגרון או שריר  הלב (ראו "אפילפסיה של הלב"). מכך יוצא כי התקף אפילפטי יכול לקרות גם בלי שיורגשו לפניו חולשה או שיתוק של השריר.

התקפים אפילפטיים חוזרים ונשנים מופעלים על ידי טריגר שנקבע כאשר הקונפליקט המוטורי התרחש לראשונה. "סימני האזהרה" המופיעים לפני התקף, הנקראים הילה אפילפטית, יכולים להפוך לטריגרים מורחבים, מה שיגרום להתרחשות של התקפים נוספים. בשלב זה, הקונפליקט המוטורי המקורי עשוי להיות כבר לא רלוונטי.

אם יש אובדן הכרה במהלך התקף אפילפטי (מה שנקרא התקף ניתוק או התנתקות), הדבר מגלה כי משבר התיקון של הקונפליקט המוטורי קורה ביחד עם שלב תיקון של קונפליקט בחלקים הסנסוריים של קליפת המוח (ראו תרשים), למשל עם קונפליקט פרידה, שגורם ל"ניתוק" (העדרות הכרה) במהלך משבר התיקון. בהתקף פטיט מאל, ההעדרות נמשכת רק כמה שניות.

סריקת CT מוח זו שייכת לילד בן 8 שסבל בו זמנית מקונפליקט מוטורי וקונפליקט פרידה חמור המערב את הפריוסטיאום. הקונפליקטים התרחשו כשההורים יצאו לערב והילד צפה עם בן דודו הגדול בסרט מפחיד, שבו ילדים נחטפו מביתם בזמן שישנו.

בסריקה אנו רואים שני קונפליקטים מרכזיים חופפים לשתי ההמיספרות המוחיות, מה שמצביע על כך שהקונפליקטים קשורים באותה מידה לאמו ולאביו. פוקוס האמר התחתון (חץ כחול) הממוקם בקליפת המוח הפוסט-סנסורית קשור לקונפליקט הפרידה (הפחד להילקח מהוריו, כמו הילדים בסרט). מוקד האמר העליון (חץ אדום) הממוקם בקליפת המוח המוטורית קשור לקונפליקט המוטורי (לא להיות מסוגל לברוח). הטבעת הבצקתית החלקית (אזורים כהים יותר) מצביעה על חזרתיות של הקונפליקט המביאה להתקפים אפילפטיים חוזרים עם התעלפויות, במהלך משבר התיקון.

סרט מפחיד לילד בן 8
(מקור: אתר learninggnm.com)

פרכוסי חום

עוויתות חום טוניות-קלוניות (עוויתות של הידיים והרגליים), ניתוקי הכרה ("היעדרות") וחום (מעל 38 מעלות) מתרחשים לפעמים ביחד משתי סיבות:

א) משבר תיקון מוטורי, הקורה ביחד עם שלב תיקון המלווה בחום של תב"מ אחר, למשל עם ביחד עם דלקת באוזן התיכונה, דלקת בסימפונות (ברונכיטיס(, מונונוקלאוזיס או כאב גרון ("דלקת גרון"). הקונפליקטים השונים קשורים ככל הנראה לאותו ארוע קונפליקט.

ב) בצקת במוח הממוקמת קרוב לקליפת המוח המוטורית, למשל בממסר הסמפונות או הגרון, גורמת התקף אפילפטי במהלך משבר התיקון עקב הלחץ המופעל על קליפת המוח המוטורית. במקרה זה, החום הגבוה נגרם על ידי תהליך הריפוי אינטנסיבי של האיבר הרלוונטי. מפגש עם טריגר מהקונפליקט המקורי, גורם באופן מידי לאפיזודה של התקף פירכוסים המשלב עוויתות שרירים ועלייה מהירה בטמפרטורת הגוף.

ההבחנה בין "התקפי חום פשוטים" (הנמשכים פחות מ-15 דקות) לבין "התקפי חום חריגים" (atypical , הנמשכים יותר מ- 15 דקות) מצביעה על עוצמת הקונפליקט(ים) שהביאו להם. בדומה להתקפי ניתוק (הפסקות קצרות של ההכרה), התקפי חום שכיחים ביותר אצל ילדים קטנים. התקפי חום בילודים מצביעים על כך שהקונפליקט, למשל קונפליקט פרידה, קונפליקט פחד טריטוריאלי או קונפליקט פחד-בהלה, התרחש ברחם או במהלך הלידה.

מחלת פרקינסון

פרקינסון עם רעידות ביד אחת או בשתיהן מקורו בקונפליקט מוטורי הקשור ביד(ים). הרעידות עשויות להתרחש גם בצוואר או בזרוע או ברגל אחת בלבד, בהתאם לאופי הקונפליקט המוטורי. נוקשות השרירים האופיינית והאטת התנועות (bradykinesia) הם תסמינים של שלב תיקון מתמשך בעוד הרעידות מתרחשות במהלך משבר התיקון. מצב של רעידות קבועות, למשל בידיים, הוא סימן למשבר ריפוי המתמשך עקב קונפליקטים מוטוריים מתמידים ורציפים של חוסר יכולת להשתמש בידיים כראוי. במילים אחרות, רעידת הידיים היא לכשעצמה טריגר המוביל להפעלת תב"מ המביא שוב לרעידה במשבר התיקון ולמצב של רעד כרוני. הרפואה הקונבנציונלית רואה בפרקינסון "הפרעה מוחית ניוונית עצבית מתקדמת" (כשמחסור בדופמין הפך אחראי, לכאורה, להופעת המחלה). בדומה לטרשת נפוצה ו- ALS, הסיבה האמיתית לכך שהמצב מתקדם ומחמיר היא הפרוגנוזה הרפואית השלילית והחשש של החולה להפוך לנכה לחלוטין, מה שמוביל לקונפליקטים מוטוריים נוספים ולהחמרת נוספת של התסמינים. בעיות דיבור ושינויים בקול נגרמים עקב קונפליקטים של פחד-בהלה הנובעים אף הם מהפחד מנכות קבועה.

דיסטוניה מוקדית

דיסטוניה מוקדית היא התכווצות שרירים מתמשכת (למעשה משבר תיקון מתמשך) עם תנועות חוזרות ונשנות של שריר מסוים. בדיסטוניה מוקדית של היד, האצבע או האצבעות – בדרך כלל של יד אחת (צדיות!) – מתכרבלות לתוך כף היד או מושטות כלפי חוץ. המצב נפוץ ביותר בקרב מנתחים, רופאי שיניים ומוסיקאים, שכן אנשים שמקצועם או תחביביהם דורשים מיומנויות מוטוריות עדינות נוטים יותר לחוות קונפליקט מוטורי הקשור לאצבעות וליד(ים) (השוו להתכווצות דופויטרן, עיוות של היד הקשור לרקמת החיבור). בענפי ספורט כמו טניס, בייסבול או גולף, עוויתות שורש כף היד נקראות בדרך כלל yips. בדיסטוניה צווארית, המכונה גם טורטיקוליס שרירי או "צוואר מפותל", השרירים סביב הצוואר מתכווצים לסירוגין, ומאלצים את הראש לינטות לצד אחד תוך שהסנטר נדחף כלפי מעלה. הסיבה הבסיסית היא קונפליקט מוטורי הקשור לצוואר. דיסטוניה כללית המשפיעה על רוב או כל הגוף מוצגת כפיתול של הגפיים, במיוחד של כף הרגל מול הרגל או היד מול הזרוע, או פיתול של פלג הגוף העליון (הנקרא מחלת אופּנהיים). האמונה השגויה היא כי מדובר ב"הפרעה גנטית". אצל אנשים עם פרקינסון, הדיסטוניה נובעת לעתים קרובות מן ההשפעה של שימוש בתרופה Levodopa.

טטנוס

טטנוס מאופיין בנוקשות שרירים ועוויתות גוף. האמונה ברפואה הרגילה היא כי טטנוס נגרם על ידי רעלנים עצביים, המיוצרים על ידי החיידק קלוסטרידיום טטאני, שלפי האמונה חודר למערכת העצבים המרכזית דרך פצע. על פי הספרות הרפואית, "טטנוס מקומי", שבו האדם חווה התכווצות שרירים באזור הפציעה, עלול להביא ל"טטנוס כללי". במונחי הרפואה החדשה, התכווצויות שרירים דמויות פרכוסים מתרחשות במהלך משבר תיקון של קונפליקט מוטורי שהתרחש כנראה במהלך הנפילה שהוביל לפציעה. חיידקים, אם בכלל, מסייעים לריפוי. חיסוני טטנוס עשויים למנוע אבחון של "טטנוס", אך לא את התסמינים!

תרשים זה מציג את שיעורי התמותה מטטנוס בגרמניה בין 1949 ל-1995. האיזור האפור מציין את השנים שבהן בוצעו חיסונים המוניים (1970 – 1980). מקור: משרד הבריאות הפדרלי הגרמני ויסבאדן

הנתונים מראים כי תוכנית החיסונים החלה בשנת 1970, הרבה אחרי השיא של התחלואה טטנוס והירידה התלולה שלה (ראו גם תוכנית חיסון פוליו ותוכנית חיסון נגד חצבת), וכי לא ניכרת השפעה ברורה של ההתחסנות ההמונית על מגמת הירידה בתחלואה.

ירד בלי קשר לחיסון - טטנוס

שבץ ושיתוק מוטורי

על פי הרפואה הקונבנציונלית, הגורמים העיקריים לשבץ הם:

  • לחץ דם גבוה. תיאוריה זו היא היפותטית בלבד כי יש אנשים הסובלים משבץ למרות לחץ הדם הוא נורמלי, ולהיפך, ישנם אנשים שיש להם לחץ דם גבוה ולעולם לא שבץ (ראה יתר לחץ דם הקשור לפרנכימה של הכליות ואת שריר הלב). זאת ועוד, המודל הליניארי של לחץ הדם, על פיו עליית לחץ דם מעלה ביחס ישר את הסיכון ועל פיו פותחה התאוריה של לחץ דם, הוכח בבחינה נוספת כשגוי מיסודו
  • עורק מוח חסום (שבץ איסכמי). תיאוריה זו מבוססת על ההנחה כי קריש דם, תסחיף או רובד כולסטרול שמקורו בלב או בווריד חוסמים כלי דם במוח ומובילים לאובדן תפקוד המוח. למרות שהמחקר מראה בברור כי בטרם חסימה (שמתרחשת לטובת תיקון בעורק) הגוף מכין מעקפים סביב האיזור שאמור להחסם, וכי מעקפים אלו מעבירים את כל כמות הדם הנדרשת, התאוריה של החסימה ממשיכה לככב ברפואה הרגילה.
  • דימום במוח (שבץ דימומי

שבץ לבן, שבץ אדום

ברפואה החדשה אנו מבדילים בין שבץ סימפטיקוטוני ("שבץ לבן") לבין שבץ וגוטוני ("שבץ אדום").

השבץ הלבן מתרחש ברגע הקונפליקט (DHS). ההשפעה של הקונפליקט המוטורי בקליפת המוח המוטורית יוצרת חולשת שרירים פתאומית בגפה אחת או יותר, בדרך כלל בצד אחד של הגוף. הצד המושפע נקבע על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט. בשלב זה נוצרת חולשת שרירים שעשויה להיות מאובחנת כטרשת נפוצה או ALS. עם זאת, קונפליקט חזק מוביל במהירות לשיתוק של השרירים המושפעים. אם יש גם שיתוק של שרירי הפנים, כולל הלשון, הדבר משפיע על הדיבור והבליעה (ראו שיתוק על שם בל), וכעת המצב נקרא "שבץ".

אפזיה ברוקה ואפזיה ורניקה

קשיים בניסוח מילים, המכונים אפזיה על שם ברוקה, מערבים את המרכז המוטורי של הדיבור, המכונה אזור ברוקה. אזור ברוקה ממוקם בקליפת המוח המוטורית השמאלית, בממסר ששולט על שרירי הגרון ותיבת הקול. לפיכך, אצל אנשים עם אפזיה על שם ברוקה, השיתוק הוא תמיד בצד ימין של הגוף, ומקושר לקונפליקט פחד-בהלה או לקונפליקט פחד טריטוריאלי; הקשיים בניסוח מילים נובעים מכך שהאדם נותר בעצם "חסר מילים בגלל פחד"). עם זאת, בעוד אדם עם אפזיה על שם ברוקה מתקשה לנסח מילים, הרי שמה שהוא כן מצליח להגיד נאמר באופן מובן.

אם יש במצב זה גם חוסר תחושה (שיתוק חושי) בעור הפנים, הזרוע ו/או הרגל, הדבר מצביע כי קונפליקט פרידה נוסף מתרחש באותו הזמן.

אפזיה על שם ורניקה היא מצב שמשפיע על יכולתו של אדם לדבר בצורה קוהרנטית (אמירת המילים הלא נכונות, שימוש במילים מומצאות שאין להן משמעות, ניסוח משפטים שאינם הגיוניים). במקרים חמורים, האדם מתקשה להבין מה אחרים אומרים ולקרוא ולכתוב כראוי. אזור ורניקה, האחראי על עיבוד מילים, ממוקם בקליפת המוח הפוסט-חושית בקרבת האונה הרקתית השמאלית. הקונפליקט הקשור לאיזור זה הוא קונפליקט פרידה. המאבק למציאת המילה הנכונה המוצגת עם האפזיה של ורניקה הוא ביטוי לאובדן הזיכרון לטווח קצר האופייני לקונפליקטי פרידה. במקרה זה, ההלם של קונפליקט הפרידה נחווה חזק עד כדי כך שאדם אינו מסוגל לבטא את מחשבותיו. אם נוסיף לחשבון את צדיות האדם, אזי עבור ימניים קונפליקט הפרידה קשור לבן זוג; עבור אנשים שמאליים, הקונפליקט קשור לאם/ילד. מידת הפגיעה בדיבור נקבעת על פי עוצמת הקונפליקט. שבץ הקשור לאפאזיה על שם ורניקה הוא, במונחי הרפואה החדשה, שבץ סימפטיקוטוני ("שבץ לבן").

מרכזי ברוקה וורניקה בקליפת המוח השמאלית

בשבץ לבן, חולשת השרירים או השיתוק נמשכים לאורך כל השלב הפעיל (ידיים קרות, תיאבון מועט) ואל תוך החצי הראשון של שלב התיקון (PCL-A). משבר התיקון, שבמהלכו מנוקזת בצקת המוח מקליפת המוח המוטורית, מביאה לקפיצות והתכווצויות בלתי מבוקרות של השרירים הפגועים ולהתקף אפילפטי. זו הסיבה שלפעמים קשה להבדיל בין שבץ לבין התקפים

סרטון יוטיוב זה מציג את כתבת הגראמי סרין ברנסון עם התפרצות של אפזיה במהלך דיווח בשידור חי (אנגלית וג’יבריש).

שבץ האדום מתרחש כאשר בצקת מוחית בקרבת קליפת המוח המוטורית לוחצת על איזור כלשהו בה, לדוגמה, כשהבצקת היא בממסר המוחי של הסימפונות, הגרון או שריר הלב. ה"שבץ" מתחיל בתחילת משבר התיקון ונמשך לכל מהלכו, בין כמה דקות (יאובחן כ"התקף איסכמי חולף") ועד כמה שעות, כתלות בזמן שלוקח למוח לנקז את הבצקת. פגיעה בראייה בהמשך לשבץ מתרחשת כאשר בצקת מוחית פוגעת בעצב הראייה העובר דרך