דלקת מפרקים – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

 פורסם לראשונה ב-2009

 הקדמה

מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד”ר האמר, אשר גילה ופיתח את “הרפואה החדשה” או בשמה המלא כיום “הרפואה הגרמנית החדשה” (GNM). מידע רב נוסף על הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמרים אחרים  באתר זה. במאמר כאן משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לדלקות מפרקים וכן דרכי ריפוי טבעיות.

מהי דלקת מפרקים?

ברפואה המקובלת דלקת מפרקים הוא שם כולל לכ-200 מחלות בהן נוצרת דלקת באחד או יותר ממפרקי הגוף, כתוצאה מנזק שנגרם לרקמות באותם מפרקים.

לפי הרפואה המקובלת, שני הסוגים השכיחים ביותר בין דלקות המפרקים הם אלה:

1. דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis) – מופיעה אצל קרוב ל-4% מסה”כ האוכלוסיה ואצל כ-50% מהאוכלוסיה מעל גיל 60.

2. דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) – מופיעה בכ-0.5%-1% מסה”כ האוכלוסיה.

סוגים נוספים:

3. שיגדון (גאוט – Gout)

4. דלקת מפרקים מקשחת (AS – Ankylosing Spondylitis)

מהי דלקת?

 דלקת היא ביטוי לתהליכי ריפוי שנוצרים בגוף כתוצאה מפגיעה ברקמה או רקמות בגוף. הפגיעה ברקמה יכולה להיות כתוצאה מחבלה חיצונית, זיהום או גורם שמוגדר ע”י הרפואה המקובלת כ”לא ידוע”.

לפי התגליות של הרפואה החדשה, אותו גורם “לא ידוע” הוא במקרים רבים המוח שלנו, הגורם באופן מכוון לאובדן תאים  ברקמות, כחלק מתוכנית ביולוגית המופעלת כתגובה לקונפליקט כלשהו. אובדן תאים זה נעשה בדרך של התכייבות (ulceration) או נמק (necrosis), בהתאם לסוג הקונפליקט וסוג הרקמות בהן זה קורה.

אובדן התאים יוצר חללים או כיבים מיקרוסקופיים, אשר בחלק מהמקרים עלולים לגדול גם לכיבים נראים לעין. כל התהליך נשלט ומבוקר ע”י המוח וכאשר נפתר הקונפליקט דואג המוח לכך שיתחיל תהליך ריפוי הכולל את שיקום הרקמות. תהליך שיקום הרקמות כולל בתוכו בד”כ גם התפתחות של דלקת.

 חשוב לזכור: דלקת היא תמיד חלק אורגני של תהליכי ריפוי בגוף.

מה גורם להתפתחותה של דלקת מפרקים לפי הרפואה החדשה?

לפי הרפואה החדשה, בעיות בעצמות נגרמות בד”כ כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו המתבטא אצל האדם בתחושה חזקה של ירידת הערך העצמי (יע”ע). פגיעה בסחוסים קורית כאשר התחושה של ירידת ערך עצמי היא קלה עד בינונית. סוג הקונפליקט או הטראומה קובעים באיזה עצמות ו/או מפרקים תופיע הבעיה. משך הקונפליקט או הטראומה ועוצמתם יקבעו את עוצמת הפגיעה בעצמות ו/או המפרקים.

הדלקת עצמה מתפתחת רק בשלב הריפוי, כלומר, רק לאחר שהקונפליקט של יע”ע נפתר ומתחיל תהליך של שיקום המפרקים שנפגעו.

הדלקת הופכת לכרונית כאשר יש מדי פעם טריגרים אשר מעוררים מחדש מדי פעם את השפעת הקונפליקט המקורי של יע”ע ולא מאפשרים לגוף להשלים את תהליך הריפוי הטבעי. מצב זה נקרא ברפואה החדשה “ריפוי תלוי“.

כדי להתאים את ההסבר לחלוקה המקובלת ברפואה, נעשתה כאן הפרדה בין דלקת מפרקים ניוונית, דלקת מפרקים שגרונית ושיגדון. אך במציאות יתכן מצב בו האדם סובל בו-זמנית מתסמינים של שלושת הדלקות האלה ביחד ואולי גם מבעיות נוספות.

א. דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis)

זהו הסוג הנפוץ ביותר של פגיעה במפרקים.

זהו מצב של שחיקת סחוס מתמשכת (קונפליקט תלוי), בשונה מ-Arthritis שהיא ביטוי לשלב הריפוי או ריפוי תלוי.

הבעיה יכולה להופיע במפרק בודד או במספר מפרקים במקביל.

במקרים רבים מתפתחות בליטות עצם (אוסטיאופיטים) בעצמות המפרק, מה שמגביר את הבעיה ואת הכאבים.

המונח דלקת אינו מדוייק במקרה זה, ולכן יש רופאים שמעדיפים לקרוא לתופעה זו – אוסטאוארתרוזיס (Osteoartrosis).

סטטיסטית מוצאים אוסטיאוארתריטיס בצילום רנטגן אצל כ-80% מהאנשים מעל גיל 65, אך רק אצל כ-60% מהם יופיעו סימפטומים.

בשלב הפעיל של הקונפליקט:

תהליך של נמק חלקי בסחוס הגורם לאובדן תאי סחוס (“שחיקת סחוס”) ויצירת חורים ברקמת הסחוס (כמו “גבינה שוויצרית”). זה יכול להגיע למצב של אובדן מלא של הסחוס במפרק.

יכולה להתפתח גם פגיעה בעצמות המפרק וברקמות השכנות כמו שרירים ורצועות.

סימפטומים:

 ניוון מתקדם של הסחוס

כאבים. התסמין העיקרי של דלקת מפרקים ניוונית הוא כאב המופיע בהדרגה, מחמיר במאמץ ומוקל במנוחה. הכאב מתואר ככאב עמוק או כתחושת שריפה הקשורה לשרירים ולגידים של האזור.

קישיון והגבלות בתנועת המפרק. 

 שלב הריפוי – Arthritis:

בהגדרה הרפואית אין למעשה ריפוי במחלה זו.

לפי הרפואה החדשה, אם הקונפליקט נפתר, יהיה תהליך לשיקום הסחוס, שבד”כ ילווה בדלקת, ואז זה מתאים להגדרה של דלקת מפרקים – ארתריטיס.

סימפטומים: נפיחות במפרק עם אפשרות לכאבים, לפעמים חזקים.

 המטרה של תוכנית ביולוגית זו:

לגרום למצב בו הסחוס יהיה בסופו של דבר חזק יותר ממה שהיה לפני הופעת הקונפליקט.

עד כאן זה היה תאור כללי של התהליך במידה והכל מתנהל כשורה ובאופן טבעי.

אך בד”כ הדברים אינם פשוטים ומתעוררות שתי בעיות עיקריות:

1. אם החולה לא מודע לכך שהבעיה נגרמה כתוצאה מאותו דבר שגרם לו לירידת ערך עצמי, הוא לא יטפל בסיבה המקורית ואז יש סבירות גבוהה שהמחלה תחזור. מה שקורה במקרים רבים הוא כך: האדם חווה קונפליקט שגורם לפגיעה במפרק אחד או יותר, יש פגיעה בסחוס (שאינה מורגשת עדיין), הקונפליקט נפתר בצורה כלשהי ומתחיל ריפוי (אפשרות לנפיחות וכאבים במפרק), אך אז, בגלל הכאבים, או מסיבה אחרת, חוזרת השפעתו של הקונפליקט המקורי, יש שוב פגיעה בסחוס, שוב נפתר הקונפליקט ושוב מתחיל תהליך הריפוי וחו”ח. זהו מצב של “ריפוי תלוי”.

ריפוי מלא מהמחלה מושג אם אין השפעות חוזרות של הקונפליקט, או כאשר תהליכי הריפוי ממושכים וחזקים יותר מתהליכי ההרס.

כאשר קורה שהתקופות של השפעת הקונפליקט ארוכות ומשפיעות יותר מאשר התקופות בהן יש תהליכי ריפוי, כלומר, תהליכי ההרס חזקים יותר מתהליכי הריפוי, התוצאה היא תהליך ניוון הדרגתי של הסחוס במפרק. זהו המצב הנפוץ ביותר מבין מחלות המפרקים, במיוחד אצל מבוגרים מעל גיל 65.

2. כאשר תהליך השיקום והריפוי תקין ומתבצע במלואו, הוא מלווה בנפיחות זמנית בתוך המפרק. נפיחות זו עלולה להיות מלווה בכאבים, לפעמים חזקים, אשר עלולים להדאיג את החולה. כאן עלולים לקרות מספר תרחישים:

א. הדאגה עצמה, אם היא עוברת סף מסויים, עלולה לגרום לכך שתהליך הריפוי ייעצר. כדי להבין זאת צריך לזכור שכל מצב של סטרס מעורר את השפעתה של מערכת העצבים הסימפתטית, בעוד שתהליכי ריפוי יכולים להתבצע רק כאשר יש השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הדאגה היא אחד הביטויים לסטרס, וכל עוד היא קיימת בעוצמה מספיק חזקה היא מחלישה את תהליך הריפוי.

ב. הכאבים החזקים עלולים לגרום לחולה להרגיש שהוא “חסר תועלת” או “חסר יכולת”, מה שעלול להוות טריגר שמעורר מדי פעם השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי.

ג. החולה ילך לבית חולים ושם יעשו לו בדיקות אשר עלולות לפגוע בתהליך הריפוי (למשל בדיקת ארתרוסקופיה).

ד. החולה ייקח תרופות אשר עלולות לעצור את תהליך הריפוי (כגון תרופות ממשפחת המורפיום או סטרואידים או תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים).

ב. דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)

לפי הרפואה המקובלת זוהי מחלה אוטואימונית.

מחלה זו מאופיינת בדלקת בצידו הפנימי של הקרום העוטף את המפרק. 

במצב כרוני (ריפוי תלוי) יש הרס הדרגתי של המפרק ואפשרות לפגיעה גם במערכות ורקמות אחרות מסביבו.

במפרק עצמו יש אובדן תאי סחוס, אובדן תאי עצם, דלקת בקרום הסינובי ונפיחות.

לפי הסטטיסטיקה הרפואית, כ-0.5%-1% מהאוכלוסיה סובלים מדלקת זו. מספר הנשים הסובלות מדלקת זו כפול ממספר הגברים.

לפי הרפואה החדשה, דלקת מפרקים שיגרונית כרונית היא שילוב של שני קונפליקטים, שלא בהכרח קשורים אחד לשני:

מצב של ריפוי תלוי ברקמות המפרק או המפרקים, שנפגעו מקונפליקט או קונפליקטים של יע”ע.

שלב פעיל של קונפליקט של פרידה ברוטאלית שפגע בפריאוסטאום באזור המפרק או המפרקים עם הדלקת.

השלב הפעיל של הקונפליקט (כל עוד הקונפליקט לא פתור):

אובדן תאים ברקמות המפרק כתוצאה מקונפליקט של יע”ע.

כל עוד הקונפליקט לא נפתר והשפעתו נמשכת – יש אובדן של תאים ברקמות הרכות במפרק ויתכן גם אובדן של תאי עצם.

מיקום אובדן התאים וקצב התהליך תלוי בסוג ועוצמת הקונפליקט.

הבעיה יכולה להופיע במפרק אחד או יותר, בהתאם לסוג הקונפליקט והדרך בה הוא נחווה ע”י האדם.

הקונפליקט שמשפיע על הפריאוסטאום הוא “פרידה ברוטאלית”.

הפריאוסטום מגיב לפי “תבנית רירית הושט“.

כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש כאבים חזקים.

כשהבעיה בפריאוסטאום היא בקרבת המפרק או המפרקים, יאובחנו כאבים אלה ככאבים ריאומטיים של דלקת מפרקים שגרונית. 

שלב הריפוי:

• ברגע שנפתר הקונפליקט של יע”ע נפסק תהליך פרוק התאים ומתחיל שלב הריפוי הכולל תהליך בניה מחדש של הרקמות שנפגעו.
• בחצי הראשון של שלב הריפוי יש צורך ביותר נוזלים באזור המתרפא. נוצרת במפרק נפיחות עם בצקת וזה גורם לכאבים.

• תהליך שיקום המפרקים עשוי להימשך חודשים רבים. תהליך זה עלול להיות רצוף בעצירות ונסיגות, אם יש מדי פעם טריגרים המפעילים מחדש את השפעתו של הקונפליקט המקורי, או קונפליקט חדש הקשור ביע”ע. הכאבים במפרק והגבלת יכולת התנועה עלולים להיות טריגרים שגורמים לחולה להיות במעגל קסמים מרושע שלא מאפשר לו להתרפא והמחלה הופכת לכרונית.
   

לגבי הפריאוסטאום: ברגע שנפתר הקונפליקט ומתחיל שלב הריפוי, יש תת-רגישות והכאבים פוחתים או נעלמים, מלבד התקף קצר במשבר הריפוי.

הבעיה מחריפה מאד כשיש במקביל גם אצירת נוזלים בגוף, בגלל קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות. זה מצב שנקרא “הסינדרום” ובו מגיעים יותר נוזלים למפרק המתרפא, מה שגורם להחרפה משמעותית של הסימפטומים.

אם תהליך הריפוי הטבעי מתבצע ללא הפרעות, הכאבים עשויים להיעלם או לפחות משמעותית לאחר כ-6 שבועות.

מה שיכול לפגוע בתהליך הריפוי הטבעי ולהפוך את המחלה לכרונית הם הדברים הבאים:

• טריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט
• סטרס וקונפליקטים חדשים מאותו סוג או קונפליקטים אחרים 
• תרופות שונות. למשל, שימוש בסטרואידים. וההסבר לגבי הסטרואידים הוא זה:
  תהליכי הריפוי בגוף נעשים תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית.
  הכאבים בדלקת מפרקים נגרמים כאמור בשלב הריפוי.
  סטרואידים מעוררים השפעה חזקה של מערכת העצבים הסימפתטית. זה גורם להחלשה או ממש עצירה של תהליכי הריפוי, ולכן גם החלשה או היעלמות של הסימפטומים. כלומר, כל עוד המטופל מקבל סטרואידים, יש לו אמנם הקלה בסימפטומים, אך אין תהליכי ריפוי, או שהם חלשים מאד. 
  גם סטרס מכל סוג מחזק השפעה סימפתטית ומחליש מאד את תהליכי הריפוי הטבעיים. 

האם דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית?

הרפואה המקובלת מגדירה את דלקת המפרקים השגרונית כמחלה אוטואימונית בה הגוף הגוף תוקף את עצמו בגלל תקלה, זיהוי מוטעה של תאים או סיבה לא ברורה.

לפי הרפואה החדשה נעשית הפגיעה הראשונית בסחוסים, בעצמות או ברקמות החיבור בצורה מכוונת הנשלטת ומבוקרת ע”י המוח.

אכן, הגוף “תוקף” את עצמו, אך זוהי לא תקלה או טעות, אלא ביטוי לתוכנית ביולוגית המוטבעת בכל אחד מאיתנו, אשר מופעלת כתגובה לטראומה או קונפליקט של יע”ע, מתוך מטרה להביא לכך שאותן רקמות תהיינה בסופו של התהליך חזקות יותר ממה שהן היו בתחילתו. 

האם דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה תורשתית? 

מאחר שהרפואה המקובלת לא מצאה עדיין את הגורמים לדלקת מפרקים שגרונית, התפתחו הרבה השערות ותיאוריות על כך שישנה השפעה או נטיה תורשתית שתורמת להתפתחותה של המחלה. על בסיס התגליות של הרפואה החדשה ועל בסיס התגליות החדשות בביולוגיה (The Biology of Perception , by Dr. Bruce Lipton), נראה שגם אם אכן יש מרכיב תורשתי כלשהו במחלה זו, הוא זניח לחלוטין. 

מומלץ לקרוא את ספרו של ד”ר ברוס ליפטון, שתורגם לעברית “הביולוגיה של האמונה“.

 ג. שיגדון (גאוט)

זוהי מחלת מפרקים המתאפיינת בהתקפים פתאומיים של כאבים חזקים מאד.

שיגדון קורה כאשר יש עליה משמעותית של רמת חומצת השתן בדם. משקעים של גבישי חומצת שתן מצטברים במפרקים וברקמות רכות אחרות והם מגבירים את עוצמת הכאב.

לפי הרפואה החדשה שיגדון קורית כאשר אצל אדם הסובל מדלקת מפרקים ניוונית או שגרונית מתרחש גם תהליך של אצירת נוזלים בגוף כתוצאה מקונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות ועדיין לא נפתר.

במצב זה, שנקרא ברפואה החדשה “הסינדרום“, עודף הנוזלים שמצטבר בגוף הולך בעדיפות ראשונה למקום שנמצא בתהליך ריפוי. כאשר יש דלקת באחד או יותר מבמפרקים, יופנה עודף הנוזלים לאותם מפרקים.

עודף הנוזלים נוצר כאמור בגלל קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף וגרם להפחתה בכמות השתן. מכיוון שפחות חומצת שתן יוצאת החוצה, רמתה בדם עולה. כך שעודף הנוזלים המגיע למפרקים המתרפאים עשיר יותר מהרגיל בחומצת שתן, מה שמאפשר היווצרות של גבישי חומצת שתן, שהם הגורם לכאבים החדים בהתקפי גאוט. 

כאשר נפתר הקונפליקט שגרם לפגיעה בכליות נפסקת אצירת הנוזלים בגוף, יש השתנה מרובה וגם התקפי הגאוט נעלמים.

למרות שהסימפטומים של גאוט יכולים להופיע בכל מפרק שנמצא בתהליך ריפוי או ריפוי תלוי, הגאוט ה”קלאסי” מופיע בבוהן של אחת מכפות הרגליים.

נהוג לייחס הופעה של גאוט בבוהן לשתיית יתר של אלכוהול.

לפי הרפואה החדשה אין קשר ישיר בין הדברים למעט ההסבר הבא:

אם השתכרות מעוררת אצל אותו אדם קונפליקט של:

“לא יכול ללכת”

או

“לא יכול לשמור על שיווי המשקל”

אז הפגיעה תהיה בכף הרגל, ובשלב הריפוי, בשילוב אצירת הנוזלים בגוף, יופיעו שם הסימפטומים.

כאבי הגאוט ההתקפיים וחזקים במיוחד הם סימפטום של משבר הריפוי.

 מה קובע באיזה מפרק או מפרקים תופיע הבעיה?

כאמור, הפגיעה בסחוסים ובעצמות נגרמת כתוצאה מקונפליקט של ירידת ערך עצמי (יע”ע).
סוג הקונפליקט של יע”ע קובע באיזה עצמות או מפרקים תתפתח המחלה.

 להלן מספר דוגמאות:

•  גולגולת ועמוד שדרה צווארי – קונפליקט של יע”ע (ירידת ערך עצמי) אינטלקטואלי. 
  דוגמאות:
  כישלון לא צפוי במבחן חשוב
  מישהו בייש אותנו אינטלקטואלית בפומבי
  פסק דין לא הוגן לחלוטין כנגד מישהו מקורב לנו וכו’. 
   
• כתפיים וראש עצם הזרוע (הומרוס) – קונפליקט יע”ע הקשור לתחושת כישלון ביחסים עם אנשים הקרובים לנו. זה מלווה בד”כ גם ברגשי אשמה. 
  למשל: נכשלתי כבן-זוג, הורה, שותף, חבר בצוות, עמית, חבר.
  יכול להיות קשור גם לביצועים נמוכים בספורט בו יש מעורבות גם של הכתף.
  
  דוגמאות:
  כאשר הבעיה מופיעה בכתף ימין:
  אצל אישה שמאלית – זה קשור לאמא שלה או לילדיה (“נכשלתי כאם. לבני היתה תאונה כי הייתי בלתי זהירה”).
  אצל גבר שמאלי – קשור לאמו או לילדיו (“נכשלתי כאב. לבני היתה תאונה כי הייתי לא זהיר”).
  אצל גבר או אישה ימניים – קשור בד”כ לבן/בת זוג או לשותפים קרובים (“אשתי עזבה אותי כי נכשלתי כבעל”), או לכל אדם אחר שאינו האמא או הילדים.
  
  כאשר הבעיה מופיע בכתף שמאל:
  אצל אישה שמאלית – קשור בד”כ לבן הזוג (“אני לא יכולה לסלוח לעצמי שגרמתי לבעלי להיראות כה טיפש”). יכול להיות קשור גם לאדם קרוב אחר שאינו האמא או הילדים.
  אצל אישה ימנית – קשור לילדיה או לאמא שלה.
  אצל גבר ימני – קשור לילדיו או לאמו (“תמיד העדפתי ילד אחד והזנחתי את השני. כל ההאשמות נגדי מוצדקות”). 
   
• כפות ידיים ואצבעות – קונפליקט יע”ע הקשור למיומנות/גמלוניות (ידיים “שמאליות”). קשור בד”כ בכישלון לבצע משהו הקשור בפעולת הידיים.
  דוגמאות:
  “חתכתי את עצמי כי השתמשתי בסכין בצורה שלומיאלית”.
  “אני לא מסוגלת לעמוד בקצב ההקלדה הנדרש” או – “אני לא מסוגלת להקליד בלי טעויות”.
  פסנתרן: “פישלתי בגדול בקטע השיא בקונצרט. אני לא מסוגל לבצע קטע זה” 
   
• עמוד שדרה צווארי בחלקו התחתון – חוסר צדק.
  לדוגמא: האשמה לא צודקת, פסק דין לחלוטין לא הוגן כנגד מישהו מקורב לנו, וכו’.
  
  עמוד שדרה חזי  – “משהו לא בסדר או לא מתפקד כראוי באזור זה של הגוף”.
  
  עמוד שדרה מותני – יע”ע בגלל פגיעה בעבודת החיים של האדם ובכיוון שהוא בחר בחייו.
  “לא הצלחתי להמשיך במשימת חיי או להגשים את הייעוד שלי בחיים”.
  הקונפליקט יכול להיות גם בגלל מחלה באותו אזור בגוף.
  זה יכול להיות קשור גם לתחושה חזקה של חוסר תמיכה מצד בן/בת הזוג, חברים, עמיתים, הבוס וכו’. אפשרי גם מצב בו האדם לא תומך מספיק בעצמו. 
   
•  צוואר עצם הירך – קונפליקט יע”ע הקשור לתחושה של אי יכולת להחזיק מעמד או לבצע משהו.
  דוגמאות:
  אצל ימניים:
  ירך ימין – “אני לא מסוגל/ת לקדם את הפרוייקט הזה בעבודה”
  ירך שמאל – “הבן שלי מוציא אותי מהכלים. אני לא מסוגל לטפל בזה יותר”
  אצל שמאליים:
  ירך ימין – “אני לא מסוגלת להכיל את העובדה שבני לא יקודם”
  ירך שמאל – “אני לא מסוגלת להשלים עם בעלי. הוא פגע בי יותר מדי” 

 מדוע דלקת מפרקים הופכת למחלה כרונית?

לפי ההבנות של הרפואה החדשה דלקת מפרקים אקוטית אינה מחלה בפני עצמה אלא היא שלב הריפוי של סחוסי המפרק ו/או של העצמות שבקרבת המפרק ו/או של רקמות נוספות הקשורות למפרק, אשר נפגעו כתוצאה מקונפליקט של יע”ע (ירידת ערך עצמי).

הבעיה היא שרב החולים אינם מודעים לקונפליקט שגרם למחלה מלכתחילה, או לקשר שבין הקונפליקט למחלה, ולכן הם לא מתמודדים עם הקונפליקט או עם דברים אחרים המהווים טריגרים שמפעילים מחדש את השפעת אותו קונפליקט. התוצאה לכן  היא התנדנדות בין מצב של השפעה פעילת של הקונפליקט (או טריגרים שונים שמעוררים את השפעת הקונפליקט) לבין שלב ריפוי שלא הושלם וחו”ח.

כך קורה שבמקרים רבים הדלקת מתקדמת ומחמירה במקום להתרפא. מעגל קסמים זה של התנדנדות בין שלב ריפוי ליע”ע, אם הוא חוזר על עצמו הרבה פעמים, הוא זה שגורם לעיוות הצורה של המפרקים הפגועים כפי שבולט בעיקר באצבעות הידיים.

מאחר שרב האנשים לא יודעים ולא מודעים לקשר שבין קונפליקט של יע”ע לתהליך דלדול העצמות או פגיעה בסחוס, הם לא עושים תהליך מודע שמטרתו היא להתגבר על הטראומה או הקונפליקט שגרמו לירידה החריפה בדימוי העצמי או בתחושת הערך העצמי.

משמעותו של תהליך כזה היא לפתור את הקונפליקט וללמוד כיצד לא לתת לו לחזור ולהשפיע עלינו, או למזער ככל האפשר את השפעותיו. זהו למעשה תהליך של התפתחות אישית הכולל בתוכו חיזוק תחושת הערך העצמי. תהליך זה אינו קל והוא דורש במקרים רבים לעשות שינויים בהרגלי חיים, שינוי בעיסוק, התחלה של דברים חדשים, מציאת מטרות חדשות ומשמעויות חדשות ולפעמים אפילו שינויים בתפיסת העולם.

ככל שתחושת הערך העצמי האמיתי עולה ומתחזקת (ואין הכוונה כאן ל”ניפוח” האגו), כך צפוי ששיקום העצמות ו/או הסחוסים יהיה מהיר יותר. 

האם סחוס יכול להתחדש ולהשתקם?

כיום ידוע גם לרפואה המקובלת וגם לרפואה המשלימה שמבחינה ביולוגית סחוס יכול להתחדש ולהשתקם.

לטענת הרפואה החדשה, תהליך השיקום קורה רק בשלב הריפוי, כלומר רק לאחר שנפתר הקונפליקט של יע”ע אשר גרם לפגיעה בסחוס ורק במצב בו יש השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית.

ישנן מספר שיטות בהן ניתן לעזור לגוף לזרז את שיקום הסחוס.

השיטות הרפואיות הן פולשניות ולכן לא כדאי לנסותן כאופציה ראשונה.

להלן רשימה של חלק מהשיטות ההוליסטיות הלא פולשניות שיכולות לעזור לתהליך שיקום סחוסים:

• ביו-מגנטים טיפוליים
• מכשירים לטיפול בשדה אלקטרומגנטי ורפואת תדרים
• הילינג (סוגים שונים)
• תוספי תזונה ספציפיים ותכשירים מצמחי מרפא. 
• דמיון מודרך

 מדוע דלקות פרקים נפוצות יותר אצל מבוגרים מעל גיל 67-65?

דלקות פרקים שלא נגרמו מפגיעה פיזית ישירה במפרק הן תוצאה של קונפליקט, טראומה או מצב כלשהו שגרם לאדם לתחושה של ירידת ערך עצמי הקשורה לתפקוד המפרקים.

לאנשים מעל גיל 67-65, ישנן בד”כ הרבה יותר סיבות לסבול מתחושה של יע”ע מאשר אצל צעירים:

• יציאה ממקום העבודה ויכולת יותר מוגבלת להתפרנס
• יותר בעיות בריאות
• ירידה בכושר הגופני
• ירידה בכושר המיני
• תחושה שהם לא עומדים בקצב המהיר של העולם המודרני
• ועוד ועוד. 

 המלצות טיפוליות:

הטיפול העיקרי הוא המודעות של החולה לגורמי המחלה ועבודה פנימית שלו לגלות מה גרם לתחושת יע”ע, מהם הטריגרים שעלולים להפעיל שוב תחושה זו וכיצד לנטרל או למזער השפעות אלה. אם משהו גורם לנו שוב לתחושה חזקה של יע”ע זה עוצר או מעכב את תהליך הריפוי ועלול לגרום לו להתארך מאד.

מאחר שדלקת המפרקים קורית רק בשלב הריפוי, זה אומר שהקונפליקט שגרם ליע”ע כבר נפתר. לכן מה שחשוב בשלב זה הוא שהחולה ילמד את עצמו בעזרת עבודה של מודעות ו/או בעזרת מטפלים שונים את הדברים הבאים:

• לגלות מה היה הקונפליקט המקורי שגרם ליע”ע.
• כיצד למנוע עד כמה שניתן את הישנותו של הקונפליקט.
• כיצד לנטרל או למזער את השפעותיו של הקונפליקט במקרה שהוא בכל זאת חוזר.
• לגלות מהם הטריגרים העלולים להפעיל מחדש את השפעותיו של הקונפליקט
• כיצד לא לאפשר לאותם טריגרים להשפיע עליו שוב, או לפחות למזער את השפעתם ככל האפשר.  

כאשר מצטרפת לדלקת המפרקים גם בעיה של אצירת נוזלים בגוף, יש צורך לגלות ולטפל בעדיפות ראשונה בקונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליה וגרם לתופעה זו של אצירת הנוזלים. מידע התופעה של אצירת נוזלים בגוף יש באצירת נוזלים בגוף וב“הסינדרום”.

המלצות כלליות נוספות לטיפול:

• לנוח ככל האפשר כאשר מרגישים עייפות רבה, ובמיוחד אם יש כאבי עצמות. לא לעשות בשלב זה שום פעילות גופנית מאומצת.
• להימנע ככל האפשר מביופסיה בעצם. בעת תהליך בניית העצם מחדש נוצרים תאי עצם חדשים (callus) הנמצאים במצב נוזלי כדי שיוכלו להגיע ולהיבנות במקומות הדרושים בעצם.  כדי לעשות ביופסיה יש צורך לנקב חור בפריוסטאום. אם הביופסיה נעשית בדיוק במקום ובזמן בו נמצאים תאי העצם הנוזליים, עלולים תאים אלה לפרוץ דרך החור בפריוסטאום וליצור גידול של תאי עצם (אוסטאוסרקומה) במקום בו הם לא היו אמורים להיות. גידול כזה המופיע מחוץ לפריוסטאום יש הכרח להסיר בניתוח.
• להימנע ככל האפשר ממורפיום בשלב הכאבים (בהנחה שאכן אלה הם כאבים כתוצאה משיקומה של העצם).
• להימנע ככל האפשר מאנטיביוטיקה, מכיון שהיא מחסלת הרבה מהחיידקים הדרושים לגוף.
• יש חשיבות רבה לתמיכה אמיתית מצד קרובי משפחה וחברים. צריך לעזור לחולים אלה לחזק את בטחונם העצמי ואת ההערכה העצמית שלהם וזאת ע”י הקרנת חום, אהבה והדגשת התכונות החיוביות של החולה.
• ישנן שיטות טיפול שונות העוזרות להשתחרר מטראומות רגשיות ולהתגבר על קונפליקטים. לא כל השיטות טובות ומתאימות לכולם, לכן אדם הסובל מדלקת מפרקים כרונית ורוצה לטפל גם בצדדים הרגשיים, יצטרך למצוא את שיטת הטיפול המתאימה לו ואת המטפל המתאים לו. 
  ישנם אנשים אשר בעזרת הבנת גורמי המחלה ועבודה עצמית של מודעות יכולים לפתור את הקונפליקטים בכוחות עצמם וגם ללמד את עצמם כיצד להיות פחות מושפעים מקונפליקטים דומים בעתיד.
  ישנם אנשים אשר לא מתאימות להם שיטות טיפול המחייבות “לחפור” בעבר כדי לחשוף את הטראומה, כי לפעמים “חפירה” כזאת עלולה לעורר מחדש את השפעת הטראומה.
  ולעומתם ישנם אנשים אשר ההתעמקות בטראומה בצורה טיפולית חכמה מאפשרת להם להשתחרר בצורה דרמטית מדברים אשר ישבו עליהם כמשא כבד במשך שנים רבות.
  להלן רשימה חלקית של שיטות לשחרור ואיזון רגשי: EFT, המסע, NLP, EMDR, ביורגונומי, הילינג (שיטות שונות), פסיכולוגיה, ריקול הילינג, תיטא הילינג ועוד.
  לפי הרפואה החדשה, ריפוי מלא יכול להיות מושג רק ע”י החולה עצמו, וזאת בעזרת הבנת הגורמים למחלה, הבנת והכרת תהליכי המחלה ועבודה פנימית של מודעות. תפקיד המטפלים הוא בעיקר לעזור, לחזק, לכוון ולתמוך. 

תזונה:

חשוב להתאים לכל אדם את התזונה המתאימה לו באותו זמן. לכן, ההמלצות שלהלן הן כלליות בלבד:

• לאכול הרבה סלק חי ולשתות מיץ סלק, במיוחד אם יש סימנים לאנמיה.
• לאכול הרבה ירקות שורש, ירקות עלים ירוקים וירקות ממשפחת הכרוביים
• לדאוג שבכל ארוחה יהיו מספיק שומנים ורק מסוגים טובים כמו שמן זית, שמן קוקוס, שמן אבוקדו, שקדים, אגוזים, טחינה.
• להימנע משמנים צמחיים מזוככים זולים כגון שמן תירס, שמן סויה, שמן חמניות, שמן קנולה וכו’.
• להמעיט באכילת ירקות ממשפחת הסולניים (תפ”א, עגבניות, חצילים ופלפל) למי שרגיש לירקות אלה.
• להימנע ככל האפשר מעישון
• להימנע ככל האפשר מאכילת המאכלים הבאים:
  – מאכלים המכילים סוכר לבן או קמח לבן.
  – משקאות מוגזים ומשקאות קלים, כולל דיאט. (מיצים טבעיים ב-100% אפשר ורצוי לשתות).
  – קפה. הקפאין ממריץ את מערכת העצבים הסימפתטית ומאט לכן את תהליכי הריפוי.
   – מאכלים מטוגנים
  – משקאות אלכוהוליים
• אם אוכלים מאכלי חלב עדיף שיהיו מחלב עזים.
• בשר: רצוי רק אורגני.
• דגים: עדיף סלמון ופורל
• רצוי מאד שהמזונות יהיו אורגניים.
• שתיית מים: חשוב לשתות מספיק מים. החישוב המקובל הוא כ-30 מ”ל מים לכל 1 ק”ג משקל הגוף. כלומר – אדם השוקל 80 ק”ג צריך לשתות בממוצע כ-2.4 ליטר מים ביום. 
  רצוי להימנע משתיית מי ברז המכילים כלור ופלואור. 
  מומלץ כדבר ראשון בבוקר לשתות 5-2 כוסות מים. ניתן להוסיף למים קצת מיץ לימון סחוט טרי.
  הערה: אם יש באותו זמן גם אצירת נוזלים בגוף, יש להתייעץ עם רופא מומחה לגבי כמויות שתיית המים.

תוספי תזונה

הצרכים של כל אחד שונים, וגם הצרכים של חולה מסויים משתנים בשלבים השונים של המחלה. בנוסף לכך, ישנם הבדלים בטיפול בין הסוגים השונים של דלקות המפרקים. לכן חשוב להיבדק אצל מטפל מנוסה היודע להתאים את התוספים המתאימים לנבדק באותו זמן.

הילינג

טיפול זה עוזר בניקוי, איזון וחיזוק המערכות האנרגטיות בגוף, ועשוי לזרז מאד את תהליכי הריפוי. במקרים רבים יוצר ההילינג תנאים העוזרים מאד למטופל להתמודד בהצלחה עם הלחצים בהם הוא נמצא. 

תהליכי ריפוי מתאפשרים באופן כללי רק כאשר יש השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הילינג שנעשה נכון מחזק מאד את השפעתה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית וזוהי אחת הסיבות (ולא היחידה) לכך שהילינג יכול להאיץ תהליכי ריפוי.

טיפול בעזרת ביו-מגנטים

טיפול זה עוזר בחיזוק כללי, הורדת רמת החומציות בגוף, שיפור חילוף החומרים בגוף, העלאת לחץ החמצן בתאים, האצת תהליכי הוצאת רעלים מהגוף וזרוז תהליכי הריפוי. זהו טיפול פשוט שכל אחד יכול לעשות בעצמו בבית, במקום העבודה או בכל מקום אחר. המגנטים גם עשויים לעזור בשיקום סחוסים שנפגעו ורקמות אחרות.

חשיפה לשמש

זה חיוני לצורך ייצור מספיק של ויטמין D. בקיץ מומלץ להיחשף לפחות 20-30 דקות ביום. בחורף רצוי יותר. חשוב לדאוג לא לחשוף את הראש לקרינת שמש ישירה. 

 טיפולי עזר בעזרת צמחים שעשויים לעזור לסובלים משיגדון (גאוט)

1. להשרות סרפד בחומץ ולהניח מעל המפרק החולה למשך לא יותר מ-10 דקות כל יום. זה עוזר לפרק את גבישי חומצת השתן.
2. חותכים בצל אחד לחתיכות ומכניסים לחצי כוס מים רותחים. שותים פעם ביומיים עד שנעשה כואב מאד ואז להפסיק. תרופה זו יוצרת גזים הנכנסים לדם שמשמן את המפרקים.

 פעילות גופנית

הפעילות צריכה להיות מותאמת למצבו של החולה. צריך להקפיד לא לעשות פעילות כזו הגורמת לכאבים במפרקים.

עדיפה בד”כ פעילות רציפה כמו הליכה, שחיה או רכיבה על אופניים, וכן התעמלות בריאותית כגון “מחשבת הגוף”.

מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות. 

הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.

מאת: עידן סער

 מקורות:

https://learninggnm.com/SBS/documents/bones.html#Bones_PCL_Arthritis

GNM Seminars and practitioners workshops

•         כאבים.
התסמין העיקרי של דלקת מפרקים ניוונית הוא כאב המופיע בהדרגה, המחמיר במאמץ ומוקל במנוחה. הכאב מתואר ככאב עמוק או כתחושת שריפה הקשורה לשרירים ולגידים של האזור

•         קישיון והגבלות בתנועה של המפרק.