רקע
אישה בת 47 הגיע אלי עקב פסוריאזיס שיש לה כבר 11 שנים. אחרי ניסיונות רבים לטיפול במסגרת הרפואה המערבית וכשהיא רגע לפני "תרופה ביולוגית".
חקירת מקרה
הפסוריאזיס התפרץ אצלה לפני 11 שנים במפשעות ולפני 5 שנים התפרצות נוספת בקרקפת, לאורך כל השנים היא סבלה מגירודים בלתי פוסקים, קילוף עור ואדמומיות, והייתה תלויה במשחות סטרואידיות להקל את הגרד.
תוכן עניינים
במהלך העבודה איתה התבררו שני נתונים חשובים נוספים:
1. בגיל 35, שנתיים לפני שהפסוריאזיס התפרץ, התחילה אצלה אלרגיה קשה לבישום מלאכותי שהתבטאה בתסמיני עור של גרד, אדמומיות והתקלפות (אקזמה).
2. כ- 14 שנים לפני האלרגיה, התחילה אצלה נשירת שיער מאוד אינטנסיבית הנמשכת עד היום.
ציר הזמן של התחלואים הרלוונטיים נראה כך:
בשלב זה הבנתי כי הן הנשירה, הן האלרגיה והן הפסוריאזיס, קשורים כולם לאותה שכבת נבט עוברית, האקטודרם (ראו על החוק השלישי של הרפואה החדשה בהמשך).
מכיוון שלכל המחלות הקשורות לשכבת נבט מסוימת ישנן תכונות דומות וכל שכבת נבט מגיבה לקונפליקט עיקרי מסוים, הקשור לתפקודה, הערכת כי הגיוני שכל ארועי החולי שלה יושבים על אותה טראומה.
במילים אחרות, האלרגיה והפסוריאזיס המאוחרים יותר התפרצו למעשה בעקבות טריגרים (בהמשך) שהיא קלטה ברגע הקונפליקט, באותו אירוע ראשוני שבעקבותיו התחילה הנשירה.
תהליך טיפולי
הובלתי אותה בדימיון 23 שנים אחורה ושאלתי אותה מה קרה שם, היא סיפרה שחודש אחרי החתונה בעלה עזב אותה ברגע אחד והשאיר אותה בודדה ונטושה. (יש לציין שהם חזרו מאז לזוגיות ונשואים באושר עד היום).
עבדתי איתה על האירוע הזה עם כלים מעולם ה- NLP וה-EFT , תחילה היא לא הרגישה שהאירוע הקדום הזה היה טראומטי עבורה מכיון שהוא היה מודחק עמוק בתודעתה כמשהו שנגמר ואין צורך לעסוק בו. רק תוך כדי העבודה שלנו היא הבינה כמה האירוע הזה היה משמעותי עבורה. היא חוותה טראומה שהיא לא צפתה אותה, שהשאירה אותה מבודדת וללא יכולת להגיב. זו בדיוק ההגדרה של DHS, הרגע בו קורה הקונפליקט הביולוגי.
עיבדנו את האירוע, ראינו את תחושת הדחיה שהיא חוותה מבעלה, עברנו על הטריגרים שהארוע השאיר בנפשה ונמצאים בחייה עד היום (לדוגמה, פחד שהבת שלה לא תדבר איתה) ויצרנו אצלה פתרון קבוע (לדוגמה, תחושת מסוגלות שלה להתמודד עם אירועים כאלו) המיועד למנוע מטריגרים שונים לחזור ולהפעיל אצלה את אותה תגובה בגוףנפש (תגובה המתבטאת באלרגיה, נשירה וכדומה).
במפגש כחודש מאוחר יותר היא נכנסה לקליניקה ושיתפה אותי שאין לה יותר פסוריאזיס, האלרגיה שהתבטאה בעור שלה הופחתה ב 80% ויש הפחתה משמעותית ברמת נשירת השיער שלה.
חשוב לציין שלאורך כל התהליך עבדנו על שינוי של דפוסים שלילים של המטופלת, שפגעו באיכות חייה והקשו על תחושת ההרמוניה שלה עם הסביבה הקרובה לה וכמובן גם עם עצמה (לדוגמא, ביקורתיות יתר מול עצמה ואחרים, שתלטנות, חוסר אהבה וקבלה עצמית ועוד).
עדות המטופלת
מכתבה המרגש של המטופלת לדנה, המתאר את הטיפול שעברה ואת פריצת הדרך מנקודת מבטה:
11 שנים שסבלתי בשקט. 11 שנים שבהם ניסיתי הכל: מרופאי עור שונים עם גישות שונות, למדקרים סיניים, הומיאופתיה וכו'. 11 שנים של פסוריאזיס ואלרגיה קשה ומעצבנת במיוחד לריחות מלאכותיים (שמסתבר שנמצאים כמעט בכל דבר מסביבנו) עם גירודים לא פוסקים ומעיקים במיוחד בכל מיני מקומות בגוף. מה לא ניסיתי? סטרואידים בצורת קרמים, כדורים, אנטי-היסטמינים, כל מיני משחות הוליסטיות,דיאטות מיוחדות, כמוסות ושיקויים, ומחטים כואבות. כל אלו רק הביאו להקלה מקומית וזמנית ביותר. היה ברור שהם מטפלים בסימפטום ולא בבעיה עצמה. ואז, לאחר שרופא פרטי באיכילוב שהלכתי אליו המליץ לי על טיפול ביולוגי (כן, כמו זה שנותנים לחולי סרטן) וכבר עמדתי לקבוע תור, חשבתי לעצמי שאני לא רוצה לעשות את זה ואני חייבת אחת ולתמיד לרדת לשורש הבעיה. ההומיאופתית שהיתה לי באותה התקופה אמרה לי שיכול להיות שמדובר בבעיה נפשית שצריך לפתור עם פסיכולוג מומחה. בדיוק באותו הזמן בן דוד שלי סיפר לי על תרפיסטית מיוחדת שהוא הולך אליה והיא עזרה לו מאוד עם הפסוריאזיס שלו, אבל שיש לה גישה קצת שונה, מוזרה ושיכולה להראות לאנשים קצת כמו בולשיט. אבל הבולשיט הזה עובד.
אז חשבתי לעצמי שאין לי מה להפסיד יותר. יאללה, אני אלך אליה גם ואתמסר לכל מה שהיא תגיד לי.
וככה זה התחיל. בפגישות הראשונות עם דנה לא הצלחתי להפתח מספיק ולספר באמת מה הטריד אותי, ולכן זה גם לא הצליח. שום דבר לא השתנה. בשלב מסוים רציתי לסיים את המפגשים ביננו כי לא ראיתי שינוי. עדיין שמתי סטרואידים והייתי מאוד תלויה בהם. דנה לא איפשרה לי לסיים את הטיפול. היא הפצירה בי להמשיך איתה, כי לדבריה "לא נגענו עדיין בנקודה הבעייתית". אז המשכנו. כן, זה טיפול ארוך ובעיקר קשה (נפשית). בכל מפגש איתה בכיתי המון. היא חפרה המון בכל מיני נושאים ותחומים שלא התחשק לי לפתוח בפניה או בפני עצמי. והמשכנו ככה חודשים. בכל פעם היה לי שיפור במצב הפסוריאזיס והאלרגיה כבר פחות הציקה, אבל זה לא נגמר לחלוטין. ואז זה הגיע. במפגש אחד בו עלינו על הבעיה/טראומה שהיתה טמונה כל כך עמוק והיה צריך להוציא אותה לאור. ברגע שעלינו על זה, הפסוריאזיס נעלם והאלרגיה הופחתה ב80% לערך!!! אמיתי!!! מסתבר שכאשר חופרים מספיק עמוק, ומוכנים להפתח ולפתוח כל מיני סוגיות מהעבר מגלים שהם היו הטריגר לכל מיני מחלות אוטואימיוניות שאנחנו סובלים מהם בהווה. אז כן, דנה הצילה אותי!!! ובשיחה עם אותו בן דוד לאחרונה אמרתי לו: "אתה זוכר את דנה? אז כן, הבולשיט שלה עובד!!!" אני כבר כמעט חודשיים בלי הפסוריאזיס (טפו טפו), וגם אם הוא יחזור נקודתית אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי לשלוט בו ולהעלים אותו מחדש. זה הכל בראש. הכל בראש. אני ממשיכה את המפגשים עם דנה (פעם בחודש) כדי לשמור על המצב הקיים. דנה שינתה לי את החיים. אני ממליצה עליה בכל ליבי.
הבנות הרפואה החדשה
החוק השלישי של הרפואה החדשה מציג את שכבות נבט עובריות שהן רקמות הבסיס בעובר המתפתח, מהן מתפתחות בהמשך כל רקמות הגוף. ד"ר האמר זיהה כי לכל הרקמות שהתפתחו משכבת נבט מסויימת יש תכונות ותגובות משותפות רבות, ובין היתר הן מגיבות בצורה כללית דומה לאותו קונפליקט ביולוגי כללי, ומתנהגות בצורה דומה במהלך התב"מ.
שכבת הנבט העוברית 'אקטודרם' היא שכבת הנבט הצעירה יותר, המהווה לרוב רפידת כיסוי דקה על רקמות אחרות, ואחראית לקליטת כל התחושות מכל החושים (חמשת החושים כמו גם תחושות של כאב, גרד וכדומה), כל האיברים והתאים שהתפתחו משכבת נבט זו נשלטים מקליפת המוח (קורטקס). התוכנית הביולוגית הכללית ברקמות השונות שנבעו משכבת נבט זו מביאה בשלב הפעיל לאובדן תאים על ידי כיוב או נמק. עם פתרון הקונפליקט, בשלב התיקון יש שגשוג מהיר של תאים על-מנת לרפא ולאחות את הנזק ברקמה.
העור מורכב מ 2 שכבות עיקריות: הדרמיס שהיא השכבה התחתונה והעבה יותר ומעליה השכבה העילית הנקראת אפידרמיס, שמקורה בשכבת הנבט אקטודרם. האפידרמיס היא דקה יותר ומגיבה לקונפליקט כללי של פרידה (רצויה או לא רצויה) ואובדן של מגע.
דוגמאות למקרים בהם יתכן קונפליקט פרידה: ילודים המופרדים מאימם בלידה, ילדים הנעזבים ע"י הורים עקב עזיבה או גירושין או עקב הכנסת הילד לגן, אח חדש שמקבל לפתע את תשומת הלב, פרידה לא רצויה מחברים, מורה, גננת, או בעל חיים אהוב, ועוד.. גם רצון בהיפרדות שאינו ניתן למימוש (רוצה להתגרש ולא יכול/ה) או רצון להפסקת מגע עם מישהו או משהו שנוגע בעור כמו חיתול או בגד לא נעים, ועוד…
הערה: קונפליקט פרידה בשכבת האפידרמיס יכול להיות קשור לפרידה רצויה שלא ניתן להגשימה (רוצה להיפרד ממנו), לאי-רצון להיפרד (על תעזבי אותי) ואפילו רק לפחד מפרידה (הוא עלול לעזוב).
שלושת התוכניות הביולוגיות המיוחדות (תב"מ) שהתפתחו אצל אותה אישה, הנשירה, האלרגיה והפסוריאזיס מציגות כולן תגובות מעט שונות של שכבת האפידרמיס בעור בעקבות קונפליקט של פרידה. התוכנית הראשונה, הנשירה, התחילה מיד לאחר עזיבת הבעל והביאה לאובדן שיער בשלב הפעיל של קונפליקט הפרידה. התוכנית המשיכה להביא לנשירת שיער לסירוגין בכל פעם שהאישה חששה מעזיבה נוספת (טריגר). התוכנית השנייה והשלישית התפתחו שנים לאחר מכן עקב טריגרים מהארוע הראשון
טריגרים הם רשמים שנתפסים במוח ברגע קרות הקונפליקט ומשמשים כמערכת אזהרה מוקדמת, אשר מפעילה מחדש את התב"מ ללא ארוע קונפליקט אם אחד הטריגרים מזוהה על ידי המוח. במקרה זה, סביר כי כל ויכוח נתפס בתת המודע כסכנה להעזב, והפעיל מחדש את התב"מ גם בלי שתהיה סכנה ממשית כזו.
נשירת שיער ע"פ הרפואה החדשה
נשירה מתפתחת כאשר אדם חווה את קונפליקט הפרידה אזור הקרקפת, למשל כאשר "כבר לא מלטפים/נוגעים בי בראש", "אין לי על מי להניח את הראש" וכו.
התוצאה היא תב"מ המביאה לכיוב שיכול להביא בתחילה לקשקשים, אך אם הוא מתמשך הוא יביא לפגיעה בזקיקי השיער ולנשירה, שיכולה להיות כללית או להביא להקרחה מקומית (אלופסיה). בשלב הריפוי השיער משתקם וצומח מחדש. במקרה לעיל, הנשירה התפתחה אחרי הקונפליקט הראשוני, הפרידה מבעלה.
אלרגיה ע"פ הרפואה החדשה
תגובה אלרגית (אקזמה/פריחה חוזרת ונשנית בעור) מתפתחת בעקבות טריגר מהקונפליקט העיקרי. טריגר כזה יכול להיות כל דבר (חומר, חוויה) שהיא קלטה ברגע הקונפליקט של עזיבת הבעל. כל מפגש עם טריגר חוזר ומפעיל את התב"מ הראשוני, שבמקרה שלה מביא לתסמינים של אקזמה בעור (לדוגמה, היא הגיבה עם אלרגיה בעור לריח או מגע של בושם, שכנראה השתמשה בו כאשר חוותה את הקונפליקט הראשוני). בכל הפעלה חוזרת כזו, עלולים איזורים חדשים בעור להגיב עם התסמינים.
במקרה המתואר, מרגע שאותר הקונפליקט המקורי המודחק (שלמעשה נפתר מזמן, עם חזרת הבעל הביתה) והיא הפכה מודעת אליו, הטריגרים הנוספים נשארו למעשה "תלויים באוויר", וכל שהיא צריכה לעשות כעת כדי להפסיק את פעולתם, זה לקשור אותם באופן מודע לקונפליקט המקורי שנפתר.
פסוריאזיס ע"פ הרפואה החדשה
פסוריאזיס היא תוצאה של שני תב"מ של קונפליקט פרידה, המתבטאות באותו הזמן ובאותו שטח של העור. תב"מ אחד הנמצא בשלב התיקון מביא לדלקת עם עור אדום מודלק ופצוע (אקזמה) ותב"מ שני בשלב הפעיל מביא לקשקשת בעור הנראית כשכבה לבנה ע"ג הדלקת.
קונפליקט פרידה כפול יכול לקראת לדוגמא כאשר אדם רוצה להפרד משותף/ה לחיים ובאותו זמן רוצה ללהפרד גם מהמנהל המציק בעבודה. הוא פותר את קונפליקט השותף בעבודה, אך מפעיל את קונפליקט המנהל המציק, וכך חוזר חלילה כל יום עבודה מחדש הוא פותר ומפעיל קונפליקטים של פרידה בזה אחר זה.
רשמה: דנה בוהארון