ניתוח מקרה צהבת

מעט לאחר מכן ראתה נטע כי לובן העין הצהיב וכי עורה נעשה כהה יותר, היציאות שלה היו צהובות בהירות ושומנית (צפות באסלה) והשתן כהה מאוד, היא ירדה במשקל, הרגישה עייפה יותר והיה לה צורך עז בפחמימות.

נטע פנתה אלי עם חשש שהבעיה הרפואית שלה חוזרת. על סמך התסמינים שתיארה הצעתי שמדובר דוקא בארוע של חסימת דרכי המרה, המביא לצהבת.

כאשר שוחחנו במסודר (בזום) ימים אחדים לאחר מכן, הסברתי לנטע את התהליכים הקשורים לחסימת דרכי המרה ואת הקונפליקט הקשור,קונפליקט כעס טריטוריאלי, שיכול להביא לחסימת מרה ולצהבת בשלב התיקון והריפוי. נטע הבינה כי הקונפליקט קשור למצב המתוח עם בעלה, אשר למרות שיחות אחדות עדיין לא שוכנע לשחרר לנטע את הבית, ולהסכים לגרושין.

הצהבת נמשכה, לאחר כחודש בלחץ המשפחה התאשפזה נטע לבדיקות, ולמרות התמשכות הצהבת לא אותר שום ממצא פתלוגי שניתן היה לקשור למצבה. נטע השתחררה מבית חולים והמשיכה בחייה, כאשר היא מדווחת לי מפעם לפעם על תסמינים ברמת חומרה משתנה אך ללא בעיות אחרות.

לאחר כחודשיים נוספים ללא שיפור משמעותי בתסמיני הצהבת, הגיע נטע לפגישה פנים אל פנים.

נטע סיפרה כי עם בעלה יש התקדמות, וכי סוכם הסדר שישהה את ההחלטה לגבי הבית למשך שנתיים בעודם ממשיכים להתקדם לפרידה וגרושין, בינתיים היא תגור בבית.

בהמשך השיחה התברר כי הבעל ממשיך להגיע לבית לפי רצונו במשך כל התקופה.

"בשביל שיהיה קל יותר לילדים". אמרה נטע (הילדים כולם בוגרים).

שיקפתי לנטע כי המצב בו בעלה חוזר ונכנס לטריטוריה הנתפסת על ידה כשלה, סביר כי מהווה טריגר המעיר פעם אחר פעם את קונפליקט הכעס בטריטוריה שהתחיל לפני מספר חודשים, ולכן  היא נמצאת למעשה במצב של תיקון תלוי.

נטע הבינה את ההסבר וראתה את הבעיתיות הקיימת עבורה בהסדרים הקיימים עם בעלה.

לאחר כחודש דיווחה נטע כי השיחה היתה נקודת מפנה.

 היא עשתה בירור עמוק עם עצמה לגבי הקושי שלה עם נפרדות ועם הפרידה מהבעל והבית, ובתוך כך שיחררה את הצורך לשמור את הבית עבור עצמה (למעשה הפסיקה לראות אותו כ’טריטוריה’ שלה). בתוך כשבוע היה שיפור משמעותי בתסמינים השונים ובמהלך של כחודש נעלמו כל התסמינים כמעט לגמרי.

כיום, לאחר חצי שנה, נטע בריאה, נמרצת ופעילה מאוד, כרגיל.