ללָרָה, בת 60, ימנית, היה דימום מתמשך מפי הטבעת. מצויידת בידע של הרפואה החדשה, לָרָה ויתרה על התייעצות עם הרפואה הממוסדת, ובמקום זאת עסקה באיתור הקונפליקט והרגעת החששות שהתלוו לתסמין זה, שעבור הרוב המוחץ של האנשים הנעזרים ברפואה הרגילה, היה מאובחן כסרטן במעי.
לָרָה מספרת:
"במשך כמה ימים ברציפות ראיתי דם באסלה לאחר הטלת צואה. כמות הדם נראתה רבה. יחד עם הדימום זיהיתי גושים של רקמה שנפלטו לאסלה, כך שברור היה לי שלא מדובר בשריטה מקרית, או דימום מטחור או פיסורה. הענין כולו לא היה מלווה בשום כאב.
כסטודנטית ברפואה החדשה (GNM/GHk) אני יודעת שכל מצב בריאותי (מחלה) הוא תמיד תוצאה של קונפליקט, וכי תסמיני דימום הם כמעט תמיד שלב הריפוי מהקונפליקט. לכן עקבתי בתחילה בסקרנות אך ללא פחד אחרי הארוע המתחולל בגופי, בעודי מנסה להבין למה עלי לשייך את התופעה ועל מה מספר לי הגוף שלי.
לאחר ימים אחדים התחלתי בכל זאת לדאוג מעט ופניתי לגדעון, המורה שלי לרפואה חדשה, להתייעצות. גדעון אמר לי כי לפי תאור התסמינים, מה שיש לי זה ריפוי של גידול ששגשג במעי, כנראה בחציו השני של המעי הגס (כי הדם שיצא נראה טרי למדי). הוא הוסיף ואמר לי שהגידול מתפרק כעת, והדבר מביא לפצע בדופן המעי ולכן לדימום. הוא אמר שאם אלך לבית חולים עם זה, יתכן שיאבחנו לי דלקת מעי (קוליטיס, IBD) אך סביר יותר שהאבחון יהיה גידול נמקי במעי, הנתפס לרוב כסרטן ממאיר, ואז סביר שיציעו ללכת לכריתה של חלק מהמעי יחד עם כימו ואולי הקרנות.
אני מצידי אמרתי שאין ולא היתה לי שום כוונה להתקרב לבית חולים או לרופא!
בשיחה ניסינו להבין איזה קונפליקט פתרתי שהתחיל את שלב הריפוי הזה, הקונפליקט שמביא לגידול במעי הוא קונפליקט של נתח שאינו ניתן לעיכול, והוא מתייחס לכל דבר, פיזי או סמלי, שאדם מרגיש שקשה לו או שאינו יכול לעכל. חשבנו שאולי זה קשור לתפקיד בעבודה. באותו זמן עזבתי תפקיד מוביל והוא הוצע לאדם שלא הערכתי במיוחד, דבר שהיה לי באמת קשה לעכל, אך לא הרגיש לי שזה מצדיק את העוצמה של התופעה שאני חווה.
מאחר ואובדן הדם לא נראה משמעותי מאוד, ואני הרגשתי טוב, לא שקלנו אמצעים נוספים. עם זאת, גדעון הזכיר לי בשיחה זו כי הריפוי של רקמה משכבת הנבט אנדודרם (ממנה מורכב המעי) מביא לאובדן חלבון רב, והאיץ בי לאכול הרבה חלבון כדי שגופי לא ידולדל.
לאחר זמן בו הדימום נמשך בכל בוקר עם גושי רקמה קטנים ולפעמים גדולים יותר, הרגשתי יותר ויותר מוטרדת. פניתי שוב לגדעון בניסיון להבין יותר לעומק, והפעם הצלחנו יותר. בעזרת שאלות מנחות שלו עלינו על קונפליקט אפשרי שהרגיש לי נכון, וכאשר ניתחנו את הארוע הזה, גדעון אמר לי כי אני יכולה לצפות שהדימום ימשך ימים אחדים נוספים ולכל היותר עוד שבוע, בטרם יפסק. הדימום אכן נפסק אחרי שלושה ימים.
את הקונפליקט עצמו הבנתי כאשר נזכרתי בחוויה שהיתה לי מול פקידה במשרד הרישוי, בהקשר של העברת הבעלות על הרכב של בעלי שנפטר. לפגישה במשרד הרישוי מחכים שבועיים. אני הגעתי עם מסמכים שהפקידה פסלה בהינף יד, ואז נתנה לי רשימה של מסמכים חדשים, שלא יכולתי לראות כיצד אצליח לארגן. אני לא בוכה בקלות, אך כאן עלו לי דמעות של תסכול וחוסר אונים. היא פסלה הכל אחרי השתדלות של שבועות. ומרוב שהייתי מעורערת לא הצלחתי לזכור מה שאמרה וביקשתי ממנה שתרשום לי את הנדרש. כמובן, בכל הזמן הזה, הרכב בלי טסט.
הסתבר כי זה היה ארוע שגרם לי לקונפליקט. זה מתאים גם כי באמת לא הצלחתי לעכל את מה שקרה. הייתי מוטרדת כל הזמן ועלו לי מחשבות ללא סוף על איך אני מטפלת בזה. זה היה נורא.
אחרי שארגנתי את המסמכים, הגעתי שבועיים מאוחר יותר למשרד הרישוי, הסדרתי את כל הניירת וקיבלתי ארכה לטסט, פתאום נשמתי בהקלה והרגשתי שמחה גדולה.
כעבור 10 ימים ואחרי תיקונים ברכב, עברתי את הטסט בהצלחה. ואז כנראה התחיל הדימום, אם כי לקח לי מספר ימים עד שממש שמתי אליו לב. הדימום נמשך כשלושה שבועות, שזה פחות או יותר הזמן שעבר מהתסכול מול הפקידה ועד שעברתי את הטסט והרגשתי הקלה גדולה. נראה שעם מעבר הטסט הקונפליקט שלי נפתר סופית ונכנסתי לשלב הריפוי.
כשאני כותבת את המקרה אני בחופשה עם הילדים הגדולים שלי, ליד הים. ואני חושבת, מה היה קרוב לוודאי קורה אם הייתי נבהלת והולכת לרופא עם הדימום הזה, ובאיזה סאגה של טיפולים קשים ומסוכנים הייתי נתונה כעת, אני מתחלחלת.
תודה לד"ר האמר על הידע שגילה וחקר, תודה לגדעון שהתעקש להנגיש אותו בשיעורים ארוכים ובכלל לא קלים. עברו רק חודשיים מסיום קורס הרפואה החדשה בו למדתי, וכבר ניצלתי בעזרת הידע הזה, והחזרתי את עלות הקורס בגדול."
הערות ותובנות לגבי המקרה
משך שלב הריפוי. ברפואה החדשה אנו מנסים להבין במדויק ככל האפשר לא רק מה היה הקונפליקט שהביא למצב הבריאות הספציפי, אלא גם מתי קרה הקונפליקט, ומתי נפתר הקונפליקט (אם נפתר). שני ארועים אלו במהלך תוכנית ביולוגית מיוחדת (תב"מ) מלמדים אותנו מה היה אורכו של השלב הפעיל, ולכן כמה זמן, פחות או יותר, צפויים התסמינים של שלב הריפוי להימשך, שכן משך כל שלב הריפוי כמוהו בערך כמשך השלב הפעיל.
במקרה המדובר, לָרָה הרגישה הקלה גדולה בסוף הפגישה השניה במשרד הרישוי, שהיתה כשבועיים לאחר הפגישה הראשונה בה חוותה את הקונפליקט. לקח לה עוד כעשרה ימים להעביר את האוטו טסט, ואז, כך נראה, נפתר הקונפליקט באופן סופי והתחיל שלב הריפוי. מאחר וכך, הקונפליקט היה פעיל במשך 25 יום בערך, כנראה בהתחלה בעוצמה גבוהה ואז בעוצמה פחותה.
פירוק של גידול מתרחש בעיקר בחציו הראשון של שלב התיקון, והוא שמערב דלקת, נפיחות ודימום. לפקודת המוח תאי הגידול מתחילים למות והוא נָמֶק ומפורק במעי על ידי חיידקי שחפת (טוברקולוזיס) או פטריות (קנדידה). פיסות הרקמה המפורקות נוסעות עם הצואה והדם להיפלט דרך פי הטבעת. מאחר והשלב הפעיל אצל לָרָה נמשך בערך 25 יום, סביר היה להניח שמחצית שלב התיקון עם פירוק רקמת הגידול תימשך כשבועיים בערך בטרם יתחיל שלב ההגלדה, והדימום ידעך. כך ניתן היה לתת ללָרָה אומדן מרגיע לגבי סיום קרוב של הדימום (בהגזמה מעטה, ליתר ביטחון).
כלל זה לגבי משך השלבים השונים בתב"מ הוא מוערך, ויכול להשתנות בהתאם למשתנים שונים (עוצמת השלב הפעיל ומשכו, רמת הפאניקה של המתרפא, התערבות רפואית וכדומה) , אך ברוב התב"מ המתנהלים כסדרם הוא מדוייק למדי ככלל אצבע.
קונפליקט נתח הוא השם שניתן למושג Morsel Conflict באנגלית. הנתח כאן הוא "משהו". בדרך כלל סימלי, שהאדם לא יכול לבלוע, לעכל או לירוק ולסלק. אצל לָרָה הנתח היה המסמכים החדשים שהיה עליה פתאום להשיג ולהכין, והיא חוותה זאת כקונפליקט בהתקיים שלושת התנאים לקונפליקט ביולוגי: ראשית היא היתה מאוד מופתעת כאשר המסמכים שהכינה נדחו ללא תנאי ולא יכלה לראות איך להתקדם מכאן. שנית, ענין העברת הרכב של בעלה המנוח על שמה היה מאוד משמעותי עבורה, ושלישית, היא היתה לגמרי לבד עם התחושות הללו מפני שנמנעה מלדבר עליהן עם אחרים.
בשלב הפעיל של הקונפליקט האדם נמצא בסטרס חזק ועסוק מאוד בנושא הקונפליקט שקרה. זה השלב בתב"מ של המעי בו משגשגים תאים ונוצר הגידול, שתפקידו ליצר יותר ריר מעי כדי לעזור להחליק את הנתח התקוע. עם פתרון הקונפליקט מתחיל פירוק הגידול, כפי שנסקר לעיל.
האבחון הרפואי במקרים כאלו הוא דלקת מעי (IBD) או סרטן מעי, כתלות בשלב בו קורה האבחון. אם הגידול במעי מאותר בעוד האדם בשלב פעיל (די נדיר, כי לרוב אין תסמינים) והגידול עדיין משגשג, הוא יאובחן כסרטן ממאיר וידורג בעיקר בהתאם לגודלו ולכמות התאים הגדולים או השונים שימצאו בביופסיה (הנתפסים כ"לא נורמליים" או "סטויים". כמובן שהם לא זה ולא זה).
אם האדם נמצא בחלקו הראשון של שלב הריפוי אך הגידול עדיין לא פורק ברובו, הממצא יהיה "גידול נמקי", מפני שהגידול בשלב הזה נָמֶק וחלקים ממנו נראים שחורים בבדיקת הקולונוסקופיה, או מכילים שאריות תאים מתים בביופסיה. הדלקת תוסיף לאבחון את המילה "דלקתי", והנפיחות תהפוך אותו ל"ממאיר", לפי החשיבה הרפואית. כאמור, זה גם השלב בו יש דימום, כפי שחוותה לָרָה.
בהמשך שלב התיקון הפצע במעי מגליד ומתאחה. באותם מקרים בהם החיידקים מעטים מכדי להשלים את פירוק הגידול, הוא נשאר כגוש תאים מתים אשר אינו משגשג, עטוף במעין קפסולה של רקמה. אם גוש זה יתגלה בבדיקות הוא יאובחן כפוליפ או גידול שפיר.
לוותר על הרופא
לָרָה לא הלכה לבית חולים ולא ביקשה עצת רופא. מהכרותה עם הנושא ומהיעוץ שקיבלה היא הבינה, בגדול, מה צפוי להיות האבחון. מאחר והיה בידה ידע חלופי המבוסס על מחקר מדעי ברמה גבוהה מאוד (המהווה כיום, למעשה, את המודל המדעי היחיד המסביר מדוע מחלות פורצות ואיך הן מתנהלות) אשר הסביר לה את המחלה ואת מהלכה. ומאחר ובידע זה מושגים מעוררי בהלה כמו "סרטן ממאיר" או "גרורות" אינם רלוונטיים, היא בחרה לסמוך על הידע השלם הזה, ולהתעלם מהתעמולה הרפואית המשתמשת בסטרס ובפחד ככלים להנעת המתרפא לטיפול "דחוף" לכאורה, "שיציל את חייו", לכאורה, אך למעשה יכניס אותו במקרים רבים לסאגה של לחצים ופחדים מתמשכים, מלווים בטיפולים מסוכנים ומשחיתים, שבצידם סיכון גדול למוות בטרם עת*.
ההמנעות מהמפגש עם הרופא והממסד הרפואי, אפשרה ללָרָה להישאר שלווה ובוטחת, ולשקול את מצבה על פי ידע הרפואה החדשה שלמדה זה עתה ועל פי היעוץ שקיבלה, בשיקול דעת, ללא לחץ וללא פחד, ולעבור את הארוע הדרמטי בשלווה יחסית ובביטחון, בתוך כשלושה שבועות מהתסמין הראשון.
*הערה: ישנם כמה מקרים בהם מוצדק לשקול ניתוח להסרת/הקטנת הגידול, עם פגיעה מינימלית ברקמת המעי עצמה, וכמובן ללא טיפולי כימו או קרינה, המחלישים את המתרפא עוד יותר. לדוגמה:
- במקרים בהם השלב הפעיל נמשך בעוצמה גבוהה שלושה חודשים ומעלה, ומתהווה סיכון ממשי כי הגידול יביא לחסימה במעי.
- במקרים בהם פתר אדם את הקונפליקט, אך הריפוי הטבעי (שנסקר כאן) עלול להיות ארוך ומסוכן (עקב אובדן רב של דם וחלבון, ובעיקר אם האדם אינו ניזון בהתאם לצרכי הריפוי המוגברים).
- במקרים בהם האדם אינו מסוגל להתגבר על הפחד הנובע מהאבחון הפוגעני של סרטן, ולכן נמצא בסטרס מתמשך ואינו יכול להרגע לתוך הריפוי. כריתת גידול מוצדקת כמובן, רק אם הסרת הגידול אכן תעזור לאדם להרגע ולהיות בריפוי מלא.
למידע נוסף:
סיפור המקרה נרשם מפיה של לָרָה (שם בדוי), נערך והוער ע"י גדעון כינר (נטורופט, מלמד, יועץ ומלווה לפי הרפואה החדשה (GNM/GHk)
אוגוסט 2024