הסיפור שכאן הוא תרגום לעברית מתוך הקישור הזה:
https://ghk-academy.info/down-syndrome-trisomy-21/

זהו דף באתר שנקרא "האקדמיה הבינלאומית לידע הבריאות הגרמאני (GHK)"
Germanische Heilkunde (GHk) International Academy

בדף שבקישור הנ"ל יש הסברים באנגלית על תסמונת דאון לפי התגליות של הרפואה החדשה והסיפור שתורגם כאן לעברית מופיע בתחתית הדף תחת הכותרת:

The next example could be seen as a ‘miracle’ if you don’t know the GHK

הערה: את סיפור המקרה המדהים הראשון על תסמונת דאון, שתרגמנו לעברית ופרסמנו באתר שלנו, ניתן לקרוא בקישור הזה:
https://gnm-il.com/down-syndrome/

הדוגמה הבאה יכולה להיחשב כ"נס" אם אינכם מכירים את GHK

(כל השמות שונו כדי להגן על זכויותיהם האישיות של המעורבים)

ליד מקום מגורינו, היה מקום שבו הורים, בעיקר אמהות, נפגשו כל ערב עם ילדיהם וכלביהם. גם אשתי ואני הלכנו לשם באופן קבוע עם ילדנו, וכך הכרנו את האנשים. שוחחנו עם אישה אירופאית בת 50 כשעדיין לא ידענו אילו ילדים שייכים להורים השונים. הייתה שם ילדה בת 9 שתמיד היתה נוכחת; היא הראתה תסמינים בולטים מאוד של תסמונת דאון טריזומיה 21 – תנוחת שקד של העיניים, לשון גדולה מדי ותלויה חלקית החוצה, קפל אף. הילדה הזו, שאקרא לה מריה, פשוט ישבה בצד וצפתה בילדים האחרים משחקים ורצים. היא הבינה כמה שפות, אבל בקושי היתה מסוגלת לבטא משפט שלם.

כאשר מריה עלתה או ירדה במדרגות, היא תמיד הניחה רגל אחת ליד השנייה במקום להניח רגל אחת לפני השנייה. היא הלכה לבית הספר אבל לא היתה מסוגלת לכתוב את שמה. אחיה הגדול ממנה בארבע שנים היה נורמלי לחלוטין, והיה לה אח גדול נוסף שהיה באותה תקופה בקורס קצינים בצבא באירופה.

כשגיליתי, לאחר יומיים, שהאישה בת ה-50 שאיתה שוחחתי לעתים קרובות היא אמה של מריה הקטנה, שאלתי אותה באופן ספונטני אם היא אי-פעם שמה לב שמריה רגישה לרעש. לאחר שהסברתי לה שילדתה אלרגית לרעש, האם הסתכלה עליי והנהנה בהרהור.

האם הסבירה אז שבכל פעם שמריה חזרה הביתה מבית הספר, היא לא יכלה להתחבר עם בתה במשך שעתיים לפחות. כשהיא גערה במריה או באחיה בקול רם, מריה נראתה מוטרדת יתר על המידה, כיסתה את אוזניה וזחלה למיטתה. האם אישרה את רגישותה של מריה לרעש; אך עם זאת, היא מעולם לא קישרה זאת עם המוגבלות של הילדה.

כשקיבלתי את מלוא תשומת ליבה של האם, ניצלתי זאת כדי להסביר לה את המונחים הבסיסיים של ה-GHk ובמיוחד על תסמונת דאון טריזומיה 21. ההמלצה שלי הייתה להגן על הילדה מרעש, גם אם זה אומר לשים מגיני רעש על האוזניים. כשאין את הטריגרים, ילדים שנפגעו יכולים להדביק במהירות רבה את הפער בהתבגרות ובהתפתחות.

כל אם יכולה לזכור בפירוט מה היה בזמן הריונה, גם לאחר שנים רבות. אז שאלתי אותה מה היא חוותה בשלושת חודשי ההריון הראשונים עם מריה. מה היה כל כך רועש?

למחרת, האם חיכתה לי, לספר לי שהיא יודעת עכשיו בדיוק מה היה הגורם לבעיה של מריה  ומהם הטריגרים. היא היתה רבה עם אביה של מריה כל יום והם ממש צעקו אחד על השני במהלך כל ההריון. האב עזב לפני שמריה נולדה.

מריה הייתה 'אלרגית' לקול הרם של אמה; במילים אחרות, הטריגרים שהשפיעו על מריה היו קולה הרם של אמה. ההבנה הזו הייתה קשה מאוד לאם, וזה מובן. אבל עכשיו היא ידעה מה עליה לעשות. היא הבטיחה לי שלעולם לא תרים שוב את קולה נגד ילדיה. היא עבדה על עצמה לדבר רק בקול רגוע ושקט כאשר ילדיה בסביבה. לאם היתה כמובן גם מוטיבציה רבה ללמוד את ה-GHk בעצמה.

בנוסף, נתתי לה עותק של שתי הגרסאות של המוזיקה לריפוי "Studentenmädchen" ("נערתי הסטודנטית"), כדי שהיא תוכל להריץ אותה כמוזיקת רקע 24/7.

לאחר מספר ימים בלבד, התוצאות של שינוי ההתנהגות של האם על מריה היו בלתי ניתנות להכחשה. לפתע, מריה רצה אחרי הילדים האחרים במקום לשבת ולצפות והיא ניסתה להשתתף במשחקים של הילדים האחרים. היא טיפסה לפתע במעלה המדרגות, רגל אחת לפני השנייה, כמו כל ילד אחר, אבל עבור מריה, זו הייתה הפעם הראשונה בחייה. בפעם אחרת, היא התיישבה ליד גבר זר שעבד על המחשב הנייד שלו, ובהתעניינות היא שאלה אותו שאלות: מה זה? בשביל מה זה? מה אתה עושה שם? רק כמה ימים קודם לכן, היא לעולם לא הייתה עושה דבר כזה.

לאחר כשבוע, האם חיכתה לי עם דמעות בעיניה וסיפרה לי שמריה דיברה בחלומה. משפטים שלמים ונכונים מבחינה דקדוקית בזמן שישנה!!

היא כבר השלימה עם העובדה שבתה לעולם לא תוכל לכתוב את שמה, ועכשיו היא חוותה את ההפך. בגלל היותה במצב של קונפליקט פעיל כרוני, מריה מעולם לא יכלה לבנות על מה שלמדה. כעת, כשהטריגרים נעלמו, לאם הייתה תקווה שיום אחד מריה תוכל לחיות חיים עצמאיים.

ההורים האחרים נדהמו מהשינויים הפתאומיים במריה והם שאלו את האם שוב ושוב מה עשתה לילדה. ה-GHk הפך במהרה לנושא שיחה כללי במגרש המשחקים של הילדים. לרוע המזל, הדיונים נותרו תקועים בשלב הסקרנות הראשוני. ברור שנוח יותר לסמוך על מערכת הרפואה המקובלת כל עוד אינך סובל ממשהו רציני בעצמך.

גם התסמינים הפיזיים של מריה השתפרו, אך לא מהר כמו יכולותיה השכליות. תוך שלושה שבועות בלבד היא כבר לא הייתה אותה ילדה, והיו הקלות ברורות וניכרות בתסמינים הפיזיים שלה.

ביקשתי מהאם לכתוב המלצה כדי לתת להורים אחרים את ההזדמנות לעזור לילדיהם עם תסמונת דאון טריזומיה 21, באמצעות הדוגמה שלה. היא רצתה לחשוב על זה.

אבל לאם הייתה בעיה; היא התביישה מאוד לדבר על זה עם אחרים כי היא הרגישה אחראית, בגלל התנהגותה וקולה הרם, לבעיות של הילדה.

לאחר שלושה שבועות, האם חזרה לאירופה עם ילדיה, ולא היה לי עוד קשר איתה.

מסיבה זו, החלטתי לכתוב את סיפור המקרה הזה ולשמור על אנונימיות של כל המעורבים.

——————————————————

פורסם לראשונה בעברית ב-23.7.2025
תורגם ע"י עידן סער

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.