מתוך ויקיפדיה:
טחורים (Hemorrhoids) הם מבנים אנטומיים המכילים רקמת חיבור וכלי דם הממוקמים באזור פי הטבעת, ומהווים חלק תקין של פי הטבעת. תפקידם הוא לסייע בשליטה על איטום של פי הטבעת. במצב פתולוגי הם מתנפחים, מודלקים ואף כואבים, ולעיתים הם באים לידי ביטוי כדימום אדום מבריק על משטח צואה, על נייר טואלט או באסלה.
החלוקה העיקרית של הטחורים היא בין חיצוניים (בליטה בדופן פי הטבעת) לבין טחורים פנימיים, בחלק התחתון של החלחולת (רקטום). לרוב הכאב נגרם בשל סדק בפי הטבעת (פיסורה) הנגרם בשל הטחורים, או בשל קריש דם הנוצר בטחור וגורם לו להתנפח.
פיסורה אנאלית היא סדק לא טבעי, קרע או חתך בעור של התעלה האנאלית.
הבנות והסברים לפי הרפואה החדשה
כללי
החלחולת (רקטום) הוא החלק האחרון של צינור העיכול והוא נסגר בתחתיתו ע”י פי-הטבעת. אורך הרקטום הוא כ-17 ס”מ.
הדפנות הפנימיים של הרקטום ב-12 ס”מ התחתונים שלו וכן פי הטבעת, מצופים ברקמה של תאי אפיתל קשקשיים הקשורה לשכבת הנבט אקטודרם.המרכז במוח ששולט על רקמה זו נמצא באונה הרקתית השמאלית.
הקונפליקטים
ישנם שני סוגים של קונפליקטים שיכולים לגרום לטחורים או לפיסורה.
1. “קונפליקט של זהות”
קונפליקט זה מתייחס לאי היכולת של אדם לבסס או למסד את עמדתו או את מקומו (הטריטוריה שלו) בין אם זה משהו ממשי או פיגורטיבי.
הקונפליקט יכול להיות מופעל מדברים כגון:
- תחושה של אדם שהוא לא נמצא במקום שמתאים לו
- מעבר שהאדם לא רצה בו למקום מגורים חדש
- שינוי מקום העבודה
- תחושה של אי-שייכות (למשפחה, קהילה, מקום עבודה וכו’)
- לא מוצא את מקומו ביחסים עם אנשים אחרים
- תחושה שהוא מופלה בגלל אמונותיו או נטיותיו המיניות
ועוד.
הקונפליקט הזה יכול להיות גם קונפליקט של החלטות, כגון:
- לא יודע במה לבחור או מה להחליט
- לא יודע לאן ללכת
2. קונפליקט של כעסים טריטוריאליים
אלה כעסים על או בהקשר לאנשים או דברים שנחשבים בתת-המודע של אותו אדם כחלק מהטריטוריה שלו.
לדוגמא:
- כעסים על כך שגנבו לנו כסף
- סכסוכים או מחלוקות בבית
- התנקמויות במקום העבודה
- כעסים בבי”ס, גן, מגרש משחקים, בית-אבות, בי”ח
- כעסים שקשורים למאבק על אדמה או רכוש או כסף
- ריב על מקום חניה או על צעצוע
- רעש מעצבן מדירת השכנים
וכו’.
בשלב הפעיל של הקונפליקט
כל עוד לא נפתר הקונפליקט (אחד מהנ”ל), מתרחש תהליך של אובדן תאים ברקמת רירית הרקטום שעשוייה מתאי אפיתל קשקשיים.
בשלב הזה לא מורגשים סימפטומים מיוחדים מלבד הסטרס של הקונפליקט.
אם השלב הפעיל של הקונפליקט נמשך זמן רב או שהוא מאד חזק, עלולים להיווצר חורים ברקמת הרירית באזור פי הטבעת, וזה מה שנקרא “פיסורה אנאלית”.
המטרה הביולוגית:
מאחר והתוכנית הביולוגית הזאת קיימת גם אצל בע”ח בטבע, ההשערה של הרפואה החדשה היא, שהמטרה הביולוגית של תהליך זה היא להרחיב באופן זמני את הקוטר הפנימי של הרקטום, כך שכל עוד הקונפליקט לא פתור, יותר צואה תוכל לצאת בזמן נתון, מה שיאפשר לאדם (או לבעל החיים) למסד טוב יותר או מהר יותר את מקומו או את הטריטוריה שלו.
בשלב הריפוי
ברגע שהקונפליקט נפתר נפסק התהליך של אובדן התאים ומתחיל תהליך של ריפוי ושיקום.
בחצי הראשון של שלב הריפוי יש ייצור מהיר של תאים לשיקום הרקמה שנפגעה, וזה מלווה בבצקת בגלל נוזלים שמצטרפים לתהליך.
הנפיחות הזאת בשלב הריפוי היא מה שנקרא טחורים.
כאשר אובדן התאים היה קרוב לפי הטבעת, הרקמה שנעשית נפוחה בתהליך השיקום יוצאת מחוץ לפי-הטבעת וזה מה שנקרא טחורים חיצוניים.
אם הפגיעה של הקונפליקט היתה רחוק יותר מפי הטבעת במעלה הרקטום, יופיעו בשלב הריפוי טחורים פנימיים.
סימפטומים בשלב הריפוי:
- כאב שורף ברקטום
- גירוי בפי הטבעת, כולל אפשרות לגרד
- תחושה שההתרוקנות לא היתה מלאה
- דימום רקטאלי
הדימום קורה כשיש לחץ חזק יחסית על רקמות הטחורים. זה קורה בעיקר כאשר יש צואה מספיק קשה, שגורמת לסדקים ברקמה המשתקמת.
אם יש באותו זמן גם את “הסינדרום“, הסימפטומים יוחרפו בהרבה.
משבר הריפוי
ברגע הופעת הקונפליקט יש פגיעה גם במרכז במוח ששולט על רקמת הטחורים ונמצא כאמור באונה הרקתית השמאלית. אפשר לראות פגיעה זו בצילום CT של המוח בצורה של נקודה עם מעגלים סביבה. צורה זו נקראת ברפואה החדשה HH (הפוקוס של האמר).
כאשר נפתר הקונפליקט ומתחיל שלב הריפוי, מתבצע תהליך ריפוי גם במוח. בחצי הראשון של שלב הריפוי, המוח גורם בצורה מכוונת להיווצרות בצקת במקום בו הופיע ה-HH.
כאשר המוח מזהה שכבר אין צורך בבצקת זו, הוא יוצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית שגורם לכיווץ כלי הדם ולהוצאה של הבצקת אל מחוץ למוח.
תופעה זו נקראת “משבר הריפוי“.
אם הקונפליקט שגרם לבעיה מלכתחילה לא היה חזק, יתכן שמשבר הריפוי כמעט ולא יורגש.
אם הקונפליקט היה חזק, ובמיוחד אם בחצי הראשון של שלב הריפוי היו כאבי ראש בצד שמאל, ייתכנו במשבר הריפוי הסימפטומים האלה:
- נפילת סוכר חדה (היפגליקמיה).
- אבסנס – מצב של איבוד הכרה קצר, חלקי או מלא.
- אפשרות להתכווצויות או עוויתות עם כאבים, בחלק התחתון של הרקטום.
לאחר משבר הריפוי ממשיך תהליך הריפוי תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית, ואם אין השפעות חוזרות של הקונפליקט, הגוף משלים בהדרגה את תהליך שיקום הרקמות שנפגעו והמצב חוזר להיות תקין.
בעיית טחורים כרונית
אם בעיית הטחורים הופכת להיות כרונית, זה מצביע על כך שהאדם נמצא במצב של “ריפוי תלוי“. כלומר, הקונפליקט נפתר, התחיל תהליך ריפוי (שבו הופיעו הסימפטומים), אך לפני שהגוף השלים את תהליך הריפוי הופיע טריגר כלשהו שעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט המקורי. שוב נפתר הקונפליקט והתחיל תהליך הריפוי עם הסימפטומים האופייניים, ושוב היה טריגר שעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט וחוזר חלילה.
כדי לעצור את מעגל הקסמים הזה חשוב לגלות מה היה הקונפליקט המקורי ומהם הטריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט, ולמצוא כל דרך אפשרית להימנע מאותם טריגרים או ללמוד כיצד לנטרל או לפחות למזער את השפעתם.
האם כדאי להסיר את הטחורים בניתוח?
ניתוח עשוי לתת הקלה זמנית, אך אם האדם יחווה טריגר כלשהו שיעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט, יתפתחו טחורים חדשים.
לכן בכל מקרה יש חשיבות לעשות עבודה פנימית בהקשר לקונפליקט המקורי והפחתה ככל האפשר של השפעות חוזרות של הקונפליקט.
תוספת:
טחורים – ניתוח מקרה זה ניתוח מקרה שכתב ד”ר אלווין דה-לאון על מטופל שלו שסבל מטחורים.
פורסם לראשונה ב-5.7.2019
עידן סער
………………………………………………………………………………………………………….
הערה:
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.