מטרתו של מאמר זה היא להציג את הידע וההבנות של הרפואה הגרמנית החדשה לגבי דלקות בדרכי השתן.
קצת אנטומיה ופיזיולוגיה
השתן הוא למעשה תוצרי פסולת ועודפי חומרים ונוזלים שעברו סינון בכליות ויוצאים החוצה.
בכל כליה מתנקז השתן אל אגן הכליה ומשם לצינורית שנקראת שופכן אשר מוליכה את השתן אל שלפוחית השתן. משלפוחית השתן יוצא השתן החוצה דרך צינורית שנקראת שופכה.
הרקמה שמרפדת את הדפנות הפנימיים של אגן הכליה, של השופכנים, של השופכה ושל מרבית שטח הפנים של הדפנות הפנימיים של שלפוחית השתן, עשויה מתאי אפיתל קשקשיים וקשורה לשכבת הנבט אקטודרם.
רקמה זו נשלטת ממרכזים שנמצאים באונות הרקתיות של המוח.המרכז באונה הרקתית הימנית שולט על הרקמות הנ”ל שבצדו השמאלי של הגוף והמרכז באונה הרקתית השמאלית שולט על הרקמות הנ”ל שבצדו הימני של הגוף.
מה גורם לדלקות בדרכי השתן לפי הרפואה החדשה?
נתחיל בתזכורת:
דלקת היא למעשה מנגנון טבעי שמופעל ע”י הגוף כדי להאיץ תהליכי ריפוי.
אם הדלקת חזורת שוב ושוב או שנמשכת זמן רב עם הפוגות קצרות, זה מעיד על כך שישנם טריגרים אשר מעוררים מדי פעם אצל אותו אדם השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט המקורי, ומונעות מהגוף את האפשרות להשלים את תהליכי הריפוי הטבעיים.
הקונפליקט שמשפיע על רקמות הריפוד הנ”ל בדרכי השתן הוא באופן כללי:
אי-יכולת לסמן או להגדיר כראוי את גבולות הטריטוריה (בע”ח בטבע מסמנים את הטריטוריה שלהם ע”י השתנה).
קונפליקט זה יכול להיות מסוג שהוא יותר זכרי באופיו ויכול להיות מסוג שהוא יותר נקבי באופיו.
חשוב לדעת שישנם מקרים בהם אישה יכולה לחוות את הקונפליקט מהסוג הזכרי וישנם מקרים בהם גבר יכול לחוות את הקונפליקט מהסוג הנשי.
הקונפליקט מהסוג הזכרי:
אי-יכולת לסמן או להגדיר כראוי את גבולות הטריטוריה.
לדוגמא:
- חדירה או הפרעה למשהו שנחשב אצל הגבר כחלק מהטריטוריה שלו:
בית, רכוש, שכונה, יישוב, מדינה, תחום אחריות בעבודה, בפרוייקט וכו’. - קונפליקטים של סימון הקשורים ליחסים עם אנשים שהם חלק מהטריטוריה שלנו (בן/בת-זוג, ילדים, הורים, קרובים, שותפים לדירה, חברים, אורחים, שכנים, עמיתים,מורים, מפקחים) אשר “עוברים את הגבול” או מתערבים בעניינינו.
- תחושה שאתה נשלט ע”י בן/בת-זוג, שותף או הורה
- חוסר כבוד מצד מישהו לרכוש שלנו
- חיזור של גבר אחר אחרי בת הזוג שלנו
- בת הזוג בגדה עם גבר אחר
- התקפה על האמונות שלנו, הערות גזעניות, הטרדה מכל סוג שהוא
הקונפליקט מהסוג הנקבי
קונפליקט זה יכול להופיע בשתי צורות שונות:
1. אי יכולת למסד או להגדיר בצורה ברורה את הגבולות הפנימיים של מה שנחשב אצל האישה כחלק מה”קן” שלה. לדוגמא:
- סקס לא רצוי או התעללות מינית
- התקפה על האמונות שלנו, הערות גזעניות, הטרדה מכל סוג שהוא
- מזכירה של בוס שיושבת במשרד במיקום כזה שהבוס יכול כל הזמן לראות מה היא עושה.
2. קונפליקט של זהות.
זה מתייחס לאי היכולת של אדם לבסס או למסד את מקומו (הטריטוריה שלו) פיזית או פיגורטיבית.
לדוגמא:
- תחושה של אדם שהוא לא נמצא במקום שמתאים לו
- מעבר שהאדם לא רצה בו למקום מגורים חדש או מקום עבודה חדש
- תחושה של אי-שייכות (למשפחה, לקהילה, בעבודה וכו’)
- לא מוצא את מקומו ביחסים עם אנשים אחרים
מה גורם לדלקות בדרכי השתן אצל ילדים?
כמו המבוגרים, גם הילדים יכולים לחוות קונפליקטים של אי יכולת לסמן את הטריטוריה או להגדיר את גבולותיה. זה יכול לקרות במיגוון של מצבים כגון:
- בפעוטון, גן, בי”ס, מגרש משחקים
- כאשר נולד אח חדש
- כאשר צריך לחלוק את אותו חדר עם בן משפחה נוסף
- ריב על צעצוע
- תינוק חדש שכל בני המשפחה והחברים רוצים ללטף אותו או להחזיק אותו, גם כאלה שהוא מרגיש לא נוח איתם
המציאות מראה שלילדים יש מנגנוני פיצוי מצויינים וגם יכולת התאוששות מהירה, ולכן, בד”כ הקונפליקט הראשון מכל סוג לא יתפתח אצלם לכדי מחלה. אך אם הם חווים קונפליקט נוסף מהסוגים הנ”ל או השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי, יכולה להתפתח גם אצל ילדים דלקת בדרכי השתן.
חיות מחמד עלולות לחוות קונפליקט זה כאשר, לדוגמא:
- בע”ח אחר או אדם תופס להם את הטריטוריה שלהם
- כאשר מעבירים אותם למקום אחר
התוכנית הביולוגית (או – תהליך המחלה)
השלב הפעיל של הקונפליקט
כל עוד אנחנו נמצאים תחת השפעה פעילת של קונפליקט מאחד הסוגים הנ”ל, מתרחש תהליך מיקרוסקופי של אובדן תאי אפיתל קשקשיים בדרכי השתן. לא ידוע עדיין מה קובע אם הפגיעה תהיה באגן הכליה או בשופכנים או בשלפוחית השתן או בשופכה.
מבחינת רגישות, רקמות אלה בדרכי השתן מגיבות לפי “תבנית רגישות העור החיצוני“. לכן בשלב הפעיל של הקונפליקט לא מרגישים כאבים.
הסימפטום העיקרי בשלב זה הוא צורך תכוף להשתין, גם אם אין כמעט שתן בשלפוחית. כמו-כן יתכן שהאדם ירגיש את הסטרס שקשור לקונפליקט.
כל עוד הקונפליקט לא פתור, אנחנו נמצאים תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית.
המטרה הביולוגית של תהליך אובדן התאים בדרכי השתן היא כנראה להרחיב את הקוטר הפנימי של דרכי השתן ואת הנפח הפנימי של שלפוחית השתן ואגן הכליה, כך שכמות גדולה יותר מהרגיל של שתן תוכל לצאת, כדי לאפשר לבעל החיים לסמן טוב יותר את הטריטוריה שלו.
אצל בני האדם תוכנית ביולוגית זו היא חסרת תועלת, אך לצערנו היא עדיין פועלת כמו אצל בעלי חיים.
החצי הראשון של שלב הריפוי
ברגע שנפתר הקונפליקט, בין אם במודע או שלא במודע, חל בגוף היפוך חשמלי, ומתחיל תהליך של שיקום הרקמות שנפגעו. תהליך זה נעשה תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.
בחלק מהמקרים, תהליך הריפוי והשיקום מלווה בדלקת, שמטרתה היא להאיץ את תהליך הריפוי. יחד עם הדלקת יכול להתפתח גם חום, לפעמים גבוה.בחצי הראשון של שלב הריפוי מלווה התהליך בכמות גדולה מהרגיל של נוזלים באזור המתרפא, מה שגורם שם לנפיחויות.מכיוון שרקמות אלה מגיבות לפי “תבנית רגישות העור החיצוני“, יש בשלב זה רגישות יתר וזה יכול להתבטא בבכאבים, עקצוצים ותחושה של צריבה בזמן מתן שתן.
סימפטומים שיכולים להופיע בשלב הריפוי:
- נפיחות וכאבים
- רגישות יתר במערכת השתן באזור שנפגע
- תחושה בלתי פוסקת של צורך להשתין. דחף תדיר להשתין
- בכל השתנה יוצאת רק כמות קטנה של שתן.תחושה שההתרוקנות לא היתה מלאה
- כאב שורף בזמן ההשתנה
- גרד
- דם בשתן (זהו בד”כ ביטוי לחלק מתהליך הריפוי)
אם הפגיעה היתה בשופכה או באזור החיבור שבין השופכה לשלפוחית השתן, הנפיחות שמתפתחת בשלב הריפוי גורמת להיצרות של השופכה או של הפתח משלפוחית השתן לשופכה וזה עלול לגרום לקושי במתן שתן, עד כדי מצב זמני של חסימת שתן מלאה או כמעט מלאה.
במקרים רבים מצטרפים חיידקים לתהליך הריפוי.
לפי הרפואה המקובלת, החיידקים הם הגורם לדלקת.
לפי הרפואה החדשה, החיידקים באים לעזור בתהליך הריפוי. הם מאיצים את התהליך ולכן גם מגבירים את הסימפטומים הלא נעימים.
מתן אנטיביוטיקה מחליש או מעלים את הסימפטומים לפחות זמנית בגלל שתי סיבות:
- השמדת החיידקים מאטה את תהליך הריפוי.
- לאנטיביוטיקה יש השפעה סימפתטיקוטונית, כלומר מחזקת השפעה של מערכת העצבים הסימפתטית. תהליך הריפוי יכול להתבצע רק תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. החלשת ההשפעה הפאראסימפתטית ע”י האנטיביוטיקה מחלישה את תהליך הריפוי ובכך גם מחלישה או מעלימה, לפחות זמנית, את הסימפטומים של הדלקת.
המציאות מראה שבמקרים רבים הדלקת חוזרת שוב זמן מה לאחר הפסקת הטיפול באנטיביוטיקה, כי הגוף מתוכנת לעשות ככל יכולתו להשלים את תהליך הריפוי.
משבר הריפוי
כמו בכל סוג של קונפליקט שמעורר תהליך של מחלה, גם במקרה זה, בחצי הראשון של שלב הריפוי מתפתחת במוח בצקת סביב אותו מרכז במוח בו הופיע ה-HH.
במקרה זה הבצקת תהיה סביב המרכז באונה הרקתית ששולט על רקמות הריפוד במערכת השתן.
ברגע שהמוח מזהה שהוא לא זקוק יותר לבצקת זו, הוא מייצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית, שתפקידו לכווץ את כלי הדם כדי לדחוק את נוזלי הבצקת מהמוח אל מחזור הדם.סיגנל חזק זה הוא מה שגורם לתופעה שנקראת “משבר הריפוי“.
עוצמת הסיגנל, ובהתאמה עוצמת הסימפטומים של משבר הריפוי, תלויה בעוצמת הקונפליקט שגרם לבעיה ומשך הזמן בו הקונפליקט היה פעיל, לא פתור.
הסימפטומים שיכולים להופיע במשבר הריפוי במקרה של דלקת בדרכי השתן הם:
- סחרחורת
- אבסנס. תחושה קצרה של אובדן הכרה חלקי. במקרים קיצוניים יתכן אובדן הכרה מלא.
- נפילת סוכר חדה לזמן קצר.
- כאבים חריפים עם עוויתות באותו חלק בדרכי השתן שנפגע מהקונפליקט.
משבר הריפוי יכול להימשך מספר שניות, מספר דקות, מספר שעות ובמקרים קיצוניים גם יותר.
במקרים רבים משבר הריפוי קורה בזמן השינה ואז האדם לא יודע שזה קרה.
החצי השני של שלב הריפוי
אחרי משבר הריפוי חוזרת להיות השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית ונמשך תהליך שיקום הרקמות שנפגעו. שלב זה יכול להיות מלווה בגרד חזק. עדיין יתכנו כאבים, עקצוצים ותחושה של צריבה במתן שתן. הנפיחות יורדת, ואם אין השפעות חוזרות של הקונפליקט, הגוף חוזר בהדרגה למצב הרגיל, כשבמקומות בהם היה אובדן של תאים נשארות צלקות.
דלקות כרוניות או – מצבים חוזרים ונשנים של דלקת בדרכי השתן
כל בעיה שהופכת לכרונית מצביעה על כך שאותו אדם חווה מדי פעם השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי, כתוצאה מטריגרים.
כדי לאפשר לגוף להשלים את תהליך הריפוי הטבעי, חיוני לגלות מה היה הקונפליקט המקורי שגרם לבעיה ומהם הטריגרים שמעוררים מדי פעם השפעות חוזרות של הקונפליקט ובכך מונעים מהגוף להשלים את תהליך הריפוי.כשאנחנו מבינים ויודעים מה היה הקונפליקט המקורי ומהם הדברים שמהווים מבחינתנו טריגרים, חשוב למצוא כל דרך אפשרית להימנע מהטריגרים או ללמוד כיצד לנטרל או לפחות למזער את השפעתם. זוהי למעשה עבודה ממוקדת של התפתחות אישית.
כדי להבין טוב יותר את נושא הטריגרים, מומלץ לקרוא את המאמרים האלה:
“טריגרים“
בקישור שכאן יש שתי עדויות מחו”ל על ריפוי טבעי של מחלות בשלפוחית השתן:
הערה לסיום
כ-10% משטח הרקמה הפנימית של שלפוחית השתן היא רקמה שנקראת “הטריגון” (משולש שלפוחית השתן) והיא שייכת לשכבת הנבט אנדודרם.רקמת הטריגון מושפעת מקונפליקטים אחרים ותהליך המחלה שם שונה לחלוטין מהתהליך שתואר למעלה. אך גם בטריגון יכולה להופיע דלקת בשלב הריפוי וגם שם עלול להופיע דם בשתן בשלב הריפוי.
סימפטומים שיכולים להצביע על כך שהדלקת אצל אדם שאובחן עם דלקת בשלפוחית השתן היא בטריגון ולא ברקמה שמכסה את שאר השטח הפנימי של השלפוחית הם אלה:
- שתן עכור עם ריח מסריח במיוחד.
- הזעות לילה חזקות מאד, בחצי השני של הלילה
פורסם לראשונה ב-2.8.2019
עידן סער
………………………………………………………………………………………………………….
הערה:
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.