מדוע יש קושי וסבל בשלב הריפוי?

פורסם לראשונה ב-30.10.2016

בעקבות המאמר הקודם (ברכות – התרפאת מגידול במוח מבלי שידעת!) שעסק בגידולים במוח קיבלתי תגובה שכללה את השאלות הבאות:

במה עוזרת המחלה להתמודד עם הקונפליקט?

האם היא לא רק מחמירה את המצב?

האם דווקא בשלב הריפוי האדם מרגיש את שיא הסימפטומים והקושי של המחלה?

פרדוקסלי לא?

שאלות מהסוג הזה עולות הרבה, במיוחד בקורסים, והן שאלות חשובות ורלוונטיות מאד.

התשובות שאתן בטיפ זה מבוססות בחלקן על התייחסויות של ד”ר האמר ובחלקן אלה הן הבנותי והשערותי.

חלק מתשובותי כאן אינן קשורות ללימוד של הרפואה החדשה, ואני מרשה לעצמי קצת “להתפרע” בתשובות אלה, בניסיון להבין את השיקולים שהינחו את “המהנדס” (הטבע/הבורא) שיצר את התוכניות הביולוגיות האלה המתבטאות כמחלות.

נתחיל בעובדות:

1. מרבית הסימפטומים הלא נעימים של מחלה, אשר גורמים לאנשים להגיע לרופאים או למטפלים, הם סימפטומים של שלב הריפוי. למשל:
   דלקות
   חום
   הפרשות שונות כגון נזלת, מוגלה, כיח ועוד
   פריחות עור
   פצעים שונים בעור
   חלק גדול מסוגי הכאבים
    
2. הסכנות העיקריות במחלות הן במשבר הריפוי, שקורה באמצע תהליך הריפוי.
   דוגמאות:
   התקף לב קטלני
   התקף קטלני של דלקת ריאות
   התקפי אסתמה
   אובדן הכרה
   התקף אפילפטי
   נפילת סוכר חדה ותרדמת כבדית (קורה מייד אחרי משבר ריפוי)
   
   ועוד

מה אומר ד”ר האמר?
ההסבר שמוכר לי מהרפואה החדשה הוא באופן כללי כלהן:
התוכניות הביולוגיות המיוחדות האלה, שמופעלות ע”י קונפליקטים ביולוגיים, נועדו בעיקר לעזור לנו להתמודד עם מצבי חירום הישרדותיים, מצבים להבטחת המשך קיום המין ומצבים שמחייבים שיפור הביצועים הפיזיים.

תוכניות אלה קיימות בטבע והן פועלות בצורה דומה אצל בע”ח.

באותם מצבי חירום (קונפליקטים ביולוגיים) בהם מופעלות התוכניות הביולוגיות המיוחדות, העדיפות העליונה של הטבע היא קודם כל להישאר בחיים, או לשמור על הטריטוריה, או להבטיח את המשך קיום המין, גם אם זה כרוך בגרימת נזקים לגוף. כשהקונפליקט ייפתר וכבר לא תהיה סכנה, יהיה לנו את הזמן והתנאים “ללקק את הפצעים” ולתקן את הנזקים.

במרבית סוגי הקונפליקטים, המטרה הביולוגית של התוכנית הביולוגית שמופעלת היא לעזור בשלב הפעיל של הקונפליקט.

דוגמאות:

בכל אחד מהמקרים הנ”ל, ככל שהקונפליקט חזק יותר וממושך יותר, כך יש יותר צורך לשימוש חריג במשאבי הגוף לצורכי חירום וכך גם תהליכי השיקום יהיו עוצמתיים יותר עם סימפטומים קשים יותר.

בחלק מסוגי הקונפליקטים, המטרה הביולוגית מושגת רק בסוף תהליך הריפוי.

הדוגמאות הבולטות הן:

1. קונפליקטים של אובדן בהם בשלב הריפוי יש גידול של ציסטות בשחלות או באשכים כדי לייצר יותר הורמונים שיעזרו בעקיפין להביא ילד חדש כדי לפצות על האובדן.
2.  קונפליקטים של ירידת ערך עצמי, בהם הרקמות נעשות בסוף התהליך יותר חזקות ממה שהיו בתחילתו. זה מתייחס לרקמות כמו עצמות, לימפה, רקמות חיבור, סחוס, שרירים, רצועות, גידים. 

גם בסוגי קונפליקטים אלה, ככל שהקונפליקט חזק יותר וממושך יותר, כך הסימפטומים של שלב הריפוי יהיו חזקים יותר.

הרחבות

א. הרפואה החדשה מראה שלגוף יש 3 דרכים עיקריות להגיב לקונפליקט:

1. גידול תאים בשלב הפעיל ופירוקם ע”י חיידקים ופטריות בשלב הריפוי.
2. אובדן תאים בשלב הפעיל ושיקום הרקמות בשלב הריפוי
3. התערבות בתפקוד.

נתייחס בקצרה לכל אחד מהמצבים הנ”ל:

1. לדוגמא: קונפליקט של פחד מוות גורם לגידול של תאים בנאדיות הריאה, שמטרתם לעזור בהכנסת יותר חמצן לגוף, כדי שיהיה לאותו אדם יותר כוח להילחם על חייו.
   לאחר שנפתר הקונפליקט מפורק הגידול ע”י חיידקים ופטריות ונשאר בריאה חלל קטן כגודל הגידול. תהליך פירוק הגידול כולל שיעול עם דם ואפשרות למוגלה, דבר שמאד מפחיד את האנשים שלא מבינים שאלה הם סימנים מצויינים.
    
2. לדוגמא: פחד בהקשר טריטוריאלי פוגע בסימפונות.
   בשלב הפעיל של הקונפליקט יש אובדן של תאים בדפנות הפנימיים של הסימפונות כדי להרחיב את הקוטר הפנימי של הסימפונות, מה שמאפשר ליותר אויר לעבור לנאדיות כדי לקבל יותר חמצן.
   בשלב הריפוי יש שיקום הרקמות שנפגעו. השיקום נעשה תמיד עם גידול של תאים בעודף, ורק כשהגוף מזהה שהוא לא צריך את התאים העודפים הוא מפרק אותם.
   בשלב בו יש תהליך שיקום עם עודף תאים יש היצרויות בסימפונות ואפשרות לדלקת סימפונות, קשיי נשימה, שיעול מתמשך ועוד.
    
3.  לדוגמא: מצב של עמידה מול התנגדות חזקה דורש יותר כוח. מופעלת התוכנית שפוגעת בייצור האינסולין בלבלב כדי שרמת הסוכר בדם תעלה, כך שיגיע יותר סוכר לשרירים ובאופן זמני האדם יוכל להמשיך להיאבק עם מספיק כוח.
   ברגע שהקונפליקט נפתר, המצב חוזר לקדמותו בתהליך הדרגתי שכולל באמצע גם נפילת סוכר זמנית.

ב. המצבים הנ”ל מראים, שהטכנולוגיות בהן מצוייד גוף האדם (וגם בע”ח), הן כאלה, שהפעלת תוכניות ביולוגיות לחירום חייבת לבוא על חשבון משהו בגוף, לפחות זמנית, ותהליכי שיקום הנזקים עלולים לגרום לסימפטומים לא נעימים של מחלה (החלמה), שהם חזקים יותר ככל שהקונפליקט היה חזק יותר ו/או ממושך יותר.

כל תוכנית ביולוגית שמחייבת באופן זמני גדילה חריגה של תאים או פירוק חריג של תאים, ושעוצמתה מספיק חזקה, יוצרת בשלב הריפוי סימפטומים שעלולים להיות קשים ולא נעימים.

ג. מצבי הסכנה הקריטיים הם במשבר הריפוי, תופעה שקורית באמצע שלב הריפוי.

הסברנו על תופעה זו במספר טיפים, כולל באחרון, אך נזכיר כאן בקצרה:

בכל תהליכי הקונפליקט והריפוי מעורב גם המוח ובתהליך הריפוי המוח צריך לרפא את אותו אזור שבו שנפגע מהקונפליקט. בחצי הראשון של שלב הריפוי יוצר המוח בתוך עצמו בצקת מקומית. כאשר הוא מזהה שכבר אין צורך בבצקת, הוא יוצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית, כדי לכווץ את כלי הדם ולהוציא את הבצקת אל מחוץ למוח.

מנגנון זה קיים כדי לאפשר למוח לחזור למצב בו הוא מוכן לקבל קונפליקט חדש בלי שזה יגרום לסיבוכים מיותרים עם הקונפליקט הקודם.

אך גם למנגנון זה יש מגבלות, ואם הקונפליקטים ממושכים וחזקים מאד, או חוזרים על עצמם שוב ושוב, עלולים להיגרם נזקים קשים עד כדי בלתי הפיכים, כגון:

• אם קונפליקט של אובדן טריטוריאלי (שפוגע בעורקים הכליליים) נפתר רק 9 חודשים או יותר לאחר שהתחיל, משבר הריפוי (התקף לב במקרה הזה) יהיה קטלני אם לא תהיה התערבות מתאימה.
• קונפליקטים של פרידה שחוזרים על עצמם הרבה פעמים או מופעלים שוב ושוב ע”י טריגרים, גורמים לדמנציה

ד. במקרים רבים הסימפטומים של תהליך הריפוי מוחרפים הרבה מעבר לרגיל בגלל תופעת “הסינדרום”. זהו מצב בו איבר או רקמה כלשהי בגוף נמצאים בשלב הריפוי, ובמקביל יש קונפליקט לא פתור שפגע באבוביות הכליה וגרם לאצירת נוזלים בגוף. הגוף מתוכנת כך שעודף הנוזלים מנותב בעדיפות ראשונה לאותו אזור בו מתרחש תהליך ריפוי.

הבנות והשערות של עידן

1. בהרבה מקרים, המחלות מוחרפות או מסתבכות בגלל דאגות, פחדים וחרדות שנוצרים אצל החולה מחוסר ידע, חוסר הבנה, חינוך לא נכון, לחצים של הסביבה, מבנה פסיכולוגי ועוד.
   סימפטומים לא נעימים של שלב הריפוי כגון דם בשתן או בצואה, חולשה רבה, חום גבוה, פריחה על העור וכו’ יכולים בקלות לגרום לקונפליקטים חדשים כגון פחד מוות, דאגה עם בהלה, בדידות, אשפוז וכו’, מה שמסבך בהרבה את תהליכי הריפוי.
   הדרך להתגבר ולהתעלות מעל הפחדים והחרדות היא בעזרת ידע והבנה ובעבודה של התפתחות אישית ורוחנית.
   לא מן הנמנע הוא, שזוהי אחת ממטרות המתכנן.
    
2. התוכניות הביולוגיות שמופעלות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים מתאימות גם לבע”ח. בהקשר זה, היתרון של בע”ח עלינו הוא, שאין להם את הפסיכולוגיות והידע שלנו, ולכן התגובה שלהם לקונפליקטים היא בד”כ ישירה, ולא מעוררת קונפליקטים נוספים שמתפתחים בגלל פחדים ודאגות.
   להמחשה אביא כאן סיפור אחד לדוגמא:
   לפני מספר שנים טלפן אלי חבר וסיפר שהכלבה שלהם לא אוכלת כבר שבוע ולא זזה מהמקום. הם הלכו לוטרינר, ולאחר בדיקה אמר להם הוטרינר שלכלבה יש גידול בכבד, אין לו מה לעשות והוא ממליץ “להרדים” אותה.
   הם סירבו להמלצת הוטרינר והחבר שאל אותי אם אני יכול לעזור. אמרתי לו שאין לי מושג, אך שאני מוכן לנסות לעשות באמצעותו בדיקה קינסיולוגית.
   בבדיקה הקינסיולוגית, ששולבה עם הידע של הרפואה החדשה, יצא שהכלבה נמצאת בשלב הריפוי, שהיא תתאושש תוך חודש ושיש לה לחיות לפחות עוד שנה.
   לאחר 3 שבועות טלפן אלי החבר שוב ואמר שהם היו בבדיקה נוספת אצל הוטרינר ונמצא שהכבד נקי והכלבה בריאה לגמרי…
   לא קשה לדמיין מה קורה אצל בני אדם שחווים סימפטומים כאלה, ואח”כ אבחון כזה על סרטן בכבד.
    
3. רמת האינטליגנציה, הסדר, הדיוק, הכישורים והיעילות שיש במבנה האנושי, מביאה אותי למסקנה שהאדם הוא לא תוצאה של התפתחות אקראית, אלא הוא יצור מתוכנן, שנועד למטרה מסויימת, ובמסגרת התיכנון והמטרות גם ניתנו לו אפשרויות להשתנות ולהתפתח לכיוונים שונים.
   כאשר מהנדס מתכנן מערכת או מכונה כלשהי, הוא צריך לקחת בחשבון את כל המרכיבים הדרושים להשגת המטרה לה נועדה המערכת והוא מחפש תמיד את האיזון האופטימלי בין המרכיבים השונים.
   בהנחה שהאדם אכן תוכנן ע”י משהו או מישהו יותר אינטליגנטי, חשוב להבין עד כמה שאפשר, מהי המטרה לשמה תוכנן היצור הזה (נושא שלא ניכנס אליו בטיפ זה), לאיזו סביבה הוא תוכנן (טמפרטורה, הרכב האויר, חומרי בניה ותדלוק לגוף, סכנות אפשריות), תוחלת חיים רצויה וכו’ וכו’.
   המודל הנוכחי של האדם (שהוא כנראה אינו המודל הראשון וגם לא האחרון), אופיין בהתאם למטרות, לצרכים ולנסיבות, בידיעה שיש מגבלות למודל זה.
   האם הסימפטומים הקשים לפעמים בשלב הריפוי הם חלק מהתכנון המקורי ומגבלות האיפיון שהיו לו, או האם זוהי תוצאה של שיבושים שחלו בתוכנית המקורית בגלל סיבות שונות במהלך ההיסטוריה הרחוקה והבלתי מוכרת לנו?
   על שאלות אלה אין לי עדיין תשובה.

לסיכום

התובנה העיקרית שעולה שוב ושוב תוך כדי הבנת המחלות לפי הרפואה החדשה היא, שרפואה מונעת אמיתית היא למעשה עבודה של התפתחות אישית, אשר נעזרת בידע וההבנות של הרפואה החדשה ומקורות נוספים.

חלק גדול מהמחלות מתפתחות בגלל קונפליקטים כגון: כעסים, ירידה בהערכה העצמית, פרידה, אובדן, דאגות, פחדים שונים, עלבון ועוד

המשמעויות של עבודה של התפתחות אישית יכולות להיות למשל:

• בניית חיים עם מטרה ומשמעות
• חיבור יותר טוב לעצמנו
• יותר שקט, רוגע ואיזון פנימי
• יותר ביטחון עצמי והערכה עצמית
• פחות מושפעים מפחדים
• פחות מושפעים מדברים שגורמים לכעסים
• יותר סבלנות וסובלנות
• יותר הבנת הזולת וקבלת הזולת
• יכולת התאוששות מהירה יותר
• יותר אהבה לעצמנו ולזולת

ועוד ועוד

  …………………………………………………………………………………………..

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.