פורסם לראשונה ב-6.7.2018
טיפ זה הוא ניסיון להבין את תסמונת האיידס בעזרת הידע של הרפואה החדשה.
איידס לפי הרפואה המקובלת
להלן ציטוטים מויקיפדיה לגבי איידס:
איידס (AIDS ; ראשי תיבות באנגלית: Acquired Immune Deficiency Syndrome, – תסמונת הכשל החיסוני הנרכש) הוא שילוב של סימפטומים המופיעים בשל כשל של מערכת החיסון בעקבות הידבקות בנגיף ה-HIV. החולים סובלים מזיהומים אופורטוניסטים ומגידולים, שניהם מסכני חיים. על פי ההערכות, יותר מ-25 מיליון בני אדם מתו מהמחלה ב-30 השנים האחרונות. החל מאמצע שנות ה-90 קיים טיפול תרופתי המונע את התפרצות המחלה ומאפשר לנשאים לחיות עם נגיף ה-HIV באופן כמעט זהה למי שאינו נושא את הנגיף. על כן כיום נשאות של HIV נחשבת לסטטוס כרוני, ולא למחלה סופנית.
מחלת האיידס נתגלתה במדינות המערב בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ומאז הפכה לאחת המחלות המדוברות והנחקרות ביותר. הנגיף זוהה לראשונה בשנת 1981. בשנת 2008 הוענק לחוקרים פרנסואז בארה-סינוסי ולוק מונטנייה מצרפת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על גילוי נגיף ה-HIV, הגורם למחלת האיידס.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-36 מיליון בני אדם מתו עד סוף 2012 מהמחלה. המצב חמור במיוחד באפריקה שמדרום לסהרה, ובעיקר בדרום אפריקה ובסביבותיה, שם כ-20% מהתושבים הבוגרים הם נשאים של נגיף ה-HIV, הגורם למחלה.
המחלה עודנה חשוכת מרפא, על אף מאמצים גדולים למצוא לה תרופה או חיסון. מאז אמצע שנות ה-90, עם מציאתן של שלוש תרופות שניתנות כיום יחדיו ומכונות בשם “קוקטייל”, מוארכים חיי החולים באופן משמעותי. תוחלת החיים של נשאים המטופלים על פי סטנדרטים מערביים אומנם נמוכה מזו של מי שאינו נשא, אך היא די גבוהה והם יכולים להגיע לגיל מבוגר גם אם נדבקו בצעירותם. לעומת זאת, כאשר הטיפול הרפואי אינו בהישג יד (לרוב במדינות העולם השלישי), מתים מרבית החולים בשנים הראשונות שלאחר האבחון.
סימני שאלה מדעיים לגבי איידס ו-HIV
הקריטריונים המדעיים להוכחת זיהויו של וירוס כלשהו הם:
1. חובה לבודדו מהתא המאכסן.
2. חובה לצלמו.
3. חובה לאפיין את תכונותיו הביוכימיות.
במקביל לגילוי של וירוס ה-HIV ע”י החוקרים בצרפת, הוכרז ב-1983 על גילוי של הוירוס ע”י החוקר האמריקאי רוברט גאלו (והיה גם מאבק פוליטי בין צרפת לארה”ב לגבי השאלה למי מגיע הקרדיט על גילוי הוירוס…). ב-1984 פרסם גאלו 4 מאמרים במגזין היוקרתי Science שם הוא טען שהצליח לבודד את הוירוס.
הביולוג הגרמני ד”ר לנקה, שהתמחה בנושא הוירוסים, טוען משנת 1994 שלמעשה קיומו של נגיף ה-HIV לא הוכח אף פעם בצורה מדעית טהורה ושבעצם לא קיים וירוס כזה:
- אין שום מסמך מדעי המראה בצורה ברורה שהצליחו לבודד וירוס זה מתוך המאכסן שלו.
- מעולם לא הצליחו לזהות בצורה ברורה את ה-DNA של וירוס זה.
- תמונות שונות שהתיימרו להראות את הוירוס כהוכחה לקיומו, התגלו כתמונות של חלקיקים מתוך תאים נורמליים ולא תמונות של הוירוס עצמו.
המאמר בקישור שכאן, בטקסט שמתחיל מתחת לכל הקישורים, מתאר ד”ר לנקה כיצד הוא התוודע לנושא האיידס, מה גרם אצלו לספיקות לגבי פרסום התגליות על וירוס ה-HIV ומהם האירועים שהובילו אותו להבנה שמאחורי הפרסומים על “וירוס האיידס” יש יותר אינטרסים מסחריים ופוליטיים מאשר אמת מדעית:
חלק מהאמת שמאחורי הפרסומים על גילוי וירוס ה-HIV
בשלב מסויים הציע ד”ר לנקה לקהל מאזיניו לא להאמין לו, אלא לשלוח מכתבים לגורמים המוסמכים ולשאול היכן ניתן לראות את המסמכים המדעיים המוכיחים את קיומו של ה-HIV.
בעקבות הצעתו זו שלחו אלפי אזרחים בגרמניה מכתבים לגורמים שונים, בהם רשויות הבריאות במדינה, פוליטיקאים, קליניקות אוניברסיטאיות ומכוני מחקר בעלי שם, כגון מכון המחקר על שם קוך.
אף אחד מהמכותבים לא יכול היה לתת תשובה המוכיחה את קיומו של הוירוס, ואלה שענו לכותבים הפנו אותם לפרסומים הרגילים שהיו כבר ידועים לפני כן.
מצוייד במכתבים השונים שהתקבלו, פנה ד”ר לנקה בשנת 2001 לבית המשפט בגרמניה. אחד המסמכים שהוא הציג כלל את ההצהרה הזאת:
“ד”ר אולריך מרקוס, דובר העיתונות של מכון רוברט קוך, הודיע לי שלא ניתן לבודד את הוירוס HIV”.
האירוניה היא שמכון רוברט קוך הוא אותו מכון שקבע במאה ה-19 את הקריטריונים המדעיים האומרים מהם התנאים לפיהם ניתן להצהיר על מיקרוב כלשהו כגורם למחלה.
הקריטריונים העיקריים שנדרשים כדי להכריז על מיקרואורגניזם כגורם למחלה כלשהי הם:
- המיקרואורגניזם מצוי בכל המקרים של אותה מחלה שנבדקה
- הוא הוכן ותוחזק בתרבית טהורה
- הוא מסוגל לייצר את הזיהום המקורי
הקישור שכאן הוא למאמר מפורט שפורסם ב-1998 ע”י מספר חוקרים, כולל ד”ר לנקה, בו הם מסבירים מדוע כל המידע שפורסם על הוירוס HIV אינו מהווה הוכחה העומדת בקריטריונים המדעיים לקיומו של הוירוס:
הקישור שכאן הוא למאמר שפורסם ב-1996 אותו כתב ד”ר לנקה בעצמו וגם בו הוא מסביר ומראה שקיומו של הוירוס לא הוכח מעולם לפי הקריטריונים המדעיים, ומאחר והחוקרים שכביכול גילו אותו, לא נצמדו לקריטריונים המדעיים המקובלים: RETHINKING HIV Collective Fallacy
מידע על ד”ר לנקה יש בד”ר לנקה ומיתוס הוירוסים ובד”ר לנקה – הישג משפטי בעל משמעות היסטורית.
להלן דברים שאמר ד”ר היינץ לודוויג סאנגר, פרופסור בדימוס לוירולוגיה וביולוגיה מולקולרית במכון מקס פלנק לביוכימיה במינכן, גרמניה:
“עד היום אין עדות מדעית משכנעת אחת לקיומו של HIV. אין אפילו רטרווירוס אחד כזה שבודד וטוהר בשיטות של הוירולוגיה הקלאסית”.
(לא ידוע לי באיזו שנה זה נאמר או נכתב)
בשנת 2004 פרסמו מספר חוקרים מאמר תחת הכותרת:
ביקורת על הראיות של מונטניה לגבי ההיפותזה של HIV/AIDS
המשפט המסכם בתקציר של המאמר אומר כך:
“הגענו למסקנה שתופעות אלה אינן ספציפיות לרטרווירוס ולכן אינן יכולות להחשב כהוכחה לקיומו של רטרווירוס HIV ייחודי.”
בשנת 2008 שלחו 37 רופאים וחוקרים מומחים מכתב למגזין Science, בו הם מבקשים מהמגזין להתכחש למאמרים של גאלו. כותבי המכתב טענו שלא רק שהמחקרים של גאלו נעשו בצורה גרועה אלא גם שהתוצאות זויפו.
הם כללו במכתבם גם מכתב של גאלו עצמו בו הוא מודה בפני חוקר אחר, שלא ניתן היה לבודד את וירוס ה-HIV מדגימות של בני אדם.
בנוסף, מכתב של מומחה למיקרוסקופים אלקטרוניים מגלה שבדגימות בהן השתמש גאלו ב-1984 לא היו וירוסים HIV.
באתר www.virusmyth.com ניתן למצוא מסמכים ועדויות רבות המחזקות את הטענות לפיהן לא הוכח קיומו של וירוס ה-HIV וכן לא הוכח שוירוס זה הוא הגורם למחלת ה-AIDS.
לדוגמא, הנה ציטוט מדבריו של ד”ר קארי מוליס, ביוכימאי שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1993:
“אם יש הוכחה ש-HIV גורם לאיידס, אמורים להיות מסמכים מדעיים המראים עובדה זו, אם ביחידות או בצורה קולקטיבית. לא קיימים מסמכים כאלה”.
ב-12.4.2001 וב-10.6.2010 התפרסמו באתר NRG של מעריב כתבות של העיתונאי מנחם בן עם הכותרת:
12.4.2001 – ואולי לא היו דברים מעולם?
10.6.2010 – האומנם לא היו דברים מעולם?
הכתבה מדברת על פרופ’ פיטר דוסברג (פרופסור לביולוגיה של התא באוניברסיטת ברקלי) ושני חתני פרס נובל (פרופ’ קארי מוליס ופרופ’ וולטר גילברט), שלטענתם האיידס הוא המצאה ושבעצם אין איידס ולא היה מעולם.
לטענתם, “כל מה שקרוי “מגיפת האיידס” איננו אלא אוסף של מחלות ישנות, חלקן קטלניות – ביניהן מלריה, דלקת ריאות, אנמיה ממאירה, שחפת, מחלת הרזון האפריקאי ועוד ועוד, שהוגדרו מחדש כ”איידס” על פי וירוס או ספק-וירוס מסויים, שנוגדנים שלו (רק הנוגדנים! לא הנגיף עצמו!) נמצאו בדמם של חולים מסויימים, ועל פיהם נקבעה הגדרת המחלה שלהם. משמע, אם יש לך מלריה, למשל, ומבחינים אצלך בנוגדני וירוס האיידס, אתה מוגדר כחולה איידס ומת כחולה איידס. לעומת זאת, אם אתה חולה מלריה, ולא אבחנו בדמך נוגדני איידס, אתה נחשב לחולה מלריה ומת כחולה מלריה.”
לטענתו של פרופ’ דוסברג, משרד הבריאות האמריקאי אישר את את בדיקת ה-HIV כ-24 שעות לפני ההכרזה הרשמית על התגלית, ולפני שחולה כלשהו אובחן ע”י בדיקה זו!
הקישור שכאן הוא לראיון מצולם באנגלית שנעשה עם ד”ר לנקה ב-1994 ובו הוא מסביר מדוע וירוס ה-HIV מעולם לא בודד על פי הקריטריונים המדעיים המקובלים: Dr. Stefan Lanka – Why HIV has never been isolated
העובדה שלא נמצא עד היום חיסון כנגד וירוס ה-HIV מחזקת את הטענה שהמחלה לא נגרמת ע”י הוירוס ופשוט אין כנגד מה לחסן…
הקישור הזה “The Perth Group” הוא לאתר של חוקרים מאוסטרליה ובו יש מאמרים נוספים המראים שלמעשה לא הצליחו עד כה להוכיח בצורה מדעית את קיומו של הוירוס HIV.
הקישור שכאן הוא לאתר נוסף המעלה סימני שאלה רבים ביחס לגישה המקובלת לגבי וירוס ה-HIV ומחלת האיידס:
הבעייתיות בבדיקות לאבחון איידס
מכיוון שלפי הרפואה המקובלת, הגורם למחלת האיידס הוא נגיף ה-HIV, רואה הרפואה המקובלת את גילוי הוירוס אצל הנבדק כמרכיב הכרחי באבחון מחלת האיידס או נשאות שעלולה לגרום להעברת המחלה.
אם נכונות הטענות לפיהן לא הוכח בצורה מדעית קיומו של הוירוס, הרי שכל תוצאות הבדיקות, כולל בדיקת הקומבו החדשה יותר, שנחשבת מדוייקת ואמינה יותר, יכולות להצביע על תהליכי מחלה או החלמה שונים, אך אינן יכולות להצביע על נוכחותו של וירוס שאינו קיים…
בבדיקות המקובלות יש בעיות שונות של רמת דיוק ואמינות, אך בעיות אלה הופכות לחסרות משמעות אם הוירוס אינו קיים כלל או שאינו הגורם להתפתחות המחלה.
מידע על הבדיקות השונות יש באתרים רבים באינטרנט כולל בדף הזה של ויקיפדיה.
התייחסות לפי הידע של הרפואה החדשה
לפי התגליות של הרפואה החדשה, אם מגלים מיקרובים כלשהם (כולל וירוסים) המעורבים בתהליך מחלה, מיקרובים אלה נמצאים שם רק בשלב הריפוי, כדי לעזור בתהליך הריפוי.
בדיקת ELIZA שהיתה הבדיקה הנפוצה לאיידס עד פיתוחה של בדיקת הקומבו, יודעת לזהות נוגדנים שונים, שלפי השערת החוקרים, הימצאותם של נוגדנים אלה בדם החולה מצביעה על הימצאות הוירוס בגוף החולה.
בדיקה זו היא למעשה בדיקה רגילה לגילוי אלרגיות שונות והיא איננה יכולה להצביע בצורה מספיק אמינה על נוכחותם של וירוסים ספציפיים.
לפי הרפואה החדשה, רמת הנוגדנים בדם עולה באופן כללי במחלות רק בשלב הריפוי.
אדם שאובחן כחולה באיידס ונמצא במצב של “ריפוי תלוי“, אם הוא עושה בדיקות דם בשלב הריפוי יגלו את הנוגדנים וכאשר הוא עושה את בדיקת הדם כשהוא נמצא תחת השפעה פעילת של הקונפליקט, רמת הנוגדנים בדם תהיה נמוכה, או תקינה.
אצל אדם שלא מאובחן כחולה איידס, רמת נוגדנים נמוכה לא לא תיוחס לאיידס.
אצל אדם שאובחן כחולה איידס, רמת נוגדנים נמוכה מיוחסת לכשל במערכת החיסונית.
אצל אדם שאינו מאובחן כחולה איידס, רמת נוגדנים גבוהה היא סימן למערכת חיסונית חזקה.אם מוצאים רמת נוגדנים גבוהה אצל חולה איידס, עלולים לפרש גם את זה כהתחזקות השפעתו של וירוס ה-HIV בגוף.
לפי הרפואה החדשה, כל עוד יש השפעה פעילת של קונפליקט, הגוף בכוונה לא מייצר יותר נוגדנים מהרגיל והמערכת החיסונית נכנסת לפעולה רק כאשר הקונפליקט נפתר ומתחיל שלב הריפוי. כלומר, עליה ברמת הנוגדנים היא סימן לכך שאותו אדם נמצא בשלב הריפוי מהקונפליקט שגרם לו לסימפטומים.
מבחינה רפואית, אדם מאובחן כחולה איידס כאשר רמת תאי הדם הלבנים שלו הנושאים בקליפתם קולטן שנקרא CD4+ יורדת מתחת 200 למק”ל (מיקרוליטר של דם), גם אם בבדיקת ELIZA רמת הנוגדנים תהיה נורמלית. לפי התיאוריה של הרפואה המקובלת, הירידה במספר התאים הלבנים נגרמת בגלל הוירוס שפוגע בהם.לפי הרפואה החדשה המערכת החיסונית “נסוגה” בכוונה בשלב הפעיל של הקונפליקט, כולל תאי T, ונכנסת לפעולה רק בשלב הריפוי.
מחלת האיידס היא תסמונת (סינדרום). משמעות הדבר היא שיכולים להיות סימפטומים שונים אצל חולים שונים.
הרפואה החדשה מחפשת את הקונפליקטים הספציפיים שגרמו לכל אחד מהסימפטומים.
להלן מספר דוגמאות של סימפטומים נפוצים אצל חולי איידס, והקונפליקטים שיכולים לגרום לסימפטומים אלה לפי הרפואה החדשה:
- סרטן בנאדיות הריאה/שחפת ריאות/אמפיזמה – קונפליקט של פחד מוות
- דלקת סימפונות – פחד טריטוריאלי או פחד עם בהלה
- לימפומה נון-הודג’קין – פחד חזיתי או חוסר אונים
- סרטן בצינוריות האיסוף בכליה/כשל כלייתי – נטישה/סכנה קיומית/אשפוז/פליט
- אנמיה/לוקמיה/סרטן עצמות/לימפומה – ירידת ערך עצמי
- שינגלס/קפושי סרקומה – התקפה או משהו מגעיל, דוחה,מכוער, מגואל
- הפטיטיס (דלקת כבד) – כעסים טריטוריאליים או קונפליקט של זהות
- פריחות על העור/הרפס – קונפליקטים של פרידה
- טחול מוגדל/מיעוט טסיות – דימום/פציעה/בעיות הקשורות לדם
- דלקת ריאות –פחד מוות או פחד טריטוריאלי או פחד עם בהלה בשילוב עם קונפליקט של נטישה/סכנה קיומית/אשפוז/פליט
- פטרת פה – אי יכולת לבלוע משהו או לירוק משהו החוצה
לפי ד”ר האמר, הנוגדנים שנמצאו בדמם של “חולי” איידס, שאליהם התייחסו ברפואה המקובלת כסימן להימצאותו של הוירוס HIV, הם למעשה נוגדנים שהתפתחו אצל אותם אנשים כתוצאה מאלרגיה לסמגמה.
סמגמה היא הפרשה סמיכה ולחה המצטברת מתחת לעורלת הפין וסביב הדגדגן. סמגמה קיימת בכל היונקים, בזכרים ובנקבות כאחד. הסמגמה מכונה בעברית חֵלֶב העורלה והדגדגן. נפוץ יותר לראות סמגמה בגברים שלא נימולו לעומת נימולים.
כשגבר או אישה מריחים ריח של סמגמה מבן או בת הזוג שלהם שהגיעו לבד הביתה מבילוי בחוץ, הם יודעים שבן/בת הזוג קיימו יחסי מין (הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים) עם מישהו/י מחוץ למסגרת הזוגית.
זה עלול לגרום אצל הנבגד/ת לקונפליקט שיכול להתבטא בצורות שונות כגון:
- קונפליקט של פרידה
- קונפליקט של ירידת ערך עצמי
- קונפליקט של כעסים טריטוריאליים
- קונפליקט של לבוא במגע עם משהו מלוכלך, מטונף
וכו’.
כל פעם שאותו אדם יריח ריח של סמגמה, זה עלול להיות טריגר אשר יעורר אצלו מחדש את השפעת הקונפליקט (= תגובה אלרגית).
האם איידס הוא מידבק?
לפי הרפואה המקובלת, וירוס ה-HIV יכול לעבור מאדם לאדם באחת הדרכים הבאות:
- יחסי מין
- הזרקת סמים במזרק שעבר מאדם לאדם
- עירוי דם מתרומה של דם נגוע
- מגע ישיר בין פצעים פתוחים של שני אנשים, שאחד מהם הוא נשא
- מאם לתינוק: בהריון, בלידה או בהנקה.
לפי הרפואה החדשה אין מעבר של הוירוס (כי הוא לא קיים), אך כן יתכן מעבר של הנוגדנים מאדם חולה לאדם בריא. המחקר של ד”ר האמר הראה שהנוגדנים יעלמו מעצמם תוך כשנה, ואין שום מניעה שאישה אשר נחשבת כנשאית HIV או חולה באיידס תניק את תינוקה. התינוק לא יידבק במחלה.
מה גורם להתדרדרות במצבם של חולים המאובחנים כחולי איידס?
לפי הרפואה החדשה, עצם ההודעה לנבדק שגילו שהוא נשא HIV או חולה באיידס, יכולה להיות טראומטית עבור אותו אדם ובכך היא יכולה לגרום בקלות לקונפליקט אחד או מספר קונפליקטים.
הפרוגנוזה של הרופאים לגבי מה שצפוי לקרות לאותו אדם עלולה לתכנת את תת המודע שלו שאכן זה מה שיקרה.
אדם שלא מכיר את הידע של הרפואה החדשה ולא מבין את משמעות הסימפטומים שיש לו, נכנס יותר ויותר לפחדים, שעלולים לעורר קונפליקטים נוספים שמדרדרים בהדרגה את מצבו הבריאותי.
לפי ד”ר האמר “הסימפטומים של איידס הם תוצאה של המצאת האיידס”.
………………………………………………………………………………………………………….
הערה:
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.