מטרתו של מאמר זה היא להציג את ההבנות הבסיסיות של הרפואה החדשה לגבי כאבי ראש והתקפי מיגרנות. אין כאן יומרה לכסות את הנושא מכל צדדיו או לענות על כל השאלות הקשורות אליו.
כדי להבין את תופעת כאבי הראש יש צורך לעשות חזרה קצרה וחלקית על שני החוקים הביולוגיים הראשונים של הרפואה החדשה.
החוק הראשון מראה שה-DHS (הקונפליקט) פוגע בו זמנית ב-3 רמות:
- בפסייכי
- במוח
- באיבר או מערכת פיזית בגוף
לפגיעה במוח יש ביטוי פיזי ממשי והיא מופיעה בצורה של מוקד המוקף במעגלים קונצנטריים (HH) אותם ניתן לגלות בעזרת צילום CT של המוח מומלץ לקרוא את המאמר הזה: “המודל המדעי של הרפואה החדשה“
החוק הביולוגי השני מראה שלכל מחלה (“תוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות”) יש שני שלבים.
השלב הראשון הוא השלב בו אנחנו תחת השפעה פעילת של הקונפליקט (= סטרס) ובו יש שליטה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית.
השלב השני הוא שלב הריפוי, אשר מתחיל מייד כאשר הקונפליקט נפתר, ובו יש דומיננטיות מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.
תהליך הריפוי הטבעי חייב לכלול גם את ריפוי האזור שנפגע במוח. את פגיעת הקונפליקט במוח ניתן לדמות למעין כווייה שכדי לרפאה יש צורך בהתחלה בסביבה נוזלית. המוח אכן מרכז נוזלים סביב אותו אזור שנפגע, ואם בזמן זה יבוצעו בדיקות מוח לאותו אדם, סביר להניח שהרופאים יאבחנו בצקת במוח.
ככל שהקונפליקט חזק יותר וממושך יותר, תהיה הפגיעה במוח חזקה יותר, ולכן בתהליך הריפוי תהיה באותו אזור שנפגע במוח בצקת גדולה יותר.
ככל שהבצקת במוח גדולה יותר, כך עולים הסיכויים שהיא תלחץ על מרכזים סמוכים במוח או אף תגרום לעליה כללית בלחץ התוך גולגלתי. לחץ זה של הבצקת עלול לגרום לכאבי ראש.
כאשר המוח מזהה שהחלק הראשון של הריפוי הושלם וכבר אין צורך בבצקת, הוא מייצר סיגנל חזק מאד של מערכת העצבים הסימפתטית, שמטרתו היא לכווץ את כלי הדם ולדחוק את הבצקת אל מחוץ למוח. סיגנל חזק זה הוא מה שגורם לתופעה הנקראת “משבר הריפוי”.
למעשה כל סוגי ההתקפים המוכרים לנו כולל התקפי לב, שבץ מוחי, התקפי אסטמה, התקפי אפילפסיה ועוד הם ביטויים שונים של משבר הריפוי והם קורים בהתאם לסוג הקונפליקט ולעוצמתו (מאמר העוסק ב”משבר הריפוי”).
התקפי מיגרנה הם סימפטום של משבר ריפוי!
לא כל משבר ריפוי גורם למיגרנה, להתקף לב או להתקף אסטמה.
סוג ההתקף נקבע ע”י סוג הקונפליקט. עוצמת ההתקף תלויה בעוצמתו ומשכו של הקונפליקט.
מיגרנות קשורות בד”כ לקונפליקטים שמשפיעים על הממסרים במוח שנמצאים בחלק הקדמי של הקורטקס:
- פחד חזיתי או חוסר אונים – צינורות הלוע או צינורות התירואיד
- קונפליקט של סירחון או סכנה – רירית ממברנות האף
- פחד עם בהלה או פחד בהקשר טריטוריאלי – סימפונות או גרון
- קונפליקט נשיכה – האמאיל של השיניים
- פחד עם גועל – תאי אלפא בלבלב
- קונפליקט של התנגדות – תאי ביטא בלבלב
החרפת הסימפטומים בגלל “הסינדרום”
עוצמתם של כאבי הראש והמיגרנות עלולה להחריף בצורה דרמטית, אם באותו זמן בו מתבצע תהליך הריפוי ונוצרת הבצקת במוח, מופיע גם קונפליקט חדש מסוג כזה שפוגע בצינוריות האיסוף בכליה וגורם לאצירת נוזלים בגוף. מצב זה נקרא “סינדרום צינוריות האיסוף בכליה” או בקיצור “הסינדרום“.
חלק מעודף הנוזלים שמצטבר בגוף בזמן זה מופנה אל הבצקת במוח. זה עלול לגרום לכך שבהשפעת “הסינדרום” הבצקת תגדל לגודל הרבה יותר מהגודל אליו היא היתה אמורה להגיע ללא השפעת “הסינדרום”.
במקרים בהם לא גרמה הבצקת במוח לכאבי ראש אפילו קלים או לסימפטומים אחרים כלשהם, עלולה גדילת הבצקת לגרום להתפתחותם של כאבי ראש ו/או לסימפטומים אחרים, שללא השפעת הסינדרום לא היו מופיעים כלל.
במקרים בהם גרמה הבצקת לכאבי ראש גם ללא הסינדרום, עלולה גדילתה להחריף בהרבה כאבים אלה.
ובאותם מקרים בהם משבר הריפוי גורם להתקפי מיגרנות, עלולים התקפים אלה להחריף מאד בנוכחות הסינדרום.
טריגרים
כאשר כאבי הראש חוזרים ונשנים, או שיש התקפי מיגרנה החוזרים מדי פעם, זה מצביע על כך שאותו אדם מושפע מדברים המהווים טריגרים שמעוררים מדי פעם את השפעת הקונפליקט המקורי ומחייבים את הגוף והמוח לעבור שוב ושוב את שלב הריפוי ומשבר הריפוי.
לדוגמא:
אדם שחווה התקפי מיגרנה בכל סוף שבוע.
זה בד”כ סימן לכך שהמנוחה או האוורור מהעבודה שיש לו בסוף השבוע מאפשרים לו להתגבר על הקונפליקט (שקשור לעבודה במקרה כזה), להתחיל את שלב הריפוי ואף להגיע למשבר הריפוי שמתבטא אצלו בהתקף מיגרנה.
אדם שסובל רק בסופי שבוע מכאבי ראש בלבד, ללא מיגרנות, עובר תהליך דומה לנ”ל אך בעוצמה יותר חלשה, או שהוא מושפע מקונפליקט מסוג שונה.
מה קורה אחרי משבר הריפוי?
לאחר הוצאת הבצקת החוצה, יש צורך להשלים את תהליך הריפוי במוח בסביבה יותר יבשה. זה נעשה ע”י תאי גליה, שהם תאים של רקמת התמיכה במוח. המוח מרכז כמות גדולה יחסית של תאי גליה באזור שנפגע, עד השלמת תהליך הריפוי.
במקרים קיצוניים בהם הקונפליקט היה חזק או ממושך והיתה בצקת גדולה, יתכן מצב שריכוז תאי הגליה יהיה גדול וילחץ על מרכזים סמוכים במוח, מה שעלול לגרום באופן זמני לכאבי ראש או הפרעות שונות בתפקוד.
כשאין יותר צורך בריכוז העודף של תאי הגליה, דואג המוח לפזרם, ואם אין טריגרים, קונפליקט חדש או התערבויות רפואיות, המצב במוח חוזר בהדרגה לקדמותו, למעט צלקת קלה שנשארת במקום שנפגע.
אבל… ייתכנו מספר בעיות וסיבוכים.
אחת הבעיות הנפוצות היא שהאדם נבהל או מודאג מכאבי הראש שיש לו בחצי הראשון של שלב הריפוי או מהסימפטומים של משבר הריפוי, והוא הולך לבדיקות רפואיות. במקרה כזה יש סיכוי גבוה שימצאו לו בצקת במוח, אם זה לפני משבר הריפוי, או גידולים במוח, אם הבדיקות נעשו לאחר משבר הריפוי, כשעדיין היו ריכוזים של תאי גליה באזור שנפגע.
אבחון של בצקת במוח ועוד גרוע מזה – גידולים או “סרטן” במוח, עלולים לגרום לאותו אדם קונפליקטים חדשים שיכולים לעשות את המצב מסובך ומורכב הרבה יותר.
בנוסף, הרופאים עלולים להמליץ על טיפולים בגידולים או בבצקת, שבמקרים רבים הם מיותרים ואף מסוכנים, כגון ניתוחים, הקרנות או כימותרפיה.
תופעה נוספת שיכולה לקרות אחרי משבר הריפוי היא, שבעקבות הוצאת הבצקת מהמוח, במקרים בהם הבצקת היתה קרובה לקרום המוח, עלולה להיווצר משיכה מכנית של קרומי המוח וזה גורם לפעמים לכאבים חדים.
מה אפשר לעשות?
כאשר יש אירוע חד פעמי של כאב ראש חזק או התקף מיגרנה, חשוב לזהות מה היה הקונפליקט שפתרנו (או נפתר מעצמו) ושבעקבותיו נכנסנו לשלב הריפוי עם הסימפטומים הקשורים אליו. לאחר זיהוי הקונפליקט חשוב ביותר לעשות כל דבר אפשרי שיעזור למנוע השפעות חוזרות של אותו קונפליקט.
כאשר אנחנו חווים כאבי ראש חוזרים ונשנים או התקפי מיגרנה חוזרים ונשנים, זה מצביע בד”כ על כך שאנחנו נמצאים במצב של “ריפוי תלוי”, כלומר, התחלנו את שלב הריפוי, אך לפני שתהליך הריפוי הושלם הופיע טריגר שגרם לנסיגה, שוב מתחיל תהליך הריפוי ושוב מופיע טריגר וחו”ח.
במקרה כזה הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את הטריגרים ולמצוא כל דרך אפשרית להימנע מהם, לנטרל את השפעותיהם או לפחות למזער אותן.
ישנן שיטות טבעיות רבות ושונות להקלת כאבי ראש או מיגרנות. אחת השיטות היא לשים כרית קור על הראש, באזור מוקד הכאב.
ולפעמים הפתרון הטוב ביותר לטווח הקצר יהיה פשוט לקחת כדור נגד כאב ראש.
הבנת תופעת המיגרנות מזווית ראיה שונה
ישנה גישה שאינה קשורה כלל לרפואה החדשה, אשר מביאה הבנה מעניינת נוספת של תופעת המיגרנות. לפי גישה זו, כאבי הראש הם איתות של המוח המנסה להגיד לנו שאנחנו נמצאים במקום שהוא לא טוב או לא בריא עבורנו, בעיקר מבחינת הסביבה האלקטרומגנטית.
זה יכול להיות קשור למקום המגורים, מקום העבודה, השפעות של אנשים הקרובים אלינו וכו’.
אחת ההמחשות של הבנה זו באה דרך התבוננות על נדידת ציפורים.
הטענה היא שלציפורים יש מרכיב במוח אשר רגיש לשדות מגנטיים ושכל הניווט של הציפורים הנודדות אלפי ק”מ פעמיים בשנה, נעשה לאורך קוים מגנטיים של כדור הארץ.
לקראת סיום הקיץ בחצי הצפוני של כדור-הארץ, מתחיל שם שינוי מגנטי הגורם לציפורים שנמצאות בצפון להרגיש שלא בנוח, עד כדי כאבי ראש שמאלצים אותן לחפש מקום בו אינן מרגישות את כאבי הראש או את הלחץ המגנטי. אותו דבר קורה לקראת סיום הקיץ בחצי הכדור הדרומי.
פירוש המילה Migration הוא הגירה או נדידה, וזהו מקור המילה Migraine (מיגרנה) המתארת את אותו סוג ספציפי של כאבי ראש שמנסה להגיד לנו לנדוד למקום שיותר מתאים לנו…
ישנם גם כאבי ראש הנגרמים כנראה כתוצאה מתהליכים של התפתחות אישית ורוחנית, אך זהו נושא החורג ממסגרת מאמר זה.
פורסם לראשונה ב-28.6.2013
עידן סער
………………………………………………………………………………………………………….