פורסם לראשונה ב-25.7.2022
לאחרונה יש הרבה מקרים של דום לב אצל צעירים ואפילו אצל תינוקות, אשר מיוחסים לחיסוני mRNA כנגד "וירוס" הקורונה.
בשלב זה אין לנו עדיין מספיק מידע כדי להתייחס בצורה רצינית למקרים אלה.
המטרה של מאמר זה היא להביא את ההבנות של הרפואה החדשה על הגורמים לדום לב שלא קשורים לחיסונים או תרופות שונות.
דום לב לפי הרפואה המקובלת מתוך ויקיפדיה)
דום לב הוא מצב שבו ישנה הפסקה מוחלטת בפעילות הלב. כיוון שפעילות הלב פסקה, ישנה הפסקה מיידית של זרימת הדם בגוף.
חוסר באספקת דם גורם למוות של תאים עקב חוסר בחמצן. חוסר חמצן במוח גורם ללוקים בדום לב לאיבוד הכרה ולהפסקת נשימה תוך זמן קצר מאוד מרגע הפסקת פעולת הלב. פגיעה מוחית תתרחש קרוב לוודאי תוך כארבע דקות (לאחר 4 דקות נגרם נזק מוחי בלתי הפיך), למעט בנפגעי היפותרמיה. אדם שליבו פסק מלפעום ולא טופל במשך זמן זה, סביר מאוד שלא יוכל לחזור להיות בין החיים בשל מוות של תאים בגזע המוח עקב חוסר בחמצן, מצב המכונה מוות מוחי.
הגורמים לדום לב
- הגורם העיקרי לדום לב פתאומי הוא אוטם בשריר הלב (המכונה בשפת העם התקף לב או בשמו הרפואי MI – Myocardial Infarction) אצל הסובלים ממחלת לב איסכמית. בעקבות האירוע הלבבי עלול החולה לפתח הפרעות בקצב הלב (המכונות בשפה המקצועית אריטמיות). ישנן מספר הפרעות קצב אשר בהופעתן הלב חדל לפעום באופן מיידי – העיקרית שבהן היא פרפור חדרים (Ventricular Fibrillation) בה אי סדר בפעילות החשמל בלב מייצרת כשל מכני להזרמת הדם בין החדרים, ובכך בעצם לא מוזרם דם מהלב לגוף.
- מחלות לב שאינן איסכמיות – קרדיומיופתיה, אי ספיקת לב גודשית, אי סדירויות מבניות בלב ובכלי הדם הלבביים וכו'.
- בעקבות פציעה, ייתכן וייגרמו הפגיעות הבאות, שבתורן יכולות להוביל לדום לב – חזה אוויר בלחץ (בו אוויר יוצא מריאה פצועה ונלכד בתוך החזה עד דחיקה של הלב ממקומו), טמפונדה לבבית (בה דם נלכד בין שריר הלב לשק העוטף אותו ומפריע לפעולת הלב), הלם היפוולמי(הנגרם בעקבות איבוד דם מאסיבי) וכו'.
- ישנם מספר גורמים נוספים, כגון הפרעות במאזן המלחים בגוף, הרעלותמסוימות, חמצת של הדם וכו'.
הגורמים לדום לב לפי הרפואה החדשה
- דום לב כתוצאה מקונפליקט שפוגע בשרירי חדרי הלב
כ-95-90% משרירי חדרי הלב הם שרירים משורטטים. ההתייחסות בסעיף זה היא רק לשרירים המשורטטים.
הקונפליקט שפוגע בשרירי חדרי הלב הוא מצב בו האדם מרגיש יתר סטרס שלילי שהוא לא יכול להכילו.
כל עוד הקונפליקט פעיל יש אובדן של תאים בשריר חדרי הלב וכן הפחתה בפעילות השריר (מעין שיתוק חלקי).
ככל שהקונפליקט יותר חזק כך קצב אובדן התאים מהיר יותר והשיתוק החלקי של השריר חזק יותר. זה גורם לקצב לב לא סדיר.
אם השלב הפעיל של הקונפליקט (השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית) נמשך ללא פתרון במשך זמן מספיק ארוך, אובדן התאים בשריר יכול לגרום ממש לקרע בשריר ודליפת דם מחדר הלב בו נקרע השריר אל האזור שבין שריר הלב לקרום הלב.
מצב כזה יכול לגרום לדום לב.
כאשר הקונפליקט נפתר מתחיל תהליך שיקום של השריר שנפגע. באמצע שלב הריפוי מופיע משבר הריפוי. במשבר הריפוי בסוג קונפליקט זה יש דופק מהיר ופרפור חדרים. אם משבר הריפוי חזק (בד"כ בגלל קונפליקט חזק ו/או ממושך) ואם הפגיעה בשריר חדרי הלב היתה משמעותית, עלול להיווצר קרע בשריר בזמן משבר הריפוי (שגם הוא קורה תחת השפעה סימפתטית) ועלול להיווצר דום לב בזמן משבר הריפוי.
משבר הריפוי בעקבות קונפליקט שפגע בשריר הלב הוא למעשה התקף לב שקשור ישירות לשריר הלב, בלי שתהיה בהכרח חסימה כלשהי בעורקים הכליליים.
לפי הרפואה החדשה, אובדן התאים בשריר חדרי הלב לא נגרם בגלל חוסר אספקת דם אלא רק בגלל הקונפליקט של יתר סטרס שלילי שהאדם לא יכול היה להכילו.
השפעת הצדיות :
בשריר הלב ובקרום הלב הצדיות היא הפוכה מהרגיל:
אצל אדם ימני:
אם הפגיעה היא בשרירי חדר ימין – הקונפליקט קשור לאמו או ילדיו.
אם הפגיעה היא בשרירי חדר שמאל – הקונפליקט יכול להיות קשור לכל אדם אחר.
אצל שמאלי זה הפוך.
- דום לב כתוצאה מקונפליקט שפוגע בקרום הלב (pericardium)
הקונפליקט שפוגע בקרום הלב הוא משהו שהאדם חווה כהתקפה על אזור הלב.
למשל:
- פגיעה פיזית בחזה באזור הלב
- איום לפגוע באזור הלב
- התקפה מילולית
- ניתוח לב או הודעה שצריך ניתוח לב או פחד מניתוח לב
- אבחון שמשהו לא בסדר בלב
- כאבים בחזה
- בעיות בלב אצל מישהו קרוב
התהליך הפיזיולוגי:
כל עוד נמשך הקונפליקט ללא פתרון יש גידול של תאים בקרום הלב. אם הגידול מספיק גדול הוא יאובחן בד"כ כמזותליומה של קרום הלב.
ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל פירוק של תאי הגידול ע"י חיידקים ופטריות (אם הם לא הושמדו ע"י אנטיביוטיקה).
לתהליך הריפוי יש צורך ביותר נוזלים מהרגיל. הנוזלים העודפים מתרכזים באזור המתרפא כדי להוציא חומרי פסולת ולהביא חומרי בניה.
התהליך עלול להפוך לבעייתי כאשר כמות הנוזלים שמגיעה לתהליך נעשית גדולה מדי. במקרה כזה הרקמות לא מספיקות לספוג את עודף הנוזלים ונוזלים אלה מתחילים להצטבר בין קרום הלב לשריר הלב. לתהליך זה קוראים תפליט של קרום הלב.
מצב של עודף נוזלים משמעותי קורה בעיקר כאשר יש באותו זמן גם את "הסינדרום".
מצב של הצטברות נוזלים בין קרום הלב לשריר הלב נקרא "טמפונדה לבבית" וככל שמצטברים שם יותר נוזלים יש יותר לחץ על שריר חדרי הלב.
טמפונדה לבבית גדולה מאד יכולה לגרום ללחץ כזה על שריר חדרי הלב שיגרום לדום לב.
זוהי הסיבה לכך שטמפונדה לבבית היא אחד החששות הכי גדולים של רופאים במקרים של סיבוכים אחרי התקפי לב או ניתוחי לב.
הערה: במקרים בהם הצטברות הנוזלים נגרמת בגלל "הסינדרום", ההמלצה היא לטפל בדחיפות גם בקונפליקט שגרם לפגיעה בצינוריות האיסוף בכליות.
צדיות: בדומה לשריר הלב, גם כאן הצדיות הפוכה מהרגיל.
- דום לב כתוצאה מקונפליקט שפוגע בעורקים הכליליים
הקונפליקט העיקרי שפוגע בעורקים הכליליים הוא קונפליקט של אובדן טריטוריאלי.
בחלק מהמקרים הפגיעה בעורקים הכליליים היא בגלל קונפליקט מיני.
התהליך הפיזיולוגי:
כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, יש אובדן של תאים באינטימה (השכבה הפנימית) של העורקים הכליליים. תהליך זה מלווה בכאב בחזה (אנגינה פקטוריס).
ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל שלב הריפוי שכולל גם את ריפוי העורקים הכליליים שנפגעו וגם את המרכז במוח ששולט על העורקים הכליליים ונמצא באזור האינסולה באונה הרקתית הימנית של המוח.
החומר העיקרי שמשמש לריפוי הדפנות הפנימיות של העורקים שנפגעו הוא כולסטרול, וזוהי אחת הסיבות העיקריות לעליה של רמת הכולסטרול "הרע" בדם. תהליך ריפוי העורקים גורם להיצרותם באופן זמני ולפעמים אף לחסימה זמנית מלאה של חלק מהעורקים (הרופאים חושבים שזו הסיבה להתקפי הלב, אך גם לפי מחקרים רפואיים וגם לפי הממצאים של הרפואה החדשה, הגוף בונה בעצמו מעקפים טבעיים, כך שלא יהיה מצב שלא יגיע מספיק דם לשריר הלב).
בחלק הראשון של שלב הריפוי המוח יוצר בצקת מקומית באזור שנפגע מהקונפליקט. הבצקת נחוצה להתחלת התהליכים לריפוי הנוירונים שנפגעו מהקונפליקט.
ברגע שהמוח מזהה שכבר אין צורך בבצקת, הוא יוצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית שמטרתו לכווץ את כלי הדם ולדחוק את הבצקת אל מחוץ למוח.
הסיגנל הסימפתטי החזק הזה הוא מה שגורם למשבר הריפוי ובמקרה זה משבר הריפוי הוא למעשה התקף לב מהסוג שקשור לעורקים הכליליים.
ככל שהקונפליקט חזק יותר וממושך יותר, הבצקת במוח בשלב הריפוי תהיה גדולה יותר. ככל שהבצקת במוח גדולה יותר, כך התקף הלב יהיה חזק יותר.
למרכז במוח ששולט על העורקים הכליליים יש גם את השליטה על הורדת קצב הלב. ככל שמשבר הריפוי בקונפליקט זה יהיה חזק יותר, יהיה באופן זמני לחץ חזק יותר על המרכז הזה במוח וזה יגרום לירידה חזקה יותר בקצב הלב. כאשר משבר הריפוי (התקף הלב) חזק במיוחד, קצב הלב עלול לרדת עד כדי עצירה מוחלטת ויצירת מצב של דום לב.
כלומר, שהסכנה העיקרית בהתקף לב מסוג זה (ישנם עוד שני סוגים אחרים של התקפי לב) היא הירידה בקצב הלב שעלולה להגיע לדום לב ולמוות.
הערה 1:
בכל מקרה של התקף לב או חשש להתקף לב, חיוני להגיע מהר ככל האפשר לבית-חולים. אך במקרה של התקף לב מהסוג שפוגע בעורקים הכליליים, אחד הדברים שיכולים להציל חיים עד שמגיע אמבולנס, זה לשים כרית קרח על האונה הרקתית הימנית של המוח, באזור רקה ימנית והאוזן הימנית. זה גורם להאטת התהליך של הוצאת הבצקת אל מחוץ למוח ובכך מחליש את התקף הלב
הערה 2:
במקרים רבים התקף הלב מסוג זה מלווה באובדן הכרה. אך חשוב לדעת שגם במקרים בהם אדם מאבד את ההכרה וקצב הלב שלו יורד ל-4-3 פולסים בדקה בלבד, הוא יכול לשרוד ולחזור לההכרה ולמצב בריאותי תקין, גם אם המצב הזה נמשך זמן רב.
לסיכום
לפי הרפואה החדשה יש 3 סוגים עיקריים של קונפליקטים שעלולים לגרום לדום לב אם הם היו חזקים ו/או ממושכים מספיק.
- הקונפליקט: יתר סטרס שלילי שהוא לא יכול להכילו.
הפגיעה היא בשריר הלב.
דום הלב קורה או בשלב הפעיל של הקונפליקט או במשבר הריפוי, כתוצאה מהיווצרות קרע בשריר הלב והצטברות יתר של דם בין שריר הלב לקרום הלב שגורם ללחץ חזק מדי על שריר הלב.
קרע בשריר חדרי הלב קורה בעיקר במצבים של "ריפוי תלוי". - הקונפליקט: התקפה על אזור הלב
הפגיעה היא בקרום הלב.
דום הלב קורה בשלב הריפוי בגלל תפליט של קרום הלב – עודף נוזלים שמצטבר בין קרום הלב לשריר הלב (טמפונדה לבבית) ויוצר לחץ חזק מדי על שריר הלב.
עודף נוזלים כזה יכול לקרות כמעט רק כאשר יש באותו זמן גם את "הסינדרום". - הקונפליקט: אובדן טריטוריאלי או קונפליקט מיני
הפגיעה היא בדפנות הפנימיים של העורקים הכליליים ובקצב הלב.
דום הלב קורה במשבר הריפוי (התקף לב שקשור לעורקים הכליליים), כאשר ההתקף מלווה בירידה דרסטית של קצב הלב, אשר במצבים קיצוניים עלול לרדת ל-0.
……………………………………………………………………………………………………..
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.
…………………………………………………………………………………………………….