מובאת כאן עדות של אדם שלא רצה להזדהות בשמו, אשר עזר לאמו לעבור התקף לב בקלות יחסית, ללא כל טיפול רפואי וללא כל נזק. עדות זו פורסמה באנגלית באתר של ד"ר קרוליין מרקולין מקנדה, תלמידתו של ד"ר האמר.
"האתר שלך הציל את חייה של אמי"
14 באוגוסט, 2009
הי קרוליין,
אני רוצה לחלוק איתך חוויה שעברתי. את יכולה להשתמש בזה בכל דרך שתרצי, אך אני מעדיף לא לכלול את שמי. אפילו לא סיפרתי למשפחתי מי היה האדם שהצלתי.
לפני כשנה וחצי ביקרתי את אמי, בת ה-87. דיברנו על הזמנים של פעם ועלה הנושא שהיא תמיד היתה במצב של מוכנות להילחם כדי להגן על היושרה שלה. היא אמרה, "זהו סוג של טמטום, אני כבר לא צריכה יותר להיות כזאת".
היא החלה אז להתלונן שהזרוע השמאלית שלה כואבת, ואז הכאב התפשט ללסת ולחזה שלה. התקף לב!
שאלתי אותה אם היא מרגישה כאב כלשהו בראש. היא אישרה שיש כאב בצד הימני מעל האוזן.
רצתי למקרר ושלפתי מהמקפיא חבילה של דג קפוא והחזקתי את החבילה על הצד הימני מעל האוזן.
היא נכנסה להלם. בינתיים רציתי לטלפן ל-911 אך היא סירבה ללכת לבית החולים. היא אמרה שהיא רוצה למות בבית. חשבתי לעצמי, "מוטב שהאמר צדק בעניין זה!"
תוך כ-4-3 דקות היא ישבה זקופה ואמרה שהיא מרגישה יותר טוב. המשכתי להחזיק את הקרח על ראשה במשך 15 דקות נוספות. לאחר מכן זה היה כאילו לא קרה דבר. למעשה היא אמרה שהיא מרגישה הרבה יותר טוב מאשר לפני התקף הלב.
הכנתי לה אז כוס תה שחור, וקיררתי אותו עם קוביות קרח. לאחר מכן, נכנסתי להלם. חשבתי על מה יכול היה להשתבש; אמי שלי עלולה היתה למות. מה אם ד"ר האמר טעה?
עברה מאז שנה וחצי, ולא היו לה כל בעיות לב נוספות.
אני מוסמך בהחייאת לב-ריאה (CPR), אך שום כמות של החייאה או דפיברילטור היתה מצילה אותה אם הנפיחות במוח לא היתה יורדת.
שוחחתי עם המדריך שלי להחייאה והוא אמר שהחייאת לב-ריאה מצילה בערך 1 מתוך 10 נפגעים בהתקף לב.
אולי ההחייאה בכלל לא מצילה אף אחד? אולי הנפיחות במוח היתה קטנה ממילא באותם מקרים?
האתר שלך הציל את חיי אמי.
תודה לך.
הערות של עידן:
התקף לב הוא למעשה סימפטום של משבר ריפוי חזק, כאשר הקונפליקט הוא מסוג כזה שפוגע בעורקים הכליליים או בוורידים הכליליים או בשריר הלב עצמו.
בחצי הראשון של שלב הריפוי המוח זקוק לסביבה נוזלית כדי לרפא את האזור שנפגע בו מהקונפליקט (אזור ה-HH), והוא יוצר בכוונה בצקת מקומית באותו אזור.
כאשר המוח מזהה שהוא השלים שלב זה ואין יותר צורך בבצקת, הוא מייצר סיגנל סימפתטי חזק, שתפקידו להוציא את הבצקת החוצה. זהו משבר הריפוי, וזה מה שגורם להתקף לב כאשר הקונפליקט היה מסוג כזה שפוגע בלב.
קירור האזור שנפגע במוח בעזרת קרח, גורם להאטה מיידית של התהליך ולהפחתה בלחץ שנוצר באותו אזור במוח בזמן דחיפת הבצקת החוצה. הפחתת הנפיחות והלחץ מקטינה בצורה משמעותית את הסיכון שתהיה פגיעה מוחית וכן את הסיכון שתהיה ירידה או עליה קיצונית ומסוכנת בקצב הלב או בלחץ הדם.
כך, קירור האזור במוח יכול להציל חיים באותם מקרים בהם התקף הלב עלול היה להיות קטלני.
כאשר הפגיעה היא באונה הרקתית הימנית של הקורטקס, מעל אוזן ימין, כפי שמתואר בעדות שכאן, זה מצביע על כך שהקונפליקט היה מהסוג שפוגע בעורקים הכליליים.
כאשר לא יודעים בוודאות אם הפגיעה היתה באונה הימנית או השמאלית של המוח, רצוי לשים קרח בשני הצדדים, לשם ביטחון.
לאחר משבר הריפוי מתחיל החצי השני של שלב הריפוי, שבו כבר אין סכנה להתקף, אלא אם יש טריגרים הגורמים לכך שיתחיל שוב שלב הריפוי מההתחלה.
עוד עדות: התקף הלב שלי, בביתי עם משפחתי
הערה: כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.
פורסם לראשונה ב-7.9.2012