היווצרות אבנים בכליות היא תופעה שכיחה למדי.
אחת ההערכות אומרת שבישראל אחד מכל 15 גברים יסבול ממנה ואחת מכל 20 נשים תסבול ממנה.
בחלק מהמקרים האבנים הן קטנות מאד ולא גורמות לסימפטומים, או שהסימפטומים קלים מאד. אך במקרים יותר קיצוניים, שהם פחות נפוצים, יכולות להיווצר אבנים גדולות יותר אשר עלולות לגרום לכאבי תופת.
המאמר שכאן מתייחס לשני הסוגים העיקריים של אבנים המתפתחות בכליות.
סוג אחד הן אבנים עשירות בסידן אשר נוצרות בצינוריות האיסוף של הכליה וצבען לבן או כהה. הסוג השני הוא אבנים העשויות מגבישי חומצת שתן אשר נוצרות בגביעי הכליה וצבען הוא ירוק או נוטה לצהוב.
לפי המאמר "אבנים בכליות ובדרכי השתן – מה שצריך לדעת" האבנים המבוססות על תרכובות סידן מהוות כ-80-70% ואף יותר מסה"כ אבני הכליות.
מאמרים אחרים מביאים מספרים קצת שונים, אך בכל מקרה כולם מסכימים שהאבנים הסידניות מהוות את רוב אבני הכליות.
האבנים העשויות מגבישי חומצת שתן מהוות לפי מקורות אחרים כ-10% מסה"כ אבני הכליות.
מטרת מאמר זה היא להציג את התגליות וההבנות של הרפואה החדשה לגבי הגורמים להיווצרותן של האבנים. ידע זה יכול לעזור בהבנת התהליכים ובמניעת מצבים חוזרים של היווצרות האבנים בכליות.
א. אבני כליות עשירות בסידן
אבנים עשירות בסידן נוצרות בצינוריות האיסוף של הכליות.
אבנים אלה עשויות בעיקר מסידן אוקסלט ובחלק מהמקרים מסידן וזרחן.
כדי שאבנים כאלה יוכלו להיווצר, צריך שהמצב בצינוריות יהיה כזה שיהיו בו בעיקר שני התנאים האלה:
- שזרימת הנוזלים באותן צינוריות תואט למצב הגורם לריכוז יתר של מינרלים, דבר המאפשר למינרלים להתגבש.
- שתהיינה בדפנות הצינוריות מגרעות או שקעים בהם המינרלים יכולים להצטבר.
תנאים כנ"ל בצינוריות האיסוף נוצרים כאשר הצינוריות נמצאות במצב של ריפוי תלוי, כלומר מצבים חוזרים ונשנים של קונפליקט ביולוגי המשפיע על הצינוריות ותהליכי ריפוי כל פעם שהקונפליקט נפתר, עד שמופיע טריגר אשר מעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט.
הקונפליקטים הביולוגיים שמשפיעים על צינוריות האיסוף בכליות הם אלה:
-
קונפליקט נטישה עמוק
- תחושה של להרגיש דחוי, לא רצוי, שמתעלמים ממנו, נעזב, מודח, בודד.
- ילדים חווים את הקונפליקט כשהם מוכנסים למעון, כשהם מרגישים לא אהובים או מודרים מהקבוצה (בבית, במגרש המשחקים, בגן, בבית הספר), כשהוריהם לא מבלים מספיק זמן איתם, כאשר מישהו קרוב נפטר או עוזב. זה אובדן הביטחון ואובדן מקלט רגשי שגורם להם להרגיש לבד לגמרי.
- קשישים שמועברים למוסדות סיעודיים,
- יילודים שנלקחו מהאם בלידה מסיבה כלשהי עלולים לחוות קונפליקט נטישה חמור.
- גם חיות מחמד סובלות נורא כשהן נשארות מאחור.
-
קונפליקט קיומי, "דג מחוץ למים"
- התחושה מאחורי הקונפליקט היא "איבדתי הכל".
זה יכול להיות אובדן מקום עבודה, הפסדים כספיים, אובדן בית או אובדן של אדם שסיפק ביטחון, מבחינה כלכלית או רגשית. - יכול להיגרם למשל מאבחנה של סרטן או פרוגנוזה שלילית היוצרת תחושה כגון "חיי מונחים על כף המאזניים".
- המתנה בחדר מיון, שהייה באמבולנס ואשפוז (טיפולי כימותרפיה, ניתוח, חוסר טיפול, חוסר תמיכה של רופאים, אחיות או קרובי משפחה) יכולים לעורר קונפליקט קיומי וקונפליקט של נטישה או בדידות.
- פחד מאשפוז. פחד שלא תהיה פרנסה.
-
להיות פליט
- קונפליקט של פליטות נחווה כ"נזרק למדבר", תחושה של להיות "בגלות",
למשל, עקב מעבר לא צפוי (שינוי שכונה, החלפת בית ספר) או נאלץ לברוח מביתו. או מארצו. נסיעה הרחק מבית מוכר או מאדם אהוב עלולה לעורר את הקונפליקט.
תהליכי התוכנית הביולוגית (התב"מ) בצינוריות האיסוף
תפקידן של צינוריות האיסוף בכליות הוא לנקז את השתן אשר מסונן מהדם ע"י הפקעיות והאבוביות בכליות ולהעבירו אל גביעי הכליה כדי שיגיע לאגן הכליות וימשיך את דרכו אל שלפוחית השתן והחוצה.
רקמת צינוריות האיסוף שייכת לשכבת הנבט אנדודרם והיא נשלטת מגזע המוח.
כל עוד אחד הקונפליקטים הנ"ל פעיל, מתחיל שגשוג של תאים בחלק מצינוריות האיסוף. ככל שהקונפליקט יותר חזר ויותר ממושך, שגשוג התאים בצינוריות הוא יותר משמעותי וזה יכול להגיע גם למצב של חסימה מלאה של אותן צינוריות.
חסימה כזו יכולה לגרום למינרלים שבשתן להתחיל להצטבר, אך מכיוון שבשלב הפעיל של הקונפליקט יש פחות זרימת שתן, מגיעים לשם פחות מינרלים ואז קצב היווצרות האבנים הוא כנראה איטי בשלב הזה.
הסבר לגבי המטרה הביולוגית של תהליך אצירת הנוזלים בגוף ניתן למצוא במאמר הזה: אצירת נוזלים בגוף
כאשר שגשוג התאים הוא מספיק משמעותי, הרופאים יאבחנו זאת כסרטן כליות מסוג אדנוקרצינומה.
ברגע שהקונפליקט נפתר (בין אם במודע או שלא במודע) המוח נותן פקודה לחיידקים ממשפחת השחפת ולפטריות (בעיקר ממשפחת הקנדידה) להתחיל לפרק את התאים העודפים שהגוף כבר לא צריך אותם.
במידה ואין את המיקרובים האלה בגלל שימוש באנטיביוטיקה, הגידולים יעברו תהליך של התכמסות – אינקפסולציה – וישארו כגידולים שפירים, אשר חוסמים באופן חלקי או מלא את אותן צינוריות איסוף בהן הם נוצרו.
כל עוד נמשך התהליך של פירוק הגידולים, זרימת נוזל השתן בצינוריות היא איטית מהרגיל ויש מגרעות באותם מקומות בהם המיקרובים החלו לפרק את תאי הגידולים.
בנוסף, הגוף בשלב הריפוי צריך לנקז החוצה כמויות גדולות מהרגיל של נוזלים אשר הצטברו בו בשלב הפעיל של הקונפליקט. תנאים אלה מאפשרים למינרלים שבשתן (בעיקר סידן אוקסלט) להתרכז במגרעות שנוצרו זמנית ולהתגבש.
ככל שיש יותר השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט כתוצאה מטריגרים ומייד אחריהן תהליכי ריפוי (מצב של ריפוי תלוי), יש יותר מצבים בהם ריכוזי המינרלים יכולים להתגבש לאבנים יותר גדולות.
כאשר שלב הריפוי מגיע למשבר ריפוי, ישנן עוויתות בצינוריות האיסוף שהושפעו מהקונפליקט. עוויתות אלה דוחפות את האבנים קדימה כדי להיפטר מהן. זה יכול להיות מלווה בכאבים חריפים, במיוחד במקרים בהם יש אבנים שנתקעות בדרכי השתן.
ב. אבני כליות מגבישי חומצת שתן
השתן שהתנקז דרך צינוריות האיסוף של הכליה מגיע אל גביעי הכליה, דרכם הוא עובר אל אגן הכליה ומשם אל השופכן שדרכו מגיע השתן לשלפוחית השתן.
רקמת הרירית בגביעי הכליה, באגן הכליה, בשופכנים, בשלפוחית השתן ובשופכה קשורה לשכבת הנבט אקטודרם ונשלטת מהאונות הרקתיות במוח שהן חלק מהקורטקס (קליפת המוח).
הקונפליקטים שמשפיעים על גביעי הכליה, אגן הכליה ודרכי השתן:
-
הקונפליקט מהסוג הגברי:
כללי: אי-יכולת לסמן או להגדיר כראוי את גבולות הטריטוריה (בע"ח בטבע מסמנים את הטריטוריה שלהם ע"י השתנה). לדוגמא:
- חדירה או הפרעה למשהו שנחשב אצל הגבר כחלק מהטריטוריה שלו:
בית, רכוש, שכונה, יישוב, מדינה. - קונפליקט בעבודה שיש בו אספקט של חדירה לטריטוריה
- קונפליקט של סימון הקשורים ליחסים עם אנשים שהם חלק מהטריטוריה שלנו (בן/בת-זוג, ילדים, הורים, קרובים, שותפים לדירה, חברים, אורחים, שכנים, עמיתים,מורים, מפקחים) אשר "עוברים את הגבול" או מתערבים בעניינינו.
- תחושה שאתה נשלט ע"י בן/בת-זוג, שותף או הורה
- חוסר כבוד מצד מישהו לרכוש שלנו
- חיזור של גבר אחר אחרי בת הזוג שלנו
- האישה או בת הזוג בגדה עם גבר אחר
- התקפה על האמונות שלנו, הערות גזעניות, הטרדה מכל סוג שהוא
-
הקונפליקט מהסוג הנשי:
אי יכולת למסד או להגדיר בצורה ברורה את הגבולות הפנימיים של ה"קן" של האישה. לדוגמא:
- קושי להגדיר את שטח ה"קן"
- התערבות בעניניה הפרטיים של האישה (ע"י האם, החמוֹת, בוס מתערב וכדומה) והיא לא מצליחה לשים גבולות ולמנוע זאת
- סקס לא רצוי או התעללות מינית
- התקפה על האמונות שלנו, הערות גזעניות, הטרדה מכל סוג שהוא
- מזכירה של בוס שהוא יכול כל הזמן לראות מה היא עושה
תהליכי התוכנית הביולוגית (התב"מ) בגביעי הכליה, אגן הכליה ודרכי השתן
כל עוד האדם נמצא תחת השפעה של קונפליקט פעיל, לא פתור, של אי יכולת לסמן את הטריטוריה או להגדיר את גבולותיה, יש תהליך של אובדן תאים באחת הכליות, ברקמת הרירית של גביעי הכליה, אגן הכליה, השופכן, שלפוחית השתן או השופכה.
בשלב זה אין סימפטומים ויש תת-רגישות תחושתית באותן רקמות שנפגעו.
ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל שלב הריפוי בו יש תהליך שיקום של הרקמות בהן היה אובדן של תאים. תהליך השיקום כולל ייצור מהיר של תאים חדשים וזה מצריך גם כמות גדולה מהרגיל של נוזלים באזורים המתרפאים.
תהליך השיקום יוצר נפיחות זמנית באזור המתרפא ויש גם רגישות יתר באותן רקמות.
כאשר ההקונפליקט פוגע בגביעי הכליה, אם הקונפליקט היה חזק וממושך, גם תהליך הריפוי יהיה יותר חזק וזה יכול לגרום לחסימה זמנית של גביעי הכליה שנפגעו.
חסימה של גביעי הכליה יכולה לקרות גם במצב של ריפוי תלוי, כאשר יש מצבים חוזרים ונשנים של השפעת הקונפליקט ותהליכי ריפוי.
ככל שהחסימה בגביע מסויים ממושכת יותר, כך יש יותר זמן ואפשרות לחומצת השתן שנמצאת בשתן החסום להתגבש וליצור גבישים אשר הולכים וגדלים ככל שהשתן חסום יותר זמן.
באמצע תהליך הריפוי מופיע משבר הריפוי אשר מתבטא במקרה זה בעוויתות והתכווצויות בגביעי הכליה שנפגעו ובאגן הכליה.
עוויתות והתכווצויות אלה דוחפות את האבנים מגביעי הכליה אל אגן הכליה ומשם לשופכן שמוביל אל שלפוחית השתן.
העוויתות שיש במשבר הריפוי ורגישות היתר שיש בשלב הריפוי יכולות לגרום לכאבים חזקים מאד.
יתכנו מקרים בהם האבנים נעשו גדולות מדי והן נתקעות במעברים הצרים של גביעי הכליה או בשופכנים. במקרים כאלה בהם הגוף לא מצליח להיפטר מהאבנים באופן טבעי, אין ברירה אלא להקטין או לפורר את האבנים בשיטות של הרפואה המקובלת או בשיטות של הרפואה האלטרנטיבית, כי אחרת זה עלול לגרום לסיבוכים רציניים בכליה שנפגעה.
לסיכום
אבני כליות סידניות הנוצרות בצינוריות האיסוף, יכולות להתחיל להיווצר בשלב הפעיל של הקונפליקט אם הגידולים יוצרים חסימה מלאה או קרובה למלאה בצינוריות, אך עיקר תהליך היווצרות האבנים נוצר כנראה במצבים של ריפוי תלוי.
האבנים מגבישי חומצת שתן המתפתחות בגביעי הכליה נוצרות תמיד בשלב הריפוי ובעיקר במצבים של ריפוי תלוי.
משמעות הדבר היא, שכדי למנוע היווצרות אבני כליות צריך ללמוד כיצד להימנע ככל האפשר מהקונפליקטים הנ"ל ובמקרה שיש קונפליקטים כאלה – ללמוד כיצד לפתור אותם מהר ככל האפשר.
לאדם שאובחן עם אבנים בכליות, מומלץ לגלות מהר ככל האפשר מה סוג האבנים ולפי זה גם יוכל לדעת את סוג הקונפליקט. ואז, למצוא כל דרך אפשרית שתעזור לו להיות פחות מושפע מטריגרים אשר יכולים לעורר אצלו השפעות חוזרות של הקונפליקט.
הכאבים החריפים שקשורים לאבנים בכליות מופיעים בעיקר בזמן משבר הריפוי. משבר הריפוי מלווה בעוויתות חזקות שאמורות לדחוף את האבנים קדימה במטרה להוציאן החוצה דרך דרכי השתן.
אבנים חלקות עד גודל 5 מ"מ יכולות בד"כ לצאת לבד ללא התערבות.
אבנים מחוספסות או אבנים בגודל 6 מ"מ ומעלה דורשות בד"כ התערבות דחופה של הרפואה המקובלת או של הרפואה האלטרנטיבית, בשיטות שגורמות לפירוק האבנים כך שיוכלו לצאת החוצה.
לרפואה האלטרנטיבית ישנם מספר מוצרים טבעיים שעוזרים לפרק אבני כליות.
טוב לדעת שגם לרפואה המקובלת ישנן כיום שיטות שלא מחייבות ניתוח ומאפשרות לפורר את האבנים עם פחות סיכונים לגוף מאשר בניתוחים.
בכל מקרה של חשש, מומלץ מאד להתייעץ עם רופא מומחה ו/או מטפל מומחה.
עידן סער
פורסם לראשונה ב-27.3.2024
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.