תפקידי מערכת הלימפה

1. אכסון לימפוציטים כדי לנטרל ולפרק מיקרובים שלא דרושים לגוף וכן לפרק ולנטרל חומרים רעילים או בעייתיים.
2. שמירה על מאזן הנוזל הבין-תאי בגוף ועזרה באיזון מאזן הנוזלים הכללי בגוף. זה נעשה ע"י ניקוז הנוזלים הבין-תאיים מהרקמות בחזרה אל מערכת הדם, לאחר שעברו סינון במערכת הלימפה.
3. ספיגת שומנים וחומרים מסיסי שומן ממערכת העיכול באמצעות נימי דם המצויים בקרום המעי הדק, והעברתם אל מחזור הדם.

הערה: לפי הרפואה המקובלת, אחד מתפקידיה של מערכת הלימפה הוא זיהוי והשמדה של פולשים זרים (חיידקים ומיקרו-אורגניזמים אחרים) לגוף, כחלק מפעולת מערכת ההגנה של הגוף.

לפי התגליות של הרפואה החדשה, כל המיקרובים הנמצאים בגוף באופן טבעי נמצאים שם כדי לעזור לגוף בתהליכי ריפוי והם מתרבים בגוף בצורה מתואמת ומבוקרת כאשר יש צורך מוגבר בהם בתהליכי ריפוי. כאשר אין צורך בעודף מיקרובים הגוף משמיד אותם בצורה שנשלטת ומבוקרת באופן מלא ע"י המוח.

לימפומה – לפי ויקיפדיה:

לימפומה (Lymphoma בעברית: סרטן הלימפה) היא מחלה ממאירה המתבטאת בגידולים סרטניים במערכת הלימפה או בלימפוציטים (תאי דם לבנים מסוגים שונים, ובמקרים אלה מדובר גם בסוג של סרטן הדם), ארגון הבריאות העולמי מסווג את הלימפומות לחמש קבוצות, על פי סוג התאים הנפגעים בהן:

• לימפומות הודג'קין- בהן מופיעים תאי ריד-סטרנברג שמקורם בלימפוציטים מסוג
• לימפומות בלימפוציטים מסוג
• לימפומות בלימפוציטים מסוג
• לימפומות בלימפוציטים מסוג NK (״הרג טבעי״).
• לימפומות אחרות.

עד שנת 2001 נהוג היה לחלק את עשרות סוגי הלימפומות הידועות לשתי קבוצות –  לימפומות הודג'קין ולימפומות שאינן הודג'קין. אף כי חלוקה זו עדיין משמשת בספרות הטיפולית, לימפומות מסוימות שסווגו בעבר כ"לימפומות הודג'קין לא קלאסיות" מסווגות כיום לצד לימפומות אחרות של תאי B.

בעוד לימפומת הודג'קין מופיעה בקשרי הלימפה, לימפומות אחרות עלולות להופיע בכל מקום בו נמצאת מערכת הלימפה. שיעור ההחלמה הממוצע מלימפומות עומד באופן גס על כ-50%, בעוד שבלימפומות מסוג הודג'קין קלאסי ניתן להשיג החלמה בסבירות העולה על 90%, בכפוף לאבחון מהיר דיו והתאמת תוכנית טיפולים מתאימה.

לימפומה – לפי הרפואה החדשה

ההתייחסות כאן היא לגידולים בקשריות הלימפה.
לגבי בעיות הקשורות ללימפוציטים עצמם – התאים הלבנים המיוצרים במח העצמות – מומלץ לקרוא את המאמר הזה:
סרטן הדם (לוקמיה) – לפי ההבנות החדשניות של הרפואה החדשה

צינורות הלימפה וקשריות (בלוטות) הלימפה שייכים לשכבת הנבט "המזודרם של המוח החדש".

התוכניות הביולוגיות המיוחדות (תב"מ) המופעלות ברקמות הקשורות למזודרם החדש כתוצאה מקונפליקט כלשהו הן ייחודיות בכך שמטרתן היא לגרום לכך שהרקמה תהיה בסופו של התהליך יותר מעובה, יותר חזקה ומתפקדת יותר טוב ממה שהיתה לפני הופעת הקונפליקט.

קשריות הלימפה מושפעות באופן כללי ממה שנקרא ברפואה החדשה "קונפליקטים של ירידת ערך עצמי"  (יע"ע) בעוצמה בינונית. אם עוצמת הקונפליקט של יע"ע היא חזקה, הפגיעה תהיה בעצמות ולא בלימפה.

תהליך התב"מ הוא כלהלן:

כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, יש אובדן של תאים באותן קשריות לימפה שהושפעו ע"י הקונפליקט.
ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל שלב הריפוי בו מתרחש תהליך שכולל גם שיקום של אותן קשריות לימפה שנפגעו וגם עיבוי וחיזוק של אותן קשריות, כך שבסופו של שלב הריפוי יתהיינה קשריות לימפה אלה מסוגלות לתהלך כמויות גדולות יותר של חומרים ממה שהיו מסוגלות לתהלך לפני הופעת הקונפליקט.

משמעותה של התגלית הנ"ל היא, שגידול התאים בקשריות הלימפה המאובחן ע"י הרפואה המקובלת כלימפומה (סרטן בקשריות הלימפה) הוא למעשה סימפטום של שלב הריפוי במסגרת התוכנית הביולוגית שנועדה להגדיל את אותן קשריות לימפה, לחזקן ולשפר את כושר התפקוד שלהן!
זוהי לא תקלה של הטבע ולא טעות של מערכת החיסון, אלא תהליך טבעי שהוא חלק מהתוכנית הביולוגית המיוחדת אשר מופעלת כתוצאה מהקונפליקט, וכל התהליך נשלט ומבוקר באופן מלא ע"י המוח, כדי לעזור לגוף.

פגיעה בקשרי לימפה באזור מסויים בלבד

בחלק גדול מהמקרים בהם הרופאים מאבחנים "נגעים סרטניים" או "גידולים סרטניים" בקשרי לימפה, זה קורה רק בקשרי לימפה באזור מסויים בגוף ולא בכל הגוף.

כאשר הפגיעה היא מקומית זה אומר שהקונפליקט של יע"ע (ירידת ערך עצמי) בעוצמה בינונית היה ספציפי וקשור לאזור מסויים בגוף.

להלן פירוט חלק מהקונפליקטים של יע"ע שכאשר הם בעוצמה בינונית הם יכולים להשפיע על קבוצות ספציפיות של קשריות הלימפה:

• קשריות לימפה צוואריות (Cervical nodes) מגיבות לקונפליקט יע"ע אינטלקטואלי
• קשריות לימפה בבתי השחי (Axillary nodes) מגיבות לקונפליקט יע"ע הקשור ליחסים
• קשריות הבטןהממוקמות בבטן התחתונה מגיבות לקונפליקטים של יע"ע הקשורים לאזור הבטן, הנגרמים, למשל, על ידי אבחנה של סרטן באיזור הבטן (סרטן הקיבה,  סרטן המעי הגס,  סרטן הכבד, סרטן הלבלב)
• קשריות מפשעתיות (Inguinal nodes) הממוקמות במפשעה ובעיקול הירך, מגיבות  לקונפליקט של" לא מסוגל לסבול את המצב הזה" או לקונפליקט יע"ע על רקע מיני.
• קשריות הברכיים (Popliteal Nodes) מגיבות לקונפליקט יע"ע על רקע של ביצועים פיזיים

גורמים נוספים לפגיעה בקשריות לימפה באזור מסויים בגוף:

בכל אזור בגוף בו מתפתחת בעיה בריאותית משמעותית אשר עלולה להשפיע על בלוטות הלימפה שבאותו אזור, יכול להופיע קונפליקט של יע"ע מקומית בעוצמה בינונית אש יפעיל את התב"מ שישפיע על קשריות הלימפה באותו אזור.

ההסבר של הרפואה החדשה לתופעה זו הוא כלהלן:

כאשר יש בעיה פיזיולוגית משמעותית באיבר כלשהו בגוף, הגוף יודע שקשריות הלימפה באותו אזור יצטרכו בשלב כלשהו בהמשך לתהלך כמויות גדולות יותר של חומרים ממה שהן מסוגלות לתהלך ברגיל. לשם כך מופעלת התוכנית הביולוגית שמטרתה היא להביא לכך שבסופו של התהליך, קשריות הלימפה באותו אזור תהיינה גדולות וחזקות יותר, כך שתוכלנה לתהלך כמויות גדולות יותר של חומרים.

לדוגמא: מקרה של סרטן שד בבלוטות החלב.

הקונפליקט שגורם להפעלת התב"מ בבלוטות החלב בשד הוא:

דאגות, מריבות או ויכוחים בתוך, או בהקשר, למה שנתפס אצל האישה (במודע או שלא במודע) כחלק מהקן שלה או כסיכון חברי הקן. הקן שלה יכול להיות:
ביתה, משפחתה, ילדיה, בן-זוגה, שותפים, חיות המחמד שלה, מקום עבודתה, הקהילה אליה היא משתייכת וכד'.

כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, יש שגשוג של תאים בבלוטות החלב בשד. תפקידם של תאים עודפים אלה הוא להגביר את יכולת השד לייצר חלב.
ברגע שהקונפליקט נפתר, המוח נותן פקודה לחיידקים ופטריות לפרק את התאים העודפים שהגוף כבר לא זקוק להם. תוצרי פירוק תאים אלה מנוקזים בחלקם הגדול דרך צינורות הלימפה ויוצרים עומסים גדולים על קשריות הלימפה הקרובות לאותו שד.
גם עודפי המיקרובים שלאחר סיום תפקידם כבר אין לגוף צורך בהם, צריכים להתחסל ולהתפרק בעזרת מערכת הלימפה.

כדי לעמוד בעומסים אלה הגוף מתחיל מבעוד מועד להכין את קשריות הלימפה הסמוכות  לשד, כך שבעת הצורך תהיינה קשריות לימפה אלה מספיק גדולות וחזקות לעמוד בעומסים.

כל עוד הבעיה בשד לא פתורה, יש אובדן של תאים בקשריות הלימפה הסמוכות וככל שהבעיה בשד חריפה יותר, מזהה הגוף שצריך להכין יותר קשריות לימפה ולגרום לכך שהן תהיינה יותר גדולות ויותר חזקות.

ברגע שנפתר הקונפליקט שפגע בבלוטות החלב בשד ומתחיל שלב הריפוי, צריכות קשריות הלימפה הסמוכות לגדול ולהתחזק במהירות וזה דורש ייצור מהיר של תאים חדשים באותן קשריות לימפה.

תהליך זה של גידול וחיזוק קשריות הלימפה יאובחן בד"כ ע"י הרופאים כסרטן בלימפה.
בד"כ גם יסבירו הרופאים שאלה הן "גרורות" שעברו מהסרטן בבלוטות החלב אל קשריות  הלימפה הקרובות וכדי למנוע התפשטותן של "גרורות" אלה, יש צורך להוציא בניתוח את קשריות הלימפה ה"נגועות".

לפי הרפואה החדשה, כל עוד אין סיבוכים והפרעות לתהליך, ממש לא כדאי להוציא בניתוח את קשריות הלימפה אלא להיפך – לחזק את הגוף בכל דרך אפשרית כדי שהקשריות תוכלנה לבצע את משימתן בדרך הטובה ביותר.

סיבוכים ופגיעה בתהליכי הריפוי הטבעיים עלולים להתפתח כתוצאה מדברים כגון:

• טיפולים כימותרפיים
• פחדים והפחדות
• לחצים שונים מצד הרופאים, בני משפחה, חברים, פרנסה
• השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי
• קונפליקטים חדשים שהאדם חווה תוך כדי תהליך הריפוי
• ועוד

מידע רב נוסף על מערכת הלימפה לפי הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמר הזה:
כלי הלימפה וקשריות הלימפה