הקדמה
מטרתו של מאמר זה היא לפרט מספר תגליות והבנות של הרפואה החדשה לגבי מה שהרפואה המקובלת מאבחנת כסרטן השחלות, להפחית ככל האפשר את הפחד הלא מוצדק ממחלה זו ולהראות שאפשר במקרים רבים להתרפא ממהמחלה גם ללא הטיפולים הקשים של הרפואה המקובלת.
סרטן השחלות לפי הרפואה המקובלת (מתוך ויקיפדיה)
סרטן השחלות (באנגלית Ovarian Cancer) הוא שם למספר סוגי סרטן המתפתחים ברקמת השחלה אצל האישה, אותם נהוג לחלק לשלוש קבוצות. הגדולה ביותר בין הקבוצות, מעל ל-90% מהמקרים מוגדרת כסרטן מסוג אפיתליאלי (שמקורו בשכבת האפיתל המצפה את השחלה), וסוגים נוספים של סרטן שחלות מקורם בתאי הביצית (הנקראים germ cell tumor) ) או מתאים התומכים בזקיקים המכילים ביציות (סרטן מסוג sex cord, stromal cancer)….
… במרבית המקרים, הגורם לסרטן השחלות נשאר בלתי ידוע….
“סרטן השחלות האפיתליאלי” – לפי הרפואה החדשה
למי שלא מכיר עדיין את הרפואה החדשה, יהיה כנראה קשה לקבל את המשפט הבא מבלי לקרוא את המשך המאמר:
לפי התגליות של הרפואה החדשה, “סרטן השחלות האפיתליאלי” שלפי הסטטיסטיקה הרפואית מהווה כ-90% מהמקרים המאובחנים ע”י הרופאים כסרטן השחלות, הוא למעשה בכלל לא סרטןI
אז מה זה בכל זאת?
להלן ההסברים, לפי התגליות של הרפואה החדשה:
מה גורם להתפתחות של “סרטן השחלות האפיתליאלי”?
הקונפליקט שמשפיע על השחלות הוא קונפליקט משמעותי של אובדן.
זה יכול להיחוות ע”י האישה כאחד מאלה:
- כאב עמוק על אובדן של מישהו קרוב/אהוב
- פחד חזק מפני אובדן של מישהו קרוב/אהוב
מצבים נוספים שעלולים לעורר קונפליקטים של אובדן הם אלה:
- ויכוחים וריבים קשים
- בגידה או חוסר נאמנות מצד בן/בת זוג, שותף/ה או חבר/ה
הערות:
- קונפליקט של אובדן אשר משפיע על השחלות מתייחס רק לאדם או לחיית מחמד (לא לבית, עסק וכד’).
- רגשי אשמה תמידיים בקשר לפרידה או מוות של מישהו קרוב מונעים את פתרון הקונפליקט וגורמים לקונפליקט להישאר פעיל.
מה קובע אם הבעיה תופיע בשחלה הימנית או בשחלה השמאלית?
- כאשר אישה ימנית חווה את קונפליקט האובדן בהקשר לאמא שלה או מישהו מילדיה או חיית מחמד, הסימפטומים יופיעו בשחלה השמאלית.
- כאשר אישה ימנית חווה את קונפליקט האובדן בהקשר למישהו שהוא לא האמא שלה או מישהו מילדיה או חיית מחמד, הסימפטומים יופיעו בשחלה הימנית.
- כאשר אישה שמאלית חווה את קונפליקט האובדן בהקשר לאמא שלה או מישהו מילדיה או חיית מחמד, הסימפטומים יופיעו בשחלה הימנית.
- כאשר אישה שמאלית חווה את קונפליקט האובדן בהקשר למישהו שהוא לא האמא שלה או מישהו מילדיה או חיית מחמד, הסימפטומים יופיעו בשחלה השמאלית.
מומלץ לקרוא את המאמר על צדיות.
מה קורה בשלב הפעיל של הקונפליקט, כל עוד הוא לא פתור
מרבית תאי השחלה קשורים לשכבת הנבט “המזודרם של המוח החדש”.
כל עוד נמשכת השפעת הקונפליקט, יש אובדן של תאים בתוך השחלה.
זה גורם לירידה בייצור אסטרוגן בשחלה ולהפרעות שונות.
חומרת ההפרעות עולה ככל שהקונפליקט יותר חזק ו/או יותר ממושך. זה יכול להתבטא בדברים כגון:
- מחזור לא סדיר
- עיכוב בהופעת המחזור הראשון
- הפסקת המחזור (אמנוריאה)
- חוסר פוריות (לפחות עד שהקונפליקט ייפתר)
כאשר אישה מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה, היא עלולה לחוות את התחושה של תינוק שציפתה לו ולא הגיע – כקונפליקט של אובדן.
כל ניסיון חדש להיכנס להריון שלא מצליח עלול להוות טריגר שמעורר שוב ושוב השפעות חוזרות של הקונפליקט של אובדן.
יתכן מצב בו האישה תהיה במצב של קונפליקט פעיל, לא פתור, במשך שנים רבות.
אם הקונפליקט לא נפתר לאורך זמן, השחלה הולכת וקטנה. זה עלול להביא למצב בו אבדו כל-כך הרבה תאים בשחלה, שגם אם הקונפליקט ייפתר, לא יתאפשר תהליך שיקום ברמה הפיזית והאישה לא תוכל להיכנס להריון בצורה טבעית.
מה קורה בשלב הריפוי
ברגע שהקונפליקט נפתר, במודע או שלא במודע, מתחיל שלב הריפוי אשר כולל תהליך מהיר של שיקום הרקמה בשחלה בה היה אובדן של תאים. אך פה קורה משהו הרבה יותר משמעותי מאשר רק תהליך של שיקום:
למעשה מתפתחת בשחלה ציסטה, שהיא לא ציסטה רגילה וזמנית, אלא ציסטה תפקודית, שאמורה להשאר ויש לה מטרה ותפקיד ברור.
לוקח לציסטה זו כ-9 חודשים לגדול ולהבשיל וכאשר היא מגיעה להבשלה היא מתחילה לייצר כמויות גדולות של אסטרוגן, כתגבור לייצור הרגיל של השחלה.
בחודשים הראשונים להתפתחותה של הציסטה יש שגשוג מהיר של תאים והציסטה גם נדבקת לרקמות סמוכות בחלל הבטן לצורך אספקת דם הדרושה לה לגדילתה .
הסימפטומים העיקריים שהאישה עשויה לחוות בתהליך גדילתה של הציסטה הם:
- כאבים בגלל הנפיחות שנוצרת (ב-3 חודשים הראשונים לגדילתה הציסטה מלאה בנוזלים).
- התהליך יכול להיות מלווה בדלקת.
- עייפות רבה מהרגיל.
אם בשלב הזה עושים בדיקות רפואיות, יש סיכוי גבוה שהרופאים יאבחנו זאת כגידול סרטני ממאיר ומסוכן מסוג “סרטן שחלות פולשני או חודרני” או “סרטן שחלות הגדל מהר”.
במקרים בהם הציסטה מתפתחת מתאים שברקמה החיצונית של השחלה היא תאובחן כ-Cystadenoma ואם היא גדלה במהירות ואף “פולשת” לרקמות סמוכות היא תאובחן כסרטן שחלות מסוג Cystadenocarcinoma.
כאשר הציסטות מכילות נוזל פלזמתי דמוי סרום, ייקרא “סרטן” זה בשם serous cystadenocarcinoma או Papillary serous cystadenocarcinoma
כשהרופאים מאבחנים ציסטה כנ”ל בתהליך גדילתה ומאבחנים אותה כסרטן, הם יתחילו בד”כ בטיפולים המקובלים בסרטן, טיפולים שעלולים לגרום להרבה בעיות והרבה סיבוכים.
כשהציסטה מגיעה להבשלה לאחר כ-9 חודשים מתחילת שלב הריפוי, היא מתכווצת קצת, מתנתקת מהרקמות השכנות שסיפקו לה דם ונשארת מחוברת לשחלה בנקודה אחת בלבד. מרגע זה הופכת הציסטה לחלק אינטגרלי של השחלה והיא מגבירה בהרבה את כושר ייצור האסטרוגן של אותה שחלה. הגברת ייצור האסטרוגן גורמת בחלק מהמקרים לכך שהאישה תיראה כ-20-10 שנה צעירה יותר מגילה האמיתי.
מהי המטרה הביולוגית של תהליך מורכב זה?
הרבה סימנים מראים, שמבחינת הגורם שברא אותנו, יש עדיפות עליונה להמשך קיום החיים. לכן, בהקשר לאובדן, הגוף מתוכנת כך, שאם האישה חווה קונפליקט של אובדן, צריך לגרום לכך שיהיו לה סיכויים יותר גבוהים להיכנס להריון כדי להביא צאצא חדש לעולם, כדי לפצות על האובדן ולהבטיח את המשך קיומו של המין.
על רקע זה, ההבנה של הרפואה החדשה היא, שהפעלתה של תוכנית ביולוגית זו, אשר גורמת ליצירתה של ציסטה תפקודית לשם הגברה משמעותית של ייצור האסטרוגן, נועדה במקור להשיג את המטרות האלה:
- שהאישה תיראה צעירה יותר ואטרקטיבית יותר. כאשר האישה אטרקטיבית יותר, יש סיכוי טוב יותר לקשר עם גברים ולהבאת צאצאים כפיצוי על האובדן.
- לשפר את הביוץ, כך שהיא תוכל להיכנס מהר יותר להריון.
האם כדאי לנתח ציסטה בשחלה?
כל עוד הציסטה לא גורמת לסימפטומים בעייתיים כלשהם ולא גורמת להפרעה מיכנית בגלל גודלה, אין שום סיבה להסירה בניתוח.
ההמלצה להסיר את הציסטה בניתוח היא רק כאשר הציסטה מגיעה לגודל כזה שהיא לוחצת על איברים סמוכים בצורה שמפריעה לתפקודם או גורמת לאישה כאבים או הרגשה לא נוחה.
ישנם מקרים בהם ציסטה יכולה להגיע לאורך של 12 ס”מ ואף יותר ולמשקל של כ-8 ק”ג ואף יותר.
ביוטיוב ניתן למצוא תעוד מקרה בו הוציאו לאישה צעירה ורזה ציסטה שחלתית במשקל של כ-20 ק”ג לאחר שהתלוננה על כאבי בטן חזקים.
בכל מקרה, ההמלצה של הרפואה החדשה היא לא לנתח את הציסטה לפני השלמת תהליך הבשלתה מהסיבה הבאה:
כל עוד הציסטה לא הבשילה, היא מחוברת לרקמות סמוכות בחלל הבטן. במקרה כזה עולה בהרבה הסיכון לפגיעה ברקמות הסמוכות בזמן הניתוח.
לאחר הבשלת הציסטה היא מתנתקת מהרקמות הסמוכות ונשארת מחוברת לשחלה בנקודה אחת בלבד. אז הניתוח יהיה יותר קל עם הרבה פחות סיכונים.
הקישור שכאן הוא לעדותו של פרופ’ להיסטוריה ומדעי הטבע מגרמניה המתאר את המקרה של בתו שאובחנה עם סרטן בשחלה. לפי ההמלצות של הרפואה החדשה, הבת החליטה לחכות שנה כדי להיות בטוחה שהציסטה (שאובחנה כסרטן) הבשילה ורק אז הלכה לניתוח. בניתוח הוציאו לו ציסטה ששקלה 4.5 ק”ג!
מאוחר יותר הבת התחתנה וילדה בן בריא במשקל 4 ק”ג:
“המנתח קרא בעליזות: ‘האמר צדק!'”
שחלה פוליציסטית
ריבוי של ציסטות בשחלה מצביע על אחת או יותר מהאפשרויות האלה:
- האישה חוותה מספר קונפליקטים של אובדן
- האישה חוות מספר השפעות חוזרות של הקונפליקט כתוצאה מטריגרים.
- השערה שהעלה ד”ר האמר ועדיין לא נחקרה:
יתכן מאד שחלק מהציסטות בשחלה נגרמות בגלל חשיפת יתר לקרינות של טלפונים סלולריים. הקרינות גורמות לאובדן של תאים בשחלה. כאשר האישה רחוקה מהטלפון הסלולרי או בכל מצב אחר בו אינה חשופה לעודף קרינה, מתחיל תהליך ריפוי וחו”ח.
מומלץ לקרוא גם את המאמר הזה:
“שחלות פוליציסטיות – לפי התגליות של הרפואה החדשה”
טרטומה
בחלק מהמקרים (פחות מ-10% מהמקרים) בהם אישה חווה קונפליקט של אובדן משמעותי, מתפתח בהתחלה גידול מסוג טרטומה ולא ציסטה.
פירוש המילה היוונית טרטומה הוא “גידול מפלצתי”.
זהו גידול שנוצר מתאי נבט (תאי גזע) אשר יכולים להתמיין ולהפוך לכל סוג של תא בגוף.
הטרטומה היא בד”כ גידול שפיר, אך יכולה להיות מאובחנת גם כגידול ממאיר.
הטרטומה היא ביטוי לשלב קדום באבולוציה, בו התאפשרה “רביית בתולין”, כלומר – התרבות ללא צורך בהפריה.
זהו שריד של מנגנון רביה ראשוני שאינו מועיל יותר אצל בני אדם, אך התהליכים הראשוניים שלו עדיין קורים.
הניסיון של הרפואה החדשה מראה שבמקרים בהם התפתחה טרטומה בשחלה, הקונפליקט של אובדן אותו חוותה האישה היה יותר חריף מאשר במקרים בהם התפתחה ציסטה בשחלה.
הטרטומה מתפתחת מתאי נבט המצויים בשחלה והם שייכים לשכבת הנבט אנדודרם.
מה קורה בשלב הפעיל של הקונפליקט, כל עוד הוא לא פתור
יש שגשוג של תאים שיוצרים את הטרטומה בשחלה.
אם הקונפליקט נפתר תוך פחות מ-3 חודשים מרגע הופעתו, גידול הטרטומה ייעצר לגמרי או יואט מאד מרגע שהתחיל שלב הריפוי.
אם עושים ביופסיה בשלב הזה, הגידול יאובחן כטרטומה ממאירה, שהיא אחד מסוגי הגידולים הנחשבים כסרטן שחלות.
גם אם הקונפליקט לא נפתר תוך 3 חודשים, גידול הטרטומה ייעצר לגמרי או שיואט באופן משמעותי כ-3 חודשים לאחר הופעת הקונפליקט.
מהי המטרה הביולוגית של תהליך זה?
זהו כאמור שריד של תוכנית ביולוגית קדומה, שאצל בני אדם היא לא רלוונטית, אך עדיין מופיעה באופן ראשוני בחלק מהמקרים.
אצל בע”ח יותר פרימיטיביים מאפשרת תוכנית ביולוגית זו רביה מהירה בעת הצורך, ללא צורך בהפריה, ומופעלת גם אצלם כתוצאה מקונפליקטים של אובדן.
מה קורה בשלב הריפוי
גדילת הטרטומה, שהואטה מאד נעצרת בהדרגה ומתחיל פירוק הגידול ע”י חיידקי שחפת ו/או פטריות (במידה והם לא הושמדו ע”י אנטיביוטיקה או כימותרפיה). הנפיחות שהיתה בשחלה מהגידול מתמלאת במוגלה ומתקבלת תמונה כמו אבצס בשחלה.
יכולות להיות הזעות חזקות בלילה. זהו סימפטום ברור של פעילות המיקרובים אשר מפרקים את הגידול.
אם אין בגוף מספיק מיקרובים לפירוק הגידול, הגידול יעבור תהליך של התכמסות (אינקפסולציה) ויישאר כגידול שפיר.
אין צורך לנתח גידול שפיר זה, אלא אם הוא יוצר חוסר נוחות כלשהי.
גידול זה יאובחן בד”כ כציסטה דרמואידית, או גידול דרמואידי, והוא יכול להכיל גם רקמות כמו שיערות, שיניים ועצמות.
לסיכום
ביותר מ-90% מהמקרים המאובחנים כסרטן בשחלה, מדובר למעשה בתהליך גדילה של ציסטה תפקודית אשר מתפתחת בשלב הריפוי מקונפליקט של אובדן.
זהו תהליך טבעי שבמרבית המקרים אינו בעייתי ואינו מסוכן.
גם טרטומה או גידול דרמואידי אינו מסוכן במרבית המקרים.
חשוב שהאישה תהיה מודעת לכל התהליך ומכיוון שהתפתחות הציסטה בשחלה קורית רק בשלב הריפוי, מומלץ לאישה למצוא כל דרך שתעזור לה למנוע השפעות חוזרות של קונפליקט האובדן או למצוא דרכים להחליש ככל האפשר השפעות חוזרות כאלה.
הידע, ההבנה והמודעות לקונפליקט ולתהליכים בגוף הם חיוניים לההחלמה ולמניעת סיבוכים.
בנוסף אפשר ורצוי להיעזר בטכניקות ותרגילים שונים לעבודה עצמית, לפעמים כדאי להיעזר גם בתזונה ותוספי תזונה מתאימים ומומלץ מאד להיעזר גם במטפלים הוליסטיים שמתמצאים בנושא.
פורסם ב-30.10.2023
מאת: עידן סער
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך