מהו כיב עיכולי – לפי הרפואה המקובלת (מתוך ויקיפדיה)
כיב עיכולי (באנגלית: Peptic Ulcer Disease, בלטינית:Ulcus ומכאן השמות הלועזיים של המחלה, כיב פֵּפְּטִי ואולקוס) היא מחלה עם שכיחות של כ-10% עד 15% לאורך החיים, הנגרמת מפגיעה של חומצה ופפסין ברצף של השכבה הרירית המצפה את הקיבה או את התריסריון (שכבת מוקוזה). הפגיעה יוצרת כיב, וגורמת לדלקת פעילה באזור. כיב בתריסריון נחשב מחלה שכיחה יותר מאשר כיב בקיבה, אף על פי שבניתוחים שלאחר המוות נמצא שיעור זהה של כיבים בקיבה ובתריסריון, ככל הנראה לאור העובדה שכיב קיבה הוא “שקט” יותר.
כיבים בתריסריון ובקיבה נגרמים ממספר סיבות. העיקריות שבהן הן הדבקה על ידי החיידק Helicobacter pylori ושימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים כגון וולטרן, אדוויל ונורופן. קיימות גם סיבות נוספות ליצירת כיב, כגון תסמונת זולינגר אליסון ועישון סיגריות.
התסמינים הקליניים האופייניים הם תחושת כאב שורף באזור הבטן העליונה (“אפיגסטריום”). הטיפול בכיב עיכולי נעשה לרוב באמצעות תרופות, ומרבית הכיבים נרפאים בתוך חודשיים-שלושה ממועד אבחונם. פעמים רבות, המחלה היא קלה יחסית. עם זאת, ייתכנו סיבוכים מסכני חיים במצבים של כיבים מורכבים. במקרים כמו קיא דמי או כאבי בטן חמורים, יש צורך בהתערבות וטיפול רפואי מהיר.
מספר הסובלים מכיב בגיל העמידה והזקנה הוא גדול ומגיע ל-5%–10%, הוא פוגע בגברים יותר מנשים.
מהו כיב עיכולי – לפי הרפואה החדשה
גם בדפנות הפנימיים של הקיבה וגם בדפנות הפנימיים של התריסריון יש שני סוגים של רקמות ריריות:
מרבית השטח הפנימי של דפנות הקיבה מכוסה בשכבת רירית הקשורה לאנדודרם.
החלק שמכוסה בתאי אפיתל קשקשיים הקשורים לאקטודרם הוא הקטע שמתמשך מהסוגר שבין הקיבה לושט (פי הקיבה), לאורך העיקום הקטן של הקיבה, הפילורוס (שוער הקיבה) ועד תחילת התריסריון.
כל שאר המשך הדפנות הפנימיים של התריסריון מכוסה בתאי אפיתל הקשורים לאנדודרם.
כיבים עיכוליים מתפתחים בקיבה ובתריסריון רק באותם חלקים בהם יש תאי אפיתל קשקשיים הקשורים לאקטודרם.
בציור הקיבה שכאן, הצהוב מתייחס לשכבת הנבט אנדודרם והאדום לאקטודרם.
מה גורם להתפתחות כיבים עיכוליים?
במרבית המקרים, הגורם להתפתחות כיבים עיכוליים הוא קונפליקט של כעסים טריטוריאליים.
אלה כעסים על או בהקשר לאנשים או דברים שהאדם מחשיב כחלק מהטריטוריה שלו (ברמה הפיזית או הלא פיזית, במודע או שלא במודע).
זה יכול להיות סכסוכים או מחלוקות בבית, ריבים במקום העבודה, כעסים בבי”ס, גן, מגרש משחקים, בית-אבות, בי”ח, מאבק על אדמה או רכוש או תפקיד, ריב על מקום חניה או על צעצוע, רעשים מעצבנים מהשכנים, כעסים בהקשר למקום המגורים – יישוב, עיר, מדינה וכו’.
בחלק מהמקרים, במיוחד אצל נשים שמאליות במצב הורמונלי תקין של גיל הפריון או אצל גברים שמאליים במצב הורמונלי נקבי, הגורם להתפתחות כיבים עיכוליים הוא קונפליקט של זהות.
קונפליקט של זהות הוא קונפליקט המתייחס לאי היכולת של האדם לבסס או למסד את עמדתו או את מקומו (הטריטוריה שלו) בין אם זה משהו ממשי או פיגורטיבי.
הקונפליקט יכול להיות מופעל מדברים כגון: תחושה של אדם שהוא לא נמצא במקום שמתאים לו, מעבר שהאדם לא רצה בו למקום מגורים חדש, שינוי מקום העבודה, תחושה של אי-שייכות (למשפחה, לקהילה, ליחידה בצבא או בעבודה וכו’), לא מוצא את מקומו ביחסים עם אנשים אחרים, תחושה שהוא מופלה בגלל אמונותיו או נטיותיו המיניות ועוד.
הקונפליקט הזה יכול להיות גם קונפליקט של החלטות – מצבים בהם האדם לא יודע במה לבחור או מה להחליט או לאן ללכת.
השלב הפעיל של הקונפליקט
כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש אובדן של תאי אפיתל קשקשיים בתהליך של התכייבות בעיקום הקטן של הקיבה, או בפילורוס או בתחילת התריסריון.
בנוסף, ברקמה בה יש אובדן תאים, מתפתחת גם רגישות יתר שיכולה להתבטא בכאבים.
ככל שהקונפליקט יותר חזק הכאבים יהיו יותר חזקים.
ככל שהקונפליקט חזק יותר וממושך יותר יכולים להתפתח בצורה משמעותית יותר הדברים האלה:
- ירידה ברמת העיכול
- ירידה ברמת ויטמין B12 בדם ולכן אפשרות לאנמיה ממארת
- החזר ושטי (ריפלוקס) וצרבת
קונפליקט שמתמשך זמן רב ללא פתרון גורם לכך שהכיב יתעמק ויגיע גם לשכבת השרירים באותו אזור בקיבה. במקרים קיצוניים עלול להיווצר ממש חור בדופן הקיבה. זהו מצב חירום רפואי שמחייב התערבות רפואית מיידית.
כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, האדם נמצא תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית גם ביום וגם בלילה. זהו מצב של סטרס.
כאשר הקונפליקט פעיל ומתפתחים הכיבים, הרקמה במקומות בהם יש כיבים פחות מוגנת ע”י הרירית ויותר רגישה לחומצות הקיבה. במקרה זה, ככל שיש יותר חומצות בקיבה יש יותר כאבים.
הקיבה מייצרת יותר חומצות ככל שמוכנס אליה יותר מזון. לכן, כדי להפחית את חומצות הקיבה (ואת הכאבים), מומלץ בשלב הזה לאכול פחות.
תרופות להורדת חומציות הקיבה מפחיתות את יעילות העיכול ולכן הן לא מומלצות.
שלב הריפוי
ברגע שהקונפליקט נפתר, בין אם במודע או שלא במודע, מתחיל החלק הראשון של שלב הריפוי ומתפתחים תהליכי ריפוי ושיקום:
- האדם נמצא תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.
- יש ייצור מהיר של תאים חדשים במקום התאים שאבדו.
- ייצור התאים החדשים מלווה בכמות גדולה מהרגיל של נוזלים וזה גורם לנפיחות באזור שמשתקם.
- רגישות היתר שגרמה לכאבים בשלב הפעיל יורדת והופכת לתת-רגישות בתאים באזור שנפגע, מה שגורם לירידה בכאבים ולפעמים אף להיעלמות זמנית של הכאבים. אך במקביל, הנפיחות שנוצרת בתהליך הריפוי יוצרת לחץ על הרקמות השכנות וזה גורם לכאבים מסוג אחר, בגלל הלחץ הפיזי.
- הייצור המהיר של תאים חדשים ביחד עם הנפיחות שנוצרת עלולה לגרום לכך שהרופאים יאבחנו זאת כסרטן בקיבה. זה קורה כנראה יותר במצבים של “ריפוי תלוי“.
- בחלק מהמקרים מתפתחת דלקת באזורים שמתרפאים. האבחון הרפואי במקרה כזה יהיה “גסטריטיס” (דלקת קיבה או דלקת בתריסריון). הדלקת נועדה להאיץ את תהליכי הריפוי.
- לפי הרפואה החדשה המיקרוב העיקרי שעוזר לתהליכי הריפוי במקרים של כיבים עיכוליים הוא ההליקובקטר פילורי (למרות שלפי הרפואה המקובלת חיידק זה הוא הגורם לבעיה).
במקביל לתהליכי הריפוי בעיקום הקטן בקיבה ו/או בפילורוס ו/או בתחילת התריסריון, יש צורך לרפא גם את המרכז במוח ששולט על רקמות הרירית שקשורות לאקטודרם.
מרכז זה נמצא באונה הרקתית הימנית והוא חלק מהקורטקס הפוסט-סנסורי.
בחלק הראשון של שלב הריפוי יוצר המוח בכוונה בצקת מקומית באותו מרכז כדי להתחיל שם את תהליכי הריפוי. ככל שהקונפליקט היה יותר חזק ויותר ממושך, הבצקת במוח תהיה יותר גדולה. ככל שהבצקת יותר גדולה היא עלולה לגרום לכאבי ראש יותר חזקים.
משבר הריפוי
משבר הריפוי היא תופעה שקורית ברגע שהמוח מזהה שהוא לא צריך יותר את הבצקת המקומית שהוא יצר במוח בחלק הראשון של שלב הריפוי.
ברגע זה המוח יוצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית כדי לכווץ את כלי הדם ולדחוף החוצה מהמוח את הבצקת שם.
זה עלול לגרום למספר סימפטומים שחלקם אפילו קשים:
- כאב בטן חד, חריף (התקף אולקוס).
- אפשרות לבחילה והקאות.
- יתכן חום ואפילו חום גבוה.
- יתכן מצב של אבסנס – אובדן הכרה חלקי או מלא לזמן קצר
- יתכנו סחרחורות
- תיתכן נפילה חדה של רמת הסוכר בדם.
- ייתכנו עוויתות והתכווצויות בבטן.
- יתכן דימום. ניתן לדעת זאת כאשר יש קיא דמי או אם מופיעה צואה שחורה (זפתית). במקרה כזה יש הכרח לפנות בדחיפות לטיפול רפואי.
משבר הריפוי הוא תופעה שיכולה להימשך מספר שניות, מספר דקות או מספר שעות.
בד”כ הוא לא אמור להימשך יותר ממספר שעות.
לאחר משבר הריפוי חוזרת שוב השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית והאדם נכנס לחלק השני של שלב הריפוי.
אם אין השפעות חוזרות של הקונפליקט (בד”כ כתוצאה מטריגרים), הגוף משלים את תהליך הריפוי הטבעי תוך מספר שבועות והאדם חוזר לתפקוד תקין.
לסיכום
התקף אולקוס הוא ביטוי למשבר הריפוי שמופיע באמצע תהליך הריפוי מקונפליקט של כעסים טריטוריאליים או קונפליקט של זהות.
התקפים חוזרים ונשנים מעידים על כך שהאדם נמצא במצב של ריפוי תלוי כתוצאה מטריגרים.
החיידק הליקובקטר פילורי מופיע כדי לעזור בשלב הריפוי ולכן מאד לא מומלץ לקחת אנטיביוטיקה כדי להשמיד חיידק זה.
פורסם לראשונה ב-19.6.2022
עידן סער
……………………………………………………………………………………………………..
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.
…………………………………………………………………………………………………….