אפקט פלסבו

המידע שכאן לא בא מהרפואה החדשה, אך הוא תואם מאד את רוח הרפואה החדשה, המראה את הקשר ההדוק שבין הנפש לגוף.

המונח “אפקט פלסבו” (בעברית – “אינבו”) מתייחס להשפעה החיובית שיש לתרופת דמה (תרופה שאין בה כל חומר פעיל) על מצבו הבריאותי של אדם שמקבל את התרופה ומאמין שזוהי תרופה אמיתית אשר אמורה לעזור לו. אפקט פלסבו יכול להיגרם גם ע”י טיפול בו מאמין המטופל, אביזר שהמטופל מאמין שיש לו כוח ריפוי, אמונה בכוחה המרפא של דיאטה מסויימת, אמונה בכוחו של המטפל וכו’.

להלן מספר ציטוטים מתוך ויקיפדיה:

אף שמחלות בעלות רכיב פסיכוסומטי (כגון מיגרנות) מושפעות יותר מאפקט פלצבו, נמצא שכמעט כל תגובה פיזיולוגית של הגוף מושפעת מאפקט זה: זרימת דם, כאב, חומציות מיצי הקיבה, דימום, חום גבוה, התפשטות תאים סרטניים ועוד.

תגובת הפלצבו מצביעה על כך שהאמונות של האדם בנוגע ליכולות הריפוי של הטיפול יכולות לעורר מערכות פיזיולוגיות שמובילות להבראה. במקביל, לפלצבו יש גם השפעה פסיכולוגית:  ציפייה, הפחתת חרדה ,תקווה.  מסיבה זו רופאים רבים נותנים פלצבו לחולים חרדתיים מתוך שאיפה להרגיע אותם‏[1].

כאשר החומר הבלתי פעיל גורם לתופעות לוואי קוראים לכך אפקט נוצבו.

מחקר

נמצא כי תגובה של אדם לתרופה אמיתית כוללת שני רכיבים: אפקט פלצבו והשפעת הרכיב הפעיל. חוקרים השואפים לגלות את ההשפעה של תרופה מסוימת חייבים להשתמש בקבוצת ביקורת שבה הנבדקים מקבלים פלצבו. זאת משום שרק כך הם יוכלו לוודא שהשפעת הנראית של התרופה היא תוצאה של החומר הפעיל שלה ולא של אפקט פלצבו‏[1].

במחקר קליני אפקט פלצבו מתאר מצב בו מטרת התרופה מושגת גם כשניתן במקומה חומר בלתי פעיל. ברוב המחקרים, לפחות שליש מהחולים שקיבלו תרופות דמה מדווחים על הקלה או העלמות של הסימפטומים מהם סבלו. יש גם מחקרים שבהם מתן תרופות דמה הוביל לשיפור אצל 70% עד 100% מהחולים. אך לא מדובר רק בדיווח של החולים, מדדים פיזיולוגיים מעידים גם הם שחל שיפור במצבו של החולה.

הצורך בקבוצת ניסוי של פלצבו קיים גם עבור ניסויים בבעלי חיים.  למרות שסביר מאוד להניח שהחיות אינן מושפעות מ”אמונות” כלשהן בנוגע לתרופה, הן יכולות להיות מושפעות מהאופן שבו ניתנת התרופה‏[1].  אופן החדרת התרופה הנפוץ ביותר עבור חיות מעבדה הוא הזרקה ורידית (IV). תהליך זה יכול להיות בלתי נעים לחיה, בעיקר כאשר החוקר מגביל את תנועתה כדי לשמור על עצמו מפני פגיעה. לכן גם כאשר נעשה שימוש בחומר בלתי פעיל, עצם תהליך קבלת התרופה באמצעות הזרקה יכול לעורר את מערכת העצבים האוטונומית של החיה, לגרום לשחרור של הורמוני לחץ ולהשפעות פיזיולוגיות אחרות‏[1].

בדיקת יעילות הטיפול

כיום, על מנת להוכיח את יעילותה של תרופה, יש לערוך, תוך שימוש בשיטת סמיות כפולה, ניסוי שבו חלק מהמשתתפים מקבלים מנת דמה (“קבוצת ביקורת”), ושמצבם ישתפר פחות ממצבם של אלה שקיבלו תרופה אמיתית.

לדוגמה, מחלקים אנשים עם הפרעות שינה לשתי קבוצות. קבוצה אחת מקבלת גלולת שינה,  והשנייה מקבלת גלולת דמה (פעמים רבות זוהי גלולת סוכר). בדרך כלל אנשים משתי הקבוצות מדווחים על שינה טובה יותר.

אפקט פלצבו בניתוחים

בשנות ה-50 הוכנס ניתוח חדש לטיפול במחלת לב כלילית ולסובלים מכאבי חזה בעקבות מחלה זו. בניתוח החדש נקשר עורק בבית החזה. בערך 40% מהחולים שעברו את הניתוח דיווחו על היעלמות הכאב בחזה, וכן השתפרו המדדים הפיזיולוגיים שלהם.

קבוצת רופאים ספקנים חשבו שהניתוח לא עוזר וביצעו את הניסוי הבא: הם חילקו חולים שהיו מיועדים לעבור את הניתוח לשתי קבוצות באופן אקראי. חברי קבוצה אחת עברו את הניתוח. חברי הקבוצה השנייה הוכנסו לחדר ניתוח והורדמו, ביצעו להם חתך בחזה ותפרו, מבלי לנתח את העורק. שתי הקבוצות הציגו שיפור זהה במצבן לאחר הניתוח. השימוש בניתוח הופסק, לאחר שבארצות הברית בוצעו בין 10,000 ל-15,000 ניתוחים מסוג זה.

בפברואר 2012 ראיינה התוכנית 60 דקות של רשת CBS בארה”ב את ד”ר אירווינג קירש (Irving Kirsch), שחוקר כבר יותר מ-36 שנה את נושא הפלסבו. להלן הקישור לקטע הוידאו מתוכנית זו: 

http://www.cbsnews.com/video/watch/?id=7399362n

ד”ר קירש הוא מנהל שותף בתוכנית ללימודי הפלסבו ומרצה לרפואה בביה”ס לרפואה הרווארד ובמרכז הרפואי “בית ישראל דיקונס” בבוסטון. הוא גם פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת פליימות באנגליה.

התוכנית של רשת CBS עוסקת בעיקר בתופעת הפלסבו בהקשר לתרופות אנטי דיכאוניות, תרופות הנמכרות בארה”ב בהיקפים של יותר מ-11 מיליארד דולר בשנה. בתוכנית זו מציג ד”ר קירש מספר ממצאים מעניינים:

1. ההבדלים בהשפעות האנטי-דיכאוניות של התרופות המקובלות לעומת תרופות הפלסבו הם מינימליים ביותר וחסרי משמעות.
    
2. ההשפעה החיובית שיש לתרופות האנטי-דיכאוניות אינה מושגת בזכות החומרים הכימיים הפעילים שיש בתרופות אלה, אלא בזכות אפקט הפלסבו.
    
3. בניסוי שנעשה לאנשים עם דלקת מפרקים בברך, חולקו החולים לשתי קבוצות: בקבוצה אחת נותחו החולים בברך, ניתוח מלא כמקובל. בקבוצת הביקורת רק פתחו את המקום וסגרו אותו, ללא טיפול ניתוחי. התוצאה: בשנה הראשונה, הנבדקים מקבוצת הביקורת (שלא עברו ניתוח ממשי) הלכו וטיפסו טוב יותר מהחולים שנותחו. לאחר שנתיים לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות.
    
4. הרופא שמקשיב לבעיות החולים הדיכאוניים, רושם להם את תרופות ההרגעה ומעודד אותם, הוא חלק מאפקט הפלסבו.
    
5. חברות התרופות מפרסמות רק את המחקרים שמראים הצלחה כלשהי עם התרופה. ד”ר קירש חקר גם את אותם מחקרים שהגישו חברות התרופות ל-FDA בהם לא הראו התרופות האנטי-דיכאוניות כל הצלחה ביחס לתרופות הדמה. כמחצית המחקרים בנושא זה לא מצביעים על הבדלים בעלי משמעות בין התרופות האמיתיות לבין תרופות הדמה.
    
6. לתרופות האנטי-דכאוניות יש השפעה ממשית רק במצבים קיצוניים של דיכאונות קשים.

בתוכנית הנ”ל מרואיינים גם מומחים נוספים ואפשר לציין מדבריהם את הנקודות הבאות:

1. חלקם מסכימים לחלוטין עם ממצאיו של ד”ר קירש.
   גם אלה שלא מסכימים עם ד”ר קירש, מודים שלגבי אנשים עם מצבי דיכאון קלים, ההבדלים בין השפעת התרופות לבין השפעת הפלסבו הם מזעריים.
    
2. רשויות הבריאות באנגליה הגיעו למסקנות דומות לאלה של ד”ר קירש, והם בנו מערכת שלמה לחינוך הקהל בנושא זה. אחד הממצאים שלהם מראה שפעילות גופנית מתאימה במשך 10 שבועות משיגה לפחות את אותן התוצאות של התרופות האנטי-דיכאוניות.
    
3. הנוהל של ה-FDA בארה”ב לגבי אישור תרופות אנטי-דיכאוניות הוא, שמספיק שיהיו שני מחקרים המראים שלתרופה יש השפעה טובה יותר מזו של תרופת הדמה כדי שאפשר יהיה לאשר את התרופה למכירה. גם אם היו 5 מחקרים אחרים שמראים שלאותה תרופה אין כל השפעה ממשית, זה לא יפריע ל-FDA לאשר את אותה תרופה…

אפקט פלסבו ברפואה ההוליסטית:

כאשר המטופל סומך על המטפל שלו, יש לאפקט הפלסבו משקל משמעותי בכל סוג של טיפול, בין אם ברפואה הרגילה או ברפואה ההוליסטית.

זה יכול להתבטא בצורות שונות.

לדוגמא:

אם המטפל משוכנע שויטמין C הוא מה שיעזור למטופל, ישפיע הויטמין C לטובה לפחות באופן חלקי, גם אם לא היה בו צורך פיזיולוגי אמיתי.

להבנה זו יש לפחות 3 משמעויות חשובות:

1. גם אם המטפל לא יודע בוודאות מהו הטיפול הנכון ביותר למטופל, יש חשיבות רבה לאמונה של המטפל בדרכו הטיפולית, ויש חשיבות רבה לעודד את המטופל ככל האפשר, לחזק אותו, להרגיע אותו, לתמוך בו וכו’.
    
2. חשוב שהמטפל ימשיך תמיד לחפש ולגלות מהן דרכי הטיפול שיש להן השפעה ממשית מעבר לאפקט הפלסבו.
    
3. במקרים רבים מטופלים מתלהבים מהצלחת הטיפול שהם עברו, והם ממליצים בחום לבני משפחה, חברים או מכרים ללכת לאותו מטפל. לא פעם קורה שחבר כזה אשר הגיע בעקבות המלצה חמה, מתאכזב מהטיפול.
   לפחות בחלק ממקרים אלה, אין ההצלחה בטיפול כי אפקט הפלסבו לא עבד מסיבות שונות: לא היתה “כימיה” בין המטפל למטופל, שיטת הטיפול לא מתאימה לאותו אדם וכו’.

כפי שהוזכר במספר מאמרים קודמים, הגישה הבסיסית של הרפואה החדשה אומרת שהיחידי שיכול לרפא את החולה הוא החולה עצמו, ושתפקיד המטפל הוא לתת למטופל את מירב ומיטב הכלים שיכולים לעזור לו.

גישה זו עלולה לפעמים להפחית קצת את אפקט הפלסבו בתחילת הטיפול. אך לאורך זמן יש לה תוצאות יותר משמעותיות, כי המטופל לומד לסמוך על עצמו ולטפל בעצמו.

זה לא מפחית מהצורך שהמטפל יעזור למטופל ככל האפשר בכל שלב, כי הסבריו של המטפל והטיפולים השונים בהם הוא יכול לעזור למטופל יכולים לפעמים להיות בעלי השפעה מכרעת, ביחד עם אפקט הפלסבו שהם נושאים איתם.

למתעניינים מומלץ לקרוא את המאמר “כוחה של אמונה בריפוי סרטן – סיפור אמיתי“, המספר על מקרה מדהים של ריפוי זמני מסרטן בעזרת אפקט פלסבו.
את המקור באנגלית לסיפור הנ”ל ניתן לקרוא בקישור הזה:Could the Power of Belief Be Great Medicine?

פורסם לראשונה ב-1.11.2013
עידן סער

………………………………………………………………………………………………………….

הערה: כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.