על רקע האירועים בישראל:
עלייה דרמטית באבחוני פוסט-טראומה (PTSD) בישראל החלה באופן מובהק מיד לאחר
ה-7 באוקטובר 2023 ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל". מדובר באירוע הטראומטי הגדול ביותר שידעה המדינה, והשפעותיו על בריאות הנפש נחשבות למשבר חסר תקדים בהיקפו.
תוך שבועות ספורים מהמתקפה, חלה עלייה של כמעט פי 2 בשיעור האנשים שדיווחו על תסמיני פוסט-טראומה (מ-16% ל-30% במדגמים מסוימים).
העלייה באבחון מקרי פוסט-טראומה היתה בולטת בהתחלה בעיקר בקרב חיילים משוחררים, מילואימניקים שהשתתפו במלחמה הממושכת ותושבי היישובים בקו העימות. אך בהמשך רואים עליה ברורה גם באוכלוסיה האזרחית הכללית.
הפוסט-טראומה בישראל הפכה מבעיה של "קצה" (לוחמים ותושבי ספר) לבעיה של ה"מיינסטרים". ב-2026, המערכת מכירה בכך שגם אדם שישב בביתו בתל אביב או בחיפה יכול לשאת פציעה נפשית עמוקה שדורשת טיפול מקצועי.
יש כיום בישראל הרבה יותר מודעות ופתיחות לתופעת הפוסט-טראומה מאשר בעבר.
מהי טראומה
טראומה היא מילה ביוונית שפירושה הוא פצע.
ההתייחסות במאמר זה היא לטראומה נפשית.
לפי הגישה המקובלת, טראומה היא חוויה שבה עוצמת הגירויים החיצוניים חודרת את מעטפת ההגנה של הנפש.
זה מצב שבו אירוע נתפס כאיום ממשי על החיים או על השלמות הפיזית והנפשית, והוא מעורר תחושות קיצוניות של חוסר אונים, אימה ואובדן שליטה.
לפי הרפואה החדשה:
כדי להבין את נושא הטראומה ופוסט טראומה, חשוב להכיר את נושא התוכניות הביולוגיות (תב"מ) שמופעלות בגוף כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים שהאדם חווה.
טראומה ממשית היא מצב של קונפליקט תלוי ו/או קונסטלציה, בו האדם תקוע במצב הישרדותי של קיפאון כתוצאה מחוסר יכולת להילחם או לברוח.
במצב של קיפאון האדם נמצא בתחושת ניתוק (דיסוציאציה), ריקנות, קהות רגשית ודכדוך. זהו מצב של "כיבוי" מטבולי המתרחש כאשר הגוף מרגיש חוסר אונים מוחלט.
כדי להבין טוב יותר מה הכוונה כאן ל"טראומה ממשית" ולמצב קיפאון יש צורך בהסברים יותר מפורטים החורגים ממסגרת מאמר זה.
חלק מההסברים אפשר למצוא בחומרים של התיאוריה הפוליווגאלית שפיתח פרופ' סטיבן פורג׳ס (Stephen Porges).
מייקל לוידל (Michael Loidl) מאוסטריה, שהיה אחד מתלמידיו של ד"ר האמר, מתמחה בנושא הטראומה והוא משלב את התגליות של הרפואה החדשה בתחום זה עם התיאוריה הפוליווגאלית.
במציאות, ברפואה המקובלת ולפעמים גם ברפואה החדשה, מתייחסים במקרים רבים גם למצבים פחות קיצוניים כאל מצבי טראומה.
הערה:
קונפליקט תלוי הוא קונפליקט ביולוגי פעיל, לא פתור.
קונסטלציה היא מצב בו יש לפחות שני קונפליקטים תלויים, שאחד מהם פגע בממסר באונה הימנית של המוח ואחד פגע בממסר באונה השמאלית של המוח.
מהי פוסט-טראומה
לפי ויקיפדיה:
הפרעת דְּחָק פוסט־טראומטית או באנגלית Post-Traumatic Stress Disorder PTSD) ) או פוסט־טראומה ,היא הפרעה פסיכיאטרית מתחום ההפרעות הקשורות לטראומה וגורמי דחק, המאובחנת כאשר תסמיניה נמשכים מעל לארבעה שבועות.
פוסט־טראומה עלולה להיווצר בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי הכרוך בסיכון ממשי לאדם או לסובבים אותו. לדוגמה: תאונת דרכים, אונס, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה מינית, אלימות, שריפה וכדומה.
אנשים עם פוסט-טראומה סובלים מתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, מזיכרונות פולשניים של האירוע, מניסיונות להימנע ממה שמזכיר את האירוע ומעוררות מוגברת. כל אלו עלולים לפגוע באופן חמור בתפקודם של הסובלים מן ההפרעה וביכולתם לנהל חיי שגרה.
פוסט טראומה לפי הרפואה החדשה
סימפטומים של טראומה אשר נמשכים לאורך זמן הם למעשה ביטוי למצב של קונפליקט פעיל, לא פתור (קונפליקט תלוי) או מצב של קונסטלציה, אשר הקונפליקטים שיצרו אותה נגרמו מאותו אירוע או אירועים שגרמו לאותו אדם את חוויית הטראומה.
בקונסטלציה, שני הקונפליקטים (או יותר) נמצאים בשלב הפעיל, לא פתורים.
מסתבר שחלק גדול מההפרעות ההתנהגותיות והנפשיות הם סימפטומים של קונסטלציות.
כאשר קונפליקט נפתר, מתחיל שלב התיקון (שלב הריפוי) בו יש תהליך של תיקון הנזקים בגוף ובמוח שנגרמו בשלב הפעיל של הקונפליקט, נזקים שנגרמים כחלק מהתב"מ (התוכנית הביולוגית) שהופעלה ע"י אותו קונפליקט.
הרבה מהסימפטומים השונים הקשורים לקונפליקט מופיעים דווקא בשלב התיקון.
משך שלב התיקון משתנה בהתאם לסוג הקונפליקט, משך הזמן שהקונפליקט היה פעיל ועוצמתו של הקונפליקט.
אם אין הפרעות לתהליכי הריפוי (למשל קונפליקטים חדשים או השפעות חוזרות של הקונפליקט) צפוי שלב התיקון להימשך כ-4-2 חודשים.
כל מחלה שהאדם חווה בה גם סימפטומים של שלב התיקון (כלומר שהקונפליקט נפתר, לפחות זמנית) והסימפטומים מופיעים גם אחרי יותר מ-4-3 חודשים, היא מחלה שמאובחנת כמחלה כרונית.
כל מחלה כרונית (מלבד מקרים של קונפליקט תלוי) היא למעשה מצב בו מדי פעם האדם חווה טריגרים אשר מעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט. השפעה חוזרת של הקונפליקט בגלל טריגר מעוררת מחדש את התחושות של הטראומה (השלב הפעיל של הקונפליקט). בד"כ זה נפתר מהר יחסית כי לאדם יש כבר את המכניזם הפנימי שיודע לפתור את הקונפליקט ואז מתחיל שוב שלב התיקון עם הסימפטומים הקשורים אליו.
הסימפטומים החוזרים הכי חזקים של פוסט-טראומה קורים בזמן "משבר התיקון" (משבר הריפוי).
משבר התיקון היא תופעה טבעית הקורית באמצע שלב התיקון (שלב הריפוי) והיא חלק מתהליך תיקון הנזקים שנגרמו לאותו ממסר במוח שבו הופיע ה-HH כתוצאה מהקונפליקט, כדי שאותו ממסר יפעיל את התב"מ הרלוונטית.
משבר התיקון של קונפליקט יחיד יכול להימשך מספר שניות, מספר דקות, מספר שעות ורק לעתים רחוקות הוא נמשך יותר מיממה.
בזמן משבר התיקון האדם חווה בצורה מרוכזת וחזקה את התחושות הקשורות לקונפליקט.
בפוסט-טראומה זה יכול להחוות כזיכרונות פולשניים, סיוטים ופלאשבקים (תחושה שהאירוע קורה שוב).
ככל שהטראומה המקורית היתה יותר חזקה, כך עוצמת ההתקף הפוסט-טראומטי (ההתקף של משבר התיקון) תהיה יותר חזקה ומשך ההתקף יהיה יותר ארוך.
מצבים חוזרים ונשנים של קונסטלציה
סוג נוסף של מצבים אשר גורמים לסימפטומים חוזרים הם מצבים חוזרים ונשנים של קונסטלציה. מצבים אלה פחות מוכרים ואנסה להסבירם בקצרה:
אדם נמצא בקונסטלציה עם הסימפטומים שהיא גורמת. לאחר זמן מה אחד הקונפליקטים שיצרו את הקונסטלציה נפתר. מרגע זה אין קונסטלציה והאדם חווה את הסימפטומים של שלב התיקון הקשורים לקונפליקט שנפתר וגם את הסימפטומים של השלב הפעיל של הקונפליקט שעדיין לא נפתר.
מצב זה בפני עצמו עלול לפעמים לגרום לסימפטומים לא נעימים, חוסר בהירות ואפילו חששות שנובעות מחוסר הבנת הסימפטומים.
הבעיה היותר קשה היא מקרים של טריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט שכבר נפתר. השפעה חוזרת של הקונפליקט יכולה לגרום בחלק מהמקרים להתקף חרדה ולסימפטומים אחרים הקשורים לאותו קונפליקט.
פה יש משהו נוסף: מכיוון שהקונפליקט השני שהיה בקונסטלציה עדיין נשאר פעיל, נוצרת מחדש שוב הקונסטלציה בגלל הטריגר שעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט שכבר נפתר. כך חוזרים שוב הסימפטומים הנפשיים של הקונסטלציה.
מצבים כאלה של יציאה מקונסטלציה וחזרה לקונסטלציה יכולים לקרות שוב ושוב וליצור כל פעם מחדש סימפטומים של פוסט-טראומה.
לדוגמא: קונסטלציה של האונה המצחית
הקונפליקטים שיוצרים קונסטלציה זו הם:
- תחושה חזקה של חוסר אונים
- פחד חזיתי – פחד ממשהו שהולך לקרות או שעלול לקרות.
ברמה הפיזית כל קונפליקט בפני עצמו יכול להשפיע על צינוריות בלוטת התריס ו/או על צינורות הלוע.
אם אדם נמצא תחת השפעה של 2 קונפליקטים של פחד חזיתי או 2 קונפליקטים של חוסר אונים או קונפליקט אחד של חוסר אונים וקונפליקט אחד של פחד חזיתי, הוא נמצא בקונסטלציה שנשלטת מממסרים שנמצאים באונה המצחית.
מבחינה רגשית הוא נמצא בפחד כפייתי מתמשך מפני משהו שעלול לקרות.
ככל שהקונפליקטים שיצרו את הקונסטלציה היו יותר חזקים (מבחינת החווייה של אותו אדם), תחושות הפחד תהיינה יותר חזקות.
כאשר אחד הקונפליקטים נפתר, האדם יחוש את הסימפטומים של שלב התיקון הקשורים לצינוריות בלוטת התריס או צינורות הלוע ובמקביל יחוש גם את הסימפטומים של הקונפליקט שנשאר עדיין פעיל, לא פתור – תחושות של פחד חזיתי או של חוסר אונים.
ברגע שיש טריגר שמעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט שנפתר והיה בשלב התיקון קורים שני דברים עיקריים:
- האדם חווה את הסימפטומים של הקונפליקט והוא עלול לחוות זאת גם כהתקף חרדה.
- הוא חוזר מייד להיות במצב של קונסטלציה של האונה המצחית, עם התחושה הכפייתית המתמשכת של פחד כפייתי מפני משהו שעלול לקרות.
כאשר שני הקונפליקטים נפתרים, כל עוד הם נמצאים בשלב התיקון, האדם יחוש את הסימפטומים שלהם הקשורים לשלב התיקון.
במקרה כזה, כאשר מגיע משבר התיקון, עלול להופיע התקף פוסט-טראומטי בהתאם לסוג הקונפליקט (תחושה חזקה של חוסר אונים או תחושה חזקה של פחד מפני משהו שעלול לקרות). ההתקף של משבר התיקון הוא בד"כ יותר קצר ויותר מרוכז ממה שהיה הקונפליקט המקורי ועלול גם להיות יותר חזק.
אם המטופל מבין שזה התקף של משבר התיקון, הוא גם מבין שהוא למעשה עובר את הקטע הקשה של תהליך הריפוי ושהוא נכנס לחלק השני של שלב התיקון. אם לא יהיה בהמשך שום טריגר שיעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט, הגוף ישלים את תהליך הריפוי תוך מספר שבועות.
כיצד ניתן להתרפא מפוסט-טראומה
בהחלט ניתן להתרפא מפוסט-טראומה.
זהו תהליך שדורש בד"כ גם עבודה רגשית וגם שילובים של פעילות גופנית, תזונה ותוספי תזונה ועוד, תהליך שלפעמים עלול להימשך זמן רב.
התהליך דורש ידע, מודעות והבנה, גם של המטפלים וגם של המטופל, ובמידה רבה רצון של המטופל, אמונה שלו ביכולתו להתרפא, נכונות שלו לקחת אחריות על חייו ולהשקיע את העבודה הדרושה כדי להתרפא והבנה שלו שבסופו של דבר הוא היחידי שיכול לרפא את עצמו.
תהליך הריפוי כולל מספר מרכיבים עיקריים:
- אבחון מדוייק ככל האפשר של סוגי הקונפליקטים שהמטופל חווה.
- אבחון האם מדובר בקונפליקט יחיד, קונפליקטים בודדים או קונסטלציה.
- גילוי מדוייק ככל האפשר באיזה שלב נמצאת התב"מ (התוכנית הביולוגית) של כל אחד מהקונפליקטים.
- פתרון הקונפליקט/ים במידה והוא לא פתור.
- גילוי מדוייק ככל האפשר של הטריגרים אשר מעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט ולא נותנים למערכות הגוף להשלים את תהליכי הריפוי הטבעיים.
- מציאת דרכים לנטרל את השפעות הטריגרים או לפחות למזער אותן.
- תהליכים לחיזוק ואיזון נפשי, רגשי, מנטלי.
- אבחון מדוייק ככל האפשר של סוגי הקונפליקטים שהמטופל חווה
שיטת האבחון האולטימטיבית של הרפואה החדשה היא בעזרת צילומי CT של המוח ומציאת אותם ממסרים במוח בהם מופיע HH.
מכיוון שאין עדיין בישראל אף מטפל או רופא שהתמחה באבחון בשיטה זו (וגם בעולם יש כיום מעט מאד רופאים ומטפלים העוסקים באבחון בשיטה זו בעזרת צילומי CT של המוח), אבחון סוגי הקונפליקטים נעשה בעזרת הידע של הרפואה החדשה ע"י תשאול, הסימפטומים מהם סובל המטופל והממצאים הרפואיים.
על בסיס הידע של הרפואה החדשה ניתן להיעזר גם בשיטות אבחון אלטרנטיביות נוספות כגון קינסיולוגיה, ביואורגונומי, ביו-טנסור ועוד.
- אבחון האם מדובר בקונפליקט יחיד, קונפליקטים בודדים או קונסטלציה
כאשר המטופל נמצא תחת השפעה של יותר מקונפליקט אחד, ישנה אפשרות שקונפליקט אחד או יותר נמצאים בשלב הפעיל וקונפליקט אחד או יותר נמצאים בשלב התיקון.
בכל מקרה של קונסטלציה, הקונפליקטים שיצרו את הקונסטלציה נמצאים בשלב הפעיל.
התגליות של הרפואה החדשה מראות שחלק גדול מהסוגים של הפרעות התנהגותיות או הפרעות נפשיות נגרמות במצבים של קונסטלציות, ובמיוחד קונסטלציות של האונות הרקתיות במוח.
למשל: בי-פולריות (מאניה-דפרסיה) ו-OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) הן שני סוגים של הפרעות האופייניות לקונסטלציות של האונות הרקתיות.
- גילוי מדוייק ככל האפשר באיזה שלב נמצאת התב"מ של כל אחד מהקונפליקטים
זה נעשה בעזרת תשאול מפורט ככל האפשר, הסימפטומים שיש למטופל ובחלק מהמקרים אפשר להיעזר גם בבדיקות פשוטות כמו לחץ דם ודופק ולפעמים בבדיקות דם.
- כאשר הקונפליקט לא פתור
אם המטפל מזהה שהמטופל נמצא בשלב הפעיל של הקונפליקט, השאיפה היא קודם כל להפחית ככל האפשר את עוצמת הקונפליקט ובהמשך, אם אפשר, לפתור את הקונפליקט.
חשוב להבין שלא בכל המקרים יהיה נכון להתמקד מיד בפתרון הקונפליקט. ישנם קונפליקטים, שאם הם היו חזקים וממושכים, משבר התיקון שמופיע באמצע שלב התיקון, עלול להיות חזק מדי ומסוכן.
הסבר על כך יש במאמר הזה: האם תמיד הכרחי לפתור את הקונפליקטים?
במצב של קונסטלציה, שני הקונפליקטים שיצרו את הקונסטלציה נמצאים במצב פעיל.
גם במקרים כאלה חשוב לשקול אם כדאי לנסות לפתור את הקונפליקטים של הקונסטלציה או שזה עלול לגרום לסיכון המטופל כאשר הקונפליקט הפתור יגיע למשבר הריפוי.
הבסיס לפתרון הקונפליקט הוא הידע, ההבנה והמודעות לכל נושא הקונפליקטים ולקשר הישיר בין הגוף והנפש. אלה נותנים בד"כ לפחות 50% מתהליך פתרון הקונפליקט. אך המציאות מראה שבמקרים רבים לא מספיקה העבודה העצמית של המטופל עם הידע, ההבנה והמודעות וצריך עזרה נוספת של מטפלים.
לשחרור קונפליקטים אפשר להיעזר בשיטות שונות כגון: EFT, EMDR, EMID, מאסטר-טאפינג, שיטת ד"ר נאדר בוטו, הילינג ועוד.
- כשהקונפליקט פתור ויש השפעות חוזרות
כאשר סימפטומים פוסט-טראומטיים הופכים לכרוניים (נמשכים יותר מ-4-3 חודשים), זה מצביע על כך שהמטופל חווה מדי פעם טריגרים אשר מעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי. זה נכון גם לגבי מצבים חוזרים של קונסטלציה.
תשאול מפורט עשוי לעזור למטפל והמטופל למצוא מהם הטריגרים שמעוררים אצל המטופל השפעות חוזרות של הקונפליקט אשר לא מאפשרות למערכות הפיזיות והאנרגטיות של המטופל להשלים את תהליכי הריפוי הטבעיים.
- מציאת דרכים לנטרל או למזער את השפעות הטריגרים
לאחר שמוצאים במדוייק ככל האפשר מהם הטריגרים, ניתן למקד את העבודה של המטופל בדרכים שיעזרו לו לא להיות מושפע מ הטריגרים.
מבחינת המטופל זוהי למעשה עבודה של התפתחות אישית. חלק גדול מהעבודה המטופל יכול לעשות בעצמו בעזרת הנחיות והמלצות שונות של המטפל. אך אפשר ורצוי גם להיעזר בשיטות הטיפול השונות בעזרת מטפלים.
אחת הדרכים שעשויות לעזור כאן היא מוזיקה לריפוי לפי הרפואה החדשה.
התגלה, שחלק מהטריגרים מופיעים אצל המטופל בחלומות ואז הוא והמטפל לא יודעים שקיימים טריגרים אלה.
ביחד עם התגלית שחלומות עלולים להיות טריגרים, התגלה גם שיש סוגים של מוזיקה, שאם משמיעים אותה בשינה במשך כל הלילה, לאורך מספר לילות, הן מנטרלות לפחות חלק מאותם חלומות אשר מהווים טריגרים.
מידע על כך יש במאמר הזה: מוזיקה לריפוי – שתי תגליות מפתיעות
- תהליכים לחיזוק ואיזון נפשי, רגשי, מנטלי
כשאדם נמצא בטראומה או בפוסט-טראומה, הדבר הכי משמעותי שיכול לעזור לו לצאת מהמצב, זה שיהיה מישהו קרוב אליו, מישהו שמבין אותו, מקבל אותו, פתוח אליו, מישהו שאכפת לו, שרוצה באמת לעזור ושיכול לאפשר למטופל לבכות בחופשיות אם הוא צריך, לשחרר כעסים שהצטברו בו, לשחרר חרדות ולפעמים גם שנאה, בצורה כזאת שהמטופל ירגיש לידו בטוח לגמרי ולא ירגיש אפילו טיפה של שיפוטיות או ביקורת כלפיו.
שיטות טיפול שונות יכולות לעזור מאד, אך חיוני ליצור סביבה בה המטופל ירגיש בטוח לחלוטין, ולשם כך חשוב ביותר שיהיה לפחות אדם אחד שהמטופל מרגיש בחברתו בטוח לגמרי.
לסיכום
סימפטומים מתמשכים של טראומה מופיעים במצבים האלה:
- בקונפליקט תלוי (לא פתור)
- במצב של קונסטלציה.
התקפים פוסט-טראומטיים קורים במצבים האלה:
- במשבר התיקון
- בהתעוררות חוזרת של השפעת הקונפליקט בגלל טריגרים
כדי לצאת ממצבים של פוסט טראומה חשובים הדברים האלה:
- שיהיה מישהו שהמטופל סומך עליו לגמרי ובוטח בו כך שתוכל להיווצר אקולוגיה בה המטופל יכול להרגיש בטוח לגמרי, להרגיש ששום דבר לא מאיים עליו.
- להסביר למטופל את הקונפליקט והקשר גוף-נפש, את התב"מ ואת משמעות הסימפטומים.
- לפתור את הקונפליקט/ים אם הם לא פתורים.
- לזהות את הטריגרים ולמצוא כל דרך אפשרית לנטרל או למזער ככל האפשר השפעות של טריגרים.
- לתת למטופל תרגילים, טכניקות והמלצות שונות לדברים שהוא יכול לעשות בעצמו כדי להפחית ככל האפשר השפעות חוזרות של הקונפליקט.
- לעזור למטופל למצוא שיטות טיפול נוספות שיתאימו לו ומטפלים שיוכלו לעזור לו.
פורסם לראשונה ב-3.4.2026
עידן סער
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.