מחלת רנו

מחלת רנו לפי הרפואה המקובלת

מתוךויקיפדיה:

מחלת רנו או תסמונת רנו או תופעת רנו (באנגלית Raynaud phenomenon) היא תופעת שינוי צבע בגוף האדם, שיכולה להיות ללא רקע שניוני (אין מחלה ברקע שמסבירה זאת) או שניונית למחלה כמו זאבת (לופוס) מחלות רקמת חיבור ועוד.

התופעה נובעת לרוב מכיווץ כלי דם קטנים דוגמת עורקיקים הנובע מחשיפה לקור. קיים מצב נדיר יותר שלפיו התופעה קורית בחשיפה למצב דחק (stress).

התופעה מערבת אצבעות של הידיים ושל כפות הרגלים ולפעמים גם אוזניים ואת קצה האף ומאופיינת בשלוש פאזות: בשלב הראשון יש הלבנה של האצבעות, לאחר מכן כיחלון (ציאנוזיס) ובסופו של דבר האצבעות מאדימות. אם תופעות אלו נמשכות, הסכנה היא נמק של האצבעות. (חשוב להבדיל בין תופעה זו, המאופיינת בשלוש פאזות כאמור, לבין כיחלון של האצבעות כתוצאה מקור: אקרו-ציאנוזיס, המאופיין בפאזה אחת בלבד). לרוב, שינוי הצבע מלווה בתחושת כאב ונימול.

התופעה יכולה להימשך דקות עד שעות. התופעה לרוב מופיעה לראשונה אצל מתבגרים, ואז לרוב המופע הוא סימטרי וללא מחלת רקע. לעיתים המחלה מופיעה רק בשנות הבגרות ופוסקת לאחר מכן.

הבנות לפי הרפואה החדשה

הסימפטומים שנקראים מחלת רנו מתפתחים כתוצאה מקונפליקט שפוגע ישירות ברקמת הפריאוסטאום.

הפריאוסטאום היא רקמה מאד מעוצבבת ורגישה מבחינה תחושתית, הצמודה והדוקה סביב כל העצמות הגוף מלבד המקומות בהם יש סחוסים.

הקונפליקט שפוגע ישירות בפריאוסטאום הוא קונפליקט של פרידה ברוטאלית או חשש מפרידה כזו.
פרידה ברוטאלית היא כזו שנחוותה כפתאומית או אכזרית במיוחד. התחושה היא של פרידה פתאומית, בטרם עת , כולל אפשרות לתחושה של פרידה מהחיים בטרם עת (במקרים רבים עקב אבחנה רפואית מאיימת).

יתכנו גם קונפליקט מקומיים של פרידה ברוטלית כגון: “לא הצלחתי להחזיק במישהו” (בידיים), לא הצלחתי לבעוט מעלי משהו (בקרסול), “נעלם לי מהעיניים” (בארובת העין), וכדומה.

מהרגע שהקונפליקט פעיל, האדם נמצא תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית (סטרס) וכן עם רגישות סנסורית חזקה מהרגיל באותו אזור בו נפגע הפריאוסטאום מהקונפליקט. מופיעים תסמינים האופייניים לקונפליקט זה כגון:

• כאבים חדים ודוקרים
• עקצוצים
• תחושת קור באיבר שנפגע
• אפשרות של כאב צורב במגע באיבר.
• אובדן זמני של זיכרון לטווח קצר

העורקים ההיקפיים מושפעים גם כן בצורה משמעותית ע”י מערכת העצבים הסימפתטית וכאשר יש עליהם השפעה סימפתטית חזקה הם מתכווצים. ההתכווצות הזאת מקטינה את הקוטר הפנימי של הנימים ומפחיתה את יכולת זרימת הדם לרקמות.

אם הגבלת זרימת הדם תהיה בינונית, צבע העור באותו אזור יהפוך בהתחלה להיות יותר אדום-סגול.
אך אם הקונפליקט חזק, כיווץ העורקיקים יהיה כזה שזרימת הדם תיעצר כמעט לגמרי באזור שנפגע וצבע העור יהפוך בחלקים ממנו ללבן. זה המצב שמאובחן כמחלת רנו.

במידה והקונפליקט מתמשך זמן ארוך ללא פתרון, הרקמות באותו אזור מתות ומתפתחת שם גנגרנה, מה שמחייב לקטוע את אותו חלק של הידיים או הרגליים.

גם אם קוטעים את אותו חלק של הגוף אך לא פותרים את הקונפליקט, יופיעו בד”כ כאבי פנטום באזור בו קטעו את האיבר, כי הגוף ממשיך את הדרך הטבעית של פעילות התוכנית הביולוגית.

מידע נוסף על בעיות בפריאוסטאום

התמשכות כאבי השלב הפעיל יכולה לגרום לקונפליקט חדש של יע”ע (ירידת ערך עצמי) בעצם שנמצאת מוקפת ע”י אותו פריאוסטאום שנפגע באותו אזור.
כאשר הקונפליקט של יע”ע נפתר, העצם שנפגעה מתחילה להשתקם ולהתעבות. זה גורם למתיחה של הפריאוסטאום וגורם לכאבים חזקים בפריאוסטאום שנחשבים בד”כ ככאבים ראומטיים.

אם הכאב מורגש בשרירים, הוא יאובחן כשיגרון של רקמות רכות. אם יתמשך הוא עלול להיות מאובחן בהמשך כפיברומיאלגיה.
(אבחנה מבדלת: כאב “קר” מצביע עלשלב פעיל במעטפת העצם, בעוד כאב “חם” מצביע עלשלב תיקון בשרירעצמו.

באופן כללי כאבים שגרוניים (ריאומטיים) הם כאבים שבאים מהפריוסטאום.

אם קונפליקט הפרידה פוגע גם באפידרמיס, יהיוכאבים חזקים וצורבים ממעטפת העצם בשלב פעיל, ובהמשךכאבים ורגישות בעור (באפידרמיס) בשלב הריפוי.

שלב התיקון: הכאבים נחלשים או נעלמים במהירות עם פתרון הקונפליקט וירידת הרגישות של הרקמה

משבר התיקון: חזרה קצרה ומרוכזת של הכאבים.

אם אין טריגרים או הפרעות אחרות לתהליך הריפוי הטבעי, כל תהליך הריפוי מתמתן וחוזר  בהדרגה למצב הרגיל – נורמוטוניה.

פורסם לראשונה 20.3.2022
עידן סער

……………………………………………………………………………………………………..

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.