מהו סטרידור – לפי הרפואה המקובלת (מתוך ויקיפדיה)
סטרידור (בכינוי עממי סטרידו; נקרא גם "שיעול נבחני"), הוא קול נשימה גבוה שלא מבית החזה, הנובע מזרימה טורבולנטית של אוויר בבית הקול. הסטרידור נגרם מהיצרות או חסימה בדרכי האוויר. אלו יכולים לנבוע מחפץ זר, דלקת מכסה הגרון, דלקת גרון, קנה נשימה וסימפונות ובעיקר מדלקת במיתרי הקול. לכן, לעיתים מכנים בשם "סטרידו" את הדלקת במיתרי הקול.
הסטרידור מופיע בעיקר בילדים בגילאי 2-6, בדרך כלל בלילה.
סטרידור – לפי ההבנות של הרפואה החדשה
הקולות שנשמעים כ"שיעול נבחני" קורים בגרון, באזור מיתרי הקול, בזמן שיעול במצבים מסויימים. המצבים המסויימים האלה קורים כאשר אותו ילד או מבוגר נמצאים בשלב הריפוי מקונפליקט שפגע בשרירי הגרון ומיתרי הקול ולפעמים גם ברירית הגרון.
ישנם שני סוגים של קונפליקטים הביולוגיים שיכולים להשפיע על שרירי הגרון ו/או רירית הגרון ו/או מיתרי הקול. שני הסוגים הם אלה:
-
קונפליקט של פחד עם בהלה (פחד פתע, פחד עם בעתה):
קונפליקט כזה קורה כאשר האדם (ילד או מבוגר) נמצא במצב שהוא חווה אותו (במודע או שלא במודע) כמשהו פתאומי, לא צפוי, מבהיל, מפחיד, מסוכן וכד'..
הערה: קונפליקט זה משפיע על הגרון בעיקר אצל בנות אשר יד ימין היא היד הדומיננטית שלהן.
-
פחד בהקשר טריטוריאלי:
זה יכול להיגרם במקרים כגון:
- פחד לאבד חלק מהטריטוריה שלי
- פחד לאבד פלח שוק
- פחד לאבד קרוב משפחה/חבר בקהילה/עמית בעבודה וכו'
- פחד לאבד תפקיד/משרה/מעמד וכו'
- פחד לגבי בטחוננו האישי או בטחונם של קרובים, חברים בקהילה וכו'
- ילד יכול לחוות קונפליקט זה כשמענישים אותו, מתעללים בו או צועקים עליו, או כשהוא מבועת מאדם מסויים או מצב מסויים
- עובר יכול לחוות זאת כשהאמא בסכנה או כשיש קשיים בלידה
הערה: קונפליקט זה משפיע על הגרון בעיקר אצל בנים אשר היד הדומיננטית שלהם היא יד שמאל.
לכל אחד משני הקונפליקטים הנ"ל יכול להצטרף גם קונפליקט שמשפיע על התנועתיות של שרירי הגרון. זהו קונפליקט של "תקיעות" – משהו שגרם לילד או למבוגר להרגיש תקוע או "קפוא" בגלל הפחד או הבהלה שחווה ("נאלמתי דום").
נשיפת אויר החוצה נשלטת מהממסרים במוח אשר שולטים על שרירי הגרון.
מהי התוכנית הביולוגית שיכולה לגרום לסטרידור?
השלב הפעיל של הקונפליקט
ברגע שהילדה או הילד חווים את אחד הקונפליקטים הנ"ל וכל עוד הקונפליקט פעיל, יש אובדן של תאים באותן רקמות שהקונפליקט משפיע עליהן בגרון ו/או מיתרי הקול.
זה מחליש את שרירי הגרון ואת נשיפת האויר החוצה..
אם הילד חווה גם תחושה של תקיעות או קפיאה מפחד/בהלה שהשפיעה אצלו על הגרון, זה עלול לגרום להחלשת התנועתיות של שרירי הגרון (מעין שיתוק חלקי מקומי) וזה מקשה עוד יותר על הנשיפה החוצה.
בשלב הזה הילד עלול להרגיש את תחושת הפחד שקשורה לקונפליקט והסטרס שזה גורם לו וכן קושי מסויים בנשימה, בעיקר בנשיפה.
מידת הקושי בנשיפה תלוי בעוצמת הקונפליקט שחווה הילד.
אם הקונפליקט פגע גם במיתרי הקול יהיה שינוי בקול, בהתאם לעוצמת הקונפליקט. במצבים קיצוניים, קונפליקט חזק יכול לגרום לכך שהקול יעלם באופן זמני בשלב הפעיל של הקונפליקט.
שלב הריפוי
ברגע שהקונפליקט נפתר (במודע או שלא במודע), מתחיל שלב הריפוי שכולל תהליכי שיקום של שרירי הגרון בהם היה אובדן של תאים וכן של רירית הגרון ומיתרי הקול אם גם הם נפגעו.
התנועתיות של שרירי הגרון שנפגעו נשארת עדיין מופחתת עד שמגיע משבר הריפוי.
משבר הריפוי מתבטא בהתקפי שיעול ועוויתות בגרון.
השיעול שיוצא מהגרון במצב זה נשמע "נבחני" וזהו סוג השיעול שמאובחן כסטרידור.
מצב המאובחן כדיספוניה עוויתית (spasmodic dysphonia) מצביע על כך שגם שרירי הגרון וגם רירית הגרון נמצאים בשלב הריפוי.
(דיספוניה היא פגיעה ביכולת הדיבור כתוצאה מעוויתות במיתרי הקול).
מצב המאובחן כמחלת השעלת הוא למעשה גם כן ביטוי לכך שגם שרירי הגרון וגם רירית הגרון נמצאים בשלב הריפוי מקונפליקט של פחד טריטוריאלי או פחד עם בהלה.
אם רירית הגרון ומיתרי הקול נפגעו מהקונפליקט, צפויים בחלק הראשון של שלב הריפוי גם סימפטומים כגון:
- נפיחות בגרון
- כאבים בגרון
- קושי לבלוע
- שיעול
- קול צרוד עד אפשרות שאין קול
סימפטומים אלה הקשורים לרירית הגרון ולמיתרי הקול פוחתים מאד אחרי משבר הריפוי.
אם תהליך הריפוי הטבעי נמשך ללא הפרעות (ללא השפעות חוזרות של הקונפליקט, ללא קונפליקטים חדשים וללא תרופות אשר מפריעות לתהליכים הטבעיים), תהליך הריפוי הטבעי יתקדם והמצב בגרון יחזור בהדרגה לקדמותו, עם קצת צלקות ברקמות בהן היה אובדן של תאים.
פורסם לראשונה ב-28.6.2024
עידן סער
……………………………………………………………………………………………………..
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.