פורסם לראשונה ב-28.12.2012
לפי המלצתם של זוג ידידים טובים הקוראים טיפים אלה, נחזור מדי פעם על דברים בסיסיים ברפואה החדשה, כדי לרענן את חשיבותם ואולי אף להעמיק ולהרחיב יותר את הידע וההבנה.
המאמר הפעם מתאר את החוק הביולוגי השלישי (מתוך חמישה חוקים) של הרפואה החדשה.
………………………………………………………………………………………………….
בניסוחו המתומצת אומר החוק הביולוגי השלישי כך:
כל תא וכל איבר בגוף התפתח מאחת משלוש שכבות הנבט העובריות. כל מחלת סרטן או מחלה מקבילה לסרטן משוייכת לאחת משכבות הנבט, ולכל המחלות הקשורות לשכבת נבט מסויימת ישנן תכונות דומות.
התפתחותו של עובר מתחילה כידוע בזיגוטה – הביצית שמופרית ע”י הזרע. מהזיגוטה נוצרים תאים חדשים בתהליך של חלוקה מיטוטית ונוצר גוש של תאים זהים הנקרא בלסטולה. בערך ביום ה-17 לאחר התרחשות הזיגוטה, מתמיינים תאי הבלסטולה ל-3 קבוצות שונות של תאים. קבוצות תאים אלה הם הבסיס להתפתחותן של 3 שכבות הנבט שיש בגוף האדם, לפי החלוקה הזאת:
- אנדודרם (Endoderm) – שכבת הנבט הפנימית, העתיקה ביותר מבחינת האבולוציה. ממנה מתפתחות מרבית הרקמות של מערכת העיכול, הרקמה התפקודית של הכבד, נאדיות הריאה ועוד.
- מזודרם (Mesoderm) – שכבת הנבט האמצעית, ממנה מתפתחות העצמות, כלי הדם, השרירים המשורטטים (כולל שריר חדרי הלב ושסתומי הלב), רקמות חיבור (כולל תאי גליה במוח ומיאלין), סחוסים, גידים, קשרי הלימפה וצינורות הלימפה, הטחול, כלי הדם ועוד.
- אקטודרם (Ectoderm) – שכבת הנבט החיצונית, הצעירה ביותר מבחינה אבולוציונית. ממנה מתפתחת רקמת האפידרמיס (השכבה החיצונית של העור), צינורות המרה, צינורות הלבלב, החלק בקיבה בו מתפתחים כיבי קיבה ועוד.
כל האיברים בגוף מתפתחים משלושת שכבות הנבט הנ”ל וניתן לשייך כל איבר, רקמה או תא בגוף לאחת משכבות הנבט.
החוק הביולוגי השלישי של ה-GNM מסווג את כל מה שנקרא מחלות בהתאם לקשר שלהן לשכבת נבט מסויימת. מיון זה מראה שיש אפיונים דומים לכל המחלות הקשורות לאותה שכבת נבט.
שילוב הידע של הביולוגיה, הרפואה המערבית המקובלת והרפואה החדשה מראה שניתן לשייך לכל שכבת נבט את הדברים הבאים:
- חלק מסויים של המוח
- סוג מסויים של קונפליקט
- מיקום מסויים במוח
- היסטולוגיה (מבנה רקמות) מאד ספציפית
- מיקרובים מסויימים הקשורים לאותה שכבת נבט
כל האיברים והתאים אשר התפתחו משכבת האנדודרם (שכבת הנבט הפנימית) נשלטים ע”י גזע המוח, שהוא החלק העתיק ביותר של המוח מבחינה אבולוציונית.
מבחינה היסטולוגית, כל הקרצינומות (סרטן המתפתח מתאי אפיתל) הנוצרות באיברים הנשלטים ע”י גזע המוח הם מסוג אדנו-קרצינומה. בסרטנים אלה, כגון סרטן המעי הגס, סרטן נאדיות הריאה, סרטן בכבד ועוד, נוצר גידול קומפקטי בשלב ה-CA (השלב הפעיל של הקונפליקט) ואח”כ הגידול מפורק בשלב ה- PCL (שלב הריפוי).
כל האיברים והתאים אשר התפתחו משכבת האקטודרם (שכבת הנבט החיצונית) נשלטים ע”י קליפת המוח הגדול (הקורטקס) שהיא החלק הצעיר ביותר של המוח מבחינה אבולוציונית.
בכל מקרי הסרטן המתפתחים ברקמות הקשורות לאקטודרם ישנו איבוד תאים בתהליך של כיוב (נוצרים מעין כיבים מיקרוסקופיים) בשלב ה-CA ואח”כ, בשלב ה-PCL, הגוף משקם את אותן רקמות. בחלק מהמקרים אובדן התאים נועד לשפר באופן זמני את התפקוד, ובחלק מהמקרים אובדן התאים נועד לפגוע זמנית בתפקוד בגלל צורך ספציפי.
לגבי שכבת המזודרם מבדילה ה-GNM בין איברים הקשורים למזודרם של “המוח הישן” לבין האיברים הקשורים למזודרם של “המוח החדש”. למוח הישן שייכים גזע המוח והצרבלום (המוחון). המוח החדש הוא המוח הגדול (cerebrum).
כל האיברים והרקמות הקשורים למזודרם של המוח הישן נשלטים ע”י הצרבלום (המוחון).
כאשר יש DHS (קונפליקט) הפוגע באיברים אלה נוצר גידול בשלב ה-CA, והגידול מפורק בשלב ה-PCL.
כל האיברים והרקמות הקשורים למזודרם של המוח החדש נשלטים ע”י המדולה (החלק הפנימי) של המוח הגדול.
כאשר יש DHS הפוגע באיברים אלה, יש בשלב ה-CA אובדן תאים זמני ע”י תהליך של נמק ברקמות הרכות או המסת תאים בעצמות (נוצרים חורים קטנים או חללים קטנים באותן רקמות). לאחר מכן, בשלב ה-PCL משקם הגוף את הרקמות שנפגעו.
עד כאן המידע “היבש” באופן מרוכז למדי.
המשמעויות הטיפוליות של המידע הנ”ל הן עצומות ומהפכניות, כפי שניתן היה לראות בחלק מהעדויות, ניתוחי המקרים וההסברים שהובאו בצורות שונות בטיפים קודמים.
לדוגמא:
צינורות החלב בשד קשורים לשכבת האקטודרם.
לפי החוק הביולוגי השלישי, קונפליקט שפוגע ברקמה הקשורה לאקטודרם גורם בשלב ה-CA לאובדן של תאים, ובשלב הריפוי יש תהליך של שיקום. תהליך שיקום זה, בדומה לתהליך של ריפוי פצע, כולל בין היתר ייצור עודף של תאים במקום בו היה אובדן תאים, בכמות גדולה מזו שתהיה דרושה בסוף התהליך.
רק לאחר שהרקמה הפגועה שוקמה באופן מלא, מפרק הגוף את התאים העודפים, שהם כבר לא נדרשים. תאים עודפים אלה, לפני שהם מפורקים, יוצרים למעשה מצב של גידול בצינורות החלב בשד, ובמקרים רבים הם מאובחנים ע”י הרופאים כסרטן שד בצינורות החלב. אם מבינים שגידול זה הוא חלק מתהליך הריפוי, ההתייחסות לממצאים תהיה שונה לחלוטין ממה שמקובל כיום וניתן יהיה לחסוך הרבה טיפולים מיותרים.
חשוב להדגיש שאין פה קריאה להימנע מטיפולים. אך סוגיית הטיפולים היא נושא רחב בפני עצמו שחורג ממסגרת טיפ זה.
הערה צדדית:
הסטטיסטיקה האחרונה שקראתי בנושא בדיקות ממוגרפיה טוענת, שבדיקות אלה מצילות אולי את חייה של אישה אחת מכל 2000 נבדקות, אך מתוך אותן 2000 נבדקות, כ-200 יסבלו כתוצאה מאבחון שגוי וטיפולים מיותרים.
דוגמא נוספת:
המעי הגס קשור לשכבת האנדודרם.
לפי החוק הביולוגי השלישי, ברקמות הקשורות לאנדודרם יש גידול של תאים בשלב ה-CA ולאחר שנפתר הקונפליקט ומתחיל שלב הריפוי, מפורקים תאי הגידול ע”י חיידקי TB (ממשפחת השחפת) ו/או פטריות קנדידה.
בסרטן זה אנשים מרגישים סימפטומים בעיקר, או כמעט רק, בשלב הריפוי. אחד הסימפטומים האפשריים הוא דם בצואה. דם זה הוא בד”כ אחד הסימנים הכי ברורים לתהליך של פירוק תאי הגידול ע”י החיידקים.
דלקת כיבית במעי הגס, שמתאפיינת בין היתר ע”י דם בצואה, היא למעשה ביטוי לשלב הריפוי בתהליך אינטנסיבי יחסית של סרטן המעי הגס.
מניסיוני כמטפל, חולים שמבינים זאת ומקבלים את הדימום בהבנה ולפעמים אף באהבה, יכולים להחלים לחלוטין מהמחלה תוך מספר חודשים, ללא צורך בתרופות.
חשיבות הבדיקות הרפואיות
הרבה מאיברי הגוף קשורים ליותר משכבת נבט אחת.
בכליות למשל, יש “נציגות” לכל שלושת שכבות הנבט;
נאדיות הריאה קשורות לאנדודרם ואילו הסימפונות קשורים לאקטודרם;
צינורות החלב בשד קשורים לאקטודרם ואילו בלוטות החלב קשורות למזודרם של המוח הישן;
צינורות המרה וכיס המרה קשורים לאקטודרם ואילו הרקמה התפקודית של הכבד קשורה לאנדודרם,
וכן הלאה.
לכן, כאשר מתקשר אלי אדם ומתעניין באפשרויות הטיפול בבעיה שאובחנה אצלו, אחד הדברים הראשונים והעיקריים שאני מנסה לברר הוא מהי הרקמה שבה מופיעה הבעיה.
למשל, אם אצל האדם שמתקשר אובחן גידול באחת הריאות והוא לא יודע להגיד לי אם הגידול הוא בסימפונות או בנאדיות הריאה אבקש ממנו שלא יתבייש וישיג מידע זה מהרופאים שבדקו אותו, כי מידע בסיסי זה יכול להשפיע בצורה משמעותית על תהליך הטיפול.
ממצאי הבדיקות של הרפואה המקובלת הם כלי עזר חשוב ולפעמים חיוני. אך חשוב לזכור שפירוש הממצאים יכול להיות שונה לחלוטין בין זה של הרפואה הרגילה לבין זה של הרפואה החדשה. לכן מומלץ מאד להכין את המטופל בצורה כזאת שלא ייבהל מהפירוש המקובל לממצאים שנחשבים ככאלה המצביעים על מחלה קשה או החמרה במצב, וישמע גם חוות דעת של מטפל המתמצא ברפואה החדשה לפני שהוא מחליט על המשך צעדיו.
במקרים רבים, פירוש הממצאים ע”י הרופאים גורם למטופל לטראומה חדשה שיכולה לגרום למחלה חדשה, כולל מחלת סרטן חדשה.
נתקלתי אישית ביותר מדי מקרים כאלה.
………………………………………………………………………………………………………….