תהליכים בבלוטת התריס לפי הרפואה החדשה
לרפואה המקובלת ישנן השערות שונות לגבי גורמי המחלות השונות בבלוטת התריס, אך אין לה עדיין ידיעה ברורה מהם באמת הגורמים.
הרפואה החדשה מצאה את הקונפליקטים שמשפיעים על בלוטת התריס והיא מסבירה את התהליכים השונים שמתרחשים בבלוטה בצורה שונה לחלוטין מהמקובל. ההסבר הוא קצת מורכב ומאמר זה מנסה להבהיר את עיקרי הדברים.
א. תהליכים ברקמה התפקודית של בלוטת התריס
תאי בלוטת התריס שמייצרים את ההורמון תירוקסין שייכים לשכבט הנבט אנדודרם והם נשלטים ממרכזים שנמצאים בגזע המוח באזור שנקרא "גשר המוח" (Pons).
הקונפליקטים שמשפיעים על הבלוטה הם אלה:
- מצבים הגורמים לאדם להרגיש שהוא לא מספיק מהיר או זריז כדי לתפוס את הדבר שרצה או רוצה. תחושה שהדברים קורים מהר מדי בשבילו.
כל עוד האדם נמצא תחת השפעה של קונפליקט כזה, יש שגשוג של תאים באונה הימנית של הבלוטה. - מצבים הגורמים לאדם להרגיש שהוא לא מספיק מהיר או זריז כדי להיפטר מהדברים שהוא מנסה להיפטר מהם. תחושה שהאחרים יותר זריזים או מהירים.
כל עוד האדם נמצא תחת השפעה של קונפליקט כזה, יש שגשוג של תאים באונה השמאלית של הבלוטה.תאי הגידול מייצרים גם כן תירוקסין ומטרת הגידולים האלה היא להעלות את רמת התירוקסין בדם כדי להאיץ את המטבוליזם ובכך לעזור לאדם להיות מספיק מהיר או מספיק זריז, כדי שיוכל לפתור את הקונפליקט.
תהליך זה הוא הגורם למה שמאובחן כפעילות יתר של בלוטת התריס.
ברגע שהקונפליקט נפתר, המוח מזהה שאין יותר צורך ברמה גבוהה מהרגיל של תירוקסין, והוא נותן פקודה לחיידקים ופטריות לפרק את התאים העודפים.
לאחר פירוק התאים העודפים חוזרת הבלוטה לתפקוד הרגיל.
סיבוכים יכולים להתפתח כאשר אותו אדם חווה מצבים חוזרים ונשנים של השפעת הקונפליקט > ריפוי > קונפליקט > ריפוי וחו"ח (מצב של "ריפוי תלוי").
החיידקים שמפרקים את התאים שהתרבו בשלב הפעיל של הקונפליקט מתוכנתים כך, שהם תמיד מפרקים גם קצת מהתאים הרגילים של הבלוטה, אלה שנמצאים בשולי הגידול. לכן, ככל שאותו אדם חווה השפעות חוזרות של הקונפליקט יותר פעמים, ולאחריהן תהליכי ריפוי, ישנה הפחתה רבה יותר במספר התאים הרגילים של הבלוטה, וזה יכול להגיע למצב בו כבר אין בבלוטה מספיק תאים שיכולים לייצר את הכמות הדרושה של תירוקסין.
תהליך זה הוא הגורם העיקרי למצב שמאובחן כתת-פעילות בלוטת התריס.
כל הסימפטומים של שלב הריפוי יוחרפו בהרבה אם יש באותו זמן גם את "הסינדרום".
ב. תהליכים בצינורות בלוטת התריס
בתוך בלוטת התריס יש צינוריות אליהן מתנקזים ההורמונים שמיוצרים בבלוטה ודרכן זורמים ההורמונים אל הדם.
נמצאו שני סוגים של קונפליקטים שמשפיעים על צינוריות בלוטת התריס:
- תחושה חזקה של חוסר אונים או חוסר שליטה במצב.
- פחד חזיתי. זהו פחד גדול כשהולכים לקראת מצב מסוכן, או כשרואים סכנה שמתקרבת ישירות לכיוון שלנו ולא ברור לנו כיצד נוכל להתמודד עם סכנה זו.
כל עוד הקונפליקט לא פתור, מתרחש תהליך של אובדן של תאים בדפנות הפנימיים של הצינוריות. זה גורם להרחבת הקוטר הפנימי של הצינוריות, ומאפשר לכמות גדולה יותר מהרגיל של הורמונים לעבור בצינוריות בפרק זמן נתון.
ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל תהליך שיקום שמלווה בהתחלה בייצור עודף של תאים וביותר נוזלים מהרגיל בצינוריות שמתרפאות. זה גורם לנפיחות בחצי הראשון של שלב הריפוי.
אם הקונפליקט היה חזק וממושך, תהליך הריפוי יהיה יותר נמרץ והנפיחות תהיה יותר גדולה.
נפיחות זו יכולה לגרום לחסימה זמנית של חלק מהצינוריות וזה עלול לגרום לכך שפחות הורמונים יוכלו להגיע לדם.
גם מצב זה יאובחן בד"כ כתת-פעילות בלוטת התריס, למרות שהבלוטה עצמה מתפקדת כרגיל ומייצרת את כמות ההורמונים הדרושה.
בחצי הראשון של שלב הריפוי יש גם מקרים בהם גדלה ציסטה בצינוריות, מה שמחריף את הנפיחות באותו אזור.
כל הסימפטומים של שלב הריפוי יוחרפו בהרבה אם יש באותו זמן גם את "הסינדרום".
התייחסות לפי אבחונים רפואיים:
א. אדנו קרצינומה בבלוטת התריס
זהו סרטן בבלוטת התריס שהוא למעשה גידול של תאים אשר מטרתו לייצר יותר הורמון תירוקסין, כפי שהוסבר קודם.
בשלב הפעיל: גידול קומפקטי דמוי כרובית, מסוג אדנו-קרצינומה
- כאשר הגידול מופיע באונה הימנית של הבלוטה – הקונפליקט קשור בתחושתו של אותו אדם שהוא אינו מהיר או זריז מספיק לתפוס את הדבר שרצה.
- כאשר הגידול מופיע באונה השמאלית של הבלוטה – הקונפליקט קשור בתחושתו של אותו אדם שהוא אינו מהיר או זריז מספיק להיפטר מהדבר שרצה להיפטר ממנו.
בשלב הריפוי: התאים העודפים מפורקים ע"י חיידקי שחפת ופטריות.
סימפטומים אפשריים:
- כאבים
- נפיחות זמנית (בגלל היווצרות בצקת מקומית)
- קושי בנשימה
- קושי בבליעה
- גירודים בגרון
- הפרשות שונות מהגרון
- אפשרות שהתהליך ילווה בדלקת (תירואידיטיס)
עם השלמת פירוק הגידול חוזרת הבלוטה לתפקוד תקין.
אם אין חיידקים או פטריות לפירוק הגידול, יישאר גידול שפיר.
עלול להיות מצב בו גידול זה ימשיך לייצר כמות עודפת של תירוקסין ויגרום למצב מתמשך של פעילות יתר של הבלוטה.
גויטר (זפקת)
זוהי תופעה של התנפחות הצוואר בגלל גדילה או התנפחות של בלוטת התריס.
זפקת יכולה להופיע גם במחלת גרייבס, גם במחלת השימוטו וגם כשיש גידול "סרטני" בבלוטה.
לפי הרפואה המקובלת, הסיבה העיקרית לזפקת בארצות נחשלות היא כנראה מחסור ביוד בתזונה.
תיאוריה זו לא יכולה להסביר מקרים בהם הזפקת מופיעה רק בצד אחד.
לפי הרפואה החדשה גויטר יכול להיווצר במקרים הבאים:
- גידול בבלוטה בשלב של קונפליקט פעיל אשר מתמשך מספיק זמן (קונפליקט תלוי), או בריפוי תלוי.
- גידול שלא פורק בגלל חוסר בחיידקים ופטריות.
- גדילה של ציסטה בצינורות הבלוטה בשלב הריפוי מקונפליקט שקשור לצינורות.
מחלת גרייב – לפי הרפואה החדשה
מחלת גרייב היא מצב בו יש היפר-תירואידיזם, זפקת ועיניים בולטות או עין אחת בולטת.
הרפואה החדשה מתייחסת בנפרד לכל אחד מהסימפטומים:
- היפר-תירואידיזם – נגרם מאותן סיבות הגורמות ליתר פעילות בלוטת התריס כפי שהוסבר קודם.
- זפקת – נגרמת מאחת הסיבות שפורטו למעלה.
- עיניים בולטות – זו תוצאה של קונפליקט הקשור לעיניים.
הגורם לעיניים הבולטות הוא קונפליקט של יע"ע הקשור לעיניים:
"העיניים שלי לא היו מספיק מהירות לראות משהו חשוב או להיפטר ממשהו שלא רציתי לראות". קונפליקט זה פוגע ברקמות חיבור שנמצאות בחלק האחורי של העין.
בסוף שלב הריפוי נעשות רקמות אלו מעובות יותר מהרגיל, וזה מה שדוחף את העין קדימה.
הנפיחות בבלוטת התריס והבליטה של העיניים מופיעים ביחד כאשר האדם חווה במקביל את שני הקונפליקטים הנ"ל.
מחלת השימוטו לפי הרפואה החדשה
על בסיס ההסברים הנ"ל, ניתן לראות שהסימפטומים המאובחנים כמחלת השימוטו הם למעשה ביטוי לתהליכים הנגרמים באחת מהאפשרויות שלהלן:
- קונפליקטים שפוגעים ברקמה התפקודית של הבלוטה:
בשלב הפעיל של הקונפליקט יש גידול של תאים, נפיחות שתלויה בגודל הגידול, והפרשה מוגברת של ההורמונים, כלומר – פעילות יתר של הבלוטה.
בשלב הריפוי מתבצע פירוק של תאי הגידול ע"י מיקרובים. בתהליך זה מפרקים המיקרובים גם כמות קטנה של התאים הרגילים של הבלוטה שנמצאים בשולי הגידול.
בשלב הזה יש נפיחות זמנית בצוואר בגלל עודף נוזלים ויש בד"כ הזעות חזקות בלילה, בעיקר בחצי השני של הלילה.
השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט גורמות לעליות וירידות ברמת ייצור ההורמונים, ואם תהליך זה חוזר על עצמו הרבה פעמים, יש הפחתה במספר התאים הרגילים של הבלוטה, מה שיכול לגרום לכך שבסוף לא יהיו מספיק תאים לייצור הכמות הדרושה של התירוקסין ואותו אדם יגיע למצב קבוע של תת-פעילות בלוטת התריס.
במצב זה אין ברירה בד"כ אלא לקחת הורמון (סינטטי או טבעי) בצורה של תוסף או גלולה.
- קונפליקטים שפוגעים בצינוריות בלוטת התריס:
בשלב הפעיל של הקונפליקט יש אובדן של תאים בדפנות הפנימיים של צינוריות הבלוטה, ותיתכן באופן זמני עליה קלה ברמת ה-T4 ו-T3 בדם, למרות שהבלוטה ממשיכה לתפקד כרגיל.
בחצי הראשון של שלב הריפוי מתפתחת נפיחות, כולל אפשרות של גדילת ציסטה, וזה עלול לגרום לחסימות זמניות בצינוריות הבלוטה. חסימות אלה גורמות לכך שחלק מההורמונים המיוצרים בבלוטה לא יכולים להגיע לדם, למרות שהבלוטה מייצרת את כמות ההורמונים הדרושה. זה מצב שמאובחן גם הוא כתת-פעילות בלוטת התריס, וכל עוד נמשכות החסימות בצינוריות וגורמות לרמה נמוכה מדי של ההורמונים בדם, אין ברירה אלא לקחת את ההורמון כתוסף או תרופה.
אם תהליך הריפוי מתנהל ללא הפרעות, רמת ההורמונים בדם תחזור בד"כ לנורמה תוך כ-3 חודשים. לפני שהרמה חוזרת לנורמה תיתכן עליה זמנית ברמת ההורמונים בדם.
הדברים מסתבכים בד"כ במצבים של ריפוי תלוי, כלומר שהאדם חווה השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט, כשביניהן יש תהליכי ריפוי, אשר נעצרים כל פעם מחדש בגלל טריגרים, שמעוררים את אותן השפעות חוזרות של הקונפליקט.
במצב כזה האדם חווה מצבים של עליות וירידות ברמת ההורמונים בדם, במקביל לסטרס שקשור לקונפליקט שגרם לבעיה ובמקביל להפוגות מהסטרס הזה, כל פעם שהקונפליקט נפתר באופן זמני.
כנראה שאחוז משמעותי של המקרים המאובחנים כמחלת השימוטו הם מצבים של ריפוי תלוי מאותם קונפליקטים שפוגעים בצינוריות הבלוטה.
- שילוב של שתי האפשרויות הנ"ל:
המקרים היותר מורכבים של מה שמאובחן כמחלת השימוטו, הם כנראה אותם מקרים בהם האדם סובל גם ממצבים חוזרים ונשנים של קונפליקט שמשפיע על הרקמה התפקודית של הבלוטה ובמקביל גם ממצבים חוזרים ונשנים של הקונפליקטים שמשפיעים על צינוריות הבלוטה.
תרופות שפוגעות בבלוטת התריס (לפי הביוכימאי שיין אליסון)
תרופות שונות וגם כימיקלים שונים שמוסיפים למזונות מעובדים יכולים לפגוע בפעילותה של בלוטת התריס ועלולים לגרום למצבים של תת-פעילות הבלוטה.
להלן רשימת תרופות העלולות לפגוע בפעילות הבלוטה:
- אמפטמינים ("ספיד") – סם פסיכופעיל ממריץ, מדכא תיאבון ומשמש גם לטיפולים בנרדמות (נרקופלסיה), וכן היפר פעילות והפרעות קשב וריכוז.
- סטרואידים אנבוליים (כגון טסטוסטרון)
- תרופות נגד דיכאון
- גלולות למניעת הריון
- אסטרוגן
- תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה
- כימותרפיה
- הורמונים גלוקוקורטיקואידים
- לבדופה (לטיפול בחולי פרקינסון)
- ליתיום קרבונט
- מתדון הידרוכלוריד
- מיטוטן
- חומצה ניקוטינית
- אורליסטט (קסניקל) – תרופה להרזיה
- טמוקסיפן ציטראט
כימיקל נפוץ שמוסיפים למזונות ועלול לפגוע בפעילות הבלוטה הוא מונוסודיום גלוטמט (MSG).
עקרונות הטיפול
כמו במרבית המחלות, המפתח לריפוי הוא:
- גילוי והבנת הקונפליקט ופתרון הקונפליקט
- גילוי והבנת הטריגרים ומניעה או ניטרול או מיזעור השפעות חוזרות של הקונפליקט בגלל הטריגרים.
מכיוון שכל אדם בנוי שונה מהאחרים, ולכל חולה יש את הרגישויות הספציפיות שלו, יש צורך להתאים את הדרך הטיפולית לכל חולה בנפרד.
המודעות, הידע והבנת הגורמים והתהליכים הם חלק חשוב ואף חיוני בתהליך הריפוי, אך במרבית המקרים יש צורך להיעזר גם בשיטות טיפול נוספות בתחום הרגשי ובחלק מהמקרים יש חשיבות להתאמת תזונה ותוספי תזונה וישנם מוצרים הוליסטיים חדשניים שעוזרים גם לבעיות בבלוטת התריס.
פורסם לראשונה ב-6.6.2023
עידן סער
……………………………………………………………………………………………………..
כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.
…………………………………………………………………………………………………….