המגיפה שהתפרצה באפריקה ב-2014 היא מגיפת האבולה הגדולה ביותר מאז התגלה הנגיף, והכותרות באמצעי התקשורת יוצרות לפעמים רושם שזו עלולה להיות מגיפה כלל עולמית שתשמיד מיליוני בני-אדם.
מאחר שחסר לי עדיין מידע רב בנושא זה, המאמר שכאן הינו התייחסות ראשונית ואינו מתיימר לתת תשובות נחרצות, או להקיף את הנושא מכל צדדיו. עיקר ההתייחסות כאן היא דרך ההבנות של הרפואה החדשה.
מהי מחלת האבולה?
המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מגדיר את האבולה כמחלה קטלנית נדירה הנגרמת כתוצאה מהדבקה באחד מזני וירוס האבולה. הוירוס יכול לגרום מחלות אצל בני אדם וקופים.
וירוס האבולה התגלה לראשונה ב-1976 וכיום ידועים 5 זנים שלו. הזן שנחשב כקטלני ביותר הוא האבולה-וירוס, או בשמו המלא: זאיר אבולה-וירוס. הוירוס נמצא במספר מדינות באפריקה. הוא התגלה לראשונה ליד הנהר אבולה שנמצא בזאיר (כיום – הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). החוקרים מאמינים שהאכסניה הטבעית של וירוס זה היא בעיקר סוג של עטלפי פירות, אך זה עדיין לא הוכח.
מהם הסימפטומים של מחלת האבולה?
לפי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן, אלה הם הסימפטומים של המחלה:
- חום מעל 38.6 מעלות צלזיוס
- כאבי ראש חזקים
- כאבי שרירים
- חולשה
- שלשולים
- הקאות
- כאבי בטן (קיבה)
- שטפי דם שלא ניתנים להסבר (דימומים או פצעים)
הסימפטומים יכולים להופיע בכל זמן שהוא בין 2 עד 21 יום לאחר החשיפה לנגיף, אך הזמן הממוצע הוא 10-8 ימים.
לפי ה-CDC, ההחלמה מאבולה תלויה בתגובה החיסונית של החולה. אנשים שהחלימו מאבולה פיתחו נוגדנים שנשארו לפחות 10 שנים.
התייחסות לפי הרפואה החדשה
הרפואה החדשה מראה שמחלות נגרמות ע”י קונפליקטים ביולוגיים ולא ע”י מיקרובים למיניהם. לכן הדרך של הרפואה החדשה להבין מחלה מסויימת היא לפי הסימפטומים, לפי תשאול החולה ולפי צילומי CT של המוח.
מכיוון שבמקרה זה אין לנו צילומי CT של מוחות החולים, ואין לנו את סיפוריהם האישיים, נוכל להתייחס כאן בעיקר לסימפטומים וקצת לאפיונים הכלליים של תנאי החיים באזורים בהם התגלו עד כה מרבית החולים.
א. התייחסות לפי הסימפטומים:
- חום מעל 38.6 מעלות צלזיוס:
טמפרטורות אלה אופייניות למחלות ברקמות הקשורות למזודרם של המוח החדש ולרקמות הקשורות לאקטודרם.
רקמות הקשורות למזודרם של המוח החדש הן בעיקר אלה:
עצמות, סחוסים, לימפה (בלוטות וצינורות), רקמות חיבור, טחול, שרירים, רצועות, גידים, כלי הדם, הפרנכימה של הכליות, רקמות שומניות, שחלות ואשכים.
הקונפליקטים הפוגעים ברקמות הקשורות למזודרם של המוח החדש הם בעיקר קונפליקטים של יע”ע (ירידת ערך עצמי).
השחלות והאשכים נפגעים מקונפליקטים של אובדן.
הפקעיות בנפרונים של הכליות נפגעות מקונפליקטים הקשורים לנוזלים.
בשלב הפעיל של הקונפליקט יש אובדן של תאים ובשלב הריפוי יש תהליך של שיקום שבסופו הרקמה אמורה להישאר חזקה יותר ממה שהיתה לפני הופעת הקונפליקט.
רקמות הקשורות לאקטודרם נמצאות בין היתר באיברים האלה:
צינורות הלוע, סימפונות, כלי הדם הכליליים, קיבה, תריסריון, צינורות המרה וכיס המרה, צינורות הלבלב, אגן הכליה, מערכת השתן, עור (אפידרמיס), צינורות החלב בשד, אף, פה, ושט, עיניים, צינורות בלוטת התריס, רקטום, ואגינה, צוואר הרחם.
את הקונפליקטים המשפיעים על הרקמות הנ”ל (הקשורות לאקטודרם) ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים של קונפליקטים:
א. קונפליקטים טריטוריאליים
ב. קונפליקטים של פרידה
בשלב הפעיל של הקונפליקט יש אובדן של תאים ובשלב הריפוי יש תהליך שיקום הרקמות.
- כאבי ראש חזקים:
מופיעים בד”כ בחצי הראשון של שלב הריפוי (בצקת במוח) ובמשבר הריפוי ומוחרפים מאד כתוצאה מ”הסינדרום” (מצב בו יש במקביל לתהליך הריפוי גם אצירת נוזלים בגוף).
אצירת הנוזלים בגוף נגרמת כתוצאה מקונפליקטים של סכנה קיומית, נטישה, בדידות גדולה, אשפוז, גירוש ועוד. היא מגדילה מאד את הבצקת במוח, מחריפה את כאבי הראש ויכולה גם להחריף מאד את הסימפטומים של משבר הריפוי.
מידע על “הסינדרום” יש בטיפים האלה: אצירת נוזלים בגוף, הסינדרום, ריענון בנושאים בסיסיים – חלק א’.
- כאבי שרירים:
מופיעים בשלב הריפוי מקונפליקט קל עד בינוני של יע”ע .
- חולשה:
סימפטום אופייני לשלב הריפוי.
- שלשולים:
סימפטום אופייני לשלב הריפוי בקונפליקט של “משהו” (פיזי או לא פיזי) שהיה קשה לעיכול או בלתי ניתן לעיכול. זה יכול לכלול גם זיהומים שונים האופייניים למי השתיה והמזון במקומות עניים כמו באותם אזורים באפריקה בהם התפרצה האבולה.
- הקאות:
סימפטום אופייני למשבר הריפוי בקונפליקטים של כעסים טריטוריאליים ובקונפליקטים של “משהו” (פיזי או לא פיזי) שהיה קשה לעיכול או בלתי ניתן לעיכול.
- כאבי בטן (קיבה):
סימפטום אופייני בשלב הפעיל ובמשבר הריפוי בקונפליקט של כעסים טריטוריאליים.
- שטפי דם שלא ניתנים להסבר (חיצוניים או פנימיים):
ראה התייחסות בהמשך.
- אתר האינטרנט של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מוסיף גם את הסימפטומים האלה (הפירושים כאן הם לפי הרפואה החדשה):
- כאבי גרון:
סימפטום אופייני לשלב הריפוי בקונפליקט של פחד-בהלה.
- פריחות:
כאשר זה מופיע בשכבת האפידרמיס (השכבה החיצונית) של העור – זה סימפטום אופייני לשלב הריפוי מקונפליקטים של פרידה.
- הפרעות בתפקוד הכליות (לא מפורט מה נפגע בכליות):
יכול להיות אחד או יותר מהקונפליקטים הבאים:
– קונפליקט נטישה משמעותי, עמוק
– קונפליקט קיומי (אדם שחש שאיבד הכל או שהוא עלול לאבד הכל)
– קונפליקט אשפוזי (פחד מאשפוז בבי”ח או בבית)
– פליטים (צורך לעזוב את המדינה, בית, עבודה וכו’)
– תחושה של בדידות מוחלטת- תחושה של להיות מנושל או מוקצה
– תחושה שלאף אחד לא אכפת ממני או שיותר מדי אכפת להם ממני
– תחושה של להיות לבד במדבר (פיזית או פיגורטיבית).
– בעיה עם נוזלים (חוסר שתיה, מבול, הצפה, כמעט טביעה ובו’)
– אי יכולת לסמן את הטריטוריה או להגדיר את גבולות הטריטוריה
- הפרעות בתפקודי כבד:
קשור לאחד או יותר מהקונפליקטים האלה:
– חוסר יכולת לדאוג לעצמנו או לאלה שאנחנו מרגישים אחראים להם.
– פחד (מודע או לא מודע) מרעב, פחד שלא יהיה מזון.
– כעסים טריטוריאליים.
האתר הנ”ל של ארגון הבריאות העולמי מציין שרק בחלק ממקרי האבולה יש שטפי דם ודימומים, פנימיים או חיצוניים. הוא מביא רק שתי דוגמאות, כך שאין לנו פירוט מלא של סוג שטפי הדם האופייניים, דבר שהיה יכול לעזור מאד בהבנה טובה יותר של המחלה.
אלה שתי הדוגמאות לדימומים שמובאות באתר:
- דימום מהחניכיים:
– אי יכולת “לנשוך” בחזרה
– אי יכולת להכניס לפה משהו שרוצים או אי יכולת להוציא מהמפה משהו שרוצים להיפטר ממנו.
הערה: החניכיים מדממים יותר בקלות באופן יחסי לאיברים אחרים, בגלל ריבוי בהם של כלי דם נימיים.
- דם בצואה:
בד”כ ביטוי לשלב ריפוי מקונפליקט של “משהו” שהיה קשה או בלתי ניתן לעיכול.
לסיכום חלק א’:
חלק זה הוא רק קטע מהדיון.
מכיוון שהקונפליקטים הנ”ל אינם חדשים, נשארה עדיין פתוחה השאלה העיקרית שהיא – מה גרם לכך שדווקא בשנת 2014 התפרצה המגיפה בהיקף חסר תקדים?
המשך הדיון במחלת האבולה מופיע בניסיון להבין את בהלת האבולה – חלק ב’.
אם יש לכם מידע מעניין בנושא האבולה ואתם רוצים לשתף בו את שאר הקוראים, אנא כתבו לי בהקדם.
אשמח לשלב ולהוסיף כל מידע אשר לפי שיקול דעתי יהיה מתאים.
פורסם לראשונה ב-3.10.2014
עידן סער
…………………………………………………………………………………………..
הערה: כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.