הידרוצפלוס

הידרוצפלוס לפי ויקיפדיה

הידרוצפלוס או מיימת ראש היא מחלה שבה מתקשה הגוף לנקז נוזלים עודפים מהמוח ומחוט השדרה.

אנשים הסובלים ממחלה זו סובלים מהצטברות מים בתאי וחדרי המוח. מצב זה מוביל  ללחץ תוך-גולגולתי על המוח ועל רקמות שונות, שאצל ילדים קטנים גם גורם לרוב להגדלת הגולגולת.

הידרוצפלוס לרוב נוצר בעקבות חסימה בניקוז נוזל המוח (CSF) מחדרי המוח לעמוד השידרה ומשם לניקוז בגוף. נוזל המוח נוצר במחזוריות ומשמש להגנה על רקמת המוח, והניקוז הקבוע שלו חיוני כדי שלא ייווצר לחץ תוך-גולגולתי. בנוסף מצב זה עלול לקרות כתוצאה מייצור עודף של CSF. החסימה עלולה להיות מולדת (לרוב בפגים מתחת ל-1,000 גרם), מחלה, גידול ו/או טראומה לגולגולת או לעמוד השדרה. הפרעות בספיגת הנוזלים בחדרי המוח יכולה להיגרם ממגוון סיבות כגון: מחלות זיהומיות, דימומים עקב שבץ או זקנה.

סרטון וידאו קצר שעוזר להבין את התופעה ואת הטיפול של הרפואה המודרנית יש בקישור הזה: הידרוצפלוס

הידרוצפלוס לפי הרפואה החדשה

לפי הרפואה החדשה הגורם העיקרי לבעיה הוא כנראה מצבים בהם יש את “הסינדרום של צינוריות האיסוף בכליות“, כלומר – יש קונפליקט אחד שנמצא בשלב ריפוי וקונפליקט אחר, בשלב הפעיל, שפגע בצינוריות האיסוף בכליות וגורם לאצירת נוזלים בגוף.

ריכוז גבוה מהרגיל של נוזלים במוח נוצר תמיד בחצי הראשון של שלב הריפוי מקונפליקט כלשהו. אז נוצרת בצקת באזור במוח בו הופיע ה-HH (המוקד של האמר) בהתאם לסוג הקונפליקט. זה בד”כ לא גורם לבעיה כלשהי.

קונפליקט שפוגע בצינוריות האיסוף בכליות גורם למצב של אצירת נוזלים בגוף.
מסתבר שהגוף מתוכנת כך, שעודף הנוזלים הולך בעדיפות ראשונה למקומות שנמצאים בשלב הריפוי.

בכל מקרה בו קונפליקט ביולוגי נמצא בשלב הריפוי, מתבצע תהליך ריפוי גם במוח באזור בו הופיע ה-HH. גם האיבר בגוף שמתרפא וגם האזור שמתרפא במוח צריכים בחלק הראשון של שלב הריפוי יותר נוזלים מהרגיל, לצורך הולכת חומרי בניה, הוצאת חומרי פסולת ויצירת תווך הדרוש לתהליכים ביו-כימיים שונים.

כאשר יש את הסינדרום, מגיעה לאזורים המתרפאים כמות הרבה גדולה מהנחוץ של נוזלים וזה עלול לא רק להחריף מאד את הסימפטומים של תהליכי הריפוי אלא גם לגרום לבעיות נוספות.  

עודף הנוזלים שמגיע לאזור המתרפא במוח מגדיל שם בהרבה את הבצקת.

אם הבצקת הגדולה מהרגיל מתפתחת קרוב לאחד מחדרי המוח או מעברי הנוזלים בין החדרים היא עלולה לגרום לחסימה ואז מתפתח הידרוצפלוס.

לדוגמא:

המרכז ששולט על הפרנכימה (הרקמה התפקודית) של הכליות נמצא בחלק האחורי של המדולה של הקורטקס. בצקת גדולה במוח סביב מרכז זה עלולה לגרום לדחיסות במעברי הנוזלים שבין חדרי המוח השלישי והרביעי.

בצקת גדולה בגזע המוח סביב המרכז ששולט על נאדיות הריאה (קונפליקט של פחד מוות) עלולה לדחוס את החדר הרביעי ולגרום להרחבה של כל מערכת חדרי המוח.

תהליכי ריפוי באזור התלמוס או במרכזים ששולטים על שרירי חדרי הלב יכולים לגרום לחסימת החדר השלישי במוח משני צידיו.

חסימות כאלה עלולות כנראה להיגרם גם במקרים של גידולים במוח במקומות שגורמים לחסימות באחד החדרים או במעברים ביניהם.

התרחבות הגולגולת אצל תינוקות

אצל תינוקות עד גיל שנתיים לערך, תפרי עצמות הגולגולת עדיין לא סגורים לגמרי. לכן, כאשר יש לתינוק כזה הידרוצפלוס, לחץ הנוזלים בתוך המוח גורם להתרחבות עצמות הגולגולת.

איזה קונפליקטים יכולים לגרום לתינוקות להידרוצפלוס?

באופן כללי עובר יכול לחוות קונפליקטים כתוצאה ממצבים בעייתיים בתוך הרחם, מרעשים חיצוניים חזקים או מקונפליקטים שהאמא חווה והוא חווה אותם דרכה.

קונפליקטים שיכולים לגרום אצל עובר ל”סינדרום” ולהידרוצפלוס הם למשל שילוב של קונפליקט של סכנה קיומית (שפוגע בצינוריות האיסוף הכליות וגורם לאצירת נוזלים בגוף) ובמקביל קונפליקט של פחד מוות (שפוגע בנאדיות הריאה) ונמצא בשלב הריפוי.

תינוק שזה עתה נולד עלול לחוות קונפליקט של נטישה (שפוגע הצינוריות האיסוף בכליות) אם מפרידים אותו מהאמא מייד אחרי הלידה. במקביל צריך להיות קונפליקט אחר שנמצא בשלב הריפוי כדי שעודפי הנוזלים יגיעו גם למוח.

הידרוצפלוס אצל מבוגרים

אצל מבוגרים אין אפשרות להתרחבות הגולגולת וכאשר נוצר לחץ תוך גולגלתי בגלל עודף נוזלים עלולים להיגרם סימפטומים שונים כגון:

• כאבי ראש
• בחילות
• רדימות

כאשר הלחץ התוך גולגלתי נעשה חזק עלולות להיגרם בעיות רציניות יותר כגון:

• הלחץ התוך גולגלתי דוחף כלפי מטה את ה- cerebellar tonsils(זוג אוניות קטנות שנמצאת מתחת לשתי האונות של המוחון). אם אותם tonsils נדחפים אל מחוץ לגולגולת, זהו מצב מסכן חיים המחייב התערבות רפואית מיידית.
• לחץ מתמשך על עצב הראיה עלול לגרום לבעיות שוהות בראיה.

לפי הרפואה החדשה, בעיות כמו חולשת רגליים, התקפים אפילפטיים או בעיות בדיבור לא נגרמות בגלל הידרוצפלוס כפי שחושבת הרפואה המקובלת, אלא כתוצאה מקונפליקטים ספציפיים.

הידרוצפלוס חיצוני

כל המצבים שתוארו למעלה הם ביטויים שונים של מה שנקרא “הידרוצפלוס פנימי”.

ישנם מצבים בהם עודף הנוזלים מצליח לגיע אל הרווח שבין קרומי המוח. מצב כזה נקרא “הידרוצפלוס חיצוני”.

אם זה קורה באזור האונה המצחית, אצל תינוקות זה יתאפיין בהתפתחות של מצח בולט.

טיפול

מבחינת הרפואה החדשה, בכל מקרה בו יש את “הסינדרום”, העדיפות הטיפולית הראשונה היא לפתור את הקונפליקט שפגע בכליות, כדי לשחרר את הנוזלים שהצטברו בגוף ובמוח..

זה נכון גם במקרים בהם החולה מטופל ע”י הרפואה המקובלת או כל שיטת טיפול אחרת.

פורסם לראשונה ב-30.11.2021
עידן סער

……………………………………………………………………………………………………..

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.
…………………………………………………………………………………………………….