כלבת – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

מבוא

מחלת הכלבת היא נדירה והמחקר סביבה הוא על כן מועט למדי. הרוב הגדול של הרופאים אינם מאבחנים כלבת, או פוגשים ומתשאלים חולה חשוד בכלבת, אפילו פעם אחת בקריירה רפואית שלמה. עם זאת, עקב הפרסום הרב הניתן למחלה, היא מעוררת גם פחד רב, המצדיק מבחינת הרופאים והממסד הרפואי פעולות רפואיות אגרסיביות בכל מקרה של חשד (גם אם לא נעשה אבחון ודאי).

מאמר זה נכתב בידיעה שגם ההסברים של הרפואה החדשה לגבי הגורמים לכלבת, לא נבדקו עדיין כראוי עם כלי בדיקה ומדידה מקובלים. אנו מקווים כי בהמשך לפרסום המאמר יהיה חוקר או חוקרים, אשר ירצו לבדוק את הנושא גם ע"פ הסברי יב"ג (ידע הבריאות הגרמאני / הרפואה הגרמנית החדשה) המובאים להלן.

חלק מההסברים כאן הם לפי הבנתו האישית של הכותב והם אינם מתיימרים לייצג גוף רשמי כלשהו.

---

מהי כלבת לפי הרפואה המקובלת (מתוך תשובה של AI ג'מיני)

כלבת (Rabies) היא מחלה נגיפית נדירה אך קטלנית כמעט תמיד, הפוגעת במערכת העצבים המרכזית של יונקים, כולל בני אדם.
הנגיף מועבר דרך נשיכה או שריטה מעמיקה של בעל חיים נגוע (בעיקר בלוטות הרוק שלו), והוא מתקדם מהר מאתר החשיפה אל המוח.

מנגנון הפעולה של הכלבת

1. חשיפה והידבקות: הנגיף מוחדר לגוף דרך רוק של בעל חיים נגוע (לרוב כלבים, עטלפים, שועלים או תנים).
2. התקדמות איטית: הנגיף נע לאורך תאי העצב ההיקפיים עד שהוא מגיע לחוט השדרה. שלב זה יכול להימשך שבועות או אף חודשים, במהלכם לא מופיעים תסמינים.
3. פגיעה מוחית: לאחר שהנגיף מגיע למוח, הוא גורם לדלקת מוחית (אנצפליטיס) חריפה ובלתי הפיכה.
4. הפצת הנגיף: הנגיף מתפשט מהמוח חזרה אל בלוטות הרוק, מה שמאפשר לו להמשיך ולהדביק מארחים חדשים.

תסמינים עיקריים
לאחר שהנגיף הגיע למוח, התסמינים מתחלקים לשניים:

• שלב מוקדם (לאחר הדגירה): חום, כאבי ראש, בחילות, חולשה ותחושת עקצוץ או צריבה באתר הנשיכה.
• שלב מתקדם (התסמונת העצבית):
  • כלבת זועמת (Furious Rabies): תסיסה, היפראקטיביות, חרדה, בלבול, פחד ממים (Hydrophobia – פחד עז מלשתות או לראות מים, בשל עוויתות שרירי הגרון).
  • כלבת שיתוקית (Paralytic Rabies): שיתוק של השרירים, ירידה הדרגתית במצב ההכרה ותרדמת.

לאחר הופעת התסמינים העצביים, המחלה מתקדמת במהירות למוות תוך ימים ספורים.

מניעה וטיפול
הכלבת היא מחלה שבה הטיפול המונע לאחר החשיפה הוא קריטי והכרחי.

• טיפול לאחר חשיפה (Post-Exposure Prophylaxis – PEP): אם אדם ננשך על ידי חיה חשודה, יש להתחיל באופן מיידי סדרה של חיסונים ותרופות (כולל נוגדנים ספציפיים). טיפול זה, אם ניתן בזמן, הוא יעיל ביותר במניעת התפתחות המחלה.
• חיסון מונע: קיים חיסון מונע הניתן מראש לאנשים בסיכון גבוה (כגון וטרינרים או מטיילים לאזורים אנדמיים).
• חיסון בעלי חיים: חיסון כלבים וחתולים הוא כלי המפתח העיקרי למניעת הדבקה בבני אדם.

תוספת חלקית מתוך ויקיפדיה:

אחד מהסימנים הראשונים של המחלה הוא שינוי התנהגותי. לדוגמה, כלב ידידותי נהפך לתוקפני כלפי סביבתו. שני סוגי התנהגות המאפיינים את המחלה:

• תגובה סוערת, המאופיינת בריצה בלתי מבוקרת למרחקים ארוכים, תוקפנות רבה, נגיסה בעצמים שונים ואובדן כושר השיפוט.
• רגיעה המלווה בדיכאון, שיתוק והתנהגות מוזרה.

חיות בר נזהרות בדרך כלל מבני אדם; התקרבות של חיית בר לבני אדם מיוזמתה עשויה להעיד על כך שהחיה נגועה במחלה.

---

כלבת – לפי ההבנות של ידע הבריאות הגרמאני / הרפואה החדשה

בתמצית:

כלבת נגרמת כתוצאה מצרוף של כמה קונפליקטים ביולוגיים.  הקונפליקט העיקרי והבולט ביותר הוא קונפליקט של תקיעות שנגרם בגלל חוסר יכולת להתגונן או להדוף את ההתקפה הפיזית על האדם (או בעל החיים). כדי שאירוע כזה יגרום לסימפטומים המאובחנים כמחלת הכלבת הוא צריך להחוות ע”י האדם (או בע”ח) שהותקף גם כקונפליקט או קונפליקטים נוספים, השילוב של יותר מקונפליקט אחד גורם לרוב  אצל המותקף למצב שנקרא "קונסטלציה סכיזופרנית".
בהתאם לסימפטומים השונים שמופיעים אצל המותקף, ניתן לדעת באופן כללי את סוגי הקונפליקטים והקונסטלציות שהוא חווה.

הרחבות, הסברים והתייחסויות לגישה המקובלת

מהו קונפליקט של תקיעות אשר משפיע על אדם (או בעל-חיים) שהותקף

זהו מצב בו האדם מרגיש תקוע, לא מסוגל להגן על עצמו, לא מסוגל להגן על הקרובים אליו, לא מסוגל לברוח מהתוקף, לא מסוגל לתקוף בחזרה וכו’.
ברגע הופעת הקונפליקט מופעלת תב”מ (תוכנית ביולוגית) שמשפיעה על השרירים המשורטטים הרלוונטיים לאזורים בגוף בהם המותקף חווה את ההתקפה.
בשלב הפעיל, כל עוד הקונפליקט לא פתור, מתחיל שיתוק זמני, מלא או חלקי, של השרירים אשר הושפעו ע"י הקונפליקט.

הערת ביניים:
במקור, התב"מ שגורמת לשיתוק שרירים משורטטים, תוכננה כנראה למצבים בהם בע"ח מוצא את עצמו מאויים ע"י טורף, בלי אפשרות להצליח במאבק, להסתתר או להימלט (קונפליקט של תקיעות). כאפשרות אחרונה גורמת התב"מ למצב זמני של שיתוק מלא (Freeze) כדי שהטורף לא יזהה את אותו בע"ח או יוותר עליו כטרף (טורפים אינם נוהגים לאכול נבלות). לאחר שהסכנה חולפת (הטורף עזב את האזור) הקונפליקט למעשה נפתר ויכולת התנועה של אותו בע"ח או אדם חוזרת בהדרגה, בעיקר לאחר התקף אפילפטי (פרכוסים) שנועד לעזור בהחזרה מלאה של תנועתיות השרירים ששותקו.
ניסיון של שנים מראה שבהרבה מקרים של קונפליקטים של תקיעות אצל בני אדם, השפעות הקונפליקט על השרירים תלויות מאד בעוצמה והסוג של קונפליקט התקיעות שחווה האדם, והן יכולות לנוע ממצב ששריר בודד או מספר שרירים מושפעים, ועד מצב של שיתוק מלא. 

(המשך על קונפליקט של תקיעות):
כאשר הקונפליקט נפתר (במודע או שלא במודע) מתחיל שלב התיקון.
בחלק הראשון של שלב התיקון מתפתחת בצקת במוח באזור המוטורי בו הופיע ה-HH. זה גורם לכך שיש הרעה זמנית בתפקוד המוטורי, השיתוק נמשך וחולשת השרירים אפילו מתגברת.

אם תהליך התיקון נמשך ללא הפרעות מגיע משבר התיקון שמתבטא בהתקף אפילפטי (פרכוסים) באותם שרירים שנפגעו מהקונפליקט ויתכן גם אובדן הכרה. התקף זה אמור לסתור את השיתוק ע”י תנועתיות מכסימלית. התקף אפילפטי זה (כללי או מקומי) הוא הסימן הנראה לעין שהגוף שואף לחזור למצב נורמלי.

לאחר משבר התיקון, אם אין קונפליקטים חדשים או טריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט, השרירים חוזרים בהדרגה לתפקוד תקין. עם זאת, בהרבה מקרים, בגלל טריגרים לארוע המקורי, השפעות הקונפליקט חוזרות ומחריפות את המצב וזה מה שגורם למחלות השונות של ניוון שרירים כמו פרקינסון, טרשת נפוצה (MS), ALS ועוד.

מהי קונסטלציה סכיזופרנית

זהו מצב בו האדם נמצא תחת השפעה של שני קונפליקטים פעילים, כאשר קונפליקט אחד פגע באונה הימנית של המוח וקונפליקט נוסף פגע באונה השמאלית של אותו אזור מוגדר של המוח. לקונסטלציות אלו יש השפעה ישירה על המצב הנפשי ועל ההתנהגות של אנשים כמו גם של חיות, והן המביאות לחלק גדול ממה שאנו מכירים כמחלות נפש, סכיזופרניות ושינויי התנהגות באדם ובחי.
(על הקונסטלציות אנחנו מלמדים בצורה מפורטת ב"קורס פסיכוזות").

התייחסויות לפי הרפואה החדשה לסימפטומים המיוחסים לכלבת

• חום – זהו סימפטום אופייני לשלב תיקון מקונפליקט כלשהו.
  החום משתנה בהתאם לשכבת הנבט אליה שייכת הרקמה המעורבת בתב"מ.

• כאבי ראש – אופייניים לחלק הראשון של שלב התיקון בגלל הבצקת שנוצרת בממסר במוח בו הופיע ה-HH. ככל שהבצקת גדולה יותר, כאבי הראש חזקים יותר. כאבי ראש חדים יכולים להופיע במשבר התיקון, שבו הבצקת מנוקזת אל מחוץ למוח.

• בחילות – הן סימפטום שיכול להופיע במספר סוגים של קונפליקטים. בחלק מהמקרים יכולות להיות גם הקאות. ההקאות מופיעות בעיקר במשבר התיקון.
  להלן חלק מהסיבות בגללן קורות בחילות:
  – קיבה-העיקום הגדול – אנדודרם – קונפליקט של משהו שהיה קשה לעיכול. בעיקר כעסים. הבחילות יכולות להופיע במקרה זה גם בשלב הפעיל וגם בשלב התיקון. בהקשר לכלבת, ענין שקשה או לא ניתן לעיכול יכול להיות הנשיכה שחווה האדם, הטיפול התרופתי הקשה ועוד. אצל חיות זו יכולה להיות הכליאה הכפויה בכלוב.

  – קיבה-העיקום הקטן – אקטודרם – קונפליקט של כעסים טריטוריאליים או קונפליקט של זהות. הבחילות אופייניות לשלב התיקון. גם כאן הקונפליקט יכול להיות קשור לכעס בהקשר לתחושת התקיעות, למאבק להשתחרר, לנשיכה, לטיפול כפוי ואצל חיות למרדף אחריהן וכליאתן.
  – לבלב – איי אלפא – אקטודרם – הבחילות מופיעות בשלב הפעיל של קונפליקט הגורם להיפוגליקמיה. הקונפליקט הוא פחד מלווה בגועל או תחושה של התנגדות חזקה. גם כאן, ההתנגדות היא תחושה סבירה בארוע שמביא לתחושות הנ"ל. 
  ישנם קונפליקטים נוספים העלולים לגרום לבחילה, אך הם בד"כ לא קשורים לכלבת.

• חולשה – זהו סימפטום אופייני לשלב התיקון בקונפליקט כלשהו, בגלל ההשפעה הדומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית בשלב התיקון. ישנם גם מספר גורמים אחרים שיכולים לגרום לחולשה.

• תחושת עקצוץ או צריבה באתר הנשיכה בגוף – אופיינית לתהליכי ריפוי של כל פציעה ברקמה שנפגעה.
  הערה: חשוב לציין שכלבת יכולה להתפתח גם ללא נשיכה. ההסבר המקובל לכך מציע הדבקה דרך רוק ופצעים פתוחים, אך לפי היב"ג הגורמים הם כאמור הקונפליקטים שחווה האדם.

• היפראקטיביות – זהו סימפטום לקונסטלציה מוטורית. קונסטלציה כזאת נוצרת ע"י  2 קונפליקטים של תקיעות, אחד פגע באונה הימנית ואחד בשמאלית, במדולה של הקורטקס במוח.
  עם זאת, גם ללא קונסטלציה כזו, חיה נרדפת או נלכדת מגיבה בפעילות מוגברת כל עוד היא נאבקת להשתחרר ולברוח ובטרם המצב  הפך להיות עבורה קונפליקט של תקיעות.

• חרדה – למעשה כל השפעה חוזרת של קונפליקט כתוצאה מטריגר יכולה לעורר התקף חרדה. גם משברי תיקון בסוגים שונים של קונפליקטים יכולים לגרום להתקפי חרדה.
  חרדה מתמשכת שיותר קשה לפתור אותה נגרמת בעיקר מ-2 הקונסטלציות שלהלן:
  1. קונסטלציה של האונה המצחית = קונפליקט של פחד חזיתי + קונפליקט של חוסר אונים.
  2. קונסטלציה קדמית-אחורית = קונפליקט של פחד חזיתי ו/או קונפליקט של חוסר אונים + קונפליקט של פחד מאחור שאנחנו לא מצליחים לנערו מעלינו ו/או קונפליקט של פחד מאחור מ"טורף".

• בלבול – נגרם בעיקר מקונסטלציה שפוגעת בצינוריות האיסוף בכליות אשר נשלטות מגזע המוח. הקונפליקטים העיקריים שיכולים ליצור קונסטלציה זו הם אלה:
  – קונפליקט נטישה עמוק
  – תחושה חזקה של סכנה קיומית
  – תחושה של להיות פליט, מגורש, דחוי וכד'
  את התחושות הללו קל יחסית להבין בארוע של התקפה על אדם או חיה, הכולל נשיכה ואולי גם מרדף, לכידה וכליאה (בחיות)

• פחד ממים (Hydrophobia – פחד עז מלשתות או לראות מים, בשל עוויתות שרירי הגרון) –
  שרירי הגרון מושפעים מקונפליקט של פחד טריטוריאלי או קונפליקט של פחד עם בהלה/בעתה.
  בשלב הפעיל של הקונפליקט, שתיה עלולה להיות קשה בגלל שיתוק חלקי של שרירי הגרון. בשלב התיקון השתיה עלולה להיות פעולה כואבת בגלל עוויתות השרירים. לכן לא קשה להבין מדוע חיות ואנשים נרתעים ממים במצב זה. הרי גם אנשים עם דלקת גרון רגילה חווים כאבים בבליעה לעיתים ונמנעים ממנה

• דלקת מוחית חריפה (אנצפליטיס)
  ברפואה, דלקת מוחית היא למעשה בצקת באיזור מסויים במוח. ביב"ג מזהים כי דלקת חריפה כזאת נגרמת בד"כ כאשר יש מספר קונפליקטים שנמצאים בתיקון באותו הזמן. דבר זה גורם לכך שתתפתחנה מספר בצקות במוח סביב הממסרים בהם הופיעו ה-HH בהתאם לקונפליקטים שחווה אותו אדם. כמובן שעודף משמעותי של נוזלים במוח ו/או משברי תיקון חזקים מדי, עלולים לגרום לסיבוכים ואפילו תרדמת ומוות.

• תוקפנות רבה, התנהגות לא צפויה – זה נגרם מקונסטלציה של תוקפנות. הקונפליקטים שיוצרים קונסטלציה זו הם:
  – כעסים טריטוריאליים
  – קונפליקט של זהות

• קצף מהפה  – מוזכר כתסמין של כלבת בחלק מהספרות הרפואית. ביב"ג לא מוכר קונפליקט מסויים הגורם לכך. עם זאת, ריר מקציף הוא תסמין אופייני אצל כלבים רבים לאחר מאמץ מתמשך, אפילו במהלך משחק. בכלבת, "ריר מקציף" קשור לפעילות ההיפראקטיבית של החיה, ואינו באמת תסמין של המחלה.

הערה:
הפירוט הנ"ל נועד להראות שכדי שיופיעו סימפטומים אשר ניתן יהיה לאבחן אותם כסימפטומים של כלבת, צריך שילוב מורכב למדי של מספר קונפליקטים, אשר רבים מהם סביר שיקרו בארוע המערב נשיכה, בריחה, מרדף, כליאה, טיפול אגרסיבי וכדומה.

מדוע לא יתכן שהגורם לכלבת הוא וירוס

כפי שהראה הוירולוג הגרמני ד"ר סטפן לנקה וגם הוכיח את טיעוניו, עד היום לא נמצאה הוכחה מדעית ראויה (שבוצעה בניסוי עם בקרה כנדרש) לקיומו של אף אחד מהוירוסים אשר נחשבים כמחוללי מחלות, ולכן כמובן שאין הוכחה מדעית ראויה שמחלה כלשהי נגרמת ע"י וירוס שנחשב כגורם לה.
להלן קישור למאמר של הוירולוג ד”ר לנקה אשר פורסם בסוף 2020, בו הוא מסביר בצורה מפורטת מדוע אין בסיס מדעי אמיתי למדע הוירולוגיה כפי שהוא מוכר לציבור ומדוע וירולוגים לא הצליחו להוכיח עד כה את קיומו של אף אחד מאותם וירוסים שנחשבים כגורמי מחלות כולל וירוס החצבת, וירוסי השפעת ווירוס הקורונה  SARS-COV-2:
https://gidonkenar.com/pseudo-science-of-virology/

באפריל 2021 עשה הוירולוג הגרמני ד"ר לנקה ניסוי בו הוא הוכיח בפועל שהדרך המקובלת בווירולוגיה להוכיח כביכול את קיומו של וירוס היא חסרת תוקף ואינה מהווה הוכחה לכלום.
פרטים על הניסוי נמסרו בסרטון שבקישור שכאן, עם דיבוב בעברית:
https://www.facebook.com/idan.saar.7/posts/10160910435267619

גם החוקר הבריטי ד"ר הרולד הילמן מראה בעבודת חייו המעמיקה והארוכה, עד כמה שגוי המחקר הביולוגי ברמת התא. ממצאיו של ד"ר הילמן, מאשרים את ממצאי  הוירולוג ד"ר לנקה, ומסבירים לפחות חלק מהסיבות מדוע אין כיום שום אפשרות לסמוך על האבחון המעבדתי המקובל לגילוי וירוס הכלבת כגורם למחלה. למתעניינים ולמעמיקי החקר, מומלץ לקרוא את המאמר הזה שתרגם וערך גדעון כינר: מדוע כדאי לך לדעת על עבודתו של הרולד הילמן על התא החי? המאמר מתאר את הכשל המתודולוגי והמעבדתי של הביולגיה (והוירולוגיה) המודרנית.

חיסונים נגד כלבת

מכיוון שהכלבת נגרמת בגלל קונפליקטים ולא בגלל וירוס, אין למעשה משמעות לחיסונים כנגדה, והם אינם יכולים למנוע את המחלה. 
הערה: ברפואה מקובל לתת לאדם חיסון כלבת בכל מקרה של חשד לכלבת, לרוב מבלי שהחשד יאושר כלל מעבדתית (אישור שלפי ממצאי הביולוג ד"ר הילמן הנ"ל, גם הוא נטול משמעות אבחונית). כלבים מקבלים את החיסון אוטומטית פעם בשנה ולכן נחשבים מחוסנים, גם כאן כמעט ללא כל אימות. במצב כזה יכולות רשויות הבריאות לטעון כי כלבת נעשתה נדירה בזכות החיסון, אך גם זו טענה שאינה ניתנת כלל להוכחה מדעית, בהעדר קבוצת ביקורת שאינה מחוסנת אוטומטית או מיד עם התסמין הראשון.

מספר עובדות נוספות להתייחסות:

1. 1. תועדו מקרים, אמנם נדירים וחריגים, בהם אנשים לקו בכלבת בלי שבאו במגע עם בע"ח כלשהו ממשפחת היונקים.
   2. ב-25 שנה האחרונות ידועים בישראל 3 מקרי מוות שנגרם לפי הבדיקות הרפואיות ממחלת הכלבת:
      ב-2024 – גבר בן 77 בצפון הארץ שננשך ע"י כלב שהיה בבעלותו.
      ב-2021 – ילד בן 9 שככל הנראה ננשך על ידי חתול נגוע ולא קיבל טיפול מונע.
      ב-2003 – אישה בדואית בת 58 שחיה בפזורה בנגב וננשכה ע"י חתול.
   3. ידועים בעולם מספר מקרים בודדים של אנשים אשר אובחנו כחולים בכלבת והתרפאו מהמחלה ללא הטיפול הרפואי המקובל.
   4. ידועים מקרים בודדים בהם אנשים חלו בכלבת למרות שהיו מחוסנים.
   5. לפי הערכות ארגוני הבריאות בעולם, רק כ-2% ממקרי המוות בעולם שיוחסו לכלבת נבדקו מעבדתית כדי לאמת שגורם המוות אכן היה כלבת.

 

סיכום

מחלת הכלבת לא נגרמת בגלל נגיף, אלא כתוצאה משילוב של קונפליקטים שהאדם חווה אותם בעוצמה חזקה מאד.
הסימפטומים הקשים הם ביטוי למצבים הכוללים קונסטלציה (או קונסטלציות) סכיזופרנית, בצקות במוח של יותר מקונפליקט אחד בשלב התיקון ו/או משברי ריפוי חזקים מאד.

הצורך בשילוב כזה של קונפליקטים הוא כנראה הגורם לכך שמחלה זו נדירה למדי.

לפי הסימפטומים הראשוניים שיש לאדם המותקף, עוד לפני שמגיעים הסימפטומים הקשים, אפשר כנראה, לפחות בחלק מהמקרים, לגלות מהם הקונפליקטים שחווה אותו אדם ולטפל בהם בצורה כזאת שתמנע מהם מלהתפתח למצבים הקשים שגורמים למוות.

פורסם לראשונה ב-27.9.2025
עידן סער

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.