אפילפסיה

פורסם לראשונה ב-24.5.2021

אפילפסיה לפי הרפואה המקובלת

מתוך ויקיפדיה:

אֶפִּילֶפְּסִיָּה (בעברית: כִּפְיוֹן) היא קבוצה של הפרעות נוירולוגיות, המאופיינת בפרכוסים הנובעים מפעילות עודפת וחריגה של תאי עצב בקליפת המוח. התקפים אפילפטיים מתרחשים לפרקים, ונוטים להישנות ללא סיבה מיידית ומבוססת. התקפים אלו יכולים להיות קצרים או ארוכים ונמרצים. התקפים מבודדים אשר מתרחשים כתוצאה מגירוי ספציפי כגון רעל, לא ייחשבו כאפילפסיה. הגורם לאפילפסיה ברוב המקרים אינו ידוע. מקרים מסוימים מתרחשים כתוצאה מפגיעה מוחית, שבץ, גידולים במוח, זיהומים של המוח או מומים מולדים באמצעות תהליך של אפילפטוגנסיס. מוטציות גנטיות כנראה מקושרות באופן ישיר למספר רב של מקרים. באזורים מסוימים בעולם אנשים עם אפילפסיה חווים דרגות שונות של סטיגמה חברתית בשל מצבם.

לאפילפסיה יכולות להיות סיבות גנטיות ונרכשות עם אינטראקציה בין גורמים אלה במקרים רבים. גורמים נרכשים כוללים טראומה מוחית חמורה, שבץ, גידולים ומצב לאחר זיהום מוחי. ב-60% מהמקרים הסיבה אינה ידועה. אפילפסיה הנגרמת על ידי מחלות גנטיות, מולדות או התפתחותיות שכיחות יותר בקרב אנשים צעירים יותר בעוד שגידולי מוח ושבץ נמצאים בסיכון גבוה יותר בקרב אנשים מבוגרים.

התקפים עלולים להתרחש גם כסימפטומים מבעיות בריאותיות אחרות. אם הם מתרחשים בקירוב לגורם ספציפי, כגון שבץ מוחי, פגיעת ראש, בליעת רעל או בעיה מטבולית הם ידועים בתור התקפים סימפטומטיים אקוטיים. הם נמצאים בסיווג רחב יותר של הפרעות הקשורות להתקפים ולא בהכרח לאפילפסיה עצמה.

לפי האתר של “כללית שירותי בריאות” אדם מוגדר חולה אפילפסיה כאשר מתקיים אחד מהמצבים הבאים:

  • הוא חווה שני פרכוסים ללא גורם חיצוני (Unprovoked) בהפרש של יותר מ־24 שעות זה מזה.
  • לאחר התקף פרכוסים ראשון, כאשר ההערכה היא – על פי בדיקת EEG – שהסיכון שלו להתקף פרכוסים שני הוא יותר מ־60%.
  • לאחר התקף פרכוסים ראשון – אם מאובחן סינדרום אפילפטי.
  • לאחר שני התקפי פרכוסים אשר הטריגר שלהם הוא חיצוני(Reflex Epilepsy).

אפילפסיה לפי הרפואה החדשה

לפי הרפואה החדשה אפילפסיה היא למעשה מצב של ריפוי תלוי מקונפליקט כלשהו בו האדם חווה מדי פעם משברי הריפוי מתבטאים בהתקפים אפילפטיים.
התקף אפילפטי הוא ביטוי אופייני ל”משבר הריפוי” אשר מופיע באמצע שלב הריפוי בקונפליקטים שהיה בהם מרכיב מוטורי שקשור לשרירים המשורטטים.

בהמשך המאמר יוסברו הדברים יותר בהרחבה.

קונפליקטים, תוכניות ביולוגיות ומשברי ריפוי

כל מצב או אירוע אשר מתפרש ע”י הפסייכי שלנו (חלק מתת המודע) ככזה שמהווה איום על קיומנו או על יכולתנו לתפקד באופן תקין, או על יכולתנו להגשים את המטרות לשמן אנחנו חיים, הופך להיות עבורנו סוג של קונפליקט ביולוגי אשר מפעיל בגופנו תוכנית ביולוגית, שמטרתה לעזור לנו להתמודד עם הקונפליקט.

כדי להפעיל את התוכנית הביולוגית הדרושה, פוגע הקונפליקט בנוירונים של אותו מרכז ספציפי במוח אשר שולט על הרקמה, איבר או מערכת בגוף שבה יתפתחו התהליכים של התוכנית הביולוגית אשר רלוונטית לאותו קונפליקט, תהליכים שיתבטאו בהמשך כסימפטומים של מחלה.

בצילום CT של המוח ניתן לראות שבאותו מרכז במוח בו פגע הקונפליקט מופיעה צורה של מעגלים קונצנטריים, תופעה ייחודית שנקראת HH ברפואה החדשה.

כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, התהליכים של התוכנית הביולוגית גורמים לנזקים מסויימים ברקמות בהן הופעלה התוכנית הביולוגית.

ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל שלב הריפוי, בו משוקמות הרקמות שנפגעו בשלב האקטיבי של הקונפליקט וחוזרת בהדרגה הפעילות התקינה, באותם מקרים בהם התוכנית הביולוגית גרמה להפרעה בתפקוד התקין.

במקביל, בחלק הראשון של שלב הריפוי, מתחיל תהליך שיקום גם של הנוירונים שנפגעו באותו מרכז במוח בו פגע הקונפליקט. בחלק זה של שלב הריפוי המוח יוצר בכוונה בצקת מקומית אשר דרושה לתהליך הריפוי של אותם נוירונים.

כל תהליכי הריפוי נעשים תחת השפעה דומיננטית מתמשכת, גם ביום וגם בלילה, של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.

כאשר המוח מזהה שהוא לא צריך יותר את הבצקת המקומית בתוכו, הוא יוצר סיגנל חזק מאד של מערכת העצבים הסימפתטית. זה גורם בין היתר לכיווץ כלי הדם והוצאת הבצקת אל מחוץ למוח.

סיגנל חזק זה עם הסימפטומים המתלווים אליו, הוא מה שנקרא ברפואה החדשה “משבר הריפוי“.

בכל הקונפליקטים שאינם קשורים באופן ספציפי לתנועתיות של שרירים משורטטים כלשהם, לא יהיו פרכוסים בזמן משבר הריפוי.
משבר ריפוי ללא פרכוסים נקרא “משבר אפילפטואידי” (משבר דמוי אפילפטי).

משבר ריפוי עם פרכוסים נקרא “משבר אפילפטי” או התקף אפילפטי.

קונפליקטים מוטוריים

כנראה שמרבית הקונפליקטים המוטוריים ששלב הריפוי מתבטא בהם כהתקף אפילפטי, הם הקונפליקטים שמשפיעים על שרירי השלד.

קונפליקטים אלה הם בעיקר קונפליקטים של “תקיעות” – מצבים בהם האדם מרגיש תקוע, לא מסוגל.

לדוגמא:

  • “אני תקוע, לא מסוגל לברוח”
  • “אני תקוע, חסר אונים”
  • “אני לא מסוגל לצאת מזה”
  • “אני לא מסוגל להימלט”
  • “אני לא מסוגל להחזיק את זה”
  • “אני לא מסוגל להגן על עצמי”
  • “אני לא מסוגל להגן על בני משפחתי”
  • “אני לא מצליח לעמוד בקצב שהדבר מחייב”
  • וכו’.

אדם יכול לחוות קונפליקט כנ”ל גם כהזדהות עם מישהו קרוב שחווה זאת.

אופיו של הקונפליקט מכתיב איזה שרירים ייפגעו. למשל:

שרירי הזרועות נפגעים במצבים או חוויות כגון:

  • להיות מוחזק בכוח (התעללות פיזית, התעללות מינית, בקבלת חיסון, בהיאבקות, ב”משחק”)
  • אי יכולת להחזיק או לחבק מישהו
  • אי יכולת לעכב מישהו, לרסן אותו או למנוע ממנו ללכת או לעשות משהו
  • לא מסוגל להגן על עצמי, לדחוף מישהו ממני

שרירי הרגליים נפגעים כאשר הקונפליקט מתבטא אצלנו בצורה כגון:

  • לא מסוגל לברוח, להחלץ (פיזית או פיגורטיבית). לדוגמא:
    ממקום עבודה, ממערכת יחסים, מהתעללות וכו’.
  • לא מסוגל לקפוץ הצידה
  • לא מסוגל לעקוב אחרי הדברים (או אחרי המדריך)
  • מרגיש כבול למקום, מאובן, כלוא, תקוע
  • מרגיש לכוד (דימוי של כסא גלגלים)
  • לא מסוגל לעמוד בקצב
  • לא מסוגל לטפס (לדוגמא: הייתי בהלם כששמעתי שלא מקדמים אותי)

מה קורה מבחינה פיזיולוגית כאשר מופיע קונפליקט של תקיעות?

1. בשלב הפעיל של הקונפליקט כל עוד הוא לא פתור:

יש שיתוק זמני, מלא או חלקי, של השרירים הרלוונטיים.

זה יכול להיות אפילו לשבריר שניה. יש הפחתה (ולפעמים אף עצירה מוחלטת) בכמות הסיגנלים החשמליים המשודרים מהקורטקס המוטורי לשרירים שרלוונטיים לאותו קונפליקט. הפגיעה יכולה להיות בשריר אחד, קבוצת שרירים או איבר שלם. ככל שהשלב האקטיבי של הקונפליקט מתמשך יותר זמן ללא פתרון, כך מתפתח יותר ויותר דלדול וחולשה של השרירים שנפגעו.

מה המטרה של תוכנית ביולוגית זו ?

ההשערה היא שאלה הם שרידים מתוכנית הישרדותית למצבים בהם בעל-חיים בטבע נמצא בסביבה של טורף ואין לו דרך להימלט (מרגיש תקוע). הפסייכי והמוח גורמים לו לקפוא במקום, מעין רפלקס של “כאילו” מת, כדי שהטורף לא יזהה אותו.

אצל בני-האדם כיום תוכנית ביולוגית זו כבר לא רלוונטית, אך לצערנו היא עדיין קורית, לפחות בצורה חלקית וגורמת להרבה צרות…

2. בחלק הראשון של שלב הריפוי

מתפתחת בצקת במוח באזור המוטורי בו פגע הקונפליקט והופיע ה-HH.

זה גורם לכך שיש הרעה זמנית בתפקוד המוטורי.
השיתוק נמשך וחולשת השרירים אפילו מתגברת.

3. משבר הריפוי:

התקף אפילפטי (פרכוסים) באותם שרירים שנפגעו מהקונפליקט ולפעמים אף בכל השרירים המשורטטים.

התקף זה אמור לסתור את השיתוק ע”י תנועתיות מכסימלית.
התקף אפילפטי זה (כללי או מקומי) הוא הסימן הנראה לעין שהגוף שואף לחזור למצב נורמלי.

4. בחלק השני של שלב הריפוי (אחרי משבר הריפוי):

עצבוב השרירים חוזר בהדרגה לתפקוד תקין. השרירים חוזרים בהדרגה לתפקוד תקין.

קונפליקטים נוספים שיש בהם גם השפעות על שרירים משורטטים

לגבי הפרכוסים, התגלית הראשונית של הרפואה החדשה הראתה שכל קונפליקט שיש בו מעורבות גם של שרירים משורטטים, במשבר הריפוי יהיו פרכוסים של השרירים הספציפיים המעורבים באותו קונפליקט.

במשך השנים הסתבר שגם במקרים בהם היתה מעורבת בקונפליקט רק קבוצת שרירים מסויימת, במשבר הריפוי עלולים להיות מעורבים כל השרירים או חלק גדול מהשרירים המשורטטים בגוף, כלומר התקף כללי, במיוחד אם הקונפליקט היה חזק.

לדוגמא:

  • קונפליקט של פחד בהקשר טריטוריאלי או קונפליקט של פחד עם בהלה – יכולים להשפיע גם על שרירי הסימפונות או שרירי הגרון.
  • קןנפליקט של אובדן טריטוריאלי או קונפליקט מיני – יכולים להשפיע גם על שרירי העורקים הכליליים או שרירי הורידים הכליליים.
  • קונפליקט של יתר סטרס שלילי שהאדם לא יכול היה להכיל – פוגע בשריר הלב.

בכל המקרים הנ”ל וגם אחרים, משבר הריפוי יכול להתבטא או בעוויתות מקומיות של השרירים שהושפעו או בהתקף אפילפטי כללי.

לאור הנ”ל ניתן להבין שהתקף אפילפטי אשר קדמו לו סימפטומים של חולשת שרירים ו/או פגיעה מוטורית, קשור בד”כ לקונפליקט של “תקיעות”.

התקף אפילפטי שלא קדמו לו סימפטומים של חולשת שרירים או בעיות מוטוריות, קשור בד”כ לקונפליקט מסוג אחר.

סימפטומים נוספים המתלווים להתקפים אפילפטיים

בהתקף אפילפטי כללי שקורה בקונפליקטים של “תקיעות”, מלבד הפרכוסים והעוויתות אופייניים גם סימפטומים נוספים כגון נשיכת לשון, קצף מהפה והשתנה לא רצונית.

כאשר ההתקף האפילפטי מלווה גם באובדן הכרה מלא או חלקי (“אבסנס”) זה מצביע על כך שאותו אדם חווה גם משבר ריפוי אחר, במקביל למשבר הריפוי אשר קשור לקונפליקט עם המעורבות המוטורית.

אובדן הכרה במשבר ריפוי אופייני לקונפליקטים אשר פוגעים במרכזים במוח שנמצאים בקורטקס הסנסורי או הפוסט סנסורי או הקורטקס הסנסורי הפרה-מוטורי.

להלן רשימה של חלק קטן מסוגי הקונפליקטים שעלולים לגרום לאובדן הכרה קצר, חלקי או מלא, בזמן משבר הריפוי:

  • קונפליקט של פרידה – מחלות עור באפידרמיס או מחלות בצינורות החלב בשד
  • פחד בהקשר טריטוריאלי – מחלות בסימפונות או ברירית הגרון
  • פחד עם בהלה – מחלות ברירית הגרון או בסימפונות
  • אובדן טריטוריאלי – מחלות בעורקים הכליליים כולל התקף לב
  • קונפליקט מיני – מחלות בורידים הכליליים כולל התקף לב, או בצוואר הרחם
  • אי יכולת לסמן את הטריטוריה – מחלות בדרכי השתן

לגבי פרכוסי חום אצל ילדים מומלץ לקרוא את המאמר הזה:
פרכוסי חום אצל ילדים

מה גורם להתקפים חוזרים ונשנים

כאשר אדם סובל מהתקפים אפילפטיים חוזרים ונשנים, משמעות הדבר היא שהוא חווה בכל פעם כזאת משהו המהווה מבחינתו טריגר המעורר מחדש השפעה חוזרת של הקונפליקט המקורי. אותו אדם פותר שוב (במודע או שלא במודע) את הקונפליקט, נכנס שוב לשלב הריפוי, ובאמצע שלב הריפוי הוא חווה שוב את משבר הריפוי, אשר מתבטא אצלו כהתקף אפילפטי. זה מצב שנקרא ברפואה החדשה “ריפוי תלוי”.

לפעמים הפחד מההתקף הבא מהווה את הטריגר שמפעיל את דפוס המחלה והאדם מוצא את עצמו לכוד במעגל קסמים של התקפים חוזרים ונשנים.

כדי למנוע התקפים חוזרים יש צורך לגלות מה היה הקונפליקט המקורי, או מהם הדברים שמהווים טריגרים אשר מפעילים אצלו מחדש כל פעם את דפוס המחלה. אם המטופל יכול להימנע מאותם טריגרים (אנשים מסויימים, מצבים מסויימים, מקומות מסויימים וכו’) זה עשוי להקטין בהרבה את הסיכוי להתעוררות מחודשת של דפוס הקונפליקט. אך במרבית המקרים אין כמעט אפשרות להימנע מהטריגרים ולכן יש צורך ללמוד כיצד לנטרל או למזער את השפעתם.

הערה:
לאדם שחווה התקף אפילפטי אחד נהוג ברפואה המקובלת לתת כדורים לכל החיים או לשנים רבות, כדי למנוע התקפים נוספים.
בשלב זה לא ידוע עדיין לכותב מאמר זה אם הכדורים למניעת התקפים מפריעים לתהליך הריפוי או מונעים מהגוף והמוח את האפשרות להשלים את תהליך הריפוי הטבעי.

גידולים במוח לאחר התקף אפילפטי

במרבית המקרים בהם אדם חווה התקף אפילפטי או התקף של אובדן הכרה יעשו לו בבית-החולים צילומי CT או MRI של המוח.

אם הצילומים נעשים מייד לאחר האירוע, יש סיכוי גבוה שהרופאים לא ימצאו ממצאים משמעותיים. אך אם הצילומים נעשים כשבועיים-שלושה לאחר ההתקף, יש סיכוי גבוה שיגלו גידול במוח.

מבחינת הרפואה המקובלת יאובחן גידול כזה במקרים רבים כגידול סרטני במוח וזה גורם להרבה פחדים ולחץ אצל הנבדק ובני משפחתו.

לפי התגליות של הרפואה החדשה אלה הם גידולים של תאי גליה שמתפתחים באופן זמני לאחר משבר הריפוי (ההתקף) כחלק טבעי של שלב הריפוי ותפקידם הוא להשלים את תהליך השיקום של הנוירונים אשר נפגעו באותו מרכז במוח שנפגע מהקונפליקט.

לאחר שתאי הגידול משלימים את משימתם הם מפוזרים ע”י המוח והכל חוזר לקדמותו.

מומלץ לקרוא על כך אחד או יותר מהמאמרים האלה:

 גידולים במוח – תגליות מפתיעות לפי הרפואה החדשה

גידולים במוח

ברכות – התרפאת מגידול במוח מבלי שידעת!

הניסיון המצומצם שלנו כמטפלים אלטרנטיביים במטופלים עם גידולים במוח מראה שבמרבית המקרים עדיף לא לנתח את הגידול כי הניתוח גורם ליותר נזקים מאשר התהליך הטבעי.

סיכום

לפי ההבנות של הרפואה החדשה, אפילפסיה היא לא מחלה בפני עצמה אלא ביטוי למצב של “ריפוי תלוי” בו האדם חווה מדי פעם משברי ריפוי מקונפליקט שהיתה בו מעורבות מוטורית ולכן מלווים משברי ריפוי אלה בפרכוסים. בחלק מהמקרים מתלווה להתקף גם משבר ריפוי מקונפליקט שהיתה בו מעורבות של אחד המרכזים הסנסוריים ואז יש גם אובדן הכרה קצר, חלקי או מלא.

התקף אפילפטי בודד לא גורם נזק למוח, אך ריבוי של התקפים עלול לגרום להצטלקויות באותם מרכזים במוח שנפגעו מהקונפליקט ועלולה להיות פגיעה מצטברת מסויימת.

ניתן להחלים מאפילפסיה ע”י הימנעות מטריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי, או ניטרול טריגרים כאלה או לפחות החלשתם.

זה לא תמיד קל ופשוט אך זה אפשרי.
הידע, ההבנה והמודעות הם מרכיב חיוני בתהליך מניעת השפעות חוזרות של הקונפליקט, אך במרבית המקרים זה לא מספיק והאדם צריך לעשות עבודה שהיא בעיקר עבודה פנימית, רגשית.
זוהי למעשה עבודה ממשית של התפתחות אישית.

……………………………………………………………………………………………………..

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.

…………………………………………………………………………………………………….

גלילה למעלה
דילוג לתוכן