פרכוסי חום אצל ילדים

פרכוסי חום אצל ילדים אינו נושא שנלמד באופן ספציפי בלימודי הרפואה החדשה.

מאמר זה מראה כיצד ניתן להגיע להבנה יפה ובהירה של נושא זה בצורה לוגית פשוטה, המבוססת על התגליות של הרפואה החדשה.

מהי התופעה?

מדובר על התקפי פרכוסים (התקפים אפילפטיים), שקורים בד”כ בליווי מחלת חום.

לעתים קרובות פרכוס החום מופיע בתחילתה של מחלת חום מכל סיבה שהיא ובעלייה חדשה של החום.

מסתבר שזוהי תופעה שכיחה למדי אצל ילדים בני כ-3 חודשים עד גיל 5 שנים.

רוב המקרים מופיעים אצל תינוקות בני 22-18 חודש.

הסטטיסטיקה העולמית מראה שכ-10-5% מהילדים בעולם יסבלו מתופעה זו לפחות פעם אחת.

נהוג ברפואה המקובלת לסווג את פרכוסי החום לשני סוגים:

1. פרכוס חום פשוט (Simple Febrile seizure):

המאפיינים של סוג זה הם:

• פרכוס טוני-קלוני – פרכוס כללי עם עוויתות של הגפיים בשני צדי הגוף
• משך הפרכוס לא עולה על 15 דקות
• לא מופיע התקף נוסף לפחות 24 שעות מאז ההתקף הראשון

כ-80% מסה”כ מקרי פרכוסי החום אצל ילדים הם מהסוג הפשוט.

התופעה היא מבהילה, אך באופן כללי אינה מסוכנת, וברוב מוחלט של המקרים היא חולפת מעצמה ללא צורך בהתערבות רפואית.

הסימנים הנפוצים האפשריים בנוסף לפרכוסים הם:

• עליית חום הגוף
• אבסנס (איבוד הכרה זמני, חלקי או מלא)
• התקשחות שרירי הגוף לפני הפרכוסים
• אי שליטה על הסוגרים ואפשרות להטלה לא רצונית של שתן וצואה
• בחילות והקאות

2. פרכוס חום מורכב (Complex Febrile Seizure)

פרכוס חום ייחשב מורכב כאשר:

• משך הפרכוסים עולה על 15 דקות
• הפרכוס אינו פרכוס כללי
• הפרכוס מופיע בחום הנמוך מ-38.5 מעלות
• הפרכוסים מופיעים לאחר יום המחלה הראשון
• כאשר מופיע יותר מהתקף פרכוסים אחד בתוך 24 שעות
• כאשר ניתן למצוא אנמנזה משפחתית של פרכוסים ללא חום
• כאשר ישנה אנמנזה של פרכוסים קודמים או פרכוסי חום קודמים
• כאשר הפרכוסים מופיעים מעל גיל 5 שנים
• הילד לא מתאושש לגמרי מהפרכוסים תוך שעה
• כאשר ב-EEG ניתן למצוא הפרעה פרכוסית מוקדית או הפרעה התקפית (פרוכסיזמלית) כללית 

הסברים של הרפואה המקובלת:

לרפואה המקובלת אין עדיין הסבר לתופעת פרכוסי החום.

ישנן השערות שלפחות אצל חלק מהילדים זה קשור לנטיה גנטית כלשהי, אך עדיין לא מצאו את הגנים הקשורים לכך.

כל מחלת חום עלולה לגרום לפרכוסי חום.

לפי הגישה המקובלת, עליית חום הגוף נגרמת בד”כ בגלל זיהומים ויראליים או חיידקיים, ולכן ההשערה היא שזיהומים אלה הם הגורם העיקרי.

ברוב המקרים מדובר בזיהומים חריפים של דרכי הנשימה העליונות או בדלקת חריפה של האוזן התיכונה.

מחקרים מצאו כי זיהום כתוצאה מנגיף הרפס הקרוי HSV6  הגורם למחלת האדמדמת, עלול לגרום לפרכוסי חום באחוזים גבוהים יותר בהשוואה למחלות נגיפיות אחרות.

הסברים של הרפואה החדשה:

1. פרכוס חום פשוט

התקף של פרכוסים הוא תמיד משבר ריפוי (משבר אפילפטי) מקונפליקט שהיו מעורבים בו גם השרירים המפרכסים.

אם זה מלווה בחום של מעל 38.5 מעלות, הקונפליקט קשור לשכבת המזודרם של המוח החדש ו/או לשכבת האקטודרם (טמפרטורות בשלב הריפוי של מחלות).

השרירים נשלטים תמיד ע”י שני מרכזים שונים במוח. מרכז אחד נמצא במדולה של הקורטקס (קשור למזודרם של המוח החדש) ושולט על רקמת השריר. המרכז השני נמצא בקורטקס המוטורי (קשור לאקטודרם) ושולט על העצבים שמפעילים את אותו שריר.

להלן מספר דוגמאות של סוגי קונפליקטים שיכולים לערב גם את שרירי הגפיים:

• פחד ובהלה
• פחד בהקשר טריטוריאלי
• אובדן טריטוריאלי
• מרגיש תקוע, לא יכול להגן על עצמי, לא יכול לברוח
• קונפליקטים של פרידה

כל ילד עלול לחוות אחד או יותר מסוגי קונפליקטים אלה.

לדוגמא:

• מרגיש תקוע ולא יכול להגן על עצמו כאשר נותנים לו זריקות חיסון
• נאלץ לוותר על המיטה שלו או על מקומו אצל האמא כאשר נולד אח או אחות
• ילד אחר חטף לו את הצעצוע שלו בבית או בגן והוא נאבק להחזיר לעצמו את הצעצוע (שהוא חלק מהטריטוריה שלו)
• פחד שיקחו לו את הצעצוע שלו
• פחד ממכות או מהתעללות
• פחד מזריקות חיסון או טיפול רפואי כואב כלשהו
• פחד או בהלה מצעקות של אחד ההורים או הגננת וכד’
• הילד לא רוצה שאמו תשאיר אותו בגן ותלך, והוא מנסה להחזיקה בכוח

כפי שצויין למעלה, הסטטיסטיקה הרפואית אומרת שברוב המקרים מדובר בזיהומים חריפים של דרכי הנשימה העליונות או בדלקת חריפה של האוזן התיכונה.

זיהומים חריפים בסימפונות נגרמים בד”כ כתוצאה מקונפליקטים של פחד בהקשר טריטוריאלי. בחלק מהמקרים הגורם הוא קונפליקט של פחד עם בהלה.

הגורם לדלקת באוזן התיכונה הימנית הוא בד”כ משהו שמתפרש בתת המודע של אותו אדם כ:

• אני לא מצליח לשמוע את הדבר
• אני לא מצליח לקלוט את המידע ששמעתי
• החמצתי מידע חשוב

באוזן שמאל הגורם לכך הוא בד”כ משהו שמתפרש בתת המודע של אותו אדם כ:

• אני לא מסוגל להיפטר מהמידע הזה ששמעתי
• אני לא מסוגל להיפטר מהרעש הזה ששמעתי

אם הרעש או המידע היה מלווה גם בפחד או בהלה, זה יכול לערב גם את שרירי הגפיים.

חום הגוף עולה תמיד רק בשלב הריפוי של המחלה.

במחלות המתפתחות ברקמות שקשורות למזודרם של המוח החדש (כגון שרירים), חום הגוף עולה בד”כ ל-38.3 עד 39.5 מעלות צלזיוס.

במחלות המתפתחות ברקמות שקשורות לאקטודרם (כגון רירית הסימפונות, רירית הגרון וכו’) חום הגוף עולה בד”כ ל-38.3 עד 41 מעלות צלזיוס.

משבר הריפוי מופיע עם השלמת החלק הראשון של שלב הריפוי.

אם בקונפליקט היו מעורבים גם שרירי הגפיים, ילווה משבר הריפוי גם בפרכוסים של שרירים אלה. ואם המחלה מלווה בחום, קוראים לזה ברפואה המקובלת פרכוסי חום.

כאשר הפרכוסים מלווים גם באבסנס (אובדן הכרה זמני, חלקי או מלא) זה מצביע על כך שהקונפליקט היה קשור לרקמות הקשורות לאקטודרם, שנשלטות ע”י הקורטקס.

2. פרכוס חום מורכב

• אם משך הפרכוסים עולה על 15 דקות, זה יכול להצביע על כך שהקונפליקט היה חזק מאד ו/או ממושך, או שאותו ילד חווה יותר מקונפליקט אחד, ושני הקונפליקטים הגיעו למשבר הריפוי בסמיכות זמנים.
• אם הפרכוס אינו פרכוס כללי, זה אומר שהקונפליקט היה קשור באופן ספציפי רק לאותם השרירים שמפרכסים
• אם הפרכוס מלווה בחום הנמוך מ-38.3 מעלות, זה אומר שהקונפליקט היה קשור לרקמות השייכות לאנדודרם או למזודרם של המוח הישן.
• אם הפרכוסים מופיעים רק לאחר היום השני או השלישי של המחלה, זה יכול להצביע על האפשרויות הבאות:
  א. השלב הפעיל של הקונפליקט היה ממושך יחסית ולכן גם החלק הראשון של שלב הריפוי נמשך יותר זמן, עד הגעת משבר הריפוי.
  ב. הילד החולה לא היה מספיק חזק ולכן תהליך הריפוי היה איטי יותר מהרגיל.
• אם מופיע יותר מהתקף פרכוסים אחד בתוך 24 שעות, זה יכול להצביע על אחת מהאפשרויות הבאות:
  א. טריגר שעורר שוב את השפעת הקונפליקט ונפתר תוך זמן קצר.
  ב. ההתקף הראשון לא הצליח להוציא את כל הבצקת במוח והיה צורך בהתקף נוסף.
• אם יש סיפור משפחתי של פרכוסים ללא חום, זה אומר שאותם בני משפחה חוו קונפליקט דומה, אשר קשור לשכבת הנבט אנדודרם (בקונפליקטים הקשורים לאנדודרם טמפרטורת הגוף לא עולה בד”כ מעל 37.2 מעלות).
• אם לאותו ילד יש היסטוריה של פרכוסים קודמים או פרכוסי חום קודמים, זה אומר שהוא נמצא במצב של ריפוי תלוי, כלומר, יש מדי פעם טריגרים אשר מעוררים את השפעת הקונפליקט המקורי.
• אם הפרכוסים מופיעים אצל ילדים (או מבוגרים) מעל גיל 5 שנים, זה אומר שהילד (או המבוגר) חווה קונפליקט מהסוגים הנ”ל בגיל מבוגר מ-5 שנים, הקונפליקט נפתר, התחיל שלב הריפוי והוא הגיע למשבר הריפוי. אין הבדל עקרוני אם זה ילד לפני גיל 5 או אחרי גיל 5, מלבד אולי הסבירות שאצל תינוקות וילדים קטנים התהליכים הם יותר מהירים, כך שמשבר הריפוי מגיע תוך כיממה מרגע פתרון הקונפליקט (כלומר מרגע התחלת שלב הריפוי ועליית חום הגוף).

כיצד לנהוג במקרה של פרכוסי חום?

לראות את בנך התינוק או הפעוט מפרכס ומנותק מהמציאות זה מבהיל מאד. תחושה שהנה אנחנו הולכים לאבד את הילד.

אך הניסיון המצטבר מראה שרב מוחלט של הילדים מחלימים מהר ללא כל צורך בטיפול רפואי וללא נזקים.

אין דיווחים על מקרי מוות שנגרמו כתוצאה מפרכוסי חום.

מחקר רחב היקף שבחן מעל מיליון וחצי ילדים שסבלו מפרכוסי חום לא מצא כל עדות לסיכון מוגבר למוות פתאומי ובלתי מוסבר גם שנים לאחר הפרכוס (הן בתקופת הילדות והן בבגרות).

ההמלצות שכאן מבוססות בעיקר על ההמלצות של הרפואה המקובלת, בתוספת תובנות של הרפואה החדשה:

• בכל מקרה, כדי לא לקחת סיכון יתר, מומלץ תמיד להזמין אמבולנס או להגיע במהירות לבי”ח, בידיעה שברב המקרים הפרכוסים (משבר הריפוי) ייפסקו והילד יחזור לעצמו עוד לפני שהאמבולנס יגיע לקחת את הילד, או לפני שיספיקו להביא את הילד לבית-החולים.
• לא מומלץ להחזיק את הילד בכוח בזמן הפרכוסים
• לא לנסות לפתוח לו את הפה בכוח בזמן הפרכוסים
• מומלץ להשכיב את הילד על הצד, מהסיבות הבאות:
  1. במידה והוא מקיא או ישנן הפרשות מהפה, זה עלול לחנוק אותו אם הוא שוכב על הגב.
  2. בשכיבה על הבטן הוא עלול להיחנק מהכרית או מדברים אחרים עליהם מונח ראשו ופיו.

במקרים קיצוניים של התקף חריף ומדאיג, ניתן לנסות לשים כרית קרח על ראשו של הילד. הקור מחליש את עוצמת משבר הריפוי (במידה וכרית הקרח נמצאת מעל המרכז במוח שקשור לאותו קונפליקט) ובכך את עוצמת הפרכוסים.

מהרפואה החדשה אנחנו מבינים שהתקף הפרכוסים הוא למעשה משבר ריפוי מקונפליקט כלשהו. לאחר שנפסקים הפרכוסים, אנחנו יודעים שהילד עבר את החלק הקשה ביותר בתהליך הריפוי ושהוא נכנס לחלק השני של שלב הריפוי. 

הדבר החשוב ביותר לאחר ההתקף הוא לחזק את הילד ולתמוך בו ובמקביל לנסות לגלות מה היה הקונפליקט ולמצוא כל דרך אפשרית למנוע השפעות חוזרות של אותו קונפליקט.

זה נכון גם לאחר שהילד החלים לחלוטין מהמחלה.

לפי הסטטיסטיקה הרפואית, כ-2% מהילדים שחוו התקף של פרכוס חום פשוט, יפתחו בשלב כלשהו בחייהם מחלה אפילפטית.

אם ניישם כאן את ההבנות של הרפואה החדשה ונדאג להפחית ככל האפשר את הסיכוי שהילד יחווה השפעות חוזרות של הקונפליקט, נעזור בכך להפחית בצורה משמעותית את סיכוייו של הילד לפתח בהמשך חייו מחלה אפילפטית.

פורסם לראשונה ב-18.10.2015
עידן סער

…………………………………………………………………………………………..

הערה: כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.