סרטן הכבד – תגליות והבנות שונות מהמקובל

מבוא

לפי הרפואה המקובלת, מרבית המקרים המאובחנים כסרטן בכבד הם גרורות, כלומר גידולים משניים, גידולים הנחשבים כשלוחות של גידולים שמקורם באיברים אחרים.

הסטטיסטיקה האחרונה שפורסמה בישראל לגבי מקרים של "סרטן ראשוני" בכבד היא  משנת 2021 ושם מדובר על גילוי של כמה מאות מקרי סרטן ראשוני בכבד בשנה.

כל המקרים הנחשבים כגידולים משניים בכבד ("גרורות") מופיעים בסטטיסטיקה כמקרי סרטן בהתאם לאיבר שלפי הבנת הרופאים הוא המקור ל"גרורה".

לפי ידע רפואי כללי וסטטיסטיקות עולמיות, כ-50% עד 70% מחולי סרטן המעי הגס והרקטום יפתחו גרורות בכבד בשלב כלשהו של מחלתם, עד כ-50% מחולי סרטן שד מתקדם יפתחו גרורות בכבד, אחוזים ניכרים מחולי סרטן הלבלב והקיבה יפתחו גם הם גרורות בכבד ויכולים להיות גם מקורות נוספים.

לאור הנ"ל ניתן להעריך שבישראל מתגלים כל שנה כמה אלפי מקרים של סרטן בכבד.

לפי התגליות של הרפואה הגרמנית החדשה, כל גידול סרטני הוא תוצאה של קונפליקט ביולוגי כלשהו ולמעשה הגידולים שהרופאים מאבחנים אותם כ"גרורות" אינם תוצאה של תאים סרטניים שהגיעו לפי התיאוריה מגידול ראשוני באיבר אחר, אלא הם גידולים חדשים – ראשוניים – שהתפתחו בכבד עצמו.
משמעות הדבר היא שכל שנה מתגלים כמה אלפי מקרים של סרטן ראשוני בכבד, כתוצאה מקונפליקטים שהשפיעו ישירות על הכבד.

הרפואה החדשה מראה שיש שני סוגים עיקריים של גידולים בכבד:
1. ברקמה התפקודית (הפרנכימה) של הכבד.
2. בדרכי המרה וכיס המרה.

התגליות מראות שיש הבדלים משמעותיים בין שני סוגי גידולים אלה. כל סוג נגרם כתוצאה מקונפליקטים שונים ותהליכי המחלה שונים לגמרי.

לפי הסטטיסטיקה של הרפואה המקובלת, מרבית מקרי הסרטן בכבד (מעל 90% מהמקרים) הם בפרנכימה (הרקמה התפקודית) של הכבד.

מאמר זה מביא הסברים שונים מאד מהמקובל לגבי סרטן הכבד ומראה מהם הגורמים לכל אחד משני הסוגים העיקריים של סרטן בכבד, מהי התב"מ (התוכנית הביולוגית) בכל סוג, מהי המטרה הביולוגית בכל סוג, מהן משמעויות הסימפטומים השונים ומהן דרכי הריפוי הטבעיות של הגוף.

1. סרטן ברקמה התפקודית (הפרנכימה) של הכבד

שכבת הנבט וממסר השליטה במוח:
הרקמה התפקודית של הכבד שייכת לשכבת הנבט אנדודרם.
הממסר במוח ששולט על הרקמה התפקודית של הכבד נמצא בגזע.

הקונפליקט הביולוגי

הקונפליקט שמשפיע על הרקמה התפקודית של הכבד (להבדיל מדרכי המרה) נקרא באופן כללי "קונפליקט של רעב".

קונפליקט כזה יכול להופיע במצבים כגון:

• רעב, מחסור ממשי במזון.
• מצב בו האדם מרגיש שהוא לא יכול לפרנס או לטפל כראוי באנשים שהוא אחראי להם או יכול לטפל בעצמו (בגלל מחלה, פציעה, אבטלה וכו’).
• חשש של האדם שהוא לא יוכל לפרנס או לטפל כראוי באנשים שהוא אחראי להם או בעצמו (בגלל מחלה, פציעה, אבטלה וכו’).
• דיאטות קיצוניות.
• מניעת סוגי מזון שהאדם מאד אוהב ורוצה. זה יכול להיות גם מצבים בהם האדם מונע מעצמו מזונות שהוא מאד רוצה (משיקולי בריאות, שיקולים כספיים וכו’).
• מצב מתמשך של היפוגליקמיה (רמה נמוכה של סוכרים בדם).
• סרטן במעי הגס או מחלות אחרות בהן הגוף מרגיש שעלולה להיות בעיה שלא יגיעו לכבד מספיק חומרי מזון.

התב"מ (התוכנית הביולוגית)

השלב הפעיל של הקונפליקט
כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, יש שגשוג של תאים ברקמה זו.

תוכנית ביולוגית זו שמפעיל הקונפליקט היא תוכנית המופעלת עקב מצב אשר מתפרש ע”י הפסייכי (חלק בתת-המודע האחראי גם על אבחון ופירוש מצבים כקונפליקטים ביולוגיים) כמצב חירום והיא נועדה לעזור לגוף להתמודד עם מצב זה של מחסור במזון או חשש למחסור במזון.

קצב ריבוי התאים תלוי בעוצמה בה חווה הגוף את הקונפליקט. ככל שעוצמת הקונפליקט גדולה יותר, קצב שגשוג התאים גדול יותר.

בשלב זה, מלבד הסטרס של הקונפליקט, לא מורגשים סימפטומים מיוחדים כלשהם.

כאשר ריבוי התאים עובר גודל מסויים, הם יאובחנו כקשריות (nodules) או כסרטן הכבד (“hepatocellular carcinoma”). כאשר קצב שגשוג התאים עובר סף מסויים, הגידול יאובחן כממאיר. אם קצב שגשוג התאים הוא מאד איטי, הגידול יאובחן כשפיר.

מבחינת הטבע, הגידול ה”סרטני” הזה הוא לא תקלה ולא טעות. זהו תהליך ביולוגי טבעי הנשלט ומבוקר באופן מלא ע”י המוח לצורך מטרה. התפקיד העיקרי של תאי הגידול הוא להגדיל את יכולת הכבד למצות מהדם כל טיפת מזון אפשרית.

מרבית הגידולים יהיו שטוחים, מה שמצביע על גידול של תאים מהסוג הסופג.
חלק מהגידולים יתפתחו בצורה הדומה לצורה של כרובית, מה שמצביע על גידול של תאים מפרישים.

במקביל לשגשוג התאים נותן המוח פקודה לחיידקי TB (חיידקי שחפת) ולפטריות (בעיקר קנדידה) פקודה להתרבות, כך שבכל רגע נתון, אם הקונפליקט ייפתר, יהיה בדיוק את מספר המיקרובים הדרוש לפירוק הגידולים. המיקרובים בשלב זה רדומים, לא פעילים.

מה ניתן ללמוד ממספר הגידולים ברקמה התפקודית של הכבד:

• גידול יחיד מצביע על כך שהאדם חווה את הקונפליקט של רעב בהקשר לאדם אחר (או לחיית מחמד) שהוא מרגיש קשור אליו או אחראי עליו.
• 2 גידולים מצביעים בד"כ על כך שהאדם חווה את הקונפליקט של רעב בהקשר לשני אנשים שהוא מרגיש קשור אליהם או אחראי עליהם.
  3 גידולים מצביעים בד"כ על כך שהאדם חווה את הקונפליקט של רעב בהקשר לשלושה אנשים שהוא מרגיש קשור אליהם או אחראי עליהם.
  וכן הלאה.
• כאשר יש הרבה גידולים המפושטים בכבד כולו זה מצביע על כך שהאדם חווה את קונפליקט הרעב בהקשר לעצמו.

שלב התיקון
ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל שלב התיקון (שלב הריפוי), שמטרתו להחזיר את מצב הכבד לקדמותו.
אותם חיידקים ופטריות שהתרבו בשלב הפעיל אך היו רדומים, מקבלים עכשיו פקודה מהמוח להתחיל לפעול. משימתם היא לפרק את התאים העודפים ששגשגו בשלב הפעיל של הקונפליקט ושעכשיו כבר אין בהם צורך.

בתהליך זה נוצרות באופן זמני מגרעות מוגלתיות אשר מאובחנות כמורסה מוגלתית (liver abscess).
אחד הסימפטומים הבולטים של פעילות מיקרובים אלה הוא הזעות חזקות בלילה, בזמן השינה.

בעיקר בחלק הראשון של שלב הריפוי יש צורך ביותר נוזלים באזורים המתרפאים וזה גורם לנפיחות עם אפשרות לכאבים. הנפיחות שנוצרת יכולה לגרום לכבד קצת מוגדל.

אם באותו זמן יש גם את "הסינדרום" (מצב בו יש קונפליקט פעיל בצינוריות האיסוף של הכליות במקביל לריפוי במקום אחר), עודף הנוזלים שמצטבר בגוף הולך בעדיפות ראשונה לאזורים המתרפאים וזה עלול לגרום למצב של כבד מוגדל מאד.
במקרה כזה, יש לתת עדיפות ראשונה לטיפול בכליות.

אם אין את החיידקים והפטריות שאמורים לפרק את תאי הגידולים, אין לגוף דרך אחרת לפרק את הגידולים והם יעברו תהליך של התכמסות (אינקפסולציה) בה הם עוטפים את עצמם ברקמת כיסוי והופכים לגידולים שפירים שאינם מפריעים לתפקוד.

רגנרציה
הרקמה התפקודית של הכבד היא הרקמה היחידה בגוף שיכולה לבנות מחדש חלקים שלמים של האיבר.
זה בולט במקרים קיצוניים, כאשר הרופאים מחליטים לנתח רבע או אפילו חצי מהכבד בגלל גידולים סרטניים, הכבד יוכל לחדש את עצמו ולחזור לתפקוד מלא.

2. סרטן בדרכי המרה

תאור ותפקיד:

המרה היא נוזל חיוני המיוצר בכבד ומשמש למספר תפקידים מרכזיים במערכת העיכול.
מערכת דרכי המרה Biliary System) או ( Biliary Tree היא רשת מורכבת של צינוריות ותעלות בתוך הכבד ומחוצה לו, שתפקידה לאסוף, להוביל, לאגור ולשחרר את נוזל המרה מהכבד אל המעי הדק. היא חיונית לתהליך העיכול ולסילוק פסולת מהגוף.

המערכת כוללת את המרכיבים העיקריים הבאים:

1. צינוריות מרה תוך-כבדיות (Intrahepatic Bile Ducts):
   • אלו הן הצינוריות הקטנות ביותר, הממוקמות בתוך רקמת הכבד עצמה.
   • הן מתחילות כ"קנליקולי מרה" (Bile Canaliculi) זעירים, שהם חללים מיקרוסקופיים בין תאי הכבד (הפטוציטים), אליהם מופרשת המרה.
   • הקנליקולי מתנקזים לצינוריות גדולות יותר ויותר בתוך הכבד, עד שהן מתחברות ויוצרות את דרכי המרה הראשיות היוצאות מהכבד.
2. צינורות הכבד(Hepatic Ducts) :
   • צינור הכבד הימני:(Right Hepatic Duct)  אוסף מרה מהאונה הימנית של הכבד.
   • צינור הכבד השמאלי:(Left Hepatic Duct)  אוסף מרה מהאונה השמאלית של הכבד.
   • שני צינורות אלו מתחברים מחוץ לכבד (או לעיתים בתוך הכבד) ויוצרים את צינור הכבד המשותף(Common Hepatic Duct) .
3. כיס המרה:(Gallbladder)
   • איבר קטן דמוי אגס הממוקם מתחת לכבד.
   • תפקידו העיקרי הוא לאגור ולרכז את נוזל המרה המיוצר בכבד בין הארוחות. המרה בכיס המרה יכולה להיות מרוכזת פי 5-10 מריכוזה המקורי.
   • צינור כיס המרה(Cystic Duct) : צינור קטן המחבר את כיס המרה לצינור המרה המשותף. דרכו המרה נכנסת ויוצאת מכיס המרה.
4. צינור המרה המשותף(Common Bile Duct – CBD) :
   • נוצר מחיבור של צינור הכבד המשותף וצינור כיס המרה.
   • צינור זה יורד כלפי מטה ועובר מאחורי הלבלב.
   • הוא מתחבר לרוב עם צינור הלבלב הראשי (Pancreatic Duct) ויוצר תעלה משותפת הנקראת אמפולה על שם פאטר(Ampulla of Vater) .
5. סוגר ע"ש אודי(Sphincter of Oddi):
   • שריר טבעתי הממוקם סביב האמפולה על שם פאטר, בנקודת הכניסה של צינור המרה המשותף והלבלב אל התריסריון (החלק הראשון של המעי הדק).
   • תפקידו לווסת את זרימת המרה ומיצי הלבלב אל המעי הדק, ולמנוע כניסת תוכן מהתריסריון חזרה לדרכי המרה.

שכבת הנבט וממסר השליטה במוח:

הרקמות בדרכי המרה בהן מופיעים גידולים שעלולים להיות מאובחנים כסרטניים הן הרפידות בדפנות הפנימיים של צינוריות המרה וכיס המרה. רקמות אלה עשויות מתאי אפיתל קשקשיים והן שייכות לשכבת הנבט אקטודרם.

הממסר במוח ששולט על רקמות אלה נמצא בקליפת המוח, באונה הרקתית הימנית, באזור הפוסט סנסורי.

הערה: אותו ממסר שולט גם על תאי האפיתל הקשקשיים אשר נמצאים ברירית של העיקום הקטן בקיבה וגם על רפידות צינורות הלבלב.

הקונפליקט הביולוגי

ישנם שני סוגים של קונפליקטים אשר יכולים להשפיע על רפידות דרכי המרה. איזה קונפליקט מבין השניים הוא זה שישפיע תלוי בצדיות של האדם (ימני או שמאלי) ובמצבו ההורמונלי (זכרי או נקבי) באותו זמן בו הופיע הקונפליקט.

אלה הם שני הקונפליקטים האפשריים:

1. קונפליקט של כעסים טריטוריאליים.
   קונפליקט זה ישפיע על גבר או אישה ימניים במצב הורמונלי זכרי.
   כעסים טריטוריאליים הם כעסים על או בהקשר לאנשים או דברים שהאדם מחשיב כחלק מהטריטוריה שלו (ברמה הפיזית או הלא פיזית, במודע או שלא במודע).
   זה יכול להיות סכסוכים או מחלוקות בבית, ריבים במקום העבודה, כעסים בבי”ס, גן, מגרש משחקים, בית-אבות, בי”ח, מאבק על אדמה או רכוש או תפקיד, ריב על מקום חניה או על צעצוע, רעשים מעצבנים מהשכנים, כעסים בהקשר למקום המגורים – יישוב, עיר, מדינה וכו’.
2. קונפליקט של זהות.
   קונפליקט זה ישפיע על גבר או אישה שמאליים במצב הורמונלי נקבי.
   קונפליקט של זהות מתייחס לאי היכולת של אדם לבסס או למסד את עמדתו או את מקומו (הטריטוריה שלו) בין אם זה משהו ממשי או פיגורטיבי.
   הקונפליקט יכול להיות מופעל מדברים כגון:
   תחושה של אדם שהוא לא נמצא במקום שמתאים לו,
   מעבר שהאדם לא רצה בו למקום מגורים חדש.
   שינוי מקום העבודה.
   תחושה של אי-שייכות (למשפחה, קהילה, מקום עבודה וכו'),
   לא מוצא את מקומו ביחסים עם אנשים אחרים.
   תחושה שהוא מופלה בגלל אמונותיו או נטיותיו המיניות.
   ועוד.
   הקונפליקט הזה יכול להיות גם קונפליקט של החלטות, כגון:
   לא יודע במה לבחור או מה להחליט. לא יודע לאן ללכת.

הערה: שני הקונפליקטים הנ"ל יכולים להשפיע גם על רירית העיקום הקטן בקיבה וגם על צינורות הלבלב.

התב"מ (התוכנית הביולוגית)

השלב הפעיל של הקונפליקט
כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, יש אובדן תאים ברפידות של חלק מצינורות המרה ו/או כיס המרה בתהליך של כיוב.
קצב אובדן התאים הוא בהתאם לעוצמת הקונפליקט.
מספר התאים שיאבדו תלוי בעוצמת הקונפליקט ובמשך השלב הפעיל של הקונפליקט.
בשלב הזה יש רגישות יתר באותם מקומות שנפגעו ומורגשים כאבים צורבים בינוניים עד חריפים באותם מקומות.

המטרה הביולוגית של אובדן התאים היא כנראה להרחיב את הקוטר הפנימי של צינורות המרה כדי לאפשר מעבר של כמות גדולה יותר של נוזל המרה ביחידת זמן וזאת כדי לאפשר לגוף יותר אנרגיה מתמשכת כדי לעזור לגוף ולאדם להתמודד עם הקונפליקט.

שלב התיקון – חלק ראשון
ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך של תיקון ושיקום הרקמות שנפגעו. תהליך זה כולל ייצור מהיר של תאים חדשים וכמות גדולה מהרגיל של נוזלים המגיעה לאזור המתרפא כדי לעזור בהבאת חומרי בניה והוצאת חומרי פסולת. זה גורם לנפיחות באזורים שמתרפאים.
במקום רגישות היתר התחושתית שגרמה לכאבים בשלב הפעיל, יש בשלב זה תת-רגישות והכאבים הצורבים נחלשים ואף נעלמים, אך הנפיחות שנוצרת בתהליך הריפוי יכולה לגרום ללחצים על הרקמות השכנות ולכאבים בגלל לחצים פיזיים אלה.
הנפיחות בשלב הזה יוצרת תמונה של כבד מוגדל.

לתהליך שיקום דרכי המרה מתלווה בד"כ דלקת (הפטיטיס), שמטרתה היא להאיץ את התהליך. הדלקת עלולה להיות מלווה בחום גבוה.

בשלב הריפוי יש בד"כ גם עליה ברמה בדם של חלק מאנזימי הכבד, בעיקר GGT.

הייצור המהיר של תאים חדשים בדרכי המרה שנפגעו מהקונפליקט עלול לגרום לכך שהרופאים יאבחנו זאת כסרטן כבד מסוג כולנגיוקרצינומה(CCA) .

אבחון של גידול תאים כאלה כסרטן מתאים בעיקר למצבים של תיקון תלוי בהם האדם סובל מהשפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט כשביניהן יש תהליכי ריפוי.

הייצור המהיר של תאים חדשים ביחד עם הנפיחות שנוצרת, עלולים לגרום לחסימות זמניות של חלק מצינורות המרה. חסימות כאלה מגבילות את כמויות הבילירובין מהדם להיכנס לכבד, ובמקום זאת הוא חוזר למחזור הדם. כאשר החסימה היא משמעותית ומספיק ממושכת, יוצרים עודפי הבילירובין בדם את המצב שמאובחן כצהבת.

במקביל לתהליכי התיקון בדרכי המרה, יש בשלב התיקון, כמו בכל תב"מ, גם תהליך תיקון בממסר במוח שנפגע מהקונפליקט.
בחלק הראשון של שלב התיקון, המוח מרכז נוזלים באזור של אותו ממסר ששם הופיע ה-HH. גודל הבצקת שנוצרת במוח באותו אזור תלוי בעוצמת הקונפליקט שגרם לפגיעה.
בצקת גדולה יכולה לגרום לתחושה של לחץ בראש ואף לכאבי ראש.

אם באותו זמן יש גם את תופעת "הסינדרום", עודף הנוזלים המצטברים בגוף בגלל הבעיה בכליות הולך בעדיפות ראשונה לאזורים המתרפאים בדרכי המרה וזה מגביר בהרבה את כל הסימפטומים:

• הכבד יהיה יותר מוגדל
• סיכוי גבוה יותר לחסימות באזורים המתרפאים ולהיווצרות צהבת
• עליה משמעותית יותר של אנזימי הכבד בדם
• בצקת גדולה יותר במוח ותחושה חזקה יותר של לחץ במוח ו/או כאבי ראש

משבר התיקון (משבר הריפוי)
כאשר המוח מזהה שכבר אין צורך בבצקת שהוא יצר במוח, הוא גורם להיווצרותו של סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית. זה גורם לכיווץ של כלי הדם ודחיפה של הבצקת אל מחוץ למוח. במקביל נדחפים חזרה למחזור הדם גם עודפי הנוזלים שהצטברו באזורים  המתרפאים בדרכי המרה.
זה משבר התיקון בתב"מ הקשורה לדרכי המרה והוא יכול לגרום גם לסימפטומים האלה:

• כאבים חדים ועוויתות בכיס המרה ו/או בצינורות המרה
• סחרחורת, לחץ בראש, כאב ראש
• איבוד הכרה חלקי או מלא או תחושה שעל סף איבוד הכרה
• תיתכן נפילת סוכר חדה (העלולה להביא לתרדמת כבדית).
• אנזימי הכבד (במיוחד GGT ו- ALK Phosphatase) יורדים משמעותית במשבר הריפוי.

משבר תיקון שקשור לכיס המרה יכול להימשך עד כ-30 שעות.

שלב התיקון – חלק שני (לאחר משבר התיקון)
הנפיחות באזורים המתרפאים פוחתת.
הכאבים החדים נעלמים אך יתכנו כאבי לחץ כל עוד הנפיחות לא ירדה לגמרי.
הכיבים שנוצרו בשלב הפעיל של הקונפליקט בדפנות הפנימיים של צינוריות המרה ו/או כיס המרה מגלידים ומשלימים בהדרגה את הריפוי שלהם תוך כדי תהליך של הצטלקות.

באזור הממסר במוח ששולט על דרכי המרה, היכן שהופיע ה-HH והיתה אח"כ בצקת בחלק הראשון של שלב הריפוי, נמשך תהליך הריפוי ולשם כך המוח מרכז שם תאי גליה. ככל  שהקונפליקט היה יותר חזק וממושך יש צורך ביותר תאי גליה, ומעל סף מסויים הרופאים עלולים לאבחן זאת כגידול במוח. אך זהו למעשה תהליך ריפוי טבעי שבסופו מפזר המוח את התאים האלה ואם אין שום הפרעות, המצב במוח יחזור לקדמותו, מלבד שאריות של HH שניתן לראותן בצילום CT של המוח.

תיקון תלוי
תיקון תלוי הוא מצב שבו הקונפליקט כבר נפתר והחל שלב התיקון, אך האדם חווה מדי פעם השפעות חוזרות של הקונפליקט ושוב מתחיל שלב הריפוי וחוזר חלילה.
זהו למעשה מצב של מחלה כרונית. אך מלבד העובדה שהסימפטומים ה"רגילים" של בעיות בדרכי המרה באים והולכים שוב ושוב לאורך זמן, מתפתחות 2 בעיות, שלפחות אחת מהן היא בלתי הפיכה:
1. שחמת כבד (שחמת בדרכי המרה היא בלתי הפיכה)
2. אבנים במרה

 

שחמת כבד

שחמת באופן כללי היא מצב רפואי שבו רקמה תקינה של איבר מסוים מוחלפת באופן נרחב ובלתי הפיך ברקמת צלקת (פיברוזיס). תהליך זה משנה את המבנה הנורמלי של האיבר, משבש את תפקודו התקין ואם זה מגיע למצב של תיקון תלוי, זה עלול להוביל  לירידה הדרגתית בתפקוד האיבר עד כדי אי-ספיקה מלאה.
לפי הרפואה המקובלת, רוב מוחלט של המקרים בהם מתקבל אבחון של שחמת כבד, השחמת היא בפרנכימה (הרקמה התפקודית) של הכבד.
לפי התגליות של הרפואה החדשה, מרבית המקרים של שחמת כבד קורים דווקא בדרכי המרה.
נרחיב קצת את הדברים כאן:

1. שחמת כבד בדרכי המרה
   כפי שהוסבר למעלה, תהליך ריפוי הכיבים שנוצרו בשלב הפעיל של הקונפליקט כולל ייצור של תאים חדשים, הגלדה והצטלקות. במצבים של תיקון תלוי נוצרות כל פעם בשלב התיקון צלקות חדשות המצטרפות לצלקות מהפעמים הקודמות. ההצטלקויות פוגעות בגמישות ויכולת התפקוד של צינוריות המרה שנפגעו וככל שיש יותר הצטלקויות מתקבלת תמונה של שחמת כבד יותר נרחבת ותפקוד פחות טוב של דרכי המרה.
   לגוף אין יכולת לתקן צלקות ולהחזיר לרקמה צלקתית את יכולת התפקוד שהיתה לה לפני כן.
2. שחמת כבד ברקמה התפקודית (הפרנכימה) של הכבד
   הרקמה התפקודית של הכבד היא כאמור הרקמה היחידה בגוף שיכולה לחדש את עצמה, כך שבמרבית המקרים אשר משפיעים על הפרנכימה של הכבד, לא יכולה להתפתח שחמת, כלומר רקמה מצולקת.
   מצבים בהם כן יכולה להתפתח שחמת כבד בפרנכימה הם מצבים יותר קיצוניים בהם האדם נמצא במצב של תיקון תלוי לאורך זמן ממושך מאד. זהו מצב בו יש ללא הרף שגשוג של תאים ומייד התחלה של פירוק התאים העודפים ושוב שגשוג של תאים ושוב פירוקם וחו"ח.
   נראה שזה גורם במקביל לשני תהליכים בעייתיים:
   א. אין לכבד מספיק זמן לשקם מחדש את המגרעות שנוצרות כל פעם בשלב התיקון וכברירת מחדל הכבד ממלא ברקמת חיבור את החללים שנוצרים. רקמת חיבור זו באה למעשה על חשבון תאי הרקמה התפקודית של הכבד.
   ב. יתכן (זו השערה של הרפואה המקובלת) שהתמשכות הבעיה לאורך זמן רב פוגעת ביכולת חידוש הרקמות של הפרנכימה.

אבני מרה

זוהי תופעה שקורית בצינורות המרה ו/או כיס המרה.
אבני מרה הן גושים מוצקים הנוצרים מהתגבשויות של חומרים שונים אשר נמצאים בנוזל המרה בד"כ בצורה מסיסה. החומרים הם מלחי מרה, כולסטרול, פיגמנט בילירובין, פוספוליפידים וחומרים נוספים.
מה שמאפשר לחומרים אלה להתגבש לגושים הם מצבים בהם יש האטה או ממש עצירה של זרימת נוזל המרה וכן ישנן מגרעות בדרכי המרה שאליהן יכולים החומרים לשקוע.
מצבים כאלה קורים בשלב התיקון של קונפליקטים המשפיעים על דרכי המרה.
בשלב הפעיל יש כאמור אובדן של תאים ונוצרים כיבים (מגרעות) זעירים ברפידות (הדפנות הפנימיות) של דרכי המרה.
בשלב התיקון יש ייצור מהיר של תאים חדשים בליווי של נוזלים בכמות גדולה מהרגיל. זה יוצר נפיחויות בדרכי המרה ובאופן זמני יכולות להיווצר חסימות חלקיות או מלאות בצינורות המרה. חסימות אלה מאיטות את זרימת נוזל המרה ובחלק מהמקרים אף גורמות לעצירה מלאה של זרימת הנוזל, מה שמאפשר לחומרים שבנוזל המרה לשקוע ולהתחיל להתגבש.
בכיס המרה עצמו נוזל המרה נמצא תמיד במצב המתנה להישלח החוצה אל צינור המרה המשותף ולתריסריון בהתאם לצורך. אך כאשר יש קונפליקט שפוגע בכיס המרה, נוצרים שם כיבים זעירים אשר מאפשרים לחומרים שבנוזל המרה לשקוע ולהתחיל להתגבש.
בנוסף, אבנים שנוצרו בצינורות  המרה יכולות להגיע באופן טבעי גם לכיס המרה יחד עם הזרימה הרגילה של נוזל המרה.

מצבים של ריפוי תלוי בקונפליקטים המשפיעים על דרכי המרה מעלים בהרבה את הסיכויים להתפתחות שחמת כבד ואבנים במרה.

פורסם לראשונה ב-7.7.2025
עידן סער

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.