מחלות מדבקות – הבנות שונות מהמקובל

מבוא – הכנה לגישה שונה מהמקובל

הגישה לפיה מחלות מדבקות נגרמות על ידי מיקרואורגניזמים (חיידקים, נגיפים וכו')  התקבלה באופן נרחב בממסד הרפואי במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. המשפיעים העיקריים היו לואי פסטר (1822-1895) ורוברט קוך (1843-1910).

התיאוריות שהתפתחו אז שולטות עד היום במידה רבה ברפואה ובאמונות של מרבית בני-האדם בהקשר למחלות שנחשבות כמדבקות ועל בסיס תיאוריות אלה התפתחו גישות טיפוליות, גישות מניעה, תרופות, "חיסונים", חוקים שונים ועוד, אשר ברובם גורמים ליותר קשיים ונזקים מאשר לתועלת.

מאמר זה מביא ידע והבנות המציגים את הנושא באור שונה מאד מהמקובל ומראים שהתיאוריה המקובלת אינה מספיק מבוססת מבחינה מדעית וברובה היא שגויה.

המאמר ארוך מהרגיל בניסיון לכסות ככל האפשר לפחות את הנקודות העיקריות הדרושות להבנת הנושא.

התיאוריה המקובלת

לפי התיאוריה המקובלת מחלות מדבקות (או מחלות זיהומיות) הן מחלות הנגרמות על ידי מיקרואורגניזמים מחוללי מחלה והן יכולות להיות מועברות מאדם לאדם, או מבעל חיים לבני אדם, בדרכים שונות.

הגורמים למחלות מדבקות:
מחלות מדבקות נגרמות על ידי:

• חיידקים (בקטריות):  יצורים חד-תאיים שיכולים לגרום למגוון רחב של מחלות (לדוגמה, דלקת גרון סטרפטוקוקלית, שחפת, דלקת ריאות חיידקית).
• נגיפים (וירוסים):  גורמים מדבקים קטנים בהרבה מחיידקים, הזקוקים לתאים חיים כדי להתרבות (לדוגמה, שפעת, חצבת, איידס, קורונה).
• פטריות:  חד-תאיות או רב-תאיות שיכולות לגרום לזיהומים בעור, בציפורניים, בריריות ובמערכות פנימיות (לדוגמה, פטרת כף הרגל, פטרת הנרתיק).
• טפילים:  אורגניזמים החיים על או בתוך יצור חי אחר (פונדקאי) וניזונים ממנו (לדוגמה, מלריה, כינים, תולעים).

היכולת של מחולל מחלה לחדור, לשרוד ולהתרבות בגוף קובעת את יכולת ההדבקה שלו.

הפרכת התיאוריה המקובלת

1. אין הוכחה לכך שיש וירוסים אשר גורמים למחלות

מחקריו של הוירולוג הגרמני ד"ר סטפן לנקה ועבודותיהם של חוקרים נוספים מראים שתי עובדות מהותיות אשר משנות לחלוטין את התפיסה המקובלת לגבי וירוסים ומחלות, אך למרות שהן מהפכניות, קל יחסית להוכיחן:

• עד היום לא הצליחו להוכיח בצורה מדעית טהורה את קיומו בגוף האדם של אף אחד מהוירוסים אשר נחשבים כמחוללי מחלות, כולל את קיומם של וירוס השפעת, וירוס החצבת, וירוס הפוליו או וירוס הקורונה.
• לכן גם לא ניתן להוכיח בצורה מדעית טהורה שמחלות הנחשבות ויראליות נגרמות בגלל הוירוסים המיוחסים להן.

אחת המסקנות המיידיות העולות מהעובדות הנ"ל היא, שכל החיסונים למחלות אשר נחשבות ויראליות הם מלכתחילה חסרי תועלת, וזה עוד לפני שבודקים את הנזקים שהם גורמים לבריאות.

מסתבר שכל אותם ניסויים שלפיהם "גילו" כביכול וירוסים חדשים ו"הוכיחו" כביכול שהם הגורמים למחלות שייחסו להם, נעשו ללא השוואה לקבוצות ביקורת, דבר שהוא מרכיב הכרחי בניסוי מדעי אמיתי….

הקישור שכאן הוא לתרגום לעברית של מאמר אותו כתב הוירולוג הגרמני ד”ר לנקה. המאמר פורסם בסוף 2020 והוא מסביר בצורה מפורטת מדוע אין בסיס מדעי אמיתי לכל מדע הוירולוגיה כפי שהוא מוכר לציבור ומדוע לא הצליחו להוכיח עד כה את קיומו של אף אחד מאותם וירוסים שנחשבים כגורמי מחלות:

וירולוגיה: מדע, או פסאודו מדע ?

באפריל 2021 עשה ד"ר לנקה ניסוי בו הוא הוכיח בפועל שהדרך המקובלת להוכיח כביכול את קיומו של הוירוס היא חסרת תוקף ולא מהווה הוכחה לכלום.
פרטים על הניסוי יש בסרטון בקישור שכאן עם דיבוב בעברית:

הטעות הגדולה של הוירולוגיה

בין סוף שנת 2011 לתחילת 2017 התנהל בגרמניה משפט סביב טענתו של ד"ר לנקה לפיה אין הוכחה מדעית לקיומו של וירוס החצבת. בינואר 2017 אישר בית המשפט הפדרלי הגבוה לצדק בגרמניה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר פסק שאכן לא סופקו הוכחות כנדרש לקיומו של וירוס החצבת.

"משפט החצבת"

2. המחלות לא נגרמות בגלל מיקרובים

לפי ההערכות המקובלות של מרבית החוקרים, יש בגופו של אדם בריא יותר חיידקים מאשר מספר תאי הגוף. לחיידקים אלה יש תפקידים חשובים ומגוונים בתחזוקה השוטפת של הגוף. לפי התגליות של הרפואה החדשה (GNM) למוח יש אפשרויות שליטה שונות על כמויות החיידקים ופעילותם בהתאם לצרכי הגוף.

התגליות של הרפואה החדשה מראות מספר דברים המשנים באופן מהותי את הבנת הקשרים שבין מיקרובים שונים (בעיקר חיידקים ופטריות) לבין תהליכים ביולוגיים המתבטאים כמחלות.

• תגלית בסיסית אחת מראה שמרבית המחלות נגרמות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים.
• תגלית בסיסית אחרת מראה שברגע בו אדם חווה קונפליקט ביולוגי כלשהו מופעלת תוכנית ביולוגית מיוחדת (תב"מ), שתפקידה הוא לעזור לגוף להתמודד עם הקונפליקט.
  כל תב"מ מאופיינת ומתנהלת בהתאם לסוג הקונפליקט, אך בכל המקרים התב"מ מחולקת לשני שלבים:
  השלב הפעיל של הקונפליקט – כל עוד הקונפליקט לא פתור.
  2. שלב התיקון שבו הגוף עסוק בתיקון הנזקים אשר נגרמו לו בשלב הפעיל.
  מרבית הסימפטומים של מה שנחשב כמחלות הם סימפטומים של שלב התיקון.
  המיקרובים המאובחנים במחלות מופעלים ע"י המוח בשלב התיקון כדי לעזור בתהליכי התיקון והריפוי.
• בכל התב"מים אשר קשורות לרקמות השייכות לשכבת הנבט אנדודרם או המזודרם הישן יש שגשוג של תאים בשלב הפעיל של הקונפליקט לצורך מטרה (ראה למשל סרטן המעי הגס, סרטן בנאדיות הריאה, סרטן הערמונית).
  בשלב התיקון מפורקים תאים אלה שכבר אין בהם צורך ע"י חיידקים ממשפחת השחפת ופטריות (בעיקר קנדידה).
  בשלב הפעיל המוח נותן פקודה לחיידקים ולפטריות להתרבות, כך שבכל רגע נתון יהיה בדיוק את מספר המיקרובים הדרושים לפירוק תאי הגידול, אך המיקרובים רדומים בשלב זה ("שחפת רדומה").
  בשלב התיקון החיידקים והפטריות מקבלים מהמוח פקודה להתחיל לפעול ואז הם מתחילים לפרק את התאים ששגשגו בשלב הפעיל וכעת לא נחוצים.
  הסימפטומים האופייניים לתהליך זה יכולים לכלול הזעות לילה חזקות, חום קל (עד כ-37.2 מעלות), ריח רע ודימום. סימפטומים אלה יאובחנו בד"כ כמחלות, אך הם סימפטומים ברורים של שלב התיקון.
  לדוגמא:
  – דם סמוי או גלוי בצואה זה סימפטום ברור של שלב התיקון במעיים או בקיבה.
  – שיעול עם כיח דמי וריח רע מהפה היה מאובחן בעבר כשחפת והיום יאבחנו זאת במקרים רבים כסרטן ריאות מסוג אדנוקרצינמה. הסימפטומים הם סימן ברור לשלב התיקון מקונפליקט של פחד מוות שגרם לגידול בנאדיות הריאה.
  – דם בשתן עם ריח רע והזעות לילה הם במקרים רבים סימפטומים של שלב התיקון מקונפליקט שגרם לגידול בערמונית (בחלק מהמקרים אלה יכולים להיות סימפטומים של קונפליקט שפגע ברקמת הטריגון בשלפוחית השתן או בצינוריות האיסוף בכליות).
• בתב"מים אשר קשורות לרקמות השייכות לשכבת הנבט המזודרם החדש או האקטודרם, בשלב הפעיל של הקונפליקט יש אובדן של תאים ברקמות בהן הופעלה התב"מ ובשלב התיקון יש ייצור מהיר של תאים חדשים לצורך שיקום הרקמות שנפגעו.
  תהליך זה מלווה במקרים רבים בחום (לפעמים גבוה), דלקת, נפיחות, ובחלק מהמקרים גם כאבים, גרד ועוד.
  במקרים בהם אובדן התאים ברקמות שנפגעו היה עמוק, מצטרפים חיידקים לתהליך התיקון. מכיוון שהחיידקים מאיצים את תהליך הריפוי הם גם מגבירים את עוצמת הסימפטומים.
  אם האדם מושפע תוך כדי שלב התיקון מטריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט, תהליכי הריפוי יתארכו בהתאם. במקרים כאלה יש יותר סיכוי שחלק מהמקרים יאובחנו בשלב התיקון כסרטניים.
  לדוגמא:
  – סטפילוקוקים עוזרים בעיקר לתהליכי ריפוי של רקמות הקשורות לשכבת הנבט המזודרם החדש כגון עצמות, רקמות חיבור, ורידים ועוד (בעיקר קונפליקטים של ירידת ערך עצמי).
  – סטרפטוקוקים עוזרים לתהליכי ריפוי של רירית הגרון (קונפליקט של פחד עם בהלה או קונפליקט של פחד טריטוריאלי).
  סטרפטוקוקים עוזרים גם בשלב התיקון בקונפליקטים שפגעו בשחלות (קונפליקטים של אובדן).
  – פנאומוקוקים מצטרפים בשלב התיקון לריפוי רירית הסימפונות (אותם קונפליקטים שפוגעים ברירית הגרון – פחד עם בהלה או פחד טריטוריאלי).
  – חיידקי Coli הם הסוג העיקרי (90-75%) של חיידקים המצטרפים בשלב התיקון לריפוי רירית שלפוחית השתן ומגבירים את הסימפטומים של דלקות בדרכי השתן (קונפליקט של אי יכולת לסמן את הטריטוריה).
  – הליקובקטר פילורוס מצטרף לעזור בשלב התיקון לריפוי רירית העיקום הקטן בקיבה ובפילורוס (קונפליקט של כעסים טריטוריאליים או קונפליקט של זהות).

הערה:
החיידקים הם לא גורמי המחלה אלא באים לעזור לתהליך הריפוי, אך הם גם מגבירים את הסימפטומים ולכן חיסולם בעזרת אנטיביוטיקה מחליש את הסימפטומים של שלב הריפוי ונותן תחושת הקלה ואשליה של ריפוי.
תהליכי ריפוי טבעיים יכולים לקרות רק תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית. תרופות אנטיביוטיות מחזקות השפעה של מערכת העצבים הסימפתטית דבר שגם כן מחליש את תהליכי הריפוי ומפחית לכן את עוצמת הסימפטומים.
בהחלט נכון וצריך להשתמש באנטיביוטיקה במקרים קיצוניים של סכנת חיים.

3. לא נדבקים מוירוסים או חיידקים שעברו מחולים

א. וירוסים

אם עדיין לא השתכנעתם בכך שלא הצליחו עד כה להוכיח שישנם וירוסים הגורמים למחלות וגם לא הצליחו להוכיח שוירוסים אלה יכולים לעבור מאנשים חולים ולהדביק את הבריאים, מומלץ לצפות בשני קטעי הוידאו שלהלן.

שני קטעי הוידאו הקצרים שכאן מדברים על ניסיונות שנעשו ב-1918 להדביק אנשים בריאים ע”י חולים בשפעת הספרדית. הניסויים כללו נשיפה מפיות החולים ישר לפה לאף ולעיניים של הבריאים וכן הזרקה לגופם של הבריאים  הפרשות מהאף של החולים. אף אחד מהבריאים שהתנדבו לניסוי לא נדבק:

ניסויי הדבקה בשפעת ספרדית-1

ניסויי הדבקה בשפעת ספרדית-2

הסיפור על מאשה ודאשה

הקישור שכאן הוא לכתבה על תאומות סיאמיות רוסיות, שלמרות שהיו מחוברות האחת אל השניה, עם חלק ממערכות הגוף שהיו משותפות ומערכות הדם שהיו מחוברות, הן לא היו נדבקות במחלות האחת מהשניה!
זה בהחלט סותר לחלוטין את התיאוריות המקובלות לגבי גורמי מחלות והדבקה ממחלות.

מאשה ודאשה – מקרה מדהים

אין מחקרים מדעיים המראים שאנשים בריאים נדבקים מאנשים חולים

קטע הוידאו שכאן הוא ראיון שהתקיים ב-5.12.2024 עם ד"ר תום קוואן בנושא הדבקה מוירוסים:

Are Viruses Real? Dr. Tom Cowan Gives His Views on Viruses

בדקה ה-11:33 אומר ד"ר קוואן את הדברים האלה:
"חברי ואני עברנו על כל הספרות הרפואית מה-150 שנה האחרונות: אין אף מאמר מדעי המדגים באמצעות מדע אמיתי שאנשים חולים גורמים לאנשים בריאים לחלות ויש לפחות  200 מאמרים המראים שזה לא קורה".

בדקה ה-12:35 אומר ד"ר קוואן את הדברים האלה:
"יש כ-50 מאמרים המראים שאין העברה של פוליו מאדם אחד לאדם אחר".

ב. חיידקים

כפי שהוסבר למעלה, התגליות של הרפואה החדשה מראות שהחיידקים המוכרים ככאלה המעורבים במחלות הם למעשה לא גורמי המחלה אלא מצטרפים ל"חגיגה" רק בשלב התיקון כדי לעזור לגוף בתהליכי הריפוי. מרבית הסימפטומים המאובחנים כמחלות הם סימפטומים של שלב התיקון, ומכיוון שהחיידקים מגבירים את תהליכי הריפוי, הם גם מגבירים במקרים רבים את עוצמת הסימפטומים.

בחיפוש בעזרת AI ג'מיני לא הצלחתי למצוא מחקרים מדעיים ראויים המראים בצורה חד משמעית שאדם בריא יכול להידבק מאדם חולה ולחלות באותה מחלה של החולה ש"הדביק" אותו בגלל מעבר מהחולה לבריא של אותם סוגי חיידקים אשר מצאו אצל החולה ואשר לפי הגישה המקובלת הם אלה שגרמו למחלתו.

כן חשוב להבין ולקבל, שאם מסיבות כלשהן נכנסו לגופו של אדם בריא כמויות גדולות במיוחד של חיידקים, שהגוף לא הצליח למנוע את חדירתם, עלולים חיידקים אלה לגרום לסימפטומים של מחלה, למרות שבטבעם חיידקים אלה עוזרים לגוף.
מצבים כאלה יכולים לקרות במקרים כגון:

• כשאדם שותה כמות מספיק גדולה של מים מזוהמים או משקה מזוהם אחר.
• כשאדם אוכל מזון מזוהם מאד בחיידקים.
• פצע פתוח המאפשר לכמות גדולה של חיידקים להיכנס ישירות למחזור הדם.
• וכו'

המצבים הנ"ל לא מייצגים מצבים של הדבקת אדם בריא ע"י אדם חולה.

מה גורם לכך שקבוצות או קהילות יחלו בהפרשי זמן קרובים

הרפואה החדשה מראה כאמור, שמרבית הסימפטומים אשר מאובחנים כמחלות הם למעשה סימפטומים של שלב התיקון מקונפליקט ביולוגי כלשהו.
להלן מספר דוגמאות של חלק מהסימפטומים האופייניים של שלב התיקון (חלקם מופיעים רק בסוגים ספציפיים של קונפליקטים):

• חום
• דלקת
• שיעול
• נזלת
• עייפות
• שלשולים
• חלק גדול מסוגי הכאבים (לא כל סוגי הכאבים)
• גרד
• נפיחויות
• הזעות לילה חזקות
• פריחות עור
• דם סמוי או גלוי בצואה
• דם בשתן
• כאבי ראש (לא כל המקרים)
• ועוד

לאור זאת, ניתן להבין שאם קבוצה של אנשים או ילדים חווים באותו זמן או בהפרשי זמן קצרים את אותם סימפטומים, או סימפטומים דומים, זה לא שהם נדבקו ממעבר של וירוסים או חיידקים מאחד לשני, אלא זה מצביע על כך שהם חוו כולם קונפליקט מאותו סוג או מסוג דומה ואצל כולם הקונפליקט נפתר והם נמצאים בשלב התיקון.
מכיוון שכל אדם חווה את הקונפליקט בצורה קצת שונה מהאחרים ובעוצמה שונה, ומכיוון שכל אדם מעוצב בצורות שונות מהאחרים, פתרון הקונפליקט יופיע אצל כל אחד בזמן קצת שונה. בשלב התיקון הם חווים סימפטומים דומים,  כל אחד בקצב שלו, בהתאם לעוצמה בה הוא חווה את הקונפליקט ובהתאם לעוצמה בה יכול גופו להפעיל את תהליכי הריפוי.

לדוגמא:

אצל כחצי מהילדים בגן ילדים החלו להופיע בתקופה מסויימת, בהפרשי זמן לא גדולים, פריחות על העור.
לפי הרפואה החדשה אנחנו יודעים כיום שפגיעות באפידרמיס (השכבה החיצונית של העור) נגרמות כתוצאה מקונפליקטים של פרידה. כל עוד הקונפליקט פעיל יש אובדן של תאים בעור. הסימפטומים הם עור יותר יבש, קשקשים, תת-רגישות באותו אזור בעור.
כשהקונפליקט נפתר מתחיל שלב התיקון שבו יש ייצור מהיר של תאי עור חדשים. זה מתבטא בפריחה על העור, חום (שיכול להיות גבוה) ורגישות יתר באותם אזורים בעור בהם הופיעה הפריחה. הפריחה יכולה להיות מאובחנת כחצבת או אדמת או אסטמה של העור או דרמטיטיס או אורטיקריה וכו', אך בכל המקרים אלה הם סימפטומים של שלב התיקון מקונפליקט של פרידה.

כאשר יש מספר גדול יחסית של ילדים בגן עם פריחות עור שהופיעו בערך באותה תקופה, זה מצביע על כך שאותם ילדים חוו קונפליקט של פרידה, הקונפליקט נפתר והם נמצאים עכשיו בשלב התיקון.

מה יכול לגרום לקונפליקט כזה אצל קבוצה של ילדים בגן?
להלן אפשרויות לדוגמא:

• הגננת שהרבה ילדים מאד אהבו אותה עזבה את הגן.
  הקונפליקט נפתר אחרי שהילדים התרגלו לגננת החדשה, או אם הגננת האהובה חזרה לאחר זמן מה.
• פיטרו סוף-סוף את הגננת שהילדים מאד לא אהבו אותה ורצו מאד להיפטר ממנה.
  הקונפליקט היה רצון להיפרד מאותה גננת ופיטוריה היה פתרון הקונפליקט.
• אחד הילדים בגן היה מציק מאד לחלק מהילדים והם רצו מאד להיפטר ממנו. לשמחתם, הוריו של הילד נאלצו לעבור לעיר מגורים אחרת והילד הזה עזב את הגן.

אפשרויות נוספות:
בהתאם לסימפטומים שמופיעים באותה תקופה אצל מספר ילדים בגן מסויים או בכיתה בבי"ס או כל קבוצה אחרת שיש לה משהו משותף, ניתן לדעת באופן כללי מה היה הקונפליקט שהם חוו (הסימפטומים הם בד"כ בשלב התיקון לאחר שהקונפליקט נפתר).

למשל:

• סימפטומים בסימפונות או בגרון – קונפליקט של פחד טריטוריאלי או פחד עם בהלה.
• נזלת (בד"כ עם חום) – קונפליקט של משהו מסריח או של תחושת סכנה.
• שלשולים – משהו שהיה קשה לעיכול. זה יכול להיות במקרה כזה גם משהו פיזי, כגון מזון מקולקל.

השפעות על הרבה אנשים

כאשר מספר גדול יחסית של אנשים באותה מדינה או באותו אזור חולים בתקופה מסויימת באותו סוג של מחלה, זה אומר שהיה אירוע כלשהו שהשפיע על מספר גדול של אנשים.
אירועים ששורמים לקונפליקטים אצל הרבה אנשים יכולים להיות למשל:

• מלחמה
• משבר כלכלי
• אסון טבע
• מזג אויר קיצוני
• תאונה או אסון או אירוע טרור שפגעו ברבים
• ועוד

מגיפות הן תוצאה של אירועים כנ"ל אשר השפיעו על הרבה אנשים. פירוט על מגיפות יש במאמרים האלה:

מגיפות – חלק א'

מגיפות – חלק ב'

כל אדם הוא ישות ייחודית אשר מתעצבת בהתאם לגנטיקה, ניסיון חיים, השפעות המשפחה והסביבה, חינוך, דת ואמונה, גיל, מין ועוד ועוד.
לכן, בקשר לאירועים ומצבים אשר גורמים לקונפליקטים שמפעילים תוכניות ביולוגיות (תב"מ) המתבטאות כמחלות, חשוב לקחת בחשבון גם את הדברים שלהלן:

• אנשים שונים מגיבים בצורה שונה לאירוע כלשהו, גם אם הם חוו את אותו אירוע.
• אירוע מסויים יכול לגרום אצל אנשים שונים לסוגים שונים של קונפליקטים.
• אירוע מסויים שאדם חווה, יכול לגרום למספר סוגים שונים של קונפליקטים לאותו אדם.

מה שקובע בסופו של דבר את סוג הקונפליקט (ובאיזו מחלה הוא יתבטא) הוא לא האירוע האובייקטיבי אלא איך האדם חווה אותו סובייקטיבית.

הדבקה אנרגטית

הערה: הדברים שלהלן קשורים לידע אזוטרי והם לא באו מהתגליות של הרפואה החדשה.

למדע אין עדיין כלים למדוד מרכיבים אנרגטיים רבים וחיוניים שיש בכל אדם ומשפיעים על תגובותינו לאירועים ומצבים שונים. למשל:

• רוח
• נשמה
• נפש
• הילה
• מרכזים אנרגטיים
• רגש
• פסייכי
• מיינד
• מנטליטי
• זכרונות
• ועוד

למרות היעדר כלי מדידה מדעיים, יש ידע רב ממקורות אזוטריים שאמנם אין להם בשלב זה ביסוס מדעי, אך ידע זה מראה ומסביר עד כמה אנחנו יכולים להיות מושפעים מהשפעות אנרגטיות שונות אשר יכולות להתבטא גם כמחלות, ולפעמים אף להיות מאובחנות כהדבקה, בין אם ברמה האישית מאדם לאדם או בהיקפים גדולים כמגיפות.
לתהליכים השונים של השפעות אנרגטיות אשר יכולות לגרום למחלות יש הסברים מפורטים למדי, אך במאמר זה נביא רק שתי התייחסויות בקצרה.

"הדבקה" אנרגטית ברמה האישית

ההסבר שלהלן הוא חלקי בלבד:
סביב כל אדם יש שדה אלקטרומגנטי (הילה בעברית או אורה באנגלית). ההילה הבסיסית אצל אדם ממוצע היא בצורה של ביצה וגודלה במצב רגיל הוא במרחק של עד קצה היד המושטת מהגוף של אותו אדם. כל מה שהאדם חווה, מרגיש, חושב וכו' מתבטא בהילה בצורה אנרגטית. כעס (לדוגמא) מופיע בהילה בצורה אלקטרומגנטית הכוללת שילובים של תדרים ספציפיים, מבנים אנרגטיים ספציפי ועוד מרכיבים. זה נכון גם לגבי עצבנות, אהבה, שנאה וכו' וכו' (יש אנשים אשר מסוגלים לראות, לפחות חלקית, מה אנשים אחרים מרגישים).

ניקח לדוגמא מצב בו אדם קם בבוקר משינה טובה והוא יוצא לעבודה כשהוא מאוזן ומרגיש טוב. אם בדרך לעבודה או בזמן העבודה או כשהוא עומד בתור במקום כלשהו ההילה שלו באה במגע עם הילה של אדם עצבני מאד או כעוס מאד, חלק מההשפעות האנרגטיות שיש בהילה של האדם העצבני או הכעוס יכולות לעבור להילה של האדם שהיה במצב מאוזן ורגוע ואז הוא עלול לחזור הביתה בערב עצבני או כעוס או עם כאב ראש בלי להבין מה גרם לזה.

נקודה מעניינת למחשבה:
בתקופת הקורונה נדרשו האנשים לשמור מרחק של לפחות 2 מטר האחד מהשני כדי להפחית את הסיכון של הדבקה ב"וירוס" הקורונה מאחד לשני.
כיום אנחנו יודעים בוודאות שאין דבר כזה וירוס קורונה, אך היה בהנחייה הנ"ל משהו בהחלט חיובי:
הילה רגילה אצל אדם ממוצע מגיעה עד כ-90 ס"מ מגופו של האדם. כך שאם שומרים על מרחק של 2 מ' אחד מהשני, זה מפחית בהרבה את המגע בין ההילות ואת ההשפעות האנרגטיות (בד"כ השליליות) שיכולות לעבור מאדם לאדם!

"הדבקה" אנרגטית במימדים של מגיפות

כל התהליכים על הפלנטה נשלטים ומבוקרים בצורה אלקטרומגנטית בעזרת מערכת הפעלה אשר משתמשת במעין מאטריקס שתוכנתה ונבנתה ע"י אותם כוחות ששולטים על האנושות והפלנטה.

מדי פעם לאורך ההיסטוריה היה צורך לעשות עדכונים גם בתוכנות של בני-האדם, בהתאם לשינויים שחלו בפלנטה, במערכת השמש ובהשפעות השונות על בני האדם. מטרות העדכונים הן בעיקר לעזור לבני האדם להשיג את מטרת קיומם על הפלנטה שהיא בעיקרה התפתחות, אישית ורוחנית.

כאשר מגיע עדכון כזה בצורה אנרגטית, הגוף של כל אדם אשר קולט את עדכון התוכנה אמור להגיב בהתאם, כלומר לעשות שינויים פנימיים אנרגטיים ופיזיולוגיים.

ככל שעדכון התוכנה הוא יותר מסיבי, יותר עוצמתי, זה משפיע יותר חזק על בני האדם ויכול להתבטא בסימפטומים שונים.

ככל שאדם חי בצורה יותר נקיה (יותר ישר, כנה ואמיתי עם עצמו ועם אחרים), וככל שהוא עושה יותר עבודה של התפתחות אישית, כך גופו ומערכותיו יותר מוכנים לעדכונים ותהליכי העדכון עוברים אצלו בצורה יותר קלה, עם פחות סימפטומים או בכלל ללא סימפטומים.

אבל, לאורך ההיסטוריה האנושית היו הרבה שיבושים והפרעות אשר גרמו לכך שהרבה אנשים בתקופות שונות לא היו מספיק מוכנים לעדכונים וזה התבטא בגופם כמחלות, לפעמים קשות, כולל מוות.

המגפה השחורה אשר הכתה באסיה, צפון אפריקה ואירופה בשנים 1351-1347 היתה כנראה ביטוי לאחד מתהליכי העדכון המסיביים ביותר שארעו בהיסטוריה המוכרת. עדכון זה גרם למותם של כ- 75 מיליון עד 200 מיליון בני אדם (קרוב למחצית מתושבי אירופה מתו במגפה זו), אך הוא הביא בעקבותיו את הרנסנס.

לא מן הנמנע הוא, שחלק מהתופעות והסימפטומים שהופיעו ב"תקופת הקורונה", בעיקר מסוף 2019 ועד 2022 (והכוונה כאן היא לא לסימפטומים שנגרמו כתוצאה מה"חיסונים" וכתוצאה מטיפולים רפואיים שגויים) נגרמו גם כן כתוצאה מתהליך משמעותי של עדכוני תוכנות בגוף האדם.

סיכום קצר

• מחלות לא נגרמות בגלל חיידקים או וירוסים.
• אדם בריא לא יכול להידבק במחלה כלשהי בגלל וירוסים או חיידקים שעברו אליו מאדם חולה.
• מרבית המחלות נגרמות בגלל קונפליקטים ביולוגיים.
• כאשר קבוצה של אנשים או מספר גדול של אנשים חולים עם סימפטומים דומים באותו זמן או בהפרשי זמן קטנים, זה אומר בד"כ שהם חוו את אותו קונפליקט או קונפליקטים דומים.
• מרבית הסימפטומים המאובחנים כמחלה מופיעים בשלב התיקון, לאחר שהקונפליקט נפתר. במקרים כאלה, הדבר העיקרי בטיפול הוא למצוא כל דרך אפשרית שתעזור לחולה המחלים לא להיות מושפע מטריגרים שיעוררו אצלו השפעות חוזרות של הקונפליקט.

                                                                                                         

פורסם לראשונה ב-27.5.2025
עידן סער

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.